משה חגיז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי משה חגיז (כונה גם "המני"ח", ה'תל"ב, (1672) - נפטר אחרי שנת ה'תק"י), היה מחכמי ירושלים במאה ה-18, מראשי הלוחמים בשבתאות.

בשכונת זיכרון משה בירושלים יש רחוב על שמו. ברחוב זה, משרדיהם של מספר ארגונים התנדבותיים, וכן אחד ממרכזי הלוואות גמ"ח הגדולים בירושלים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי ישראל יעקב חגיז בירושלים. אביו נפטר כשהוא עצמו היה בן שלוש שנים בלבד, ולכן קיבל את חינוכו מאבי אמו, רבי משה גלנטי רבה של ירושלים, ולמד בבית מדרשו. אחרי פטירתו של רבי משה גלנטי בשנת ה'תמ"ט נותר חגיז בלי תומך, ויצא כשד"ר לאיטליה ומשם לאמשטרדם. בשנת ה'תנ"ד היה שד"ר במצרים. בשנת ה'תס"ד הדפיס בונציה את ספרו של זקנו רבי משה גלנטי, "קרבן חגיגה", ואת ספרו של אביו, שו"ת הלכות קטנות. כמו כן הוסיף הערות לספר אחר של זקנו, "זבח השלמים", וכתב הקדמות לספרים רבים.

בשהותו באמשטרדם החל את פעילותו הגלויה נגד שרידי השבתאים, בצאתו לעזרו של רבי צבי הירש אשכנזי, ה"חכם צבי", במלחמתו נגד נחמיה חיון ובחשיפת שבתאותו. בשל מעשיו אלו הוא נרדף באמשטרדם על ידי תומכיו של חיון, שבראשם עמד רבי שלמה אאיליון, רבה הספרדי של העיר, ורבי משה הוכרח לעזוב את העיר בשנת ה'תע"ד.

כחלק ממאבקו בשבתאות ביקש לאסור את לימוד הקבלה, הן בארץ ישראל והן בחו"ל‏[1].

בין השנים ה'תע"ד-ה'תצ"ח ישב רבי משה באלטונא, וסייע בידיו של רבי יעקב עמדין במלחמותיו עם הרמח"ל ורבי יהונתן אייבשיץ. במלחמה נגד רבי יהונתן אייבשיץ היה היעב"ץ הלוחם העיקרי והוא הצטרף אליו, ואילו במערכה נגד הרמח"ל הוא היה הלוחם העיקרי, ומכתבו היה הראשון שהבעיר את המחלוקת. לאורך כל שנות המחלוקת כתב רבי משה אגרות חריפות בהן הוא תובע להשמיד את כתביו של הרמח"ל ולמנוע ממנו להפיץ את משנתו, שלדעתו של רבי משה לא באה מצד הקדושה אלא מהסיטרא אחרא.

אשתו הייתה בתו של רבי רפאל מרדכי מלכי ואחותו של רבי חזקיהו דה-סילווה מחבר הספר "פרי חדש", ולא נולדו להם ילדים‏[2].

בשנת ה'תצ"ח חזר לארץ ישראל. לפי דברי החיד"א ישב בצפת עד מותו, והאריך ימים עד למעלה מתשעים שנים. לפי גרסה אחרת יצא מצפת לביירות להתרפא, נפטר שם והובא לקבורה בצידון[3], ויש המקדימים את תאריך פטירתו.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי משה חיבר ספרים הן בתחום ההלכה והן ספרי פולמוס. להלן רשימת ספריו.

ספרי פולמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגרת הקנאות, ברלין 1714, דברי פולמוס של ר' משה חגיז נגד נחמיה חיון, כתשובה לעלון "קשט אמרי אמת" שפרסם בית הדין של הקהילה הספרדית באמשטרדם לזכותו של חיון.
  • מלחמה לה', לונדון ה'תע"ד (לערך 1714), מכתבים וחרמות על נחמיה חיון והנוהים אחריו מרבנים שונים, שליקט והוסיף עליהם ר' משה חגיז.
  • עדות לישראל, אמשטרדם תע"ד (לערך 1714), קובץ איגרות ודברי פולמוס נגד נחמיה חיון, בעריכת ר' משה חגיז.
  • שבר פושעים, ספר פולמוס נגד נחמיה חיון, אברהם מיכאל קרדוזו, ושלמה אאיליון. בספר נדפסו גם מכתבי המלצה מרבני קהילות שונות שניתנו לר' משה חגיז, רובם אושרו בידי ר' שלמה אאיליון ובית דינו לפני הפולמוס. מהדורה ראשונה הודפסה בלונדון ה'תע"ד
  • למען דעת כל עמי הארץ, הנאו ה'תפ"ו (לערך 1726), מכתבי חרמות מרבנים שונים על נחמיה חיון ופולמוס על החיבור "הקולות יחדלון". נקרא גם בשם "לחישת שרף".

ספרי הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אור קדמון, בקשות ותפלות מהרדב"ז, הר"ש בן גבירול, רבינו בחיי ועוד, וניציאה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר בניהו לתולדות בתי המדרש בירושלים במאה הי"ז HUCA כרך כ"א, סינסנטי תש"ח
  • מגלת ספר ליעב"ץ, מהדורת כהנא וורשה תרנ"ז עמ' 115-121, תיאור אישיותו של רבי משה על כל מעלותיה ומגרעותיה.
  • פרומקין-ריבלין, תולדות חכמי ירושלם, ב, ירושלם תרפ"ח, עמ' 134-124.
  • אברהם יערי, שלוחי ארץ-ישראל, ירושלים תשי"א, עמ' 371-363.
  • מאיר בניהו, ספרים שחיברם ר' משה חאג'יז וספרים שהוציאם לאור, ארבעה מאמרים, עלי ספר, ב, תשל"ו; ג, תשל"ז; ד, תשל"ז; ה, תשל"ח.
  • ישעיהו זנה, חליפת מכתבים בין ר' משה חאגיז ור' שמשון מורפורגו בעניין נחמיה חיון וסיעתו, קבץ על יד, ב, תרצ"ז, עמ' קפט.
  • מנחם פרידמן, אגרות בפרשת פולמוס נחמיה חייא חיון - ספונות, י, תשכ"ו.
  • יעקב ברנאי, ר' משה חגיז והפולמוסים כנגד השבתאות, מדעי היהדות 32 (תשנב) עמ' 101-105.
  • אלישבע קרליבך, THE PURSUIT OF HERESY: RABBI MOSES HAGIZ AND THE SABBATIAN CONTROVERSIES.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

אודותיו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תורת הקנאות, דף נד ע"ב
  2. ^ הדבר לא לגמרי ברור. קרליבך מביאה בספרה (עמ' 6, הע6 - מופיעה בעמ' 282) שרבי ישראל משה חזן (נולד 1808) טען בספרו "כרך של רומי" שאמו היא צאצאית של רבי משה חגיז.
  3. ^ "מ לונץ, ירושלים, שנה א, תרמ"ב, עמ' 120-119