נדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נֶדֶר הוא התחייבות שאדם נוטל על עצמו, פעמים רבות במשמעות דתית. החיוב לקיים נדר מופיע בתורה בספר במדבר: "איש כי יידור נדר לה', או השבע שבועה, לאסור איסר על נפשו, לא יחל (= יחלל) דברו, ככל היוצא מפיו יעשה"'‏[1]. מבחינות רבות קיים דמיון בין נדר לשבועה, אולם יש הבדלים מהותיים ומעשיים ביניהם. מסכת נדרים במשנה ובתלמוד עוסקת בפרטי הלכות הנדרים.

מצוות קיום נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיום נדר הוא מצוות עשה מן התורה, מצווה הנלמדת מהפסוקים "ככלל היוצא מפיו יעשה", "מוצא שפתיך תשמור" (דברים כ"ג, כד). העובר על הנדר עובר על מצוות לא תעשה של "לא יחל דברו" (ספר במדבר שם).

ישנה דעה בקרב חז"ל הרואה בעצם קבלת הנדר דבר שלילי, אפילו אם הוא מקוים: "רבי נתן אומר: כל הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו מקטיר עליה."‏[2]

בשונה מרוב דיני התורה חיוב נדרים חל גם על קטן הסמוך לגיל מצוות - "מופלא הסמוך לאיש".

נדרים ביהדות בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי שלא לנדור לאחר חורבן המקדש להקדש, מקובל כיום לנדור (אם בכלל) אך ורק על מנת לתת תרומה לבית הכנסת או לצדקה. יש המקפידים לסייג גם התחייבות זו על ידי האמירה "בלי נדר".

סוגי נדרים בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההלכה קיימים מספר סוגי נדרים, ביניהם:

  • נדרי איסור - בהם אדם אוסר על עצמו חפץ מסוים בשימוש מסוים, או אוסר לאחרים להנות ממנו או מחפציו. לנדרים אלו מוקדשת בתלמוד מסכת נדרים.
  • נדרי הקדש - בהם מקדיש אדם את בהמתו לקורבן או את ממונו לבית המקדש (בדק הבית), או שמתחייב להביא קורבן. דיני נדרי הקדש כלולים בעיקר במסכת ערכין.
  • נדרי נזירות - קבלת האדם על עצמו להיות נזיר. להלכות אלו מוקדשת מסכת נזיר.
  • נדרי תענית - קבלת האדם על עצמו להתענות. דיני נדרים אלו מופיעים בתלמוד במסכת תענית[3].
  • נדרי מצווה - נדר לקיים מצווה כלשהי.

התרת והפרת נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרת נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שנדר נדר ומתחרט על כך יכול לבוא לפני חכם או לפני שלושה הדיוטות הנחשבים לעניין זה כבית דין, ובהתקיים תנאים מתאימים "להשאל" על נדרו כך שיתירו את הנדר ויבטלו אותו למפרע. דין זה אינו מפורש בתורה אולם נמסר במסגרת תורה שבעל פה, עד שחז"ל אמרו עליו "היתר נדרים פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמוכו (מן המקרא)".

החכם מתיר את הנדר על ידי "פתח", היינו קביעה שאילו הנודר היה מודע למלוא המשמעות של הנדר לא היה נודר כלל, והרי זה כאילו היה הנדר בטעות. מחלוקת חכמים האם ניתן להתיר על סמך חרטה בלבד.

הראשונים נחלקו, האם התרת החכם היא למעשה בירור למפרע שהנדר לא חל מעיקרו‏[4], או שמדובר בחלות מכאן ולהבא, אלא שההתייחסות מכאן ולהבא היא כאילו עד עכשיו לא היה קיים הנדר‏[5]

הליך התרת הנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להתיר את הנדר, הנודר עצמו צריך להופיע לפני החכם ואינו יכול למנות שליח לצורך כך. המתיר הוא תלמיד חכם מומחה, ואם אין בנמצא תלמיד חכם כזה ניתן לקבץ בית דין של שלשה הדיוטות. הנודר מפרט את נדרו, ומנמק מדוע הוא מתחרט על נדרו ורוצה להתירו. המתיר שואל: ניחמת בך מנדרך? וכאשר התשובה היא חיובית, אומר לו: מותר לך (או בלשון דומה). ומכאן ואילך הנדר בטל.

התרת נדרים בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן עקרוני, אין מתירים נדרים בשבת, מלבד נדרים שהם צורך השבת עצמה (כגון: אדם שנדר שלא יאכל בשר, והנדר מפר את שמחת השבת שלו).

נדרים בלתי ניתנים להתרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדר על דעת רבים - אם הציבור בכללם הדירו אדם, אי אפשר להתיר את הנדר, אלא לצורך מצווה.

התרת נדרים בימים הנוראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג לערוך התרת נדרים קבועה בכל שנה בערב ראש השנה. הטקס נערך במעמד שלושה אנשים (ויש הנוהגים במעמד עשרה). התוקף ההלכתי של התרת הנדרים הזו מוגבל, והתועלת המעשית שלו נתונה במחלוקת הלכתית. הטקס כולל גם הכרזה על ביטול מראש של כל הנדרים שיינדרו בעתיד. ביטול מראש כזה לא מועיל לכל הנדרים (כגון נדר במודע כנגד ההתרה), ולכן נוהגים לקיים התרת נדרים בכל שנה.

באופן דומה, תפילת כל נדרי בערב יום כיפור, נועדה להתיר נדרים שנעשו ללא מחשבה או מתוך הכרח.

הפרת נדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אב יכול להפר את נדרי בתו כשהיא נערה (עד גיל שתים עשרה וחצי). כמו כן, הבעל יכול להפר את נדרי אשתו הנשואה, הנוגעים לתחומים שביניהם. "הפרה" הוא סוג ביטול נדר שונה מ"התרה", ואינו תלוי בשום פתח, חרטה או טעות. נוסף על כך, הפרת נדרים מבטלת את הנדר רק מאותו רגע ואילך, לעומת התרה שמבטלת אותם למפרע.

דיני התרת נדרים והפרת נדרים, מבוארים בפירוט במסכת נדרים שבתלמוד הבבלי.

סיפורי נדרים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכור של נדרים בתנ"ך מופיע לרוב בהקשר של עמידה בפני סכנה, אם כי לא תמיד.

יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור הנדר הראשון הוא אצל יעקב. כאשר הוא בורח מאחיו עשו, ועומד לצאת מארץ כנען ונמצא במצב של חוסר וודאות וסכנות עתידיות הוא נודר נדר:

Cquote2.svg

וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

Cquote3.svg
– בראשית, כ"ח כ'

מאוחר יותר אלוהים מזכיר לו שנדר נדר, ועליו להגשימו:

Cquote2.svg

אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.

Cquote3.svg
– בראשית ל"א, י"ג

מלחמת בני ישראל בערד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרכם לעבר הירדן המזרחי עברו בני ישראל בנגב, שם תקף אותם מלך ערד, וכמה נלקחו בשבי. בעקבות כך נדרו ישראל נדר לה': "אם נתון תיתן את העם הזה בידי - והחרמתי את עריהם"‏[6]. החרמת הערים משמעותה שהשלל שייתפס יוקדש לה'.

יפתח הגלעדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר יפתח הגלעדי נלחם נגד בני עמון הוא נדר לה' "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון, והיה לה' והעליתיהו עולה"‏[7]. עם שובו מהקרב יוצאת לקראתו בתו היחידה והוא מקיים "את נדרו אשר נדר"‏[8] חז"ל מותחים ביקורת חריפה על מעשהו של יפתח אשר ברור שאין לו כל תוקף, ועל פנחס שהיה בדורו ולא הפר את נדרו.

חנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנה, עקב עקרותה, נודרת נדר להקדיש את בנה לעבודת ה': "ותידור נדר ותאמר: ה' צבאות, אם ראה תראה בעוני אמתך, וזכרתני, ולא תשכח את אמתך, ונתתה לאמתך זרע אנשים - ונתתיו לה' כל ימי חייו…"‏[9]. בנה הוא שמואל הנביא, שהוקדש להיות כהן לה'.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר במדבר ל, ג.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס', עמוד ב'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף י"א, עמוד א' ושם י"ב.
  4. ^ שיטת רש"י במסכת כתובות פרק המדיר.
  5. ^ ראה בארוכה שיטות הראשונים, כפי שסוכמו בצמח צדק על מסכת גיטין.
  6. ^ במדבר כ"א, ב.
  7. ^ שופטים י"א, ל"א.
  8. ^ שם, פס' ל"ט.
  9. ^ שמואל א' א', יא.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.