השילוש הקדוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האל האבישורוח הקודש
השילוש הקדוש - האב, הבן ורוח הקודש הם כולם "האלוהים", אך אינם חופפים או זהים זה לזה
השילוש הקדוש , איקונין של אנדריי רובלוב

השילוש הקדוש הוא מושג המתייחס על פי מרבית הדוקטרינות הנוצריות למהותו של האלוהים. האמונה באלוהים כשילוש היא עקרון בסיסי בכנסיות האורתודוקסיות האוריינטליות, בכנסייה האורתודוקסית, בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות. על פי דוקטרינה זו, אף שקיים רק אלוהים אחד, יש לו שלוש פנים - האב, הבן (או בן האלוהים) ורוח הקודש, על-פי הכתוב בברית החדשה בספר מתי (פרק 28 פס' 19): "ואתם לכו אל כל הגויים ועשו תלמידים וטבלתם אותם לשם האב והבן ורוח הקודש" (תרגום דליטש). המאמינים בדוקטרינה זו טוענים כי רעיון זה מופיע בבירור במספר מקומות בברית החדשה, בייחוד ברישומי ההטבלה של ישו (לוקאס 3:21-22, ראו להלן). עקרונות אלה אושררו ונוסחו על ידי הכנסייה במאה ה-3 והמאה ה-4 בתגובה לרעיונות כפירה.

כתבי הקודש והמסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעותה המילולית של המלה הלטינית Trinitas היא "איחוד של שלושה". ביטוי זה איננו מופיע אפילו באחד מתוך 27 ספרים שונים של הברית החדשה ולמעשה, נראה שלא היה קיים כלל עד שטבע אותו טרטוליאן בתחילת המאה ה-3. למרות שטריטוליאן טבע אותו, סירב טריטוליאן להאמין ברעיון השילוש ובעקבות כך הכנסייה בחרה שלא להעניק לו את התואר "אב הכנסייה". המאמינים בשילוש הקדוש מסכימים כי הניסוחים והביטויים המודרניים הינם פיתוחים מאוחרים יחסית, אך הם עדיין מאמינים כי דוקטרינה זו מופיעה באופן שיטתי לאורך התנ"ך ובמקורותיה האחרים של הכנסייה הנוצרית. על-פי הנצרות, ניתן לראות זאת בפרק י"ח בבראשית, כששלושה זרים נראים אל אברהם כשהוא יושב בפתח האוהל.

Cquote2.svg

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ.

Cquote3.svg

נוצרים רבים מוטבלים "בשם האב, הבן ורוח הקודש" (מתי 28:19). נוצרים אחרים מוטבלים "בשם ישו" (מעשי השליחים 2:38). כך, לרוב, מתחילים החיים הנוצריים, וההבנה הנוצרית את הגאולה: בהצהרה הנוגעת לשילוש הקדוש. בהטבלת ישו, מופיע השילוש:

Cquote2.svg

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־לוֹ וַיַּרְא אֶת־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃ וְהִנֵּה קוֹל מִן־הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־רָצִיתִי בּוֹ.

Cquote3.svg

למאמינים בעיקרון השילוש, שלוש הישויות של השילוש התגלו בבת אחת, בהקשר של ההטבלה. "זאת האמונה של טבילתנו", הצהירה המועצה הראשונה של קונסטנטינופול, "זה מלמד אותנו להאמין בשם האב, הבן ורוח הקודש. לפי אמונה זו ישנה אלוהות אחת, כוח, וקיום האב, הבן ורוח הקודש".

האלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האל האב (נצרות)

אלוהים הוא ישות אחת. התנ"ך היהודי מרים סעיף זה של האמונה מעל לאחרים, ומקיף אותו באזהרות נוקשות נגד נטישתו, ונאמנות לחוזה האלוהי. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו, 4), "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה, 6). כל ניסוח של סעיף באמונה שאינו מתאר את אלוהים כאחד ויחיד, שמחלק את הפולחן בין אלים רבים או כזה אשר המתאר את אלוהים בא לכדי צורה ממשית שאינה הישות המופשטת של אלוהים, אינו חלק מהאמונה המוצגת בברית הישנה - התנ"ך. אותו עקרון נמצא גם בברית החדשה - "... אין אֱלִיל בָּעוֹלָם וְאֵין אֱלֹהִים בִּלְתִּי אֶחָד". המאמינים מוזהרים כי האלים האחרים מהם אינם אלים כלל, אלא תחליפים שאינם שווים לאלוהים המקורי.

אם כן, על פי הראיה של מאמיני השילוש, התפיסה הרווחת שרואה את האב ואת ישו כשתי ישויות נפרדות, היא שגויה. ההכרזה המרכזית והמכרעת של האמונה הנוצרית היא שישנו מושיע אחד, אלוהים, וגאולה אחת - בישו הנוצרי, אליה יש גישה רק בזכות רוח הקודש. האלוהים הבודד הזה קיים בשלוש ישויות שונות. לאלוהים יש רק טבע אלוהי אחד, ורצון אחד, ולו תמצית אחת בלבד. שלוש הישויות האלוהיות הינן שוות ונצחיות. שלוש הישויות של אלוהים מצויות בהרמוניה מושלמת ומתפקדות בשיתוף פעולה.

עם זאת, מאמינים הנוצרים הקתולים שהמילה "אחד" איננה שוות משמעות למילה "יחיד", שהרי לפי הלשון העברית "אחד" ניתן לפיצול, בעוד "יחיד" איננו ניתן לפיצול. כמו כן מסתמכים הנוצרים על פסוקים ותיאורים שונים בתנ"ך בהם מתואר אלוהים ברבים או במורכבות.

ישנם פעמים כי התנך מביא את המילה אחד כיחיד, כפי שמובא בדברי הימים כט, א. ויאמר דוד המלך לכל הקהל שלמה בני אחד בחר בו אלוקים נער ורך ופירוש המילה "אחד" כאן הוא בהכרח לבדו.

השילוש הקדוש בקבוצות הטרודוקסיות בנצרות הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנצרות הקתולית ישנן גישות שונות לשילוש הקדוש ולסימטריה האפשרית בין שלושת מרכיביו. שלוש התנועות ההטרודוקסיות העיקריות הן האריאניות, מונופיזיטיזם ונסטוריאניזם. שלושתן הוכרזו על ידי הכנסייה הקתולית כמינות.

התנועות המונארכיאניסטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונארכיאניזם הייתה תפיסה תאולוגית שקינאה למונותיאיזם בנצרות והדגישה את אחדותו של האל. מתוך המונארכיאניזם צמחו שתי תנועות שונות מאוד, האדופציאניסטים והמודליסטים. תנועת האדופציאניסטים טענה כי ניתן לראות בישוע אל רק במובן שכוח או השפעה של האלוהים נחו על אישיותו האנושית, כלומר אימוץ של ישוע על ידי האלוהים ומכאן נגזר שמה של התנועה. התנועה המודליסטית, אשר עיקר פעילותה במאה השלישית, דבקה באדיקות בתפיסה המונותאיסטית וראתה באל ובאב דמות אחת. המודליסטים שללו את התמידיות של שלוש הישויות שבשילוש וטענו כי ההבדלים באלוהות היו ארעיים בלבד. התנועה המודליסטית ראתה את ההבדלים בתוך השילוש כצורות הבעה של האלוהות ולא כפרסונות נפרדות והכירה רק בישות אלוהית אחת אשר פועלת בזה אחר זה כיוצרת, כגואלת וכמקדשת. לפי התפיסה המודליסטית מופיע האל האב בעולם הזה כבן ולכן טענו מתנגדיהם כי פירוש הדבר שאלוהים האב סבל ומת (ומכאן נגזר שמם במערב, Patripassians). נציגיה הבולטים של התנועה המודליסטית היו Praxeas, Noetus ו-Sabellius (מכאן נגזר שמם במזרח, Sabellians). התנועה המודליסטית לא הצליחה מעולם להשיג הגמוניה בעולם הנוצרי ובקונסיל ניקאה ספגה מכה ניצחת.

המינות האריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האריאניזם קרויה על שם אריוס, אשר נולד בסוף המאה השלישית. אריוס היה לובי במוצאו, גדל באנטיוכיה והפך ברבות הימים לכומר באלכסנדריה. אריוס החזיק באמונה, אשר את ניצניה ניתן למצוא עוד בראשית במאה השלישית, כי בנו של האלוהים אינו נצחי וכי האל האב יצר אותו מהאין לפני כל הדורות ככלי לשם בריאת העולם. ישו, על-פי תפיסתו של אריוס, אינו אלוהים מטבעו אלא ברוא האל ולפיכך ניתן לשינוי, למרות שבצורה שונה מכל שאר היצורים. אליבא דאריוס קיימת בתוך השילוש הירארכיה, כאשר מבין שלוש הישויות רק האב הינו ללא ראשית וללא סיבה ואילו שתי הישויות האחרות נחותות מן האב, באו לעולם אחריו כתוצאה מבחירתו החופשית והן כפופות לו (Subordination). אריוס סבר כי כבודו של ישוע הואצל עליו על ידי אביו בשל צדיקותו החזויה מראש. גישתו של אריוס סחפה אחריה תומכים רבים, אשר לאו דווקא קיבלו את מלוא דעותיו של אריוס על השילוש. יש חוקרים הרואים בתנועה זו השפעה של פילוסופיות פגאניות ואילו אחרים רואים בה מאמץ של חלק מבני התקופה למנוע הפחתה באלוהותו המוחלטת של האל האב.

אריוס אומנם גונה על ידי הבישוף של אלכסנדריה, אלכסנדר, אולם גישתו המשיכה לסחוף אחריה אוהדים רבים ולעורר מחלוקות עד שהקיסר קונסטנטין כינס אסיפה כנסייתית בניקאה בשנת 325 כדי ליישב את הוויכוח התאולוגי. מתנגדי אריוס בהנהגתו הרוחנית של אתאנאסיוס, דיאקון של אלכסנדר בישוף אלכסנדריה, שתפסו את שלוש הישויות בשילוש כבו-זמניות וכזהות במהותם, יצאו וידם על העליונה. ניסוח ההצהרה של ניקאה עוצב על ידי מתנגדיו של אריוס והאריאנים הוכרזו ככופרים. האריאניזם לא חוסל בקונסיל של ניקאה ואף הצליח לגבור על מתנגדיו והפך למשך זמן מה לתפיסה המקובלת של השילוש. ניצחונה המוחלט של דוגמת השילוש האורתודוקסית הושג בקונסיל של קונסטנטינופול בשנת 381 אולם האריאניזם מצא לו תומכים חדשים בקרב השבטים הגרמניים ורק לאחר התנצרותם של הפרנקים בשנת 496 החל נעלם בהדרגה.

המינות המונופיזיטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינות הנסטוריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוש קדוש בדתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון השילוש הקדוש אינו ייחודי לנצרות. הוא מופיע אצל העלאווים. במצרים הפרעונית היו מספר שילושים קדושים בהם אתון נפרטיטי פרעה ושילושים אחרים המשתנים מתקופה לתקופה‏[1]. בהודו קיים השילוש ווישנו, שיווה וברהמה. אצל הבבלים היו אנו, אנליל ואאה.

ההשקפה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהדות כמובן לא קיבלה את תפיסת השילוש בשום גרסה שלה, אפילו המעודנת ביותר, שקיימת בעולם הנוצרי, שהשילוש הוא שלוש ישויות אלוהיות נפרדות: חכמה, חפץ ויכולת. חכמי ישראל טענו שהרעיון של שילוש בכל אופן שהוא, אף רוחני, שולל מכל וכול את אמונת הייחוד, והתפיסה שאלוהים אחד ואין זולתו.

כך למשל התמודד הרמב"ן עם התפיסה הזו בוויכוח בברצלונה בשנת 1263 וטען שאמנם אין האלוהים טיפש, חסר רצון וחלש, אבל התפיסה של הפרדתו לשלוש מהויות, היא טעות תאולוגית מכיוון שאין חכמת האל מאפיין מקרי, אלא הוא וחכמתו, וחפצו ויכולתו דבר אחד ומהות אחת. וגם אם נתאר אותם כמאפיינים, אין כאן שלוש אלוהויות, אלא אל אחד בעל שלושה מאפיינים. ולשיטתם טען הרמב"ן אפשר לתאר את האמונה באלוהים כריבוע או כמחומש ולאו דווקא כשילוש, מכיוון שאפשר להוסיף לו את עצמותו או חיותו כעצמים נוספים, עם השלושה שכבר נמנו. (כתבי רמב"ן חלק א', הוויכוח)

ר' חסדאי קרשקש אשר חי בספרד (1340 - 1410) כתב ספר בשם "מאמר בביטול עיקרי דת הנוצרים", בו הוא מונה עיקרים שהם יסודות אמונתם ומבטל אותם.

"ובפרט נוכל לבטל עיקר השילוש מדברי האונגליון בעצמו, המוכיחים כי אין כוחות האב והבן ורוה"ק שווים ואינם שותפים שלמים ודומים זה לזה. ונביא קצת ראיות מאונגליון שלהם":

1. כל חטא וגדופה יכופרו לאדם אפס המגדף את הרוח לא יכופר לו. ומי אשר ידבר דבר בבן האדם יכופר לו ומי אשר ידבר ברוה"ק לא יכופר לו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא (מתיא יב, לא-לב)

  • ומדוע שונה רוה"ק מהאב והבן שיש סליחה לחוטא לאלהים ואין סליחה לחוטא לרוה"ק?

2. איש אחד שאל את יש"ו, הטוב! מה אעשה לרשת חיי עולם? ויאמר אליו, למה זה תקראני הטוב, ואין טוב כ"א אחד הוא האלהים (שם יט טז-יז.

  • הרי כי הבן אינו טוב כמו האב.

3. ועל מועד היום הזה והשעה ההיא (ביאת המשיח) אין איש יודע ולא מלאך [290] בשמים ולא הבן בלתי האב לבדו (שם כד, ל).

  • הרי שיפה כח האב מכח הבן.

4. בעת ההיא עלץ לב ישו ברוה"ק ויאמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את כל אלה מחכמים ונבונים וגלית אותם לעוללים, אכן אבי כן רצית אתה (לוקס י, כא).

  • הרי כי רצון האב שליט ויפה כחו מכח הבן, ורוה"ק שורה על ילדים קטנים כמו על בן אלוה.

5. יש"ו אמר: לא תורתי שלי אני מורה כ"א תורת שולחי (יוחנן ז, טז).

  • הרי שאינו שוה השליח להמשלח, וישו אין לו תורה חדשה בפני עצמו. ובכלל אי אפשר לקרוא הספורים הקלים באונגליון בשם תורה.

6.כי לא הושפע רוה"ק בטרם לוקח ישו אחר כבוד (שם ז, לט).

  • ואם כן לא היה רוה"ק בעולם קודם שנהרג ישו, והיה עד אז השלוש חסר ונגרע אלוה אחד מהשלשה.

7. ואני אחלה פני האב ויתן לכם מליץ אחר אשר ישכון אתכם עדי עד הלא הוא רוח האמת אשר העולם לא יכול לקבלו באשר לא יראנו ולא ידענו, ואתם ידעתם אותו כי הוא שוכן אתכם, ואף היה יהיה בתוככם (שם יד, יז).

  • ולמה היה צריך לבקש את אביו אם הוא יוכל לעשות כן בעצמו בתור אלוה כמו אביו?

8. הולך אני אל האב כי האב גדול ממני (שם יד, כח).

  • הרי הודה בפה מלא כי האב גדול ממנו ואינם שוים בכח וגדולה.

9. ראש כל איש הוא המשיח, וראש האשה הוא האיש, וראש המשיח הוא האלהים (פאול אל הקורנתים א' יא, ג).

  • לפי זה העיקר הוא האלהים וישו טפל לו ואין ערך שניהם שוה.

10. אל אחד ואבי כל, אשר הוא על כל, ועם כל, ובתוך כל (אגרת פאול אל האפסיים (ד, ו).

זהו אמונת ישראל כי הוא אבי כל ולא אב לאלוה אחר. לדעת חכמי ישראל רוה"ק הוא רוח נבואה הבאה ונאצלת משכינת ה' ושורה על הנביאים ועל גדולי התורה וחכמים מצוינים, ואינו אלוה מיוחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא השילוש הקדוש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]