קלאודיוס גלנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלאודיוס גלנוס, איור

קלאודיוס גָלֶנוֹס, הידוע יותר בשם גלנוסיוונית: Γαληνός) ‏(129 - 199), היה רופא יווני קדום. גלנוס, יליד פרגמון שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה), היה רופא החצר של מרקוס אורליוס והיה בקי במדעים אחרים. הוא הביא לשיאה את תורתו של היפוקרטס, אבי השיטה המדעית לרפואה. פרוטוקול ההכנה של תרופות על פי מרשם בקנה מידה קטן נקרא עד היום על שמו - הכנות גלניות.

הביטוי העברי "מזג" כתיאור אופיו של האדם (אדם בעל מזג חם, אדם בעל מזג נוח) נלקח מתורתו של גלנוס, הואיל וגלנוס מדבר על מזיגת מרכיבים בצורה שונה עבור כל אדם. גלנוס היה הראשון שתיאר שורת מחלות, בהן כרסת.

גלנוס תיאר את אופיו של האדם כתמהיל של ליחות ביולוגיות מולדות שנמצאות אצל כל אדם במינונים משתנים ומשפיעות על תכונותיו: מרה שחורה הגורמת למזג מלנכולי, מרה לבנה (ריר), הגורמת למזג פלגמטי, מרה אדומה (דם), הגורמת למזג סנגוויני, ומרה צהובה (מרה), הגורמת למזג כולרי.

תפיסתו של גלנוס את הרפואה שלטה בתרבות המערבית יותר מאלף שנה לאחר מותו, עד תום תקופת הרנסאנס, ועד היום. ידועה למשל התאוריה שלו בדבר יצירת הדם, הולכתו ותפקידיו, שנתנה הסבר מניח את הדעת לתופעות שונות הקשורות למחזור הדם ושהיו ידועות בזמנו ואף מעבר לכך. רק עם ניתוחי גוויות והעמקת הידע המדעי בימי הרנסאנס הביאו להפרכת תורתו של גלנוס ולגילוי מחזור הדם. ניתן למצוא שרידים לתפיסתו של גלנוס בשפת הדיבור - למשל הביטוי "מרה שחורה" לביטוי מצב דיכאון. הרפואה המודרנית אמנם אינה מקבלת את תורתו של גלנוס ואת תאוריית ארבע הליחות אבל גם כיום מקובלת התפישה שאופי אינו רק תוצר חינוך או סביבה אלא הוא מולד (ואף עובר בתורשה).

הרמב"ם התייחס במקומות רבים בכתביו הרפואיים לגלנוס. על אף שיסודות תפיסתו של גלנוס היו מקובלים עליו, לא נרתע הרמב"ם ממחלוקות חריפות עם עמדותיו של גלנוס וכתב: "... הקדמתי לך דברים אלה, כדי שתטיל ספק גם בדברי גלנוס, אותו חכם מלומד".[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק איזק; אלכס קליין, פרקי רפואה שבהלכות דעות לרמב"ם, מכלול, ט"ו - כסלו תשנ"ח, באתר "דעת"
P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.