ניקולאוס איש דמשק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניקולאוס איש דמשק (64 לפנה"ס - ?) היה סופר יווני והיסטוריון החצר של המלך הורדוס.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאוס נולד בשנת 64 לפנה"ס בדמשק למשפחה הלניסטית מיוחסת. בתחילה שימש כמחנך לילדיהם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה השביעית, אחרי מותם וכיבוש מצרים על ידי אוקטביוס עבר לממלכת יהודה שם היה ליועצו של המלך הורדוס.

ניקולאוס הפך ליועצו המרכזי של הורדוס ומילא בשרותו מגוון שליחויות, הוא נשלח בשנת 14 לפנה"ס לאסיה הקטנה להתייצב לפני מרקוס ויפסניוס אגריפה, שהיה באותה העת שליט המזרח, כדי להגן על זכויותיהם של היהודים שנפלו קורבן להתנכלותם של תושבי הערים ההלניסטיות. כשאגריפה הטיל קנסות כבדים על תושביה של איליום שכן אשתו יוליה כמעט קיפחה את חייה שם, שלח הורדוס את ניקולאוס לשדל את אגריפה לבטל את הקנס, דבר שעלה בידו. כשהתגלה קרע בין הורדוס לאוגוסטוס כתוצאה מפלישתו של הורדוס לממלכה הנבטית היה זה ניקולאוס שיישר את ההדורים ביניהם וסייע לו בהליכים המשפטיים נגד בנו הבכור אנטיפטרוס.

לאחר מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס יצא ניקולאוס לרומא עם בניו של הורדוס כדי לקבוע את סדרי הירושה בדיון לפני הקיסר אוגוסטוס. בשאלה מי מבין הבנים צריך לרשת את עיקר הממלכה דיבר ניקולאוס בשבחו של ארכלאוס אולם למרות תמיכתו בו הוא סירב לייצגו כאשר הערים ההלניסטיות שהיו כפופות לאביו דרשו עצמאות. ניקולאוס בילה את שארית חייו ברומא.

ספריו של ניקולאוס לא השתמרו. הוא חיבר ביוגרפיה שאבדה על הורדוס וכן ביוגרפיה אוהדת על הקיסר אוגוסטוס, חיבורים פילוסופיים, וטראגדיות וחיבור על ההיסטוריה של העולם, שבהם הביע את אהדתו לרומאים והערצתו לקיסר אוגוסטוס ובכך הפך לאחד משופרי התעמולה של הקיסרות במזרח.

חיבורו החשוב ביותר היה "ההיסטוריה", שכלל 144 ספרים שסקרו את תולדות המזרח עד ימיו. הוא חיבר גם אוטוביוגרפיה שפורסמה לאחר מות הורדוס ושרידים ממנה נשתמרו בכתבי הסופר הביזנטי המאוחר קונסטנטינוס פורפירוגניטוס.‏[1]

אף על פי שכתוצאה ממגעיו עם היהודים היה בעל ידע עליהם יותר מההיסטוריונים ההלניסטים האחרים של התקופה והחשיב את התנ"ך כמקור מהימן, כתיבתו של ניקולאוס מתאפיינת בעוינות ליהודים ולשושלת החשמונאים בפרט, בעוד שהוא משבח את משפחתו של הורדוס שהיה ידידו.

יוסף בן מתתיהו, בספרו הראשון "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים", שאב מספריו של ניקולאוס את מרב החומר ההיסטורי שכתב על החשמונאים והורדוס, בעוד שבספרו המאוחר "קדמוניות היהודים" נקט עמדה ביקורתית כלפי המקור העיקרי שלו להיסטוריה של תקופה זו:‏[2]

"גם בשאר עניינים כותב תמיד ניקולאוס את ספרו בדרך זו: שכן מאחר שחי במלכות (הורדוס וישב) איתו בכפיפה אחת כתב (את חיבורו) מתוך חנופה וכדי לשרתו, והוא נוגע רק בדברים שהביאו לו תהילה ומשווה פנים הפוכות לדברים רבים שאינם צודקים...ושוקד להסתירם בכל (הדרכים)...(וכך) נהג בכל החיבור: הוא מפליג בשבח מעשיו המתוקנים של המלך, ואילו על המעשים שנעשו שלא כדין הוא להוט ללמד סנגוריה. ברם, אדם יכול לדון אותו לכף-זכות במידה רבה...שהרי לא חיבר ספר דברי-הימים בשביל שאר בני-אדם, אלא עשה אותו לשמש למלך."

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, ירושלים תשנ"א, עמ' 464-445

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה כשר, (יוספוס פלאוויוס) נגד אפיון, כרך שני, פירוש לספר שני, פרק ז, עמ' 387.
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 16, פרק ז', פסקה א', סעיפים 183-186.