קונרד פליקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קונרד פליקן
Conradus Pellicanus
8 בינואר 1478 –‏ 5 במאי 1556
Konrad-Pelikan.jpg

פורטרט של קונרד פליקן, תחריט עץ

קונרד פליקןגרמנית Conrad Kürsner, בלטינית Conradus Pellicanus,‏ 8 בינואר 1478 רופך באלזס - 6 במאי 1556 ציריך), היה גרמני פרוטסטנטי, הומניסט, תאולוג, הבראיסט ופרופסור לתאולוגיה לשפה העברית והיוונית, שפעל בעיקר בשווייץ. הוא נודע בעיקר בשל תרגומיו הרבים של טקסטים רבניים ותלמודיים והיה ממקדמי לימודי ההבראיזם באוניברסיטאות, לצידו של יוהנס רויכלין. הוא היה גם הרפורמטור היחיד שכתב פרשנויות בלטינית לספר התנ"ך בשלמותו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונרד פליקן נולד לקונרד ואליזבת קירשנר (Kürsner) ברופך שהייתה אז פרובינציה גרמנית של אלזס. שמו הגרמני Kürsner שונה לשם Pellicanus בהשפעתו של אחיה של אמו, Jodocus Gallus, שהיה כומר הומניסט. עד גיל 13 למד בעירו ובשנת 1491 נשלח על ידי הוריו ללמוד באוניברסיטת היידלברג במימונו הכספי של דודו שהיה חבר במעגל ההומניסטים שהקיפו את (Johann von Dalberg} הבישוף של וורמס, עימם יצר עבורו קשרים. לאחר שנה וחצי נאלץ להפסיק את לימודיו, כיוון שלא עלה בידי משפחתו להמשיך ולממן אותם. עם שובו לרופך, למד ללא תשלום בבית הספר של המסדר הפרנציסקני סנטה קתרינה. בהיותו בן 16 היה נחוש בדעתו להיות נזיר, החלטה שסייעה לקידומו המקצועי. בשנת 1496 נשלח ללמוד באוניברסיטת טיבינגן ותוך זמן קצר היה לתלמידו המועדף של הפרופסור פאולוס סקיפטוריס (Paulus Scriptoris ‏ 1460 - 1505), שהיה איש אשכולות, מומחה למדעי הטבע ומתמטיקאי. בשנת 1501 היה לכומר ובשנת 1502 נתן הרצאות במנזר הפרנציסקני בבזל. באותה עת גילה עניין רב בשפה העברית. כאוטודידקט החל ללמוד את השפה בעצמו תוך הסתייעות בספריו של המדקדק משה קמחי ששאל מיוהנס רויכלין ומקריאת התנ"ך בתרגומו הלטיני של הירונימוס. התעמקותו בשפת הקודש ושליטתו בה הניעו אותו בשנת 1501 לקבץ ולערוך יחדיו מחיבוריהם הדקדוקיים של ההבראיסטים הבולטים, למתכונת של ספר דקדוק עברי. הספר יצא לאור בשנת 1503 ולאחר מכן נכלל גם באנציקלופדיה המקיפה של הידע האנושי, מרגריטה פילוסופיקה ('Margarita philosophica'), שכתב גריגור רייך.

בין השנים 1508- 1511 לימד עברית, יוונית, מתמטיקה וקוסמוגרפיה במנזר הפרנציסקני של סנטה קטרינה ברופך ובמשך 5 שנים היה מורו של סבסטיאן מינסטר. הוא נטע בו את הכמיהה להמשיך ולחקור את הנושאים הללו, ולימים התפרסם מינסטר כאחד מההבראיסטים הבולטים ביותר בתקופת הרנסאנס.

בין השנים 1519 - 1524 ניהל את המסדר הפרנציסקני בבזל ובאותה עת התוודע לחיבוריו של מרטין לותר. בהשפעתם החל למחות בגלוי נגד השגיאות שהתקבעו לפי תפיסתו בחיבורים הקתוליים ובמקביל החל להמיר בהדרגה את השקפתו התאולוגית מקתולית לפרוטסטנטית. מהלך זה התנהל על מי מנוחות, בניגוד למרטין לותר שהמרת דתו לוותה בתחושת שליחות ומרד במוסכמות הכנסייה הקתולית. השקפותיו הלותרניות של פליקן לא התקבלו בעין יפה על ידי המסדר בו היה חבר והוא נאלץ להתפטר ממשרתו.

בשנת 1526 נשא לאישה את אנה פריס ובנם שנולד נקרא על שם שמואל הנביא, כיוון שבאותה עת קרא פליקן את ספר שמואל. באותה שנה מונה על ידי צווינגלי - מראשוני הרפורמטורים באירופה ומייסדה של הכנסייה הרפורמית בקרב דוברי הגרמנית בשווייץ, ליושב ראש הקתדרה ללימודי תנ"ך באוניברסיטת ציריך. פליקן אחז במשרה זו, עד יום מותו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות קודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מזיקתו של פליקן לשפת הקודש, התבטאה בתרגום ללטינית של טקסטים רבניים ותלמודיים רבים, ביניהם פרשנויותיו לתורה של בחיי בן אשר ועבודתו של רבי אליעזר -פרקי דרבי אליעזר. הפרי העיקרי של מחקריו בתחום זה, היא פרשנותו של התנ"ך שפורסמה ב-6 כרכים בציריך בין השנים 1532 - 1539. לצורך עבודתו זו, תר פליקן אחר מקורות מהימנים שיוכל להסתמך עליהם. חלק מספר התנ"ך שתורגם ללטינית על ידי סבסטיאן מינסטר, היה אחד מהמקורות עליהם הסתמך בעבודתו. בניגוד לסבסטיאן מינסטר שתרגומו שיקף את תשוקתו העמוקה להמחשת הרוח המקורית של הברית הישנה, הן במבנה והן בניב הדיבור, פרשנויותיו ותרגומו של פליקן, נבעו מרצונו להתאימם לצרכים ולהשקפת העולם של הכנסייה בציריך. ‏[1]

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוטוביוגרפיה שכתב פליקן (Das Chronikon des Konrad Pellikan), הוא אחד מהמסמכים המיטיבים לתאר את התקופה בה חי. ספר זה הוא מעין מעין "כרוניקה" של האירועים שליוו את חייו, בהם לימודיו במסדר הפרנציסקני שעמדו בסתירה להשקפותיו ההומניסטיות שהחלו אט אט לתפוס מקום בעולמו. את הספר הקדיש לבנו שמואל ולאחיינו בתקווה כי ימשיכו בדרכו. הוא כתב בספרו, כי הספר אינו מיועד לפרסום, אלא כמורשת זיכרון משפחתית הראוייה למצוא את מקומה בחיק המשפחה.‏[2] הספר יצא לראשונה לאור על ידי Riggenbach בשנת 1877 ובמהדורה זו נכתבו גם פרטים נוספים על חייו.‏[3]

כתביו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • De modo legendi et intelligendi Haebrarum. Strasbourg, 1504.
  • Quadruplex Psalterium. Basel, 1516.
  • Quadruplex Psalterium Davidis. Strasbourg, 1527.
  • Comentaria bibliorum. 7 volumes. Zurich, 1532-1539.
  • Explicatio libelli Ruth. Zurich, 1531.
  • Index bibliorum. Zurich, 1537.
  • Ruth: Ein heylig Büchlin des alten Testament, mit einer schoenen kurtzen außlegung. Zurich, 1555.

מהדורות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Konrad Pellikan, Bächtold, Hans Ulrich
  • Gordon, Bruce. The Swiss Reformation. Manchester: Manchester University Press, 2002.
  • Jaumann, Herbert. Handbuch Gelehrtenkultur der Frühen Neuzeit, vol. I, Berlin: Walter de Gruyter, 2004, p. 500, online excerpt
  • Silberstein, Emil. Conrad Pellicanus: ein Beitrag zur Geschichte des Studiums der hebräischen Sprache in der ersten Hälfte des XVI. Jahrhunderts. Berlin, Buchdruckerei von Rosenthal, 1900.
  • Wenneker, Erich. "Pellikan, Konrad" in Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon, vol. VII, Herzberg, 1994, cols. 180-183.
  • Zürcher, Christoph. "Konrad Pellikan" in Hans J. Hillerbrand, ed., The Oxford Encyclopedia of the Reformation, Oxford: 1996, vol 3, pp. 241–2. ISBN 0-19-506493-3
  • Zürcher, Christoph. Konrad Pellikans Wirken in Zürich, 1526-1556. Zurich, Theologischer Verlag, 1975.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Malcolm Walsby, Graeme Kemp, The book Triumphant Print in Transition in the sixteenth and seventeenth centuries, עמ' 275-279, באתר גוגל ספרים.
  2. ^ Irena Dorota Backus, Life Writing in Reformation Europe: Lives of Reformers by Friends, Disciples on Fois', עמ' 118, באתר גוגל ספרים.
  3. ^ ראו כריכת הספר באתר barnesandnoble.com


הבראיסטים נוצרים בולטים בתקופת הרפורמציה

דניאל בומברגיוהנס בוקסטורףמרטין לותרסבסטיאן מינסטרג'ובאני פיקו דלה מירנדולהאראסמוס מרוטרדםז'אן מרסייהפאולוס פאגיוסמרסיליו פיצ'ינוקונרד פליקןכריסטיאן קנור פון רוזנרותיוהנס רויכלין