עבד אל-מלכ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיפת הסלע, מבט מתוך הר הבית.

עבד אל-מַלִכּ בן מרואןערבית: عبد الملك بن مروان ; 646 - אוקטובר 705) היה הח'ליף החמישי מבית אומיה, שלט משנת 685 עד מותו.

עבד אל-מלכ ייצב את שלטון בית אומיה, דיכא את המרידות שאיימו על שלמות האימפריה מאז ימיו של יזיד הראשון, והרחיב את גבולות האימפריה. בתחום הפנים יזם עבד אל-מלכ רפורמות כלכליות חקלאיות ומנהלתיות חשובות שהפכו את האימפריה לריכוזית ובירוקרטית, צעדים שהועילו לשלטונו של עבד אל-מלכ אך גם עתידים להיות הזרעים שיביאו לסיום שלטון שושלת בית אומיה כארבעים וחמש שנים לאחר מותו.

בנוסף השקיע בבניית מבני ציבור ומסגדים בכללם אל-אקצא וכיפת הסלע שבירושלים. כמה דורות אחריו ניסה ח'ליפה אחר לייחס לעצמו את בנית המסגדים בהר הבית. הוא החליף כמה אריחי קרמיקה שהעידו אודות עבד אל-מלכ באריחים שנשאו את שמו שלו, אבל הותיר במקומם את האריחים שעליהם נכתב התאריך המקורי של הבנייה: سنة اثنين وسبعين "סנת את'נין וסבעין", שנת שתיים ושבעים. בכך חשפו ארכיאולוגים את ניסיון הזיוף של הכתובת. הזיוף נותר שם כמות שהוא עד ימינו. שנת 72 להג'רה החלה ב-4 ביוני 691 לספירת הנוצרים והסתימה ב-23 במאי 692. ההיסטוריונים מקבלים את שנת 691 כשנת ראשית בניית המסגדים, ואת שנת 705 לספירת הנוצרים כשנת סיום הבנייה.

לאחר מותו של עבד אל-מלכ ירש את מקומו כח'ליף בנו וליד הראשון.

עלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד-אל מלכ נולד בעיר אל-מדינה בשנת 646, בנו של מושל העיר מדינה מרואן בן אבו סופיאן, לימים הח'ליף מרואן הראשון. בהיותו נער צעיר נרצח הח'ליף עות'מאן, שהיה מבית אומיה, ומשפחתו ירדה מעמדת הבכורה לה זכתה. לאחר מותו של הח'ליף עלי בן אבי טאלב ועלייתו של מועאויה הראשון, מונה שוב אביו למושל אל-מדינה ועבד אל-מלכ שימש כעוזרו בעבודות הממשל. למרות מעמדם בחיג'אז לא היו בני ענף בני חכים לבית אומיה, שאליו השתייך עבד אל-מלכ, מקורבים לשלטון בדמשק, שבו החזיקו בני ענף אבו סופיאן.

לאחר גירוש בני אומיה מן החיג'אז בזמן מרד עבדאללה אבן א-זובייר ועלייתו של מרואן לכס הח'ליפות בדמשק, שימש עבד אל-מלכ יועץ קרוב לאביו והשתתף איתו במסעות המלחמה ברחבי הח'ליפות. לאחר מותו של מרואן עלה עבד אל-מלכ לשלטון ללא התנגדות, בזכות מינויו כיורש עוד בתחילת תקופת שלטונו של אביו. בזכות ניסיונו הפוליטי העשיר של עבד אל-מלכ, התנהלותו כשליט התאפיינה מראשיתה באדיקות דתית, שיטתיות וזהירות.

צעדים צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ששלטונו הקצר של מרואן הראשון ייצב במידה מסוימת את האימפריה האומיית, עדיין היה מצב האימפריה מעורער ואפילו בסוריה עצמה לא היה השלטון מובטח. מרואן הראשון עלה לשלטון בזכות תמיכתם של ראשי השבטים הימנים בראשותם של אבן בחדל. בידי מנהיגים אלו היה הכוח האמיתי בראשית ימי שלטונו. מצרים הושבה לשלטון האומיים והזרימה לאוצר הממלכה כספים אך הערבים במצרים היו מיעוט קטן ולא יכלו לתרום מהבחינה הצבאית.

בחיג'אז גיבש עבדאללה אבן אל זובייר את שלטונו ומינה את אחיו מוצעב למושל בצרה. בעיר קרקסיא שבצפון ארם נהרים (בג'זירה) התיישבו שבטי הקיס בהנהגתו של זופר אבן אל חארית, אלו הכירו באל זובייר כח'ליף וחיפשו הזדמנות לנקום בבית אומיה על התבוסה שנחלו מיידי מרואן הראשון. בינתיים בכופה החל מרד שיעי גם נגד שלטון בית אומיה בהנהגת אל-מוח'תאר וגם נגד מרד אבן זובייר. מושל העיר מוח'תאר אבן אבי עובייד שביקש למצוא חליף מבני משפחת עלי, גרש באוקטובר 685 את המושל שמינה זובייר והפך לשליט העיר. כחסיד משפחת עלי היה נחוץ למוח'תאר נציג ממשפחה זאת שיעלה לכס הח'ליפות ולו באופן סמלי. עלי בן חוסיין (בנו של חוסיין בן עלי) סירב להצעה מפחד שגורלו יהיה כגורל אביו. בנו של עלי, מוחמד אבן אל-חנפיה מסר תשובה דו משמעית ובכך מונה לח'ליף שיעי למרות שלא היה מצאצאי פאטימה בתו של מוחמד, בן אל חניפה היה גם הראשון שקיבל את התואר מהדי, כלומר משיח.

מיד עם עלייתו של עבד אל מלכ לשלטון מונה עבדאללה אבן זיאד (שהיה מושל כופה בתקופת יזיד הראשון והיה אחראי לרצח חוסיין בכרבלא) למפקד צבאי בחזית עיראק ויצא להתקפה. באוגוסט 686 הובס ונהרג אבן זיאד על ידי חייליו של מושל כופה ליד נהר ח'אזיר שבאזור מוצול בצפון עיראק. במשך חמש השנים הבאות בחר עבד אל מלכ שלא לתקוף את עיראק אלא להעמיק את שלטונו בסוריה ולתת לכוחות זובייר ומוח'תאר להקיז זה את דמו של זה, במלחמה זאת מוח'תאר נהרג אך גם זובייר נחלש, במקביל ניהל זובייר מלחמות התשה נגד הח'ואריג'. בשנת 691 הצליח עבד אל-מלכ לקנות את תמיכתם של שבטי הקיס שעל נהר הפרת ובכך נפתחה הדרך לערים הגדולות של דרום עיראק- כופה ובצרה. מוצעב אבן אל-זובייר שניהל בשם אחיו עבדאללה אבן אל-זובייר את דרום עיראק נאלץ להפנות כוחות רבים לחזית הח'ואריג' באזור המפרץ הפרסי. בקרב דיר אל ג'את'ליק בשנת 691 הוביל עבד אל-מלכ את כוחותיו לניצחון על מוצעב וכבש את כופה. לכששמעו כוחותיו של מוצעב המוצבים במפרץ הפרסי (במלחמה נגד הח'ואריג') על תבוסת מנהיגם הם מיהרו להצהיר אמונים לעבד אל-מלכ. באוקטובר 692 חיסל כוח אומיי קטן בפיקודו של אל-חג'אג' בן יוסף את שארית המרד במכה והרג את עבדאללה אבן אל זובייר, בכך השלים עבד אל-מלכ את איחוד ממלכתו.

השלטון בעיראק לאחר דיכוי מרד אל-זובייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 694 מינה עבד אל-מלכ את אל-חג'אג' למושל בצרה וכופה, זמן קצר לאחר מכן קיבל אל-חג'אג' גם את השלטון על המחוזות הפרסיים של האימפריה- ח'ראסאן וסיסתאן. שלטונו של אל-חג'אג' בעיראק היה קשה ופרובוקטיבי- אל-חג'אג' הטיל גיוס חובה על תושבי כופה. הצבא שגייס מבני עיראק יצא למלחמה ממושכת וקשה נגד הח'ואריג', במלחמה הופלו חיילים בני עיראק ושכרם היה קטן משמעותית משכר החיילים הסורים. בשנת 699 יצא חיל משלוח אחר למלחמה במחוז סיסתאן בפיקודו של אבן אל שעת', אחד ממכובדי האשרף בעיר כופה. לאחר מלחמה קשה, מלווה בעלבונות רבים מאל-חג'אג' היושב בכופה פתח אל שעת' במרד- בשנת 701 שב לעיראק כאשר הוא כובש את כופה ומבריח את אל-חג'אג' לבצרה. למרות הצלחתו הראשונית לאחד את בני כופה אחת מנהיגותו, לא שמרו אלו על אחדות השורות ובתוך חודשים ספורים נאלץ אל שעת' לברוח ואל-חג'אג' חזר לאל כופה כמנצח.

חיסול מרד אל שעת' סימל את תחילתו של עידן חדש ביחסים שבין בית המלוכה האומיי לתושבי עיראק. בשנת 702 הוקמה הבירה ואסיט (בערבית: האמצעית) בין כופה ובצרה, בעיר שוכנו פקידים וחיילים סורים שמעתה ישמשו כשליטיה האמיתיים של עיראק- לא עוד יהיה השלטון בידי האשרף- מכובדי השבטים הערבים שתיישבו בכופה עם הכיבוש הערבי. כעת הן הערבים והן המוואלי (מוסלמים שאינם ערבים) נאלצו לשלם מיסים כבדים לשלטון הסורי המרכזי. בעת ההיא החל אל-חג'אג' במפעלים לפתוח החקלאות באזור ואסיט- פיתוח שכלל חפירת תעלות השקיה וטיפוח שטחים חקלאיים חדשים. רווחים שהתקבלו משטחים אלו הופנו לנאמני משפחת המלוכה בעוד קופתם של האשרף הולכת ומידלדלת.

למרות שמדיניותם הקשוחה של אל חג'אג' ועבד אל-מלכ לבני עיראק השקיטה את המצב לשנים רבות, הטינה שנוצרה בין הערבים המתגוררים בעיראק לשלטון האומיי תוביל ברבות הימים לחיסול שושלת בני אומייה ולעליתם של שושלת בני עבאס.

כיבוש המגרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-695 כבש מפקד הכוחות האומיים בצפון אפריקה חסן איבן נעמן את קרתגו ואת הרי האטלס. זמן קצר לאחר מכן גרש הצי הביזנטי את הערבים מקרתגו, אך ב-698 כבש חסן את קרתגו בשנית והרס את העיר, בכך חוסלה הנוכחות הביזנטית באפריקה (פרט לעיר סאוטה הנמצאת בעברה האפריקאי של מיצרי גיברלטר). חסן נלחם בשבט הברברי זנטה בפיקודו של אל-קהינה, לאחר תבוסה ראשונית קיבל חסן תגבור מעבד אל-מלכ וב-702 הכניע את כוחות הברברים והשתלט למעשה על כל צפון אפריקה. חסן קבע את בירתו האדמיניסטרטיבית בכפר הקטן תוניס, כחמש עשרה כעשרה קילומטרים מהריסות קרתגו. ב-705 החליף מוסה איבן נוסייר את חסן כמושל צפון אפריקה, זה המשיך בביסוס השלטון האומיי על צפון אפריקה אך עדיין לא הצליח לכבוש את סאוטה.

כיבושים אלו, בימיו של הח'ליף עבד אל-מלכ שינו את פניו של המגרב. התרבות ההלניסטית-ברברית ששלטה במזור הובסה ועם השנים הודחקה, במקומה קובעה התודעה הערבית-מוסלמית בארצות המגרב, זאת למרות שבמחוזות אלו התיישבו ערבים מעטים.

צעדים מנהלתיים ודתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה אותה ייסד מועאויה הראשון הייתה נטולת מסורת שלטונית מדינית המאפשרת קיום יציב. הרפורמה של עבד אל-מלכ כללה שני מרכיבים עיקריים:

  1. עבד אל-מלכ יזם רפורמה בשפת השלטון, במסגרתה העביר את שפת המנהל לערבית, עד כה היו פקידי הממשל פרסים או יוונים ובשפות אלו נוהלה הממלכה. העקבות המעבר לערבית נאלצו הפקידים הזרים ללמוד את השפה הערבית ונפתחה הדרך לקריירה פקידותית בפני ערבים.
  2. הטבעת מטבעות - בעבר לא הוטבע מטבע ערבי אחיד אלא נעשה שימוש בחיקוי של מטבעות הביזנטים (הדינר) או הסאסאניםדירהם). עבד אל-מלכ הורה על יצירת מטבע אחיד בעל משקל וערך קבוע. המטבעות החדשים ייצגו את ערכי האסלאם: לא נטבעו בהם דמויות אלא נכתב שם הח'ליף, שנת ההנפקה ופסוק מן הקוראן המהלל את האסלאם או שולל את הפוליתאיזם (ובכללה השילוש הקדוש). מטבעות קטנים עדין היו בין אלה שנועדו למשיכת נוצרים להתאסלם כמו ה فلس פלש' (פלס) של "אליא פלשטין" שהוטבע בירושלים , הוטבע בשנת 693 לספירה הנוצרית נזכר בקשורים למטה , ונושא ציור של צלב קטן , יחד עם תמונות מטבע נוסף של "אליא פלשטין" שמה של ירושלים על המטבע اليا "אליא" בא מ"איליא קפיטולינה" הרומית. אין זכר ל"אורשלים" או "אורושלים" או "אלקדש'" שמותיה האסלאמיים של ירושלים. פסוקים דומים התלוו לכתובות המעטרות מפעלי בנייה ממלכתיים.

בימיו של עבד אל-מלכ נחנך שרות דואר רשמי, לראשונה נוצר קשר סדיר בין הערים הגדולות בממלכה ובכך חוזק הקשר בין השלטון המרכזי בדמשק למחוזות השונים.

בנה מבנים והוסיף להם כיתוב בערבית.

לאחר דיכוי מרד אל-זובייר שיקם עבד אל-מלכ את העיר מכה ואת הכעבה שנפגעה במרד. הוא החל במסורת של טווית כסות משי לכעבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Chase F. Robinson, 'Abd al-Malik, Makers of the Muslim World series, Oneworld Publications, 2005

קשורים חצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]