המלוכה הבלגית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלך הבלגים
Koning der Belgen (הולנדית)
Roi des Belges (צרפתית)
König der Belgier (גרמנית)
סמל הוד מלכותו מלך הבלגים
נוכחי: פיליפ, מלך הבלגים
תואר הוד מלכותו
השליט הראשון בבית זה לאופולד הראשון, מלך הבלגים
תקופת המלוכה 21 ביולי 1831 – הווה (192 שנים)
מעון רשמי הארמון המלכותי של בריסל
הטירה המלכותית של לייקן
שטח שיפוט בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.monarchie.be
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית בלגיה
שלט האצולה של בית בלגיה
שלט האצולה של בית בלגיה
מדינה בלגיהבלגיה בלגיה
בית האב בית סקסה-קובורג-גותה
תארים מלך הבלגים
מייסד אלברט הראשון, מלך הבלגים
ראש הבית הנוכחי פיליפ, מלך הבלגים
תקופת השושלת 1920–הווה (כ־104 שנים)
בלגיה
סמל בלגיה
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של בלגיה

בלגיה היא מונרכיה חוקתית, עממית ועוברת בירושה. תואר המונרך הוא מלך או מלכת הבלגים (בהולנדית: Koning(in) der Belgen, בצרפתית: Roi / Reine des Belges, בגרמנית: König(in) der Belgier) ומשמש כראש המדינה. מאז עצמאות בלגיה ב-1830 היו למדינה שבעה מלכים.

מלך הבלגים המכהן הוא פיליפ, שעלה על כס המלכות ב-21 ביולי 2013, לאחר התפטרותו של אביו אלברט השני.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הבלגים הפכו עצמאיים בשנת 1830 בחר הקונגרס הלאומי במונרכיה חוקתית כצורת ממשל. הקונגרס הצביע על כך ב-22 בנובמבר 1830, ותמך במלוכה ברוב של 174 קולות מול 13. בפברואר 1831 מינה הקונגרס לתפקיד המלך את הנסיך לואי, דוכס נמור, בנו של המלך הצרפתי לואי פיליפ, אך שיקולים בין-לאומיים הרתיעו את לואי פיליפ מלקבל את הכבוד עבור בנו.

בעקבות סירוב זה, מינה הקונגרס הלאומי את ארסמה-לואי, הברון סורלט דה צ'וקייר, להיות עוצר בלגיה ב-25 בפברואר 1831. לאופולד מסקסוניה-קובורג-גותה הוכתר כמלך הבלגים על ידי הקונגרס הלאומי ונשבע אמונים לחוקה הבלגית בכנסיית סנט ג'יימס בארמון קודנברג בבריסל ב-21 ביולי.[1] היום הזה הפך מאז לחג לאומי עבור בלגיה ואזרחיה.

ירושה וחוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמערכת מונרכיה חוקתית העוברת בירושה, תפקידה ופעולה של המלוכה הבלגית נשלטים על ידי החוקה. משרת המלך מיועדת אך ורק לצאצא של לאופולד הראשון, מלך הבלגים הראשון.

מאחר שהוא מחויב לחוקה (מעל כל שיקולים אידאולוגיים, דתיים, פוליטיים, כלכליים ואחרים) נועד המלך לשמש כבורר ושומר על האחדות והעצמאות הלאומית של בלגיה.[2] המלכים של בלגיה מוכתרים בטקס השבעה אזרחי בלבד.

ממלכת בלגיה מעולם לא הייתה מונרכיה אבסולוטית. עם זאת, עולות טענות כי המלוכה אינה "חוקתית באמת".[3]

לאופולד הראשון, לאופולד השני ואלברט הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך לאופולד הראשון היה ראש ענייני החוץ של בלגיה כ"מלך משטר עתיק", ולשרי החוץ הייתה סמכות לפעול רק כשרי המלך.[4] לאופולד הראשון הפך במהרה לאחד מבעלי המניות החשובים ביותר של החברה הכללית של בלגיה (Société Générale de Belgique).[5]

פסל של לאופולד השני, מלך הבלגים, בבריסל, בירת בלגיה

בנו של לאופולד, המלך לאופולד השני, זכור בעיקר בזכות הקמתה של מדינת קונגו החופשית באפריקה כנחלה אישית. שערורייה התרחשה כאשר זוועות קונגו פורסמו ברבים, מה שגרם לממשלת בלגיה להשתלט על המדינה. קונגולזים רבים נהרגו כתוצאה ממדיניותו של לאופולד בקונגו לפני הרפורמות בשלטון הבלגי הישיר.[6][7] שערוריית המדינה החופשית נדונה במוזיאון קונגו בטרוורן בבלגיה.[8]

במספר הזדמנויות לאופולד השני הביע בפומבי אי הסכמה עם הממשלה השלטת (למשל בשנת 1905 נגד ראש הממשלה אוגוסט ברנארט)[9] והואשם על ידי איבון גואה באי ציות למערכת הפרלמנטרית של המדינה.[10]

לאופולד השני מת מבלי ששרדו בנים לגיטימיים. השושלת המשיכה לאחיינו ויורשו, אלברט הראשון, ששלט בזמן ש-90% מבלגיה נכבשו על ידי כוחותיו של הקייזר הגרמני וילהלם השני, והוא בולט בשל סיוריו לקולוניות הבלגיות באפריקה - קונגו הבלגית ומאוחר יותר מזרח אפריקה הגרמנית, מנדט חבר הלאומים ברואנדה-אורונדי. בשנת 1934, נהרג אלברט בנסיבות מסתוריות כשטיפס לבדו על סלע האל הישן במארש-לה-דיים.

רשימת מלכי הבלגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלכי בלגיה

מלכי בלגיה השתייכו במקור לבית סקסה-קובורג-גותה. שם המשפחה שונה על ידי אלברט הראשון ב-1920 לבית בלגיה כתוצאה מרגשות אנטי-גרמניים לאחר מלחמת העולם הראשונה והכיבוש הגרמני בבלגיה.

שם תמונה משנת עד
לאופולד הראשון 1831 1865
לאופולד השני 1865 1909
אלברט הראשון 1909 1934
לאופולד השלישי 1934 1951
בודואן 1951 1993
אלברט השני 1993 2013
פיליפ 2013 מכהן

עץ המשפחה של פיליפ, מלך הבלגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברט הראשון, מלך הבלגים
 
אליזבת מבוואריה, מלכת הבלגים
 
הנסיך קרל, דוכס וסטריֶטלנד
 
אינגבורג, נסיכת דנמרק
 
הנסיך רופו מקלבריה, הדוכס החמישי של לומברדה
 
לאורה מוסלמן דו שנוי
 
אוגוסטו גאצלי, רוזן רוסאנה די סבסטיאנו
 
מריה כריסטינה די ריניון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאופולד השלישי, מלך הבלגים
 
 
 
 
 
אסטריד משוודיה, מלכת הבלגים
 
 
 
 
 
הנסיך רופו מקלבריה, הדוכס השישי של לומברדה
 
 
 
 
 
לואיזה גאצלי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלברט השני, מלך הבלגים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פאולה, מלכת הבלגים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פיליפ, מלך הבלגים


תואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התואר הרשמי של המלך הבלגי הוא מלך הבלגים ולא מלך בלגיה. התואר מצביע על מונרכיה עממית הקשורה לתושבי בלגיה (כלומר המלוכה עוברת בירושה, אך אושררה על ידי רצון עממי), ולא לטריטוריה או למדינה הבלגית. התרגום הלטיני של מלך בלגיה היה Rex Belgii, אשר, משנת 1815, היה שמו של מלך הולנד. לכן, הבדלנים שהקימו את בלגיה בחרו בתואר Rex Belgarum.

בלגיה היא המונרכיה האירופית היחידה שבה יורש העצר אינו עולה לשלטון מיד עם מותו או התפטרותו של קודמו. על פי סעיף 91 של החוקה הבלגית, יורש העצר עולה לכס המלכות והופך למלך רק לאחר השבעה לפני מושב משותף של שני בתי הפרלמנט הפדרלי של בלגיה (בית הנבחרים והסנאט).[11] הישיבה המשותפת צריכה להתקיים בתוך עשרה ימים מיום מותו או התפטרותו של המלך הקודם. המלך הבלגי החדש נדרש להישבע בשבועה החוקתית הבלגית, "אני נשבע לקיים את החוקה ואת חוקי העם הבלגי, לשמור על העצמאות הלאומית ושלמות השטח", בשלוש השפות הרשמיות של בלגיה: צרפתית, הולנדית וגרמנית.

בני משפחת המלוכה הבלגית ידועים לרוב בשני שמות: הולנדי וצרפתי. לדוגמה, המלך הנוכחי, פיליפ, נקרא בצרפתית 'Philippe' ובהולנדית 'Filip'; המלך החמישי של הבלגים נקרא 'Baudouin' בצרפתית ו'Boudewijn' בהולנדית.

בניגוד לתואר "מלך הבלגים" של המלך פיליפ, אליזבת, נסיכת בלגיה, נקראת "נסיכת בלגיה", והתואר "נסיך הבלגים" אינו קיים. היא גם דוכסית בראבנט, התואר המסורתי של יורשת העצר לכס המלכות הבלגי. תואר זה הפך נסיכת בלגיה.

בשפה הרשמית האחרת של בלגיה, הגרמנית, המלכים מכונים בדרך כלל בשמותיהם הצרפתיים. הדבר נכון גם לגבי אנגלית (למעט בשם לאופולד, אז המבטא מבוטל לצורך פשטות).

בגלל מלחמת העולם הראשונה והרגש האנטי-גרמני החזק כתוצאה ממנה, שם המשפחה שונה בשנת 1920 מסקסה-קובורג-גותה ל-van België, de Belgique או von Belgien ("של בלגיה"), בשלוש השפות הרשמיות של המדינה (הולנדית, צרפתית וגרמנית, בהתאמה). שם המשפחה הזה משמש בתעודות הזהות ובכל המסמכים הרשמיים על ידי בני המלוכה של בלגיה (למשל רישיונות נישואים). בנוסף לשינוי השם הזה, סמל סקסוניה הוסר מסמל המלוכה הבלגי. מלכים אחרים ממשפחת סקסה-קובורג-גותה מרובת הענפים שינו גם הם את שמם בשל רגש אנטי-גרמני חזק במדינותיהם, כמו ג'ורג' החמישי מהממלכה המאוחדת שאימץ את שם המשפחה וינדזור על שם מקום מגוריה של משפחת המלוכה הבריטית.[12]

אף על פי כן, הצו המלכותי שפורסם ב-19 ביולי ונחתם ב-12 ביולי 2019 על ידי המלך פיליפ, החזיר את סמל בית וטין לכל הגרסאות המלכותיות של סמל המשפחה.[13][14] החזרת הסמל המלכותי של סקסה-קובורג-גותה התרחש זמן קצר לאחר ביקורם של המלך פיליפ והמלכה מתילדה בארמון פרידנשטיין בגותה.[15]

פיליפ, מלך הבלגיםאלברט השני, מלך הבלגיםבודואן, מלך הבלגיםהנסיך שארל, רוזן פלנדריהלאופולד השלישי, מלך הבלגיםאלברט הראשון, מלך הבלגיםלאופולד השני, מלך הבלגיםלאופולד הראשון, מלך הבלגיםארסם לואי סורלט דה צ'וקייר

תפקיד חוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלי פרוטומה של חמשת מלכי הבלגים הראשונים

המלוכה הבלגית שומרת ומסמלת את תחושת האחדות הלאומית בבלגיה על ידי ייצוג המדינה בתפקידים ציבוריים ובמפגשים בין-לאומיים.

בנוסף, למלך מספר תחומי אחריות פוליטית בתהליך הקמת הממשלה. ההליך מתחיל בדרך כלל עם מינוי "מודיע" על ידי המונרך. לאחר הבחירות הכלליות, המודיע מצהיר רשמית למלך על ההרכבים השונים לממשלות שעשויות לקום. לאחר שלב זה, המונרך יכול למנות מודיע נוסף או למנות "פורמטור", שתפקידו להרכיב ממשלה חדשה, ובדרך כלל הוא הופך לראש הממשלה.

סעיף 37 לחוקת בלגיה מקנה למלך את "הכוח הביצועי הפדרלי". לפי סעיף ג', סמכות זו כוללת מינוי ופיטורי שרים, יישום החוקים שהעביר הפרלמנט הפדרלי, הגשת הצעות חוק לפרלמנט הפדרלי וניהול היחסים הבין-לאומיים של המדינה. המלך מטיל עיצומים ומפרסם את כל החוקים שהתקבלו על ידי הפרלמנט. בהתאם לסעיף 106 של החוקה, המונרך נדרש להפעיל את סמכויותיו באמצעות השרים. פעולותיו אינן תקפות ללא חתימה של השר האחראי, שבכך נוטל על עצמו אחריות פוליטית למעשה. משמעות הדבר היא שהסמכות המבצעת הפדרלית מופעלת בפועל על ידי הממשלה הפדרלית של בלגיה, אשר אחראית לבית הנבחרים בהתאם לסעיף 101 של החוקה.

המונרך מקבל את ראש הממשלה לפגישה בארמון בריסל לפחות פעם בשבוע, וגם מזמן בקביעות חברי ממשלה אחרים לארמון על מנת לדון בעניינים פוליטיים. במהלך פגישות אלה, למלך הזכות לקבל מידע על המדיניות הממשלתית, לייעץ ולהתריע בכל עניין שיראה לנכון. המונרך מקיים גם פגישות עם מנהיגי כל המפלגות הפוליטיות הגדולות וחברי פרלמנט קבועים. כל הפגישות הללו מאורגנות על ידי הקבינט הפוליטי האישי של המונרך שהוא חלק מבית המלוכה.

המונרך הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של בלגיה וממנה את בעלי התפקידים הגבוהים בצבא הבלגי. שמות המועמדים נשלחים למלך על ידי משרד הביטחון. תפקידיו הצבאיים של המונרך מבוצעים בעזרת משק הבית הצבאי בראשות המשרד הכללי. אזרחים בלגים יכולים לכתוב למלך כאשר הם נתקלים בקשיים עם סמכויות מנהליות.

המונרך הוא גם אחד משלושת המרכיבים של הכוח המחוקק הפדרלי, בהתאם לחוקה הבלגית, יחד עם שני בתי הפרלמנט הפדרלי: בית הנבחרים והסנאט. כל החוקים שמתקבלים על ידי הפרלמנט נחתמים ומפורסמים על ידי המונרך.

בעבר, ילדי המלך היו זכאים למושב בסנאט (סנאטרוים מכוח הזכות) כשהיו בני 18. זכות זו בוטלה בשנת 2014 כחלק מהרפורמה השישית של המדינה הבלגית.

חסינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזיליקת הלב הקדוש בבריסל היא הבזיליקה הלאומית של בלגיה.

סעיף 88 של החוקה הבלגית קובע כי "המלך אינו ניתן להרשעה", כלומר לא ניתן להעמיד את המלך לדין, לעצור או להרשיע אותו בפשעים, אי אפשר לזמן אותו להופיע בפני בית משפט אזרחי והוא אינו אחראי לפרלמנט הפדרלי. עם זאת, חסינות זו נחשבה בלתי תואמת את סעיף 27 של אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבין-לאומי, הקובע כי התפקיד הרשמי לא יפטור אדם מאחריות פלילית על פי החוק.[16]

מסורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המלוכה עדיין שומר על כמה מסורות ישנות, המפורסמת ביותר היא המסורת שמלך הבלגים הופך לסנדק של בן שביעי והמלכה לסנדקית של בת שביעית.[17] לאחר מכן ניתן לילד שמו של הריבון והוא מקבל מתנה מהארמון ומהבורגומאסטר של העיר (ראש העירייה).[18] מסורת דומה קיימת אצל נשיא ארגנטינה והייתה קיימת גם אצל הצאר הרוסי.[19] מסורת נוספת היא קבלת הפנים הטקסית בת מאות השנים שמקבל המלך החדש במהלך הכניסה השמחה, הביקור הרשמי הראשון שלו בעיר מסוימת כמונרך. מסורת זו מיוחסת לדוכסי בראבנט.

תמיכה עממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמיכה העממית במלוכה הייתה היסטורית גבוהה יותר בפלנדריה ונמוכה יותר בוולוניה. המפלגה הקתולית הפרו-מונרכית, ומאוחר יותר המפלגה הנוצרית-חברתית, שלטו בפלנדריה, בעוד שבוולוניה המתועשת יותר זכתה לתמיכה רבה יותר מפלגת הפועלים הבלגית ולאחר מכן המפלגה הסוציאליסטית. לדוגמה, במשאל העם של 1950 הצביעו בפלנדריה ברוב מוחץ בעד חזרתו של המלך לאופולד השלישי, בעוד שרוב ולוניה הייתה נגד. עם זאת, בעשורים האחרונים התהפכו התפקידים הללו, שכן הדתיות בפלנדריה פחתה והמלך נתפס כמגן על המדינה מפני בדלנות פלמית וחלוקת המדינה.[20]

משק הבית של המלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

או גראד רא, בעל צו מלכותי עם סמל מלכותי.
הארמון המלכותי משמש לאירועים ממלכתיים בחצר

משק הבית של המלך (בהולנדית: Het Huis van de Koning, בצרפתית: La Maison du Roi, בגרמנית: Das Haus des Königs) הוקם מחדש בשנת 2006, והוא מורכב משבע מחלקות אוטונומיות ומוועדת ההיגוי של החצר.

המחלקות הבאות מרכיבות את משק בית המלך:

  • המחלקה לענייני כלכלה, חברה ותרבות
  • הקבינט של המלך
  • משק הבית הצבאי של המלך
  • הרשימה האזרחית של המלך
  • המחלקה ליחסי חוץ
  • מחלקת הפרוטוקול של החצר
  • מחלקת העתירות

ראש הקבינט של המלך אחראי על הטיפול בעניינים מדיניים ומנהליים ועל קיום היחסים עם הממשלה, האיגודים המקצועיים וחוגי התעשייה. ראש הקבינט מסייע למלך במעקב אחר אירועים אקטואליים, מודיע לו על שינויים בחיי היומיום הבלגיים, מציע ומזמין מבקרים, מסייע בהכנת נאומים ומודיע למלך על התפתחויות בעניינים בין-לאומיים. לרשות ראש הקבינט עומדים סגן, יועץ משפטי, יועץ עיתונות והארכיון. ראש הקבינט המכהן הוא הברון פראנס ואן דייל, לשעבר ראש הקבינט של נשיא המועצה האירופית הרמן ואן רומפוי.

המלך פיליפ והמלכה מתילדה מנופפים להמונים בבריסל לאחר השבעתו של פיליפ למלך בלגיה, 21 ביולי 2013.

ראש משק הבית הצבאי של המלך מסייע למלך במילוי תפקידיו בתחום ההגנה. הוא מיידע את המלך על כל נושאי הביטחון, מדיניות ההגנה, השקפותיהן של המדינות השותפות העיקריות של בלגיה וכל ההיבטים של הכוחות המזוינים של בלגיה. הוא מארגן את קשריו של המלך עם חיל החימוש, מייעץ בתחומי המחקר המדעי והמשטרה ומתאם עניינים עם עמותות פטריוטיות ואנשי צבא לשעבר. משק הבית הצבאי אחראי גם על ניהול מערכת המחשוב של הארמון. דרגתו של ראש משק הבית הצבאי היא גנרל, וכיום מכהן בתפקיד הגנרל ג'ף ואן דן פוט. ראש משק הבית הצבאי נעזר ביועץ, כיום לוטננט קולונל סרז' ואסארט. למשק הבית הצבאי משוייכים גם עוזרי המלך.

נושא הרשימה האזרחית של המלך אחראי על ניהול המשאבים הכלכליים ומשאבי האנוש של משק הבית המלכותי. הוא נעזר במפקד הארמונות המלכותיים, גזבר הרשימה ויועץ הרשימה. נושא הרשימה האזרחית מייעץ למלך גם בתחום האנרגיה, המדעים והתרבות ומנהל את זכויות הציד של המלך. מפקד הארמונות המלכותיים אחראי בעיקר, בשיתוף פעולה הדוק עם ראש הפרוטוקול, על התמיכה הלוגיסטית בפעילויות התחזוקה והניקיון של הארמונות והטירות של בית המלוכה. הוא גם מנהל הציד המלכותי.

ראש הפרוטוקול מופקד על ארגון ההתקשרויות הציבוריות של המלך והמלכה, כגון ביקור קהל, קבלות פנים ונשפים רשמיים בארמון, כמו גם פעילויות רשמיות מחוץ לארמון. הוא נעזר במזכיר המלכה, האחראי בעיקר על הצעת והזמנת הקהלים והביקורים של המלכה.

ראש המחלקה לענייני כלכלה, חברה ותרבות מייעץ למלך בתחומים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים. כמו כן, הוא אחראי על תיאום בין משקי הבית והשירותים השונים ועל ארגון ורישום ישיבות ועדת ההיגוי של משק הבית.

ראש המחלקה ליחסי חוץ מיידע את המלך על התפתחויות במדיניות הבין-לאומית, מסייע למלך מבחינה דיפלומטית בביקורים מלכותיים מחוץ למדינה ומכין את קהל המלך בנמל התעופה. הוא גם אחראי על קיום קשרים עם נציגויות דיפלומטיות זרות.

ראש המחלקה לעתירות מופקד על טיפול בעתירות ובקשות לסיוע סוציאלי המוגשות למלך, למלכה או לבני משפחת המלוכה האחרים. הוא גם אחראי על ניתוח ותיאום הטבות המלוכה והפעילויות הנוגעות לחגיגות היובלים.

את ההגנה אישית של המלך ושל משפחת המלוכה, כמו גם את המעקב אחר האחוזות המלכותיות, מספקת בכל עת המשטרה הפדרלית של בלגיה, פרט אבטחה לארמון המלכותי.

המשפחה המלכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני משפחת המלוכה הבלגית, מלבד המלך, מחזיקים בתואר נסיך או נסיכת בלגיה. לפני מלחמת העולם הראשונה, הם השתמשו בתואר הנוסף הנסיך או הנסיכה מסקסה-קובורג-גותה ודוכס או דוכסית סקסוניה, כחברים בבית וטין.

התואר נסיך או נסיכת בלגיה הוא תואר אצולה ספציפי בתוך האצולה הבלגית השמור לבני משפחת המלוכה הבלגית. במקור, הצו המלכותי מ-14 במרץ 1891 שומר את התואר לכל האנשים שמגיעים בקו הזכרי הישיר מהמלך לאופולד הראשון. הצו המלכותי גם העניק אוטומטית את התואר לנסיכות שהצטרפו למשפחת המלוכה הבלגית בנישואים לנסיך בלגיה. צו מלכותי זה תוקן על ידי הצו המלכותי מ-2 בדצמבר 1991, אשר שומר את התואר לצאצאיו הישירים של אלברט השני. הצו המלכותי מ-12 בנובמבר 2015 ביטל את הצו המלכותי משנת 1991 ומגביל את הענקת תואר זה לילדיו ולנכדיו של המלך המכהן ולילדים ולנכדיו של נסיך או נסיכת הכתר. בן או בת הזוג של נסיך או נסיכת בלגיה כבר לא מקבלים את התואר אוטומטית, אך עדיין ניתן להעניק לו או לה את התואר בצו מלכותי על בסיס אישי.[21] לפני כן, כל צאצאיו של אלברט השני היו זכאים לתואר נסיך או נסיכה.[22]

המלך פיליפ (נולד ב-15 באפריל 1960) הוא מלך הבלגים המכהן. הוא נישא, ב-4 בדצמבר 1999, לג'ונקוורה מתילדה ד'אודקם ד'אקוז, אשר הפכה למתילדה, נסיכת בלגיה, יום לפני חתונתם, ולאחר מכן גם קיבלה את התואר דוכסית בראבנט כאשתו של דוכס בראבנט. היא הפכה, מ-21 ביולי 2013, למתילדה, מלכת הבלגים. היא בתם של פטריק ד'אודקם ד'אקוז (נעשה רוזן לפני החתונה) ואשתו, הרוזנת אנה מריה קומרובסקה. למלך ולמלכה ארבעה ילדים:

חברים אחרים במשפחת המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלברט השני, מלך הבלגים (נולד ב-6 ביוני 1934). הוא היה המלך בין 1993 (בעקבות מות אחיו המלך בודואן) ל-21 ביולי 2013, היום הלאומי של בלגיה, כאשר התפטר לטובת בנו פיליפ, דוכס בראבנט, בגלל בריאות לקויה. ב-2 ביולי 1959, הוא התחתן עם דונה פאולה רופו די קלבריה (נולדה ב-11 בספטמבר 1937) בבריסל, שהפכה לפאולה, נסיכת לייז', ולאחר 1993 הפכה לפאולה, מלכת הבלגים. היא בתם של פולקו השמיני, הנסיך רופו די קלבריה, הדוכס השישי מגווארדיה לומברדה (1884–1946) ואשתו, לואיסה גאזלי דיי קונטי די רוסאנה א די סבסטיאנו (1896–1989). יחד יש להם שלושה ילדים, המלך הנוכחי (ראה למעלה), בת ובן נוסף:
    • אסטריד, נסיכת בלגיה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה (נולדה ב-5 ביוני 1962). אשתו של הנסיך לורנץ מבלגיה, ארכידוכס אוסטריה-אסטה, הנסיך המלכותי של הונגריה ובוהמיה, לו נישאה ב-22 בספטמבר 1984. הנסיכה אסטריד וצאצאיה נמצאים לפני אחיה לורן בסדר הירושה לכס המלכות הבלגי, בשל חוק הירושה מ-1991 שהוזכר לעיל. יש להם חמישה ילדים:
      • הנסיך אמדאו מבלגיה, ארכידוכס אוסטריה-אסטה. הוא התחתן עם אליזבטה מריה רוסבוך פון וולקנשטיין ב-5 ביולי 2014. יש להם בת ובן:
        • אנה אסטריד, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה
        • מקסימיליאן, ארכידוכס אוסטריה-אסטה
      • הנסיכה מריה לורה מבלגיה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה. היא נישאה לוויליאם איסבי ב-10 בספטמבר 2022.
      • הנסיך יואכים מבלגיה, ארכידוכס אוסטריה-אסטה
      • הנסיכה לואיסה מריה מבלגיה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה
      • הנסיכה לאטיה מריה מבלגיה, ארכידוכסית אוסטריה-אסטה
    • לורן, נסיך בלגיה (נולד ב-19 באוקטובר 1963). הוא התחתן עם קלייר קומבס, מודדת קרקעות אנגלית-בלגית לשעבר, ב-12 באפריל 2003. יש להם בת אחת ושני בנים:
      • לואיז, נסיכת בלגיה
      • ניקולא, נסיך בלגיה
      • איימריק, נסיך בלגיה
    • דלפין, נסיכת בלגיה (נולדה ב-22 בפברואר 1968). בתו מחוץ לנישואים של אלברט השני מפילגשו לשעבר, הברונית סיביל דה סליס לונגשאפס. לאחר שזכתה במשפט אבהות ב-2020, היא וילדיה הועלו לדרגת נסיך/נסיכת בלגיה על ידי בית המשפט ב-1 באוקטובר 2020. היא נמצאת במערכת יחסים עם ג'יימס או'הייר מאז שנת 2000. יש להם בת ובן:
      • ג'וזפין, נסיכת בלגיה
      • אוסקר, נסיך בלגיה

חברים שנפטרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך אלברט והמלכה אליזבת בתפילה עבור גבירתנו מליקן, תמונה המציגה את האמונה הקתולית של בית המלוכה.

בני זוג מלכותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המלוכה הבלגית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "History". Monarchy of Belgium. נבדק ב-2016-03-22.
  2. ^ "La Constitution Belge" [The Belgian Constitution] (PDF). Belgian Federal Parliament. במאי 2014. נבדק ב-2016-03-22. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Arango, Ramon (1961). Leopold III and the Belgian Royal Question. Baltimore: The Johns Hopkins Press. p. 9. ISBN 9780801800405.
  4. ^ Van Kalken, Frans (1950). La Belgique contemporaine (1780-1949) (בצרפתית). Paris: Armand Colin. p. 43. ...dirigeant personnellement les Affaires étrangères, comme un souverain d'Ancien Régime, en discutant toutes les questions importantes avec ses ministres, ceux-ci n'ayant d'autorité que pour autant qu'ils étaient ministres du roi...
  5. ^ Lebrun, Pierre (1981). Essai sur la révolution industrielle en Belgique: 1770-1847 (בצרפתית) (Second ed.). Bruxelles: Palais des Académies.
  6. ^ Forbath, Peter (1977). The River Congo: The Discovery, Exploration and Exploitation of the World's Most Dramatic Rivers. Harper & Row. p. 278. ISBN 978-0061224904.
  7. ^ Hochschild, Adam (1998). King Leopold's Ghost: A Story of Greed, Terror, and Heroism in Colonial Africa. Houghton Mifflin. ISBN 978-0618001903. King Leopold's Ghost: A Story of Greed, Terror, and Heroism in Colonial Africa.
  8. ^ "A Belgian Visit to "Kongo"". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-10-20.
  9. ^ Raymond Fusilier, Les monarchies parlementaires en Europe Editions ouvrières, Paris, 1960, p. 399.
  10. ^ Yvon Gouet, De l'unité du cabinet parlementaire, Dalloz, 1930, p. 232, quoted by Raymond Fusilier, p. 400.
  11. ^ "The Belgian Constitution" (PDF). Belgian Parliament. נבדק ב-21 ביולי 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Balfoort, Brigitte; et al. "journalist" (PDF). The Belgian Monarchy. Olivier Alsteens, Director-General of the FPS Chancellery of the Prime Minister, Wetstraat 16, 1000 Brussels. נבדק ב-2012-07-18.
  13. ^ "Le Moniteur belge". www.ejustice.just.fgov.be. נבדק ב-2019-07-23.
  14. ^ "Royal Decree of July 12, 2019". Moniteur Belge. 19 ביולי 2019. נבדק ב-23 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Assistant, Jess IlseEditorial (2019-07-13). "King Philippe and Queen Mathilde visit ancestral castles during visit to German states". Royal Central (באנגלית). נבדק ב-2019-07-23.
  16. ^ "Minutes of the Belgian Senate of September 9, 2004" (בהולנדית). The Belgian Senate. נבדק ב-2007-09-17.
  17. ^ "Zevende zoon zorgt voor zevende viergeslacht en peterschap van koning Filip: "Ze noemen ons Sneeuwwitje en de zeven dwergen"".
  18. ^ "Voici la nouvelle filleule de la reine Mathilde (Photos)". 14 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "No, Argentina's president did not adopt a Jewish child to stop him turning into a werewolf". TheGuardian.com. 2014-12-29. נבדק ב-2018-10-21.
  20. ^ "Walen zijn veel koningsgezinder dan Vlamingen". deredactie.be. 15 בנובמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "Arrêté royal relatif à l'octroi du titre de Prince ou Princesse de Belgique" [Royal Decree on the granting of the title of Prince or Princess of Belgium] (בצרפתית). Federal Parliament of Belgium. 12 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Clevers, Antoine (25 בנובמבר 2015). "Le Roi limite l'octroi du titre de "prince de Belgique"" [The King limits the granting of the title of "Prince of Belgium"]. La Libre Belgique. נבדק ב-2016-03-22. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המלוכה_הבלגית&oldid=38363647"