פילוסופיה של הלשון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פילוסופיה של הלשון היא תחום הפילוסופיה החוקר את משמעות המילה הנאמרת והשפה.
השפה מעצבת את חיינו והוויתנו באופן בלתי מודע משחר נעורנו, אנו מקשרים מילים כגון 'אהבה', 'אלוהים', 'אמנות', 'עצם' למשמעות מסוימת, כלשהי. יש פילוסופים שטענו שבלתי אפשרי לחשוב ללא שפה, שהשפה מכוננת את המחשבה.
הפילוסופיה האנליטית שהתפתחה בעיקר בארצות האנגלו-סקסיות במאה ה-19, התמקדה בעיסוק בשאלות אלה.
פילוסופים בולטים שעסקו בתחום היו גוטלב פרגה, ברטראנד ראסל, לודוויג ויטגנשטיין, ג'ון סרל, דונלד דווידזון.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ירדן ניר-בוכבינדר, גילוי וחיטוי בלשון, באתר "האייל הקורא"
- או. קיי. בואוסמה, "מונחי השפה הרגילה הם...", באתר "האייל הקורא"
