פטגוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטגוניה (בכתום), כולל ארץ האש
נוף אופייני למישורים הפטגוניים, חצי האי ואלדס
פינגווינים מסוג מגלן בפטגוניה

פטגוניה (Patagonia) היא חבל ארץ המשתרע על פני כמיליון קמ"ר בחלקה הדרומי של אמריקה הדרומית, בתחומיהן של ארגנטינה (כ-787 אלף קמ"ר) וצ'ילה (כ-256 אלף קמ"ר). האזור מיושב בדלילות, וחיים בו כ-2 מיליון תושבים, רובם בארגנטינה.

מקור שמה של פטגוניה במילה פטגון (Patagón), שפירושה "בעלי כפות רגליים גדולות". כך כינה פרדיננד מגלן את תושביה הילידים של פטגוניה, שהיו גבוהים בהרבה מהאירופאים (באותה העת היה הגובה הממוצע כ-1.55 מ', בעוד תושביה של פטגוניה התנשאו לגובה של 1.80 מ').

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטגוניה משתרעת בין האוקיינוס השקט לבין האוקיינוס האטלנטי. גבולה הדרומי הוא מיצר מגלן, המפריד בינה לבין ארץ האש. גבולה הצפוני חד-משמעי פחות, אך ההגדרה המקובלת בארגנטינה היא נהר קולורדו הזורם מהרי האנדים לאוקיינוס האטלנטי, ומפריד בינה לבין אזורי הפמפס והקוז'ו. בצ'ילה ההגדרה המקובלת לגבול הצפוני דרומית יותר, באזור מפרץ רלונקאבי, אף שלעתים יש המחשיבים גם את האזור שמדרום לנהר ביוביו כחלק מפטגוניה, משיקולים תיירותיים.

חלקה המזרחי של פטגוניה, המצוי כולו בתחומי ארגנטינה, מהרי האנדים ומזרחה, מאופיין במישורים צחיחים ורחבי ידיים, המכוסים בשיחים נמוכים. כמות המשקעים באזור זה מועטה, והוא מצוי בצל הגשם.

הנוף המאפיין את האנדים הפטגוניים שונה בתכלית. ההרים מכוסים ביערות עד, פסגותיהם מושלגות, ויש סביבם אגמים, חלקם אגמים קרחוניים. באזור הדרומי של ההרים שדות קרח וקרחונים, אחד הידועים שבהם קרחון פריטו מורנו. ההרים הפטגוניים נמוכים מהאנדים הצפוניים יותר, ועם הגבוהים שבהם נמנים דומוז'ו (4,702 מ' מעל פני הים), טרומן (4,114 מ'), הר הגעש לנין (3,748 מ'), הר סן לורנסו (3,706 מ') וטרונדור (3,478 מ').

מורדותיהם המערביים של הרי האנדים הפטגוניים, נושקים למימי האוקיינוס השקט ויוצרים פיורדים. האזורים הקרובים לאוקיינוס הם גם הגשומים ביותר בפטגוניה, וכמות המשקעים השנתית בכמה מהם עשויה להגיע לכ-7,000 מ"מ בשנה.

שמורות טבע ופארקים לאומיים רבים הוקמו הן בארגנטינה והן בצ'ילה, לשם הגנה על נופיה הייחודיים של פטגוניה ועל עולם החי שלה. עם שמורות ופארקים אלה נמנים בין היתר:

מבחינה מינהלית, כולל שטחה הארגנטינאי של פטגוניה את פרובינציות נאוקן, ריו נגרו, צ'ובוט וסנטה קרוס, וכן את חלקיהם הדרומיים של פרובינציות בואנוס איירס, לה פמפה ומנדוסה. פורמלית, נחשבת גם פרובינציית טיירה דל פואגו כחלק מפטגוניה, אף שהיא מצויה באזור גאוגרפי שונה - ארץ האש.

שטחה הצ'יליאני של פטגוניה כולל את חלקו הדרומי של אזור אראוקניה, את אזור לוס ריוס, את אזור לוס לאגוס (למעט האי צ'ילואה), את אזור אייסן ואת חלקו הקונטיננטלי של אזור מגיאנס ואנטארקטיקה הצ'יליאנית.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם בעלי החיים האופייניים לפטגוניה נמנים גואנקואים, פומות, שועלים ארגנטינאים, בואשים, מארות, ארמדילים, טוקן הטוקואים וויסקאצ'ות. העופות כוללים, בין היתר, ננדואים, פלמינגואים, בזיים, תוכיים, אווזי מגלן וברווזי קיטור.

עם בעלי החיים הימיים החיים לחופי פטגוניה נמנים פילי ים, אריות ים, פינגוויני מגלן. כן נצפים בסמוך לחופים לוויתנאים כאובלנה דרומית וקטלן. שמורת הטבע בחצי האי ואלדס, שהוכרזה גם כאתר מורשת עולמית, נחשבת לאחד האתרים הטובים בעולם לצפייה בבעלי חיים אלה.

מינים שנכחדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפטגוניה נמצאו מספר סוגי דינוזאורים ענקיים, בהם הארגנטינוזאורוס - אולי מגדולי בעלי החיים שהילכו פעם על פני האדמה, וגיגאנוטוזאור קרוליני - טורף שהיה גדול יותר מהטירנוזאורוס רקס.

היסטוריה ודמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן מפוצ'ה, 1901
פונטה ארנס, העיר הגדולה ביותר בפטגוניה הצ'יליאנית
בית העירייה בבארילוצ'ה
חוואי בצ'ובוט

ממצאים ארכאולוגיים מעידים על התיישבות קבע בפטגוניה מאז האלף העשירי לפנה"ס, ויש הסבורים שכבר באלף ה-13 לפנה"ס הגיעו אליה ראשוני התושבים. במערת הידיים אמנות סלע המתוארכת לאלף השמיני לפנה"ס. בני הטוולצ'ה, שאכלסו את פטגוניה, ניזונו בעיקר מציד גואנקו, ובמידה פחותה יותר מציד ננדו. בסביבות האלף הראשון לפנה"ס הגיעו לפטגוניה בני המפוצ'ה, שביססו בה חקלאות.

האירופאי הראשון שהגיע לפטגוניה היה ככל הנראה פרדיננד מגלן, שהפליג לאורך חופיה ב-1520 בדרכו למצוא את המעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, דרך המיצר המכונה כיום על שמו, מיצר מגלן. מגלן הוא שנתן לפטגוניה את שמה, כמו גם לאתרים שונים לאורך חופיה, בהם מפרץ סן מתיאס וכף וירחנס. בהמשך המאה ה-16 חקרו את האזור אירופאים נוספים, הבולט שבהם פדרו סרמיינטו דה גמבואה (1580-1579). גמבואה הקים את היישובים האירופאים הראשונים בפטגוניה, נומברה דה דיוס וסן פליפה, אך אלה ננטשו עד מהרה. בנוסף לספרד, גם אנגליה תבעה בעלות על פטגוניה, ומגלי ארצות אנגלים הגיעו אליה, בהם פרנסיס דרייק. עם זאת, גם הספרדים וגם האנגלים לא השתקעו במקום.

הספרדים החלו בנסיונות של ממש להשתלט על פטגוניה רק בסוף המאה ה-18. ב-1779 הוקם מבצר סן חוסה דה לה קנדלריה בחוף חצי האי ואלדס, אך הוא נחרב בידי בני הטוולצ'ה ב-1810. לאחר עצמאותן של ארגנטינה וצ'ילה, החלו השתיים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 לנסות להרחיב את תחומי השפעתן. צ'ילה התפשטה דרומה בתהליך שכונה "הרגעת אראוקניה" וארגנטינה ב"כיבוש המדבר". שני התהליכים הסתיימו בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19, וב-1881 גם נקבע הגבול בין המדינות, על קו פרשת המים של הרי האנדים.

בעקבות התייצבות השליטה של ארגנטינה וצ'ילה בפטגוניה, החלה התיישבות קבע באזור, והוקמו ערים ויישובים חדשים, חלקם בידי מהגרים שהגיעו מרחבי העולם, ובהם איטלקים, גרמנים, סלאבים, ולשים ואפריקאנרים. עם זאת, גם כיום מאוכלסת פטגוניה בדלילות רבה, וצפיפות האוכלוסין בה נאמדת בכ-1.9 תושבים לקמ"ר (2.2 בארגנטינה ו-1.0 בצ'ילה). עיקר התושבים מתרכזים לאורך החוף האטלנטי, באזור הצפוני של הרי האנדים ובחלקו הצפוני של חוף האוקיינוס השקט. הערים הגדולות בפטגוניה הן‏‏‏[1]:

עיר פרובינציה / אזור מספר תושבים
נאוקן Flag of Argentina.svg נאוקן כ-202 אלף
קומודורו ריוודוויה Flag of Argentina.svg צ'ובוט כ-141 אלף
פונטה ארנס Flag of Chile.svg אזור מגיאנס ואנטארקטיקה הצ'יליאנית כ-130 אלף
טרלאו Flag of Argentina.svg צ'ובוט כ-93 אלף
בארילוצ'ה Flag of Argentina.svg ריו נגרו כ-91 אלף
ריו גז'גוס Flag of Argentina.svg סנטה קרוס כ-79 אלף
חנרל רוקה Flag of Argentina.svg ריו נגרו כ-78 אלף
צ'יפולטי Flag of Argentina.svg ריו נגרו כ-75 אלף
פוארטו מדרין Flag of Argentina.svg צ'ובוט כ-58 אלף
קויאיקה Flag of Chile.svg אייסן כ-50 אלף

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת פטגוניה מבוססת על כרייה ועל חקלאות. גילוי נפט בסמוך לקומודורו ריוודוויה ב-1907 הביא להאצה בפיתוח הכלכלי של פטגוניה, והתוצר לנפש בחבל ארץ זה גבוה מהממוצע ביתר ארגנטינה וצ'ילה.

גידול כבשים היה הענף הכלכלי העיקרי בפטגוניה מאז סוף המאה ה-19. ירידת מחירי הצמר הביאה לדעיכה בענף, אך הוא עדיין מהווה ענף מרכזי באזור. בחלקה הארגנטינאי של פטגוניה כ-7.5 מיליון כבשים, כמחצית הכבשים בארגנטינה כולה. בפטגוניה גם חוות לגידול בקר, סוסים וחזירים, אך בשיעור נמוך יותר.

במחצית השנייה של המאה ה-20 החלה להתפתח התיירות בפטגוניה. אתרים כגון קרחון פריטו מורנו, חצי האי ואלדס, טורס דל פאינה, בארילוצ'ה ואזור האגמים הארגנטינאי מושכים אליהם תיירים רבים מדי שנה. תיירים אחרים מגיעים לפטגוניה בדרכם לארץ האש ולאנטארקטיקה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏הנתונים לגבי ארגנטינה הם מ-2001 ולגבי צ'ילה מ-2002.‏