טיפואיד (מחלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טיפואיד
Salmonella typhi typhoid fever PHIL 2215 lores.jpg
פריחה ורדרדה על חזה של חולה בטיפואיד
שם בלועזית Typhoid fever
ICD-10
(אנגלית)
A01.0
ICD-9
(אנגלית)
002
eMedicine
(אנגלית)
oph/686  med/2331 
MeSH
(אנגלית)
D014435

טיפואיד הוא מחלה קשה של מערכת העיכול הנגרמת על ידי החיידק Salmonella typhii.

יש להבחין בין טיפואיד, הנגרם על ידי מין זה, לבין זיהום רגיל של דרכי העיכול, העלול להיגרם על ידו או על ידי מינים של סלמונלה (Salmonella) אחרים, בעיקר Salmonela choleraesuis ו-Salmonela enteriditis. החיידק הגורם לטיפואיד זה מצוי רק באדם ומועבר דרך מים או מזון, בעיקר מוצרי עוף וביצים שלא בושלו דיים. החיידק עמיד יחסית בפני חום ומסוגל לשרוד במקורות מים; הוא עמיד יחסית בפני חומציות (עד pH=5), דבר ההופך מנותחי קיבה לקבוצת סיכון ללקות בזיהום. החיידק אינו מייצר רעלנים, אך ביכולתו לעכב את מנגנון ההרג החמצוני של תאי הדם הלבנים ולמנוע מהם לחסלו. תאי הדם הלבנים הופכים למובילים של החיידק ואיתם הוא עובר למערכת הרטיקולואנדותליאלית (טחול, כבד, בלוטות לימפה, מח עצם), שבה מתרבה החיידק.

מעטפת החיידק, העשויה רב-סוכר עם חלק שומני, גורמת להפעלת מערכת החיסון, ומונוציטים מופיעים במעי, בבלוטות הלימפה שסביב המעי ובכבד, ולעתים גם בכיס המרה במח העצם ואף בלב. המונוציטים, המתקשים לחסל את החיידק, מפרישים חומרים מעודדי קרישה ופוגעים בכלי הדם. בהמשך חודר החיידק לכיס המרה הן דרך דרכי המרה והן בפריצה לדם, שם הוא מתרבה ומופרש בצואה לאורך זמן. התרבות החיידק בדופן המעי עלולה לגרור התנקבותו ואילו פריצות חוזרות למחזור הדם עלולות לגרור זיהום איברים מרוחקים כגון מפרקים, עצמות, כליות, עיניים ואף מערכת העצבים המרכזית. בעת פריצת החיידק לדם עולה חומו של החולה ומחריפה תחושת החולי.

לאחר דגירה של כשבועיים מופיעים חום, שלשול, כאבי בטן וראש, חולשה וכאבי שרירים. הסימנים המאפיינים הם הגדלת טחול, מקבצי פריחה של נגעים עוריים בולטים ודופק שאינו מהיר ביחס למצופה במידת החום המופיעה. בבדיקת דם מופיעה אנמיה וספירת תאי הדם הלבנים נמוכה.

הטיפול לרוב אנטיביוטי (לרוב כלורמפניקול, ואם מדובר על חיידקים עמידים לסוגי אנטיביוטיקה או חשד לנמק תת-עורי נשקל שימוש בתכשירים אחרים). נוכחות של החיידק בגוף מעבר למספר חודשים מרמזת על מצב נשאות בכיס המרה ולעתים יש צורך בכריתתו. ניכרת עמידות של החיידק כנגד האנטיביוטיקות ששימשו בעבר לשגרת הטיפול כנגדו. קיימת אפשרות חיסון כנגד החיידק היעילה לטווח של כשלוש שנים ומשמשת בעיקר אוכלוסיות מטיילים באזורים נגועים. החיסון הפומי (אוראלי) כנגד החיידק מאושר מגיל 6 שנים והחיסון הניתן בזריקה מאושר לשימוש מגיל שנתיים. לעתים נדירות נדרשת התערבות כירורגית, בעיקר כאשר מתפתחת התנקבות של המעי.

במדינות העולם השלישי, שבהן תחזוקת מקורות המים לקויה, גורמת המחלה למותם של אלפים רבים בכל שנה. שכיחות המחלה השנתית בארצות העולם השלישי מגיעה לעתים למקרה אחד לכל 100 תושבים, זאת לעומת מקרה אחד לכל חצי מיליון תושבים בעולם המערבי.

החיידק שגורם למחלה התגלה על ידי הרופא הגרמני קרל יוזף אברת בשנת 1880.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.