פוליטיקה של זהויות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Math.svg יש לפשט ערך זה: הערך מנוסח באופן טכני מדי, וקשה להבנה לקהל הרחב.
יש להוסיף מבוא אינטואיטיבי שיסביר את הרעיונות והמושגים בצורה פשוטה יותר, רצוי בליווי דוגמאות. אם אתם סבורים כי הערך אינו ברור דיו או שיש נקודה שאינכם מבינים בו, ציינו זאת בדף השיחה שלו. יש לציין כי ערכים מדעיים רבים מצריכים רקע מוקדם.

פוליטיקה של זהויות הוא מונח שהתקבל כמסגרת שיח, אסטרטגיית פעולה, ופרקטיקה פוליטית, המדגישה את הייחודיות של קבוצות הזהות השונות בחברה, ומבקשת לקדם את האינטרסים של קבוצות זהות אלה או של חלקן. השימוש בו החל בארצות הברית בשנות השבעים.

שיח הזהות בעידן המודרני התפתח על רקע המסורת הליברלית וכן על רקע הקולוניאליזם האירופאי ותיוגו של האחר, ואגב כך גם העצמי. בעקבות כך התפתח שיח הזהויות בשלוש דרכים: ליברלית, לאומית, ומעמדית. לצד המימד המשחרר שבשיח האינדיבידואלי, ישנם הוגים, כגון פוקו, אלתוסר, באטלר ואחרים, שהדגישו דווקא את הצד הדכאני בכינונו של הסובייקט. לטענתם, הסובייקט בעידן המודרני נוצר בתוך מבנים ממיינים, מתייגים, מנרמלים, ממשמעים וכוחניים. במלים אחרות, לטענתם הגישה האינדיבידואלית כפי שהיא קיימת בעולם המודרני, לא באה אלא כדי להגדיל את כוחם של אלה שהם בעלי הכוח ממילא.

ישנם חוקרים המאחרים את הופעתה של פוליטיקת הזהויות לעידן הפוסט-הגמוני וקושרים את הופעתה לפילוסופיה הפוסט-מודרנית. אחרים טוענים כי העיסוק בזהויות וההשלכות הפוליטיות של עיסוק זה, מלווה את האנושות לפחות מאז תחילת המודרניות, מרגע כינונו של הסובייקט המודע לעצמו ולכוחו. אלא שהמימד הדכאני בכינונו של הסובייקט, העלים את ההקשר הפוליטי והחברתי של זהות הסובייקט והפכו ל"טבע שני". טענתם של המקדימים את השיח על אודות פוליטיקת הזהויות היא, שמה שהשתנה בתפר שבין המודרניות לפוסט מודרניות (או מודרניות מאוחרת, בניסוחים אחרים) הוא דחיקתו של ההיגיון הלאומי-ליברלי כהיגיון מארגן ומעצב זהות. דחיקה זו היא תוצאה של היווצרותן של תצורות שיח חדשות, פוסט לאומיות ופוסט קולוניאליסטיות, המתמקדות במגדר, מיניות, גזע ואתניות.

בין התהליכים שהובילו לפוליטיקת הזהויות ניתן למנות את המאבקים החברתיים בשנות ה-60, תהליכי הדה-קולוניזציה לאחר מלחמת העולם השנייה והגלובליזציה. תהליכים אלו, יחד עם מסגרות שיח כגון, פוסט קולוניאליזם, פוסט סטרוקטורליזם, פמיניזם ורב תרבותיות, הובילו ליצירת שני גורמים המנוגדים למדינת הלאום. הסוג הראשון הם ארגונים על-לאומיים כגון, הבנק העולמי, אונר"א ואונסק"ו. הסוג השני הם ארגונים לוקליים, כגון מסיל"ה והקשת הדמוקרטית המזרחית.

פוליטיקת הזהויות מבקשת להצביע על כך, שפעולות פוליטיות וחברתיות הנחזות להיות אוניברסליות, כגון פעולות הקשורות ללאומיות או לאזרחות, משרתות או כפופות להגיון של הקבוצות הדומיננטיות בחברה. הגיון אשר לא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הקבוצות הלא דומיננטיות ועלול לדכאן. הדיכוי עצמו יוצר קטגוריות חברתיות חדשות (למשל, בישראל, מזרחיות) ותגובת נגד במסגרת פוליטית הזהויות (למשל, הקשת הדמוקרטית המזרחית).

פוליטיקת הזהויות גמישה, דינמית וחוצה גבולות מסורתיים של לאומיות ומעמד. כך, למשל, סרבנותם של חיילי המילואים כפי שבאה לידי ביטוי במכתב לוחמים שפורסם ב-2002, מגלמת פוליטיקת זהויות המתעצבת אל מול תהליכי הכלה והדרה בו זמנית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]