סלמונלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgסלמונלה
SalmonellaNIAID.jpg
חיידקי Salmonella typhimurium (באדום)
חודרים לתרבית תאים אנושית
מיון מדעי
ממלכה: חיידקים אמיתיים
מערכה: חיידקים ארגמניים
מחלקה: Gamma Proteobacteria
סדרה: Enterobacteriales
משפחה: Enterobacteriaceae
סוג: Salmonella
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Salmonella

סלמונלה (Salmonella) הוא סוג של חיידקים אמיתיים. חיידקי סלמונלה גורמים למספר מחלות באדם, כמה מהן מהמחלות הנפוצות ביותר בעולם.

חיידקי סלמונלה הינם מתגים גרם-שליליים, והם משתייכים לאותה המשפחה של החיידק המפורסם ביותר בביולוגיה, Escherichia coli. יש המשייכים את חיידקי ה-Salmonella לקבוצת הקוליפורמים. הסוג סלמונלה קרוי על שם הווטרינר האמריקני דניאל אלמר סלמון (Daniel Elmer Salmon), אשר גילה לראשונה (יחד עם האפידמיולוג האמריקני תאובלד סמית') חיידק המשתייך לסוג זה ב-1885.

בעבר שויכו לסוג סלמונלה מאות מינים, אלפי תת-מינים וסרוטיפים. מאז סוף שנת 2005 שונה המיון הטקסונומי והוחלט כי כל המינים והסרוטיפים יקובצו לשני מינים בלבד: S. enterica ו-S. bongori. לכל אחד משני המינים מאות תת-מינים ואלפי סרוטיפים.

חיידק הסלמונלה הידוע ביותר הוא S. typhi. לפי המיון החדש שונה שמו הרשמי ל-S. enterica, תת-מין enterica, סרוטיפ typhi; למרות זאת ממשיכים להתייחס לחיידק זה (ולכל החיידקים מהסוג סלמונלה) על ידי ציון הסוג והסרוטיפ בלבד. S. typhi גורם לטיפוס הבטן, מחלה קשה של מערכת העיכול. חיידק זה וסרוטיפים רבים אחרים שלו גורמים למחלות זיהומיות השכיחות כיום בעיקר במדינות העולם השלישי ואשר נגרמות כתוצאה מהיגיינה לקויה ומשימור לקוי של מזונות. מיליוני בני אדם מתים בכל שנה, בעיקר באפריקה, ממחלות הנגרמות על ידי חיידקי סלמונלה.

חיידק הסלמונלה בעל פלגלה (שוטון) והוא יכול לנוע. בנוסף הוא מכיל אלמנטים נוספים המסייעים לווירולנטיות שלו (אלימות), וכן הוא מכיל קפסולה. היכולות האנטיגניות הנ"ל קרויות H אנטיגן (קיום הפלגלה), O ו-K אנטיגן.

המינים השונים של חיידק הסלמונלה עלולים לגרום למחלות שונות כאמור לעיל, ביניהן Enteric fever - טיפוס הבטן וסלמונלוזיס, הרעלת מזון הגורמת לאנטריטיס (Enteritis) - דלקת המעי וכן לבקטרמיה (אלח דם). ואולם בכעד 5% מהמקרים קיימת נשאות לא תסמינית (א-סימפטומטית):

סלמונלוזיס enteric fever בקטרמיה
סוג הפתוגן מיני סלמונלה מסוג non-typhoid מינים שהם typhoid או para typhoid כל סוגי הסלמונלות
תסמינים שלשולים, כאבי בטן, בחילות, הקאות וחום, מעט בקטרמיה מחלה סיסטמית, חום, כאבי ראש יכול להיווצר אנדוקרדיטיס
תקופת דגירה 6-48 שעות 10-14 יום

מנגנון גרימת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיידק פולש למעי הדק לתוך תאים מסוג אנטרוציטים (Enterocytes), על ידי יצירת עיוות או קימוט ב-villi של רירית המעי (סיסי הרירית). החדירה לתאים מתבצעת על ידי פגוציטוזה לתוך פגוזום. בתוך התאים מתרבה החיידק בפגוזום (חיידק הסלמונלה לא מפרק את הפגוזום, בשונה מחיידקים דוגמת השיגלה אשר מצוידים בחלבוני פירוק פגוזום). לאחר שהחיידק מתרבה בתוך הפגוזום, הוא עובר בעזרתו אל החלק הבזאלי של התא, אשר קרוב לשכבת הרירית המיוחדת, שם הוא משתחרר מהפגוזום ונקלט על ידי גרנולוציטים אשר מגיעים למקום. המשך התפשטות המחלה משתנה בהתאם לסרוטיפים כאמור להלן:

  • גרימת מחלה סיסטמית

סרוטיפים מסוג typhoid כאמור לעיל, אשר גורמים למחלה סיסטמית, חיים בתוך הגרנולוציטים זמן רב היות שהם בעלי אנטיגן עודף המכונה Vi antigen המגן עליהם מפני בליעה על ידי גרנולוציטים אחרים. בתוך הגרנולוציטים, לאחר התרבותם לרמת סף מסוימת של מספר חיידקים, נוצר סיגנל לשחרורם (בדרך כלל תוך עשרה ימים עד שבועיים). שחרור זה גורם לעליה בחום גוף שיכולה להימשך 4-8 שבועות. החיידקים מגיעים מזרם הדם אל הכבד, הטחול, הכליות וחוזרים חזרה למעי (אל הלוחיות על שם פייר) שם גורמים לדלקות מקומיות קשות. זהו למעשה טיפוס הבטן, אשר מאופיין עם שיעור קטלניות גבוה יחסית (עד 10% תמותה).

  • גרימת בקטרמיה (אלח דם) וסלמונלוזיס

סרוטיפים מסוג non-typhoid גורמים לבקטרמיה זמנית, אולם בשונה מסרוטיפים מסוג typhoid, אשר מסוגלים לחיות בתוך הגרנולוציטים במשך זמן רב, הרי שסרוטיפים אלו עוברים פגוציטוזה במהירות. עם זאת, אצל קשישים, ילדים וחולים בעלי מערכת חיסון פגומה עלולים סרוטיפים אלה לגרום לסיבוכים הכוללים אפילו את מות החולה. סרוטיפים אלה יודעים גם להפריש אנטרו-טוקסין (טוקסין במעיים) אשר אחראי לשלשול מימי (על ידי הפרשה של נוזלים מהאפיתל לחלל המעי, בדומה לכולרה).

שיטות לאבחון ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לאבחן את הימצאות החיידק בדרך של גילויו בצואה (לויקוציטים ותאי דם אדומים), על ידי גידולם בתרבית (מבחן לקטוז שלילי), שימוש בשיטות סרולוגיות (הצמתה של החיידק עם נוגדנים אליו).

הטיפול המניעתי נגד החיידק הינו חיסון לסוג ה-typhoid אשר גורם למחלה קשה יותר הניתן לפני נסיעה למדינות מתפתחות. חיסון זה, הקרוי Vivotif, הינו חיסון חי מוחלש, ויעילותו אינה מושלמת במניעת המחלה (כ-70%).

אפידמיולוגיה של סלמונלה וסלמונלוזיס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זנים לא-טיפואידים (Non-typhoid Salmonella)

שיעור ההיארעות השנתי של סלמונלוזיס לא-טיפואידי בישראל הינו יציב בשנים האחרונות (2005-2012) ונע סביב 30 מקרים חדשים בשנה לכל מאה אלף[1]. הסרוטיפים הנפוצים ביותר בארץ בין השנים 1995-2012 היו Enteritidis, Virchow, Typhimurium, ו-[1]Infantis. החל משנת 2006 הסרוטיפ Infantis הפך לסרוטיפ עם ההיארעות הגבוהה ביותר. זאת הודות להתפרצות של בידוד לו מאפייני אלימות גנטיים ופנוטיפיים ייחודיים[2].

  • זנים טיפואידים ( Typhoid and Paratyphoid Salmonella)

הרוב המוחלט של מקרי סלמונלה טיפואוידית אשר מאובחנים בארץ מקורם בשהות בחו"ל במדינות אנדמיות, כדוגמת התפרצות סלמונלה Paratyphi A בשנת 2009 כאשר רוב המקרים סעדו באותו בית חב"ד בסדר ראש השנה בנפאל[3].

בשנת 2014, העלה מחקר שבישראל קיים תת-דיווח של התפרצויות סלמונלה, מה שאומר שחלק מההתפרצויות אינן מזוהות ונחקרות על ידי משרד הבריאות בגלל היעדר ניטור סטטיסטי של הסרוטיפים על בסיס שבועי[1].

היסטוריה של מחקר סלמונלה וסלמונלוזיס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל זכה חיידק הסלמונלה למחקר מעמיק. מחקר זה נערך על ידי פרופ' וילי הירש - מנהל המעבדה המרכזית של קופת חולים כללית בחיפה והצפון. במהלך עבודתו הצליח פרופ' הירש לבודד 16 סרוטיפים של חיידק הסלמונלה, להם העניק שמות בהתאם לאתרים בהם התגלו בארץ ישראל (S.haifa[4], ‏S.carmel[5], ‏S.galil[6], ‏S.negev[7] ועוד). כמו כן ערך גם מחקרים אפידמיולוגיים על החיידק ומצא מקורות זואונוטיים חדשים להדבקות בני האדם‏[8][9]. בנוסף לכך היה הראשון שזיהה חיידקי סלמונלה בעלי שוטונים אולם משוללי יכולת תנועה. מכך הסיק כי קיימים שני אתרים שונים בכרומוזום החיידקי; האחד אחראי להיווצרות השוטונים ואילו השני לתנועתיות שלהם‏[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלמונלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Marzel Alex, Integrative analysis of Salmonellosis in Israel reveals association of Salmonella enterica Serovar 9,12:l,v:- with extraintestinal infections, dissemination of endemic S. enterica Serovar Typhimurium DT104 biotypes, and severe underreporting of outbreaks., J. Clin. Microbiol.doi: 10.1128/JCM.00399-14
  2. ^ Gal-Mor Ohad, Multidrug-resistant Salmonella enterica serovar Infantis, Israel., Emerg Infect Disdoi: 10.3201/eid1611.100100
  3. ^ Meltzer Eyal, A large outbreak of Salmonella Paratyphi A infection among israeli travelers to Nepal., Clin Infect Disdoi: 10.1093/cid/cit723
  4. ^ Sapiro R., Hirsch W. (1950). A new Salmonella type: Salmonella haifa. J. Bacteriol. Jul;60:101. PMID 15436465
  5. ^ Hirsch W., Hirsch M., Sapiro-Hirsch R. (1954). A new Salmonella type (Salmonella carmel). Acta Med. Orient. Jan-Feb;13(1-2):42. PMID 13171014
  6. ^ Sapiro-Hirsch R., Hirsch W. (1963). A new Salmonella species: S. galil. Isr. Med. J. May-June;22:188. PMID 14077940
  7. ^ Sapiro-Hirsch R., Altmann G., Hirsch W. (1957). A new Salmonella type: Salmonella negev. Acta Med. Orient. Nov-Dec;16:274. PMID 13508050
  8. ^ הירש ו., שפירא-הירש ר. (1954). סלמונלות בצבים. הרפואה, ינואר 237-8:(11)46;1.
  9. ^ הירש ו., שפירא-הירש ר., זימן ש. (1955). על התפרצות של הרעלת מזון שנגרמה על ידי אכילת ביצי ברווזים מודבקות בסלמונאלות. הרפואה, יולי 1-3:(1)49;1.
  10. ^ א.א אוליצקי, פרופ' וילי הירש איננו, הרפואה, כרך ס"א, חוב' ו' (1971), עמ' 297.