תל ערד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תל ערד
מיקום תל ערד
תל ערד
תל ערד
תל ערד. צילום אוויר של העיר התחתית והמצודה
תל ערד - תל המצודות
מראה המקדש (הדביר או קודש הקודשים)
המזבח בתל המצודות
תעלת מים בתל

תל ערד הוא אתר ארכאולוגי בנגב המזרחי, כ-10 ק"מ מערבית לעיר ערד. התל שוכן בבקעת ערד ממזרח לבקעת באר שבע, וגובהו 576 מטר מעל פני הים. תל ערד נמצא על צומת דרכים חשוב מתקופה הקדומה ועד ימינו. בתקופת הברזל הגנה ערד על הדרך המרכזית שעברה מירושלים, חברון, ערד לכיוון חרבת עוזה וים המלח.

באתר נערכו חפירות במשך 18 עונות חפירה, מתוכן 14 עונות חפירה בעיר תקופת הברונזה הקדומה, בראשותה של רות עמירן. משלחת ראשונה בשנים פעלה במקום בשנים 1966-1962, והשנייה בין 1980-1971. החפירות בתל המצודות נערכו ברובן על ידי יוחנן אהרוני. כיום האתר מוכרז כגן לאומי המופעל על ידי רשות הטבע והגנים. תל ערד מזוהה לדעת יוחנן אהרוני וחוקרים אחרים עם ערד המקראית הנזכרת כעיר כנענית חזקה בנגב המזרחי, שלא ברור אם נכבשה על ידי שבטי ישראל (במדבר יד 44-45; כא 1; לג 40; יהושע יב' 14; שופטים א 17; דברי הימים א 42). כמו כן נזכרת ערד, ככל הנראה, ברשימת ערי הנגב של יהודה אגב שיכול אותיות - "עדר" במקום "ערד" (יהושע טו 21).

בסמיכות לתל ערד נמצא בסיס הטירונים של חטיבת הנח"ל.

הממצאים הארכאולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצא הארכאולוגי בתל מתחלק לשתי תקופות עיקריות: הממצאים בעיר התחתונה הם מתקופת הברונזה הקדומה בלבד, ותל המצודות ובו שרידים מתקופת הברזל ועד התקופה הביזנטית.

העיר ערד של תקופת הברונזה הקדומה השתרעה על כמאה דונם, והוקפה בחומה בצורה באורך כ-1,200 מטרים. היא אחת מהערים הקדומות ביותר בארץ ישראל שבהן רחובות מתוכננים, מבני ציבור ושלטון וחומה. בעיר הייתה קיימת מערכת מים שניקזה את מי הגשמים מהרחובות אל מאגרים בחלק הנמוך שבמרכז העיר. בתי העיר נבנו בתבנית אחידה הכוללת חדר גדול וחדר קטן צמוד לו ששימש כמחסן או כמטבח. הכניסה לבית הייתה מצידו הרחב. סגנון בנייה זה קרוי "הבית הערדי" והוא מהווה אב טיפוס לבניינים דומים מהתקופה אשר נמצאו באזור. בשכבות החפירה נמצאו חפצים עתיקים רבים מתקופות שונות ובהם כלים ותכשיטים. בעיר נמצאו גם סרכים הכתובים על שברי חרסים.

בסוף המאה ה-12 לפנה"ס או בתחילת המאה ה-11 לפנה"ס, בראשית התקופה הישראלית, נבנה בראש הגבעה ישוב מפורז שבמרכזו במה ומזבח. בסמוך ליישוב זה נבנו החל מהמחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לראשית המאה ה-6 לפנה"ס שש מצודות ישראליות מרובעות. כל המצודות היו מבוצרות, והשתרעו על שטח של כ-50 או 55 מ"ר.

במצודה שבראש התל נמצא מקדש ישראלי שלדעת החופרים היה מקדש יהוויסטי שחרב מאוחר יותר על ידי המלך יאשיהו בעת הרפורמות הדתיות שהנהיג. המקדש כלל היכל רחב ואולם קטן בסמוך לו. בין הממצאים מצבת אבן בגובה של מטר אשר נמצאה על הבמה המרוצפת באולם הקטן. באתר נתגלו חרסים עם כתובות אשר כללו שמות של משפחות כוהנים.

העיר התחתונה תקופת הברונזה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתל זוהו 5 שכבות:

  • שכבה V - התקופה הכלקוליתית (האלף ה-4 לפנה"ס) - התיישבות בבורות בגבעת ערד ובגבעות סביב לה.
  • שכבה IV - תקופת הברונזה הקדומה I ב' (3100-2950 לפנה"ס) - יישוב פרזות כפרי. האוכלוסייה התגוררה במערות טבעיות ובנקיקים, נמצאו מעט שרידי בניה.
  • שכבה III - תחילת תקופת הברונזה הקדומה II‏ (2950-2800 לפנה"ס) - יישוב עירוני גדול בשטח של כ-100 דונם, ובו 2,500 עד 3,000 נפש. יש רצף אוכלוסייה עם שכבה IV. זו הקדומה בשכבות העיר. השכבה כללה: חומה עם מגדלים, מאגר מים בחלק הנמוך של העיר, אשר אסף, לדעתה של עמירן, מי נגר מכל העיר דרך רחובות רדיאליים שהסתיימו בו (לדעתו של זאב הרצוג העיר לא כללה תכנון מסודר והתפתחה באופן אורגני). מסביב למאגר המים היו חגורת מבנים ובהם "מבצר המים". מבנים נוספים בעיר כגון "צמד מקדשים", אשר זוהו כך עקב מציאת מצבה בתוכם. ארמון, בו התגלתה אסטלה עם חרוטת דומוזי ובנייני ציבור. בשכבה זו זוהה הבית הערדי (יחידה המכילה לרוב חדר גדול, חדר קטן וחצר תחומה). השכבה חרבה בשרפה בהתקפת אויב.
  • שכבה II - אמצע תקופת הברונזה קדומה II - רצף באוכלוסייה ללא פער כרונולוגי עם שכבה III. נמשך סגנון הבנייה של שכבה III. ניתן לייחס את הרס השכבה לסיבות הבאות: התמעטות משקעים, השתלטות מצרים העתיקה על חצי האי סיני ופגיעה בסחר הנחושת של ערד וכן זעזועים פוליטיים ברחבי ארץ כנען אשר גרמו לחדירת אוכלוסיות חדשות.
  • שכבה I – שלהי ברונזה קדומה II. יישוב דל לאחר החורבן.

שינוי אקלימי כהסבר לסופו של היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הברונזה הקדומה הייתה ערד עיר גדולה ומפותחת, ששמשה ככל הנראה גם כמרכז עירוני מסחרי ומנהלי ליישובים הקטנים ולעורף הכפרי סביב לה. בהיעדר מקורות מים שיתמכו בצרכי החקלאות, נאלצו החקלאים להסתמך על גשמים. באזור גודלו דגנים וקטניות, אך נמצאו גם גלעיני זיתים וחרצני ענבים (בהנחה שהם גודלו במקום ולא יובאו מהרי חברון). גידול זיתים וענבים דורש אקלים לח יותר, ואילו גידולי בעל דורשים כמות משקעים של לפחות 200 מ"מ לשנה. יציבות האוכלוסייה לאורך מספר מאות שנים מעלה את ההשערה שהאקלים בבקעה במחצית הראשונה של האלף ה-3 לפנה"ס היה אקלים לח יותר מאשר האקלים כיום.

שכבות II ו- I מתוארכות לשנים 2800-2650 לפנה"ס. מחקרים בתחומים שונים שנעשו באגן הים התיכון העלו את ההשערה שבאמצע האלף ה-3 לפנה"ס, לקראת סופה של תקופה זו, התרחש באזור תהליך של יובש אקלימי, אשר השפיע השפעה מכרעת על המערכת היישובית, ובמיוחד על האזורים המדבריים למחצה. ייתכן וערד אשר שכנה על גבול המדבר הושפעה מתהליך זה, אשר גרם לאובדן ענף החקלאות ולאובדן העורף הכפרי התמך בעיר וכתוצאה מכך לנטישה סופית של העיר.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת העיר הייתה מגוונת, וכללה חקלאות, גידול בעלי חיים, מסחר עם ערי כנען, מצרים וסיני ומלאכות שונות:

  • חקלאות - ממצאים באתר, הן בבתים פרטיים והן במבני הציבור, חשפו גרעינים מפוחמים בכמויות גדולות. הזיהוי הבוטנאי העלה שהגרעינים הם של שעורה, חיטה וקטניות, ובהיקף קטן יותר אפונה, עדשים וחומוס. בנוסף נמצאו גלעיני זיתים וחרצני ענבים. עוד נמצאו באתר כמויות גדולות של להבי מגל ושל מכשירי קציר עשויים מצור. אלה התאפיינו בצלעות מקבילות ובברק שימוש חזק שמקורו ממגע עם גבעולי תבואה. כמות הגרעינים המפוחמים וכלי העבודה מחזקות את ההנחה שהחקלאות הייתה גורם כלכלי חשוב במקום.
  • גידול צאן ובקר - עצמות עזים וכבשים רבות ומעט עצמות בקר התגלו בתל והם מעידים על חשיבות הענף במקום. כן נמצאו עצמות חמורים, ששימש כאמצעי תחבורה.
  • טוויה, אריגה ותפירה - נמצאו כלים למלאכות עדינות מעצמות בעלי חיים: מחטים, מרצעים וספאטולות אשר שימשו כנראה להפרדת השתי מן הערב באריגה. כן נמצאו מרצעי נחושת וניתן להניח ששימשו בעיבוד בדים.
  • בורסקאות - נמצאו מקרצפים מצור לווחי. הנפוצים היו "מקרצפי מניפה" אשר שימשו לחתוך עורות ועיבודם. המקרצפים עשויים מצור מעולה. כן נמצאו מרצעי צור מקדחים ועוד. גם כלי הנחושת הכילו מרצעים אשר שימשו כנראה לעיבוד עורות.
  • כתישה וטחינה - על מלאכה זו מעידים המכתשים ואבני הרחיים שנמצאו באתר. כלי הכתישה היו בצורות מגוונות ונועדו לטחינה, לכתישה ולגריסה. מציאת מכתשים ורחיים באותו חדר מעידים על תפקידם השונה.
  • קרמיקה - נמצאה כמות גדולה של כלי חרס. הכלים כללו פיטסים קנקנים כלי בישול כלי הגשה אכילה ושתייה, כלי אגירה קטנים וכן קעריות נר. לא נתגלו באתר בתי יוצר או כבשנים, ולכן נראה שלא פעלה במקום תעשיית קרמיקה.
  • חותמות - באתר נמצאו חותמות גליל וחותמות טביעה מרובות. נמצאו גם חותמות שהכנתן לא נשלמה. החותמות עשויות מאבן קירטון מקומית. זו עדות לתעשייה מקומית מפותחת.
  • תכשיטים - האתר הכיל כלים עדינים עשויים מעצם, וכן תכשיטים וחרוזים רבים העשויים צדפים שונים אבן אודם וחרס. מקור הצדפות והאבנים הוא מיבוא. אבל אפשר אולי להניח שהתכשיטים עצמם יוצרו בערד.
  • מסחר - על קשרי המסחר הענפים מעידים כלי החרס שנמצאו בערד ומקורם אינו מקומי. נמצאו כלים כנענים העשויים מטין שאינו מקומי. כלים אלה מעידים על קשרי מסחר עם ערים אחרות בכנען. נמצאו גם עדויות לקשרי מסחר עם מצרים. העדויות הן בדמות קנקנים מצריים במידות שונות המשמשים לאחסון ולהובלה. מספרם קטן ממספר הכלים הכנענים. כן נמצא שבר חרות עם שמו של המלך נערמר. עדויות לקשרי מסחר עם סיני נמצאו בבדיקות הפטרוגרפיות של סירי הבישול אשר העידו שהטין מכיל מרכיבי גרניט שמקורו, אולי, בדרום סיני. במקביל, בחפירות בדרום סיני בראשות יצחק בית אריה, נמצאו ממצאים אשר העידו על קשר אמיץ עם ערד. הבתים שנמצאו שם היו בתצורת הבית הערדי. כן נמצאה זהות בחלק מכלי החרס והנחושת. המצאות כלי נחושת בערד מעידה על יבוא שכן אין מרבצי נחושת באזור העיר. כך גם לגבי צדפי ים סוף והים התיכון אשר שובצו בתכשיטים. במקביל נמצאה כמות גדולה של ביטומן מים המלח בחדרים באתר. אפשר להניח שסוחרי ערד ייצאו אותו יחד עם גושי מלח, שהיה תמיד מוצר מבוקש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום אווירי של התל
Magnify-clip.png
תצלום אווירי של התל


קואורדינטות: 31°16′51″N 35°07′30″E / 31.28083°N 35.12500°E / 31.28083; 35.12500