סקרטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סקרטין הוא הורמון המופרש מתאי S במעי הדקתריסריון) כשיש מעבר חומצה מהקיבה. ההורמון מגרה הפרשת ביקרבונט (בסיס) בלבלב, בכבד ובבלוטות ברנר שבתריסריון ובכך מווסת pH.

הסקרטין מורכב מ-27 חומצות אמינו.

כאשר חומצת הקיבה מגיעה לתריסריון, ההורמון מופרש, וגורם להפרשת נוזלי לבלב וביקרבונט המובילים לנטרול התוכן החומצי במעי- למעשה, מונע היווצרות של חומציות יתר. בנוסף, הסקרטין מעכב את תנועתיות המעיים.

הפרשת הסקרטין מתווכת על ידי Secretin releasin factor המיוצר במעי. לאחר שהסקרטין פועל, אנזימי לבלב גורמים להרס הפקטור המתווך כאמור, ובכך מפסיקים את הפרשת הסקרטין. הרצפטור לגסטרין משותף למשפחה של רצפטורים כגון הרצפטור לגלוקגון, קלציטונין, PTH ו- VIP.

אנשים החולים בתסמונת זולינגר אליסון הינם בעלי הפרשה עודפת של ההורמון גסטרין כתוצאה מגידול המפריש ביתר את ההורמון הנ"ל. על מנת לאבחון מחלה זו, בודקים את השפעתו של הסקרטין, אשר פועל באופן נורמלי להפחתת רמת הגסטרין. במחלה זו, הסקרטין אינו משפיע ורמות הגסטרין בדם יהיו גבוהות מאד, ועל כן בדיקה זו יכולה לאבחן את קיום התסמונת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1902 חקרו צמד הפיזיולוגים האנגלים ויליאם בייליס וארנסט סטרלינג כיצד מערכת העצבים מבקרת את תהליך העיכול. היה ידוע כי מיצי עיכול מופרשים בלבלב בתגובה למעבר של מזון לתריסריון. הם גילו כי תהליך זה למעשה לא מבוקר על ידי מערכת העצבים. הם קבעו כי חומר שמופרש במעי מגרה את הלבלב לאחר מעבר של החומר במחזור הדם. את קראו לחומר המופרש מן המעי סקרטין. סקרטין היה ה"שליח הכימי" הראשון שזוהה. "שליחים כימיים" מסוג זה נקראים כיום הורמונים, מונח שטבע בייליס ב-1905.

Catalase-1DGF.png ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.