סלמונלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgסלמונלה
SalmonellaNIAID.jpg
חיידקי Salmonella typhimurium (באדום)
חודרים לתרבית תאים אנושית
מיון מדעי
ממלכה: חיידקים אמיתיים
מערכה: חיידקים ארגמניים
מחלקה: Gamma Proteobacteria
סדרה: Enterobacteriales
משפחה: Enterobacteriaceae
סוג: Salmonella
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Salmonella

סלמונלה (Salmonella) הוא סוג של חיידקים אמיתיים. חיידקי סלמונלה גורמים למספר מחלות באדם, כמה מהן מהמחלות הנפוצות ביותר בעולם.

חיידקי סלמונלה הינם מתגים גרם-שליליים, והם משתייכים לאותה המשפחה של החיידק המפורסם ביותר בביולוגיה, Escherichia coli. יש המשייכים את חיידקי ה-Salmonella לקבוצת הקוליפורמים. הסוג סלמונלה קרוי על שם הווטרינר האמריקני דניאל אלמר סלמון (Daniel Elmer Salmon), אשר גילה לראשונה (יחד עם האפידמיולוג האמריקני תאובלד סמית') חיידק המשתייך לסוג זה ב-1885.

בעבר שויכו לסוג סלמונלה מאות מינים, אלפי תת-מינים וסרוטיפים. מאז סוף שנת 2005 שונה המיון הטקסונומי והוחלט כי כל המינים והסרוטיפים יקובצו לשני מינים בלבד: S. enterica ו-S. bongori. לכל אחד משני המינים מאות תת-מינים ואלפי סרוטיפים.

חיידק הסלמונלה הידוע ביותר הוא S. typhi. לפי המיון החדש שונה שמו הרשמי ל-S. enterica, תת-מין enterica, סרוטיפ typhi; למרות זאת ממשיכים להתייחס לחיידק זה (ולכל החיידקים מהסוג סלמונלה) על ידי ציון הסוג והסרוטיפ בלבד. S. typhi גורם לטיפוס הבטן, מחלה קשה של מערכת העיכול. חיידק זה וסרוטיפים רבים אחרים שלו גורמים למחלות זיהומיות השכיחות כיום בעיקר במדינות העולם השלישי ואשר נגרמות כתוצאה מהיגיינה לקויה ומשימור לקוי של מזונות. מיליוני בני אדם מתים בכל שנה, בעיקר באפריקה, ממחלות הנגרמות על ידי חיידקי סלמונלה.

חיידק הסלמונלה בעל פלגלה (שוטון) והוא יכול לנוע. בנוסף הוא מכיל אלמנטים נוספים המסייעים לוירולנטיות שלו (אלימות), וכן הוא מכיל קפסולה. היכולות האנטיגניות הנ"ל קרויות H אנטיגן (קיום הפלגלה), O ו- K אנטיגן.

המינים השונים של חיידק הסלמונלה עלולים לגרום למחלות שונות כאמור לעיל- ביניהן enteric fever- טיפוס הבטן סלמונלוזיס - הרעלת מזון הגורמת לאנטריטיס- דלקת המעי, וכן לבקטרמיה (דלקת בדם) ואולם בכעד 5% מהמקרים קיימת נשאות לא תסמינית (א-סימפטומטית):

סלמונלוזיס enteric fever בקטרמיה
סוג הפתוגן מיני סלמונלה מסוג non-typhoid מינים שהם typhoid או para typhoid כל סוגי הסלמונלות
תסמינים שלשולים, כאבי בטן, בחילות, הקאות וחום, מעט בקטרמיה מחלה סיסטמית, חום, כאבי ראש יכול להיווצר אנדוקרדיטיס
תקופת דגירה 6-48 שעות 10-14 יום

מנגנון גרימת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיידק פולש למעי הדק לתוך תא מסוג אנטרוציט, על ידי יצירת עיוות או קימוט בתא המעי, ב- villi של הרירית (סיסי הרירית). הכניסה לתא מתבצעת בתוך פאגוזום- התא מתרבה בפאגוזום (לא מפרק אותו, בשונה מחיידקים כגון חיידק השיגלה המצויד בחלבוני פירוק פאגוזום). לאחר שהחיידק התרבה בתוך הפאגוזום, הוא עובר בעזרתו את הרירית אל החלק הבזאלי, אשר קרוב לשכבת הרירית המיוחדת, שם הוא משתחרר מהפאגוזום ונקלט על ידי תאי דם לבנים מסוג PMN (פולימורפונוקליאריים) אשר מגיעים למקום. המשך התפשטות המחלה משתנה בהתאם לסרוטיפים כאמור להלן:

גרימת מחלה סיסטמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרוטיפים מסוג typhoid כאמור לעיל, אשר גורמים למחלה סיסטמית, חיים בתוך תא ה- PMN זמן רב היות שהם בעלי אנטיגן עודף המכונה Vi antigen אשר מגן מפני בליעה על ידי תא ה- PMN (פאגוציטוזה). לאחר סף מסוים של מספר חיידקים בתוך ה- PMN נוצר סיגנל לשחרורם (בדרך כלל תוך עשרה ימים עד שבועיים) והשתחררותם גורמת לחום היכול להימשך במשך 4-8 שבועות. החיידקים מגיעים מזרם הדם אל הכבד, טחול, כליה וחוזרים חזרה למעי, אל הלוחיות על שם פייר, וגורמים לדלקות מקומיות קשות. זהו למעשה טיפוס הבטן, אשר מאופיין עם שיעור קטלניות גבוה יחסית (עד 10% תמותה).

גרימת בקטרמיה וסלמנולוזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרוטיפים מסוג non typhoid גורמים לבקטרמיה זמנית, אולם שלא בדומה לסרוטיפים מסוג typhoid, אשר מסוגלים לחיות בתוך תא ה- PMN במשך זמן רב, הרי שסרוטיפים אלו עוברים פאגוציטוזה במהירות. עם זאת, אצל קשישים, ילדים, וחולים בעלי מערכת חיסון פגומה, עלולים סרוטיפים אלו לגרום לסיבוכים עד למות החולה. סרוטיפים אלו יודעים גם להפריש אנטרו-טוקסין (טוקסין במעיים) אשר אחראי לשלשול מימי (על ידי הפרשה של נוזלים מהאפיתל החוצה, בדומה לכולרה).

שיטות לאבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לאבחן את הימצאות החיידק בדרך של גילוי בצואה (לויקוציטים ותאי דם אדומים), על ידי גידולם בתרבית (מבחן לקטוז שלילי), שימוש בשיטות סרולוגיות (הצמתה של החיידק עם נוגדנים אליו). הטיפול נגד החיידק הינו חיסון, לזן ה-typhoid אשר גורם למחלה קשה יותר, הניתן לפני נסיעה למדינות מתפתחות. לחיסונים הניתנים אין יעילות מניעתית של 100% אלא פחות (70%) - חיסוני Vivotif - חיסון חי מוחלש.

סלמונלה וסלמונלוזיס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל זכה חיידק הסלמונלה למחקר מעמיק. מחקר זה נערך על ידי פרופ' וילי הירש - מנהל המעבדה המרכזית של קופת חולים כללית בחיפה והצפון. במהלך עבודתו הצליח פרופ' הירש לבודד 16 סרוטיפים של חיידק הסלמונלה, להם העניק שמות בהתאם לאתרים בהם התגלו בארץ ישראל (S.haifa[1], ‏S.carmel[2], ‏S.galil[3], ‏S.negev[4] ועוד). כמו כן ערך גם מחקרים אפידמיולוגיים על החיידק ומצא מקורות זואונוטיים חדשים להדבקות בני האדם‏[5][6]. בנוסף לכך היה הראשון שזיהה חיידקי סלמונלה בעלי שוטונים אולם משוללי יכולת תנועה. מכך הסיק כי קיימים שני אתרים שונים בכרומוזום החיידקי; האחד אחראי להווצרות השוטונים ואילו השני לתנועתיות שלהם‏[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלמונלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sapiro R., Hirsch W. (1950). A new Salmonella type: Salmonella haifa. J. Bacteriol. Jul;60:101. PMID 15436465
  2. ^ Hirsch W., Hirsch M., Sapiro-Hirsch R. (1954). A new Salmonella type (Salmonella carmel). Acta Med. Orient. Jan-Feb;13(1-2):42. PMID 13171014
  3. ^ Sapiro-Hirsch R., Hirsch W. (1963). A new Salmonella species: S. galil. Isr. Med. J. May-June;22:188. PMID 14077940
  4. ^ Sapiro-Hirsch R., Altmann G., Hirsch W. (1957). A new Salmonella type: Salmonella negev. Acta Med. Orient. Nov-Dec;16:274. PMID 13508050
  5. ^ הירש ו., שפירא-הירש ר. (1954). סלמונלות בצבים. הרפואה, ינואר 237-8:(11)46;1.
  6. ^ הירש ו., שפירא-הירש ר., זימן ש. (1955). על התפרצות של הרעלת מזון שנגרמה ע"י אכילת ביצי ברווזים מודבקות בסלמונאלות. הרפואה, יולי 1-3:(1)49;1.
  7. ^ א.א אוליצקי, פרופ' וילי הירש איננו, הרפואה, כרך ס"א, חוב' ו' (1971), עמ' 297.