מדינת היהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת הספר
כריכת הספר במהדורה העברית

מדינת היהודיםגרמנית: Der Judenstaat) הוא ספר מאת בנימין זאב הרצל, בו הוא משרטט את חזונו למדינת יהודים יצרנית. בספר מתאר הרצל כיצד הוא רואה את מדינת היהודים העתידה לקום, בפירוט רב עד כדי התייחסות לשעות העבודה שיהיו נהוגות בה. הספר יצא לאור בווינה ובלייפציג בהוצאת מ' ברייטנשטיין ב-14 בפברואר 1896, כשנה וחצי לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון.

חדשנותו ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבות הספר, שבו הציע הרצל לראשונה פתרון מעשי ל"שאלה היהודית" ולחוסר יכולתה של אירופה לפותרה, נובעת מכך שהוא שרטט והביא תוכנית פעולה למדינה, בימים שבהם נחשבה מדינה לחלום רחוק בלבד בקרב יהודים. בכך הביא הרצל לדיון את מושג הריבונות היהודית, ושכלל את הרעיון הציוני. בספרו הדגיש שכדי להגשים את הרעיון יש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ משלו, מבלי לנקוב בשמה. ספר זה היווה בסיס לזרם הציונות המדינית, שסברה שיש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ ישראל קודם לתחילת ההתיישבות בפועל, הסדר מדיני שיבטיח את זכותם של היהודים על הארץ, ורק אחרי השגת ערובות חוקיות וזכויות פוליטיות להתיישבות ניתן יהיה להתחיל בהגירה (עלייה).

בספר ארבעה פרקים:

  1. פרק כללי, שבו נדונה הבעיה האנטישמית, גורמיה וסיכוייה. בו פרט הרצל בקצרה את תוכניתו להקמת הריבונות היהודית החדשה. למשימה זו יש להקים שני ארגונים: "החברה היהודית", שתעסוק בגולה בארגון יציאת היהודים מארצותיהם ותספק אפשרות להגירה לטריטוריה היהודית. "אגודת היהודים" תנהל משא ומתן דיפלומטי עם מדינות העולם כדי למצוא טריטוריה לעם היהודי.היא גם תכתוב חוקה, אשר תקבע את אופי המדינה. בפרק זה גם נדונה שאלת ארץ ישראל או ארגנטינה.
  2. הפרק השני עוסק "בחברה היהודית" כחברת צ'רטר יהודית, הפועלת, לפי חוקי בריטניה, עם הון מניות. בפרק נידונים ההיבטים הכלכליים של פעילות "החברה", דרכי העברת רכוש, קניית אדמה, צורת מעונות העובדים, יום עבודה בן שבע שעות, סעד, ערבויות "החברה" וגיוס הון.
  3. הפרק השלישי, "חבורות מקומיות", דן בדרכי ההגירה היהודית לטריטוריה הלאומית לא כיחידים אלא בקבוצות, אשר תדענה מראש היכן יתיישבו ולאן ילכו הכול לפי בחירה.
  4. הפרק הרביעי דן בדרכי פעולתה של "אגודת היהודים", באופי החוקה, בהפרדת הדת מהמדינה, בשאלת הלשון, ובעניין הדגל.

יצירת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הספר כתב הרצל במהלך חודשיים, תוך סערת רגשות עזה.

"במשך שני החודשים האחרונים ישבתי בפריז, כתבתי את ספרי "מדינת היהודים".

אין אני זוכר, שכתבתי דבר-מה בחיי במצב של התרוממות רוח כזו, כאשר כתבתי את ספרי זה. היינה אומר, כי בשעה שהיה כותב שירים ידועים, היה שומע את משק כנפי נשר על ראשו. מעין משק כנפיים כזה האמנתי לשמוע גם אני, בכותבי את ספרי זה. עבדתי עליו יום יום, עד אשר כלו כל כוחותי; בערב הייתי מוצא מרגוע לנפשי רק בזה, שהייתי הולך לשמוע אל השירה והזמרה של וגנר, בייחוד אל האופירה "טאנהייזר", ששמעתיה בכל פעם אשר העלוה על הבימה. אולם באותם הערבים, שלא הציגו שום אופירה, הייתי מפקפק בבריאות דעתי.

כאשר גמרתי לכתוב את ספרי, נתתי את הכתב-יד לאחד מידידי היותר טובים מכבר הימים, למען יקרא בו. ובשעה אשר קרא בו, התחיל פתאום לבכות. התרגשותו הייתה מובנה לי, הלא גם ידידי זה היה יהודי; הלא גם אני בכיתי לפעמים בעת כותבי את דברי בספר. אבל לתמהוני הגדול נתן ידידי טעם אחר לדמעותיו. הוא חשב, כי יצאתי מדעתי..."

– "כתבי הרצל", עמ' 115-114.

לאור היחס המגוון של היהודים בגולה ובארץ לספרו, שש שנים לאחר מכן הוציא, הרצל, לאור את ספרו אלטנוילנד, בסגנון רומן בדיוני, בניסיון לתרגם את חזונו על החברה הטובה לסוגה ספרותית אהודה. הרומן צבר תאוצה מהר עד שהפך להיות מסמך מכונן שהוביל לעליה שנייה ולעליה שלישית ואף היה חלק בלתי נפרד מארון הספרים היהודי-הציוני.

תרגום המונח 'Der Judenstaat' לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגום שהוצע לצמד המילים 'Der Judenstaat' לעברית היה "מדינת היהודים", וכך גם נקרא ספרו של הרצל. יצחק פרנהוף, העיתונאי והסופר העברי ציוני בן דורו של הרצל, היה הראשון שתרגם את המונח ל"מדינת ישראל"[1]. הוא פרסם בשנת 1896, בעברית, את האוטופיה 'שני דמיונות' (במסגרת חוברת ב' שנכרכה בכותר 'ספרי שעשועים', בעריכת פרנהוף). בחיבורו התייחס פרנהוף לספרו של הרצל, שראה אור קודם לכן באותה השנה, ותרגם את המונח Judenstaat לשם "מדינת ישראל". פרנהוף גם חזה שהדגל הלאומי של המדינה שתקום יהיה 'דגל מרוקם מגן דוד', שפתה תהיה עברית, המנונה יהיה "התקווה". את המונח "מיניסטר" תרגם ל"שר", מונח שהתקבל בעברית עד ימינו.[2]

ייצוגיו בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת מהדורת תשל"ח 1978, בעיצוב: יצחק נופך מוזס

כחיבור מכונן בתנועה הציונית, ראה "מדינת היהודים" אור במהדורות רבות, שלהן חוברו מספר תרגומים. אחת מהן, בתרגומו של מרדכי יואלי, אשר ראתה אור "בחסות הוועדה הבינמשרדית לאירועי שנת ה-30 למדינת ישראל בשיתוף עם הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית",‏[3] בשנת תשל"ח 1978, הודפסה בשלוש מאות וחמישים אלף עותקים בהוצאת ידיעות אחרונות; ולה הוספו הקדמה מאת מנחם בגין, אז ראש הממשלה, ואחרית דבר מאת אריה דולצ'ין.

יש הסוברים כי ראוי ש"מדינת היהודים" יהיה חלק חובה מתוכנית הלימודים בבתי הספר במדינת ישראל[דרושה הבהרה].
על שם כותר הספר נקראה אוניית המעפילים "מדינת היהודים" ושמות רחובות בישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליהו הכהן, כיצד הפכה "התקווה" להמנון באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  2. ^ סוגיית 'מי היה הראשון שטבע ופרסם ברבים את השם מדינת ישראל' לקראת הכרזת העצמאות, ומי המציאו מעיקרו, המשיכה להיות נדונה בשנים שלאחר מכן, בה בעת שראשוניותו של פרנהוף כמעט ונשתכחה. וראו גם:
  3. ^ שער המהדורה.