מדינת היהודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בספר. אם התכוונתם לספינת מעפילים, ראו אח"י אילת (א-16).

מדינת היהודים (בגרמנית: Der Judenstaat) הוא שמו של ספר מאת בנימין זאב הרצל, שבו הוא משרטט את חזונו למדינה יהודית יצרנית. הספר מתאר כיצד רואה הרצל את מדינת היהודים העתידה לקום, בפירוט רב עד כדי התייחסות לשעות העבודה שיהיו נהוגות בה. הספר יצא לאור בברלין ובווינה בהוצאת מ. ברייטנשטיין בשנת 1896, כשנה לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון.

חשיבותו של הספר, שבו הציע הרצל לראשונה פתרון מעשי לבעיית היהודים ולחוסר יכולתה של אירופה לפתרה, נובעת מכך שהוא שירטט והביא תוכנית פעולה למדינה יהודית, בימים שבהם נחשבה מדינה לחלום רחוק בלבד בקרב יהודים. בכך הביא הרצל לדיון את מושג הריבונות היהודית, ושיכלל את הרעיון הציוני. בספרו הדגיש שעל מנת להגשים את הרעיון יש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ משלו, מבלי לנקוב בשמה. ספר זה הווה בסיס לזרם הציונות המדינית, שסברה שיש להשיג הכרה בינלאומית ומשפטית בזכויות העם היהודי על ארץ ישראל קודם לתחילת ההתיישבות בפועל, הסדר מדיני שיבטיח את זכותם של היהודים על הארץ, ורק אחרי השגת ערובות חוקיות וזכויות פוליטיות להתיישבות ניתן יהיה להתחיל בהגירה (עלייה).

הספר נחלק לארבעה פרקים:

פרק כללי, שבו נדונה הבעיה האנטישמית, גורמיה וסיכוייה. כאן מפרט הרצל בקצרה את תוכניתו להקמת הריבונות החדשה למשימה זו יש להקים שני ארגונים: "החברה היהודית", שתעסוק בגולה בארגון יציאת היהודים מארצותיהם ותספק את להגירה לטריטוריה היהודית. "אגודת היהודים" תנהל משא ומתן דיפלומטי עם מדינות העולם כדי למצוא טריטוריה לעם היהודי.היא גם תכתוב חוקה, אשר תקבע את אופי המדינה. בפרק זה גם נדונה שאלת א"י או ארגנטינה.
הפרק השני עוסק "בחברה היהודית" כחברת צ'רטר יהודית, הפועלת, לפי חוקי אנגליה, עם הון מניות. בפרק נידונים ההיבטים הכלכליים של פועלות "החברה", דרכי העברת רכוש, קניית אדמה, צורת מעונות העובדים, יום עבודה בן שבע שעות, סעד, ערבויות "החברה" וגיוס הון.
הפרק השלישי חבורות מקומיות. הפרק דן בדרכי ההגירה היהודית לטריטוריה הלאומית לא כיחידים אלא בקבוצות, אשר תדענה מראש, היכן יתיישבו ולאן ילכו הכול לפי בחירה.
הפרק הרביעי דן בדרכי פעולתה של "אגודת היהודים", באופי החוקה בשאלת הלשון, ובעניין הדגל.

[עריכה] כתיבת הספר

את הספר כתב הרצל במהלך חודשיים, תוך סערת רגשות עזה.

"במשך שני החודשים האחרונים לשבתי בפריז, כתבתי את ספרי "מדינת היהודים".

אין אני זוכר, שכתבתי דבר-מה בחיי במצב של התרוממות רוח כזו, כאשר כתבתי את ספרי זה. היינה אומר, כי בשעה שהיה כותב שירים ידועים, היה שומע את משק כנפי נשר על ראשו. מעין משק כנפיים כזה האמנתי לשמוע גם אני, בכותבי את ספרי זה. עבדתי עליו יום יום, עד אשר כלו כל כוחותי; בערב הייתי מוצא מרגוע לנפשי רק בזה, שהייתי הולך לשמוע אל השירה והזמרה של וואגנר, בייחוד אל האופירה "טאנהייזר", ששמעתיה בכל פעם אשר העלוה על הבימה. אולם באותם הערבים, שלא הציגו שום אופירה, הייתי מפקפק בבריאות דעתי.

כאשר גמרתי לכתוב את ספרי, נתתי את הכתב-יד לאחד מידידי היותר טובים מכבר הימים, למען יקרא בו. ובשעה אשר קרא בו, התחיל פתאום לבכות. התרגשותו הייתה מובנה לי, הלא גם ידידי זה היה יהודי; הלא גם אני בכיתי לפעמים בעת כותבי את דברי בספר. אבל לתמהוני הגדול נתן ידידי טעם אחר לדמעותיו. הוא חשב, כי יצאתי מדעתי...

-- "כתבי הרצל", עמ' 115-114