מלחמת האזרחים הסינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת האזרחים הסינית
China, Mao (2).jpg
מאו מכריז על יסוד סין העממית ב-1 באוקטובר 1949
תאריך התחלה: אפריל 1927
תאריך סיום: מאי 1950
משך הקרב: 23 שנים וגם 30 ימים
מקום: סין
תוצאה: ניצחון הקומוניסטים, הקמת הרפובליקה העממית של סין ומעבר של ממשלת הרפובליקה הסינית לטאיפיי.
שינויים בטריטוריות: השלטון בסין היבשתית עבר למפלגה הקומוניסטית ורק האי טיוואן נשאר תחת שלטון רפובליקני
הצדדים הלוחמים
Flag of the Republic of China.svg הרפובליקה הסינית 

Flag of the Soviet Union (1923-1955).svg המפלגה הקומוניסטית של סין
אחרי 1949

Flag of the People's Republic of China.svg הרפובליקה העממית של סין 
מפקדים
Flag of the Republic of China.svg צ'יאנג קאי שק  Flag of the Soviet Union (1923-1955).svg מאו טסה דונג 
כוחות

4,300,000 (יולי 1945)
3,650,000 (יוני 1948)

1,490,000 (יוני 1949) 

1,200,000 (יולי 1945)
2,800,000 (יוני 1948)

4,000,000 (יוני 1949) 

מלחמת האזרחים הסינית היא מלחמת אזרחים שהתרחשה בסין בין המפלגה הלאומית הסינית (קוומינטנג) למפלגה הקומוניסטית הסינית (CPC), בשנים 1927 עד 1950. המלחמה הסתיימה בניצחון הקומוניסטים, ואלה השתלטו על שטחי סין והקימו את הרפובליקה העממית של סין. הלאומנים נאלצו לברוח והקימו את הרפובליקה הסינית בטאיוואן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1911 הופלה שושלת צ'ינג מהשלטון וכך בא אל קצו השלטון הקיסרי. במדינה שלטו כעת אילי מלחמה סינים, ששלטו בעיקר בצפון המדינה.

הקוומינטנג, בראשות סון יאט סן, ניסה להילחם באילי מלחמה אלו ולאחד את סין. הוא פנה למדינות המערביות לסיוע במאבקו אך פניו הושבו ריקם. ב-1921 פנה סן לברית המועצות לסיוע במאבקו. הסובייטים הסכימו וניסו על ידי עזרתם גם לחזק את המפלגה הקומוניסטית הסינית. ב-1923 הצהירו בשנחאי סן ונציגים סובייטים על התחייבות לאיחוד סין והצהרה זו כללה גם שיתוף פעולה בין הקוומינטנג, הקומינטרן והמפלגה הקומוניסטית הסינית. הסיוע הסובייטי התבטא בציוד, נשק, הכשרה וארגון.

ב-1925 מת סן ובמקומו התמנה צ'יאנג קאי שק למנהיג הקוומינטנג. ב-1926 התפלג הקוומינטנג לפלגים ימניים ושמאלניים ואחרי סיכול ניסיון חטיפה של קאי שק במרץ הוא הטיל מגבלות על חברותם של הקומוניסטים הסינים במפלגתו. המפלגה הקומוניסטית הסינית הקטנה החלה לגדול.

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 וה-30[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-20 ירדו הקומוניסטים למחתרת או לאזורי הכפר שם החלו במרידות חמושות כנגד הקוומינטנג. מרידות אלו החלו בהתקוממות נאנצ'אנג ב-1 באוגוסט 1927. הקומוניסטים השתמשו באיכרים המקומיים ללחימה והשתלטו על מספר אזורים בדרום המדינה.

קאי שק לא ויתר והמשיך לרדוף אותם בחמישה מסעות כיתור. המסע הראשון והשני נחלו כישלון והשלישי בוטל בשל הפלישה היפנית למנצ'וריה. הרביעי נחל הצלחות ראשוניות אך צבאותיו של קאי שק ספגו אבדות כאשר ניסו לחדור ללב "הרפובליקה הסובייטית הסינית" של מאו דזה דונג. בכל מסעות המלחמה האלו טורי הלאומנים חדרו במהירות ובעוצמה על שטחי הקומוניסטים אבל נבלעו בשטחי הכפר העצומים ולא הצליחו לשמור על דריסת רגלם באזור.

במסע החמישי באוקטובר 1934 נלחמו קאי שק ואנשיו, שכללו 700,000 איש, נגד 150,000 איש בלבד. הפעם לא חדרו הלאומנים במהירות לעבר שטחי האויב אלא הקימו מצודות בסבלנות כדי לנתק את מקורות האספקה של הקומוניסטים. הקומוניסטים נסוגו צפונה והחלו במסע ארוך, בו נלחמו באימתני הטבע ובלאומנים ובבעלי בריתם, לעבר מקום מבטחים בצפון בשאאנשי. ביוני 1935 הסתיים המסע כשלקומוניסטים נותרו רק כ-8,000 אנשים. המסע העלה את הפופולריות של הקומוניסטים וגם את של המנהיג העולה מאו דזה-דונג, לימים מנהיג סין.

רדיפת הקומוניסטים המשיכה עד לשנת 1937, אז אירעה הפלישה היפנית לסין.

הפלישה היפנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי הלאומנים מובילים אסירים

במהלך מלחמת סין-יפן השנייה ראה קאי שק בקומוניסטים איום גדול יותר מן היפנים הפולשים וסירב לשתף עמם פעולה. הגנרלים הבכירים של הקוומינטנג חטפו את קאי שק ב-12 בדצמבר 1936 וכפו עליו לשתף פעולה עם הקומוניסטים כדי להילחם ביפנים. קאי שק נאלץ להסכים ושתי המפלגות הפסיקו את המלחמה ביניהם כדי להילחם באויב המשותף. עם זאת התאום בין שני הצבאות היה מינימלי, כאשר הלאומנים נושאים בעיקר הנטל בקרבות והקומוניסטים משתמשים רק בלוחמת גרילה מעטה כנגד היפנים. באופן כללי ניתן להגיד שהמלחמה והתפתחויותיה סייעו יותר לקומוניסטים כיוון שהלאומנים ספגו אבידות רבות מול היפנים והם נחלשו.

המשא-ומתן בין הלאומנים והקומוניסטים לשלום נמשך גם לאחר מלחמת העולם השנייה ב-1945 כאשר שני הצדדים מבינים את חשיבות שיקום המדינה.

1946 - 1949[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 ביוני 1946 הסתיימו היחסים הטובים בין הלאומנים והקומוניסטים והמלחמה ביניהם התפרצה במלוא עוזה. ארצות הברית סייעה ללאומנים להילחם בקומוניסטים; הם הטיסו חיילים לאומנים לצפון מזרח סין, שנשלט ברובו על ידי הקומוניסטים ושלחו 50,000 חיילים אמריקאים לשמור על עמדות מפתח במדינה. לעומת האמריקאים, לא ידוע שברית המועצות סייעה לקומוניסטים בדרך כלשהי. לכן נאלצו הקומוניסטים להסתפק בציוד שהותיר אחריו הצבא היפני הכובש ובציוד שנשבה מידי הלאומנים.

במרץ 1947 החזיקו הלאומנים בבירה הקומוניסטית ינאן אך לרוע מזלם המשבר הכלכלי שפקד את סין בשנים 1946 - 1949 פגע קשות בכוחותיו של קאי שק. מלבד זאת האיכרים ורוב העם הפנו ללאומנים עורף בשל תמיכתם באנשי צבא שלחמו עבור היפנים. כך למרות היתרון המספרי, הטכנולוגי והכלכלי של הלאומנים הם סבלו משחיתות ומחסור בתמיכה מצד רוב העם. קאי שק הורה לכוחותיו להפקיר את אזורי הכפר לידי הקומוניסטים ולהתרכז בערים הגדולות שם נמצא הכוח הכלכלי והאנושי של סין. כוח הקומוניסטים גדל ובסופו של דבר הצליחו לאחר קיפאון לכבוש את צפון מזרח סין ולשבות כמות גדולה של ציוד כגון טנקים. ב-21 באפריל 1949 חצו כוחות הקומוניסטים את היאנגצה תוך כדי כיבוש ננג'ינג בירת הלאומנים. עד סוף 1949 דחקו הקומוניסטים את הלאומנים לדרום המדינה.

ב-1 באוקטובר 1949 הכריז מאו דזה-דונג בבייג'ינג על הקמת הרפובליקה העממית של סין. קאי שק יחד עם 2 מיליון נאמניו נסו מסין היבשתית אל האי טייוואן, שם ייסדו את הרפובליקה הסינית. ב-10 בדצמבר 1949 נפלה צ'נגדו, העיר האחרונה של הלאומנים בסין היבשתית, לידי הקומוניסטים. באותו החודש הכריז קאי שק על טאיפיי כבירת סין באופן זמני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]