ברתולד גולדשמידט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברתולד גולדשמידטגרמנית: Berthold Goldschmidt18 בינואר 1903 בהמבורג - 17 באוקטובר 1996 בלונדון) היה מלחין יהודי-גרמני, שעשה את רוב חייו באנגליה. דיכוי יצירתו בגרמניה הנאצית, כמו גם יחסם של רבים ממבקרי המוזיקה המודרניסטים במקומות אחרים, שביטלו בזלזול את הליריות ה"אנכרוניסטית" שלו, הגלו את המלחין לישימון למשך שנים רבות, עד שזכה לתחייה בעשור האחרון לחייו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה המוזיקלית של גולדשמידט נכנסה להילוך גבוה בשנות הזוהר של רפובליקת ויימאר בגרמניה. כאשר למד פילוסופיה באוניברסיטת המבורג, עודד אותו המלחין האיטלקי בוזוני לכתוב מוזיקה. בשנת 1922 נכנס גולדשמידט לבית הספר הגבוה למוזיקה של ברלין והחל ללמוד הלחנה אצל פרנץ שרקר. בין חבריו לכיתה היו ארנסט קרנק, אלואיס הבה, פליקס פטרייק ויאשה הורנשטיין. הוא למד גם ניצוח, השתתף כנגן עצמאי בתזמורת הפילהרמונית של ברלין וב-1923 הדריך את המקהלה לבכורה הברלינית של שירי גורה מאת ארנולד שנברג. ב-1925 נחל גולדשמידט הצלחה ראשונה גדולה בפסקאליה שלו, אופוס 4, שהקנתה לו את פרס מנדלסון היוקרתי. כמי שנחשב לאחד מבעלי הסיכויים הגדולים ביותר בדור של מלחינים צעירים, הגיע גולדשמידט לשיא מוקדם בקריירה שלו בביצוע הבכורה של האופרה שלו Der gewaltige Hahnrei מנהיים ב-1932.

ניצחון זה פקד את גולדשמידט ערב עלייתם לשלטון של הנאצים, שהביאה כליה על מקורות מחייתו של גולדשמידט. כמו מלחינים יהודים רבים (ואחרים שנחשבו לפוגעים בטוהר הארי של הרייך השלישי), יצירתו של גולדשמידט נפסלה על ידי המשטר כמוזיקה מנוונת. לגולדשמידט לא נותר מקום בחיי המוזיקה הגרמניים, כיון שביצוע המוזיקה שלו נאסר והדרך לניצוח תזמורות נחסמה בפניו. לא נותר לגולדשמידט אלא לתת שיעורי פסנתר למחייתו, עד שהיגר לבסוף ב-1935 לאנגליה.‏[1]

בתקופת מלחמת העולם השנייה עבד גולדשמידט בשביל הבי.בי.סי. וכיהן כמנהל מוזיקלי של השירות הגרמני של רשת השידור בשנים 1944-47. בד בבד עם משרות ניצוח, הלחין גולדשמידט יצירות כמו ה"שאקונה סימפוניקה", קונצ'רטי לכינור, צ'לו וקלרנית, ואת האופרה "ביאטריצ'ה צ'נצ'י". הקהל האנגלי ברובו התייחס למוזיקה של גולדשמידט באדישות. אף כי "ביאטריצ'ה צ'נצ'י", אופרה מבוססת על מחזה משנת 1819, "הצ'נצ'י" מאת פרסי ביש שלי, זכתה בפרס ראשון בתחרות האופרה של פסטיבל בריטניה של 1951, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן סירב להפיק אותה. הזנחת הממסד המוזיקלי הביאה את גולדשמידט לחדול מהלחנה מקורית בשנת 1958. בשש השנים הבאות שיתף פעולה עם דריק קוק בהפקת גרסת ביצוע של הסימפוניה העשירית מאת גוסטב מאהלר. ב-13 באוגוסט 1964, בקונצרטי הפרומס, ניצח גולדשמידט על התזמורת הסימפונית של לונדון בבכורה העולמית של הסימפוניה, שקוק השלים והוציא לפועל.‏[2]

בשנותיו האחרונות היה גולדשמידט עד להתעוררות מחודשת של עניין במלחיני מה שהמשטר הנאצי הגדיר מוזיקה מנוונת. התעוררות זאת הובילה לביצועים של יצירתו בארצות הברית ובגרמניה, להקלטות חדשות ולחשיפת כתבי יד אבודים. גולדשמידט חזר להלחין בשנת 1982 ברביעיית הקלרנית וסיים את יצירתו האחרונה, "שני נוקטורנים" ממש לפני מותו בגיל 93. בין חסידי המוזיקה שלו המנצחים סיימון ראטל, שרל דיטואה וברנרד קֱפֶה, הכנרת שאנטל ז'ואילה, רביעיית המיתרים מנדרלינג וחחברות ההקלטה "לארגו" ו"דקה".

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Der gewaltige Hahnrei אופוס 14 (1929-30). טרגי-קומדיה מוזיקלית בשלוש מערכות
  • "ביאטריצ'ה צ'נצ'י" (1949-50. אופרה בשלוש מערכות, מבוססת על מחזה משנת 1819 "הצ'נצ'י" מאת פרסי ביש שלי

יצירות תזמורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פאסאקליה אופוס 4 (1925)
  • אוברטורה: "קומדיה של טעויות" (1925/28)
  • סוויטה, אופוס 5 (1927)
  • פרטיטה, אופוס 9 (1927)
  • * Der gewaltige Hahnrei': סוויטה, אופוס 14א' (1933)
  • "שיר לכת צבאי", אופוס 20 (1932) לתזמורת או להקת כלי נשיפה מעץ (שולב בהמשך לתוך "כרוניקה"
  • "שאקונה סינפוניקה" (1936)
  • "כרוניקה" (1838/58/86)
  • סוויטת מחולות פולניים (19939-40)
  • סוויטה יוונית (1940-41)
  • "התעורר, מצווה הקול" (1947) - כוראל של באך Wachet auf, ruft uns die Stimme בעיבוד לתזמורת
  • קונצ'רטו לכינור (1952/55)
  • קונצ'רטו לצ'לו (1953-54)
  • קונצ'רטו לקלרנית (1953-54)
  • "אינטראדה" (11985) לתזמורת או להקת כלי נשיפה מעץ (שולב בהמשך לתוך "כרוניקה")
  • רונדו Rue du Rocher לכינור ותזמורת (1994-95)

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רביעיית מיתרים מס' 1, אופוס 8 (1925-26)
  • רביעיית מיתרים מס' 2 (1936)
  • מזמורים לשלישיית מיתרים (1948)
  • רביעיית קלרנית (1982-83)
  • שלישיית פסנתר (1985)
  • רביעיית מיתרים מס' 3 (1988-89)
  • ברסז לכינור וויולה (1990)
  • "רטרוספקטרום" לשלישיית מיתרים (1991)
  • פנטזיה לאבוב, צ'לו ונבל (1991)
  • קפריצ'ו לכינור סולו (1991-92)
  • רביעיית מיתרים מס' 4 (1992)
  • "דו-שיח עם קורדליה" לקלרנית וצ'לו (1993)
  • Encore, une meditation agitée לכינור ופסנתר (1993)
  • רונדו Rue du Rocher לכינור ופסנתר (1994-95)

יצירות ווקאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שני שירי מורגנשטרן" אופוס 27 לקול ופסנתר או שלישיית מיתרים (1933, עיבוד 1992)
  • שלושה שירים אופוס 24 לסופרן קולורטורה ופסנתר (1933-34)
  • שני מזמורי תהילים אופוס 34 לקול גבוה ותזמורת מיתרים (1935)
  • Der Verflossene, שיר קברט לקול ופםסנתר (1942)
  • "שירה של ביאטריצ'ה" לסופרן ופסנתר (1944)
  • "זמן" לקול ופסנתר (1943)
  • "ניקודמוס, הוא היה שחור" לקול ללא ליווי (1948)
  • אשת החייל הקטנה והאצילה" לבריטון וקסילופון (1948)
  • "עננים" לקול ופסנתר או תזמורת (1950)
  • "הספינות הישנות" לקול ופסנתר (1952)
  • "שירים מן הים התיכון" לטנור ותזמורת (1957-58)
  • "הפרידה הקטנה" לבריטון ותץזמורת (1995-96)
  • "שני נוקטורנים" לסופרן ותזמורת (1995-96)

יצירות כוראליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "פרק אחרון" אופוס 115 (1930-31) לקריין, מקהלה, כלי הקשה ופסנתר
  • "בלשצאר" (1985) למקהלה א'קאפלה

יצירות לפסנתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סונאטה לפסנתר אופוס 10 (1926)
  • קפריצ'ו אופוס 11 (1927) (נכתב לזדנקה טיצ'אריץ')
  • "שיר לכת צבאי" אופוס 20 (1932)
  • וריאציות על שיר רועים מארץ ישראל" אופוס 32 (1934)
  • "מעשיה קטנה" (1923/57)
  • "מן הבאלט" (1938/57)
  • סקרצו (1922/58)

המו"ל העיקרי: בוזי את הוקס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיות מתוך:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 190
  2. ^ לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 190, 447-8