קריטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Plato-raphael.jpg
הדיאלוגים האפלטוניים
הדיאלוגים המוקדמים:
פרוטגורסאיאוןהיפיאס
לכסכארמידסליסיס
אפולוגיהקריטוןאותיפרון
הדיאלוגים התיכוניים:
קרטילוסאותידמוסגורגיאס
מנכסנוסמנוןפיידון
המשתההמדינהפיידרוס
פרמנידסתאיטיטוס
הדיאלוגים המאוחרים:
קליטופוןטימיאוסקריטיאס
סופיסטןפילבוסמדינאי
פיידרוסאלקיבידיאס ב'פרוטגורס

קריטון ביוונית: Κρίτων) הוא דיאלוג קצר שנכתב בידי הפילוסוף היווני הקדום אפלטון. זוהי שיחה בין סוקרטס לבין חברו האמיד קריטון בדבר הצדק (dikē), אי-צדק (adikia), והדרך הנכונה להגיב לאי-צדק. סוקרטס, שחושב שאין להשיב על אי-צדק באי-צדק (בבחינת עין תחת עין), מסרב להצעתו של קריטון לממן את בריחתו מהכלא. הדיאלוג מכיל טענה עתיקה בדבר תיאורית האמנה החברתית של השלטון.

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדיאלוג ביקיצתו של סוקרטס בתא-הכלא כשלידו נמצא קריטון. סוקרטס מופתע, וקריטון מסביר שהוא מבקר את המקום תכופות, והשומר מכיר אותו. הוא גם מציין שהוא "עשה לו [לשומר] טובה", כלומר שיחד אותו.

קריטון נושא חדשות רעות לסוקרטס. הוא מספר לו על עדי-ראיה שראו את הספינה מדלוס עושה את דרכה בחזרה אל עבר אתונה, ושסוקרטס יוצא להורג למחרת היום (הספינה לדלוס הייתה מנהג מסורתי של האתונאים, לזכר שחרורם בידי תזאוס מגזרת המלך מינוס. כל-עוד הספינה לא חזרה ממסעה המקודש, לא התקיימו הוצאות להורג). סוקרטס מתייחס לחדשות בביטול, ואומר שהיה לו חלום, חזיון של אישה בגלימה לבנה שאמרה לו שבעוד שלושה ימים הוא יחזור לפת'יה. סוקרטס טוען שפירוש החלום שקוף כזכוכית, וכי בעוד שלושה ימים הוא ימות (באיליאדה של הומרוס, אכילס אומר ש"בעוד שלושה ימים אחזור לפת'יה השופעת" ומתכוון שבעוד שלושה ימים יחזור לביתו. בחלומו של סוקרטס פת'יה הופכת לסמל וסוקרטס אומר שבעוד שלושה ימים יחזור הביתה, ומתכוון לבית שיחזור אליו לאחר מותו).

קריטון מסכים שאי-אפשר לטעות במשמעות החלום, אך מספר לסוקרטס שהוא חושש להפסיד חבר. קריטון מסביר לסוקרטס שאם הוא (סוקרטס) יוצא להורג, אנשים יחשבו על קריטון שחבריו חשובים בעיניו פחות מכספו, שכן קריטון יכול לממן את מילוטו של סוקרטס מבית הכלא.

פתיחת השיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוקרטס מסרב להצעתו הראשונה של קריטון לשחד מלשינים פוטנציאלים, וקריטון מוחה וטוען שאלו (המכונים "sychophants") זולים ביותר. הוא מוסיף שאם סוקרטס חושש לרושש את קריטון, הרי הגיעו לעיר זרים (xenoi), סימיאס וסבס, ובידיהם כסף המיועד למילוטו של סוקרטס.

קריטון מתחיל לפרט נימוקים נוספים לטובת בריחתו של סוקרטס. הוא פותח באומרו כי לאב יש מחויבות לגדל ולחנך את ילדיו, ולכן על סוקרטס להימנע בכל מאודו מלהופכם ליתומים. הוא ממשיך ואומר שהמשפט שבו הורשע סוקרטס לא היה צריך להתקיים מלכתחילה, ואם כבר התקיים הרי שיכול היה להתנהל באופן אחר. הוא אומר שמותו של סוקרטס יהיה שיא מגוחך לכל הפרשה, ושהוא מתבייש בסוקרטס ובחבריו (והוא ביניהם), מכיוון שייראה כאילו נהגו בפחדנות ובחולשה.‏[1]

סוקרטס משיב לקריטון כי בבואנו להכריע בשאלות מוסריות, עלינו ראשית לנטרל את הרגש ולהתייחס לטענות באופן רציונלי בלבד. הוא אומר שהוא מעריך רק את דעתו של אדם המבין מהו צדק .‏[2] כסף, מוניטין ודאגה לילדים מהווים ערכים רק עבור בני אדם שאינם חושבים באמת.‏[3] במהלך סוקרטי טיפוסי, הוא מציע הכללה: הוא מזמין את קריטון לשקול את ההגדרה הכללית של צדק ואת השאלה האם יש בכלל מקרים בהם מוסרי לנהוג באי-צדק; אם מקרים כאלה אינם בנמצא, הרי שלא יהיה זה מוסרי לברוח מהכלא.

טיעוניו המרכזיים של סוקרטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוקרטס טוען כי לעולם אין זה מוסרי לנהוג בחוסר צדק - גם לא להשיב רעה תחת רעה. הוא מציין כי הוא מבין שעמדתו היא עמדת מיעוט. הוא שואל את קריטון לעמדתו בשאלה האם אכן לעולם אין לנהוג באי-צדק, ומתרה בו שישיב רק לפי עקרונותיו ואמונותיו.‏[4]

המשך דבריו של סוקרטס מתבסס על הטיעון שניסיון הבריחה שלו יפעל כנגד חוקי המדינה, ובכך יהיה מעשה של אי-צדק. המדינה דואגת בעזרת חוקיה לאפשר לאזרחיה חיים וטובים, ממש כשם שהורים דואגים לספק לילדיהם סביבה תומכת שתאפשר את גדילתם ומיצוי הפוטנציאל שלהם. ציות האזרחים לחוקים מהווה מעשה צודק, ואילו הפרת החוקים מהווה מעשה שאינו צודק. ומשום שלעולם, כאמור, אין זה צודק לפעול באי צדק, הרי שבריחה מהכלא תהווה מעשה של אי צדק.‏[5] חשוב להבהיר שהטענה כאן אינה גורסת שיש תמיד לציית לחוקים באופן עיוור. הרשות נתונה ביד כל אזרח לנסות ולהשפיע על החקיקה בדרך המקובלת, או לעזוב את המדינה ולעקור למדינה אחרת. אולם אין זה צודק, לטענת סוקרטס, שהאזרח ייהנה מחד מהיתרונות שמעניקים חוקי המדינה מבלי לנסות לשנותם - ומאידך יברח כאשר אותם חוקים מענישים אותו. בהישארותו במדינה, מסכים האזרח בשתיקה לחוקיה. סוקרטס מחדד את הנקודה באומרו כי הוא הסכים לציית לחוקי המדינה יותר מכל אדם אחר, שכן לא רק שהיה אזרח בה במשך 70 שנה (זוהי הגזמה, סוקרטס היה בן 71 בעת הדיאלוג, ולא היה אזרח באתונה עד גיל 20 לערך), אלא גם הוליד וחינך בה את ילדיו.

כעת, מבצע סוקרטס אנלוגיה בין החוקים לבין מולידיו ומחנכיו, ומאניש אותם. החוקים אומרים שהם למעשה לקחו חלק בהולדתו, שכן אביו נשא את אימו בחסות חוקי הנישואים. החוקים היו גם אחראיים על חינוכו, שכן על אביו היה לחנך אותו באומנויות ובספורט, לפי חוקי המדינה. סוקרטס אומר שהוא צאצא ("ek-gonos") ועבד ("doulos") למדינה ולחוקיה, שעליו לכבד אותה לפחות כמו שהוא מכבד את הוריו ואת מחנכיו, אם לא יותר. בפרט, עליו לשמוע בדבריהם ולעשות כרצונם, אף אם דעותיו שונות משלהם. אסור לו לנסות לפגוע בחוקים, כפי שאסור לו להכות את מחנכיו אם אלו מכים אותו, או להפגין חוסר-כבוד כלפי הוריו, אם אלה מפנים כלפיו דברי תוכחה.‏[6] טיעון נוסף שסוקרטס שם בפי החוקים, בציינו כי הוא מופנה גם כלפי אלה שעימם "אין לו קרקע משותפת" (כלומר, אלו הסבורים שמותר להשיב רעה תחת רעה), הוא שהחוקים עצמם מעולם לא הרעו לו; בני-האדם שהשתמשו בהם לרעה. לכן, אף אם מותר לגמול רעה תחת רעה, אסור לסוקרטס להפר את החוק, שכן הוא מעולם לא הרע לו.

סיכום טענותיו של קריטון בעד הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. סוקרטס מסכן את השם הטוב של חבריו. אם סוקרטס יוצא להורג, הדבר יראה כאילו קריטון מעדיף את כספו על-פני חבריו. קריטון מחשיב את המוניטין שיווצר כתוצאה מכך מביש ומסוכן, למרות שזו תהיה דעתם רק של אלו שאינם מכירים את סוקרטס או את קריטון כראוי, כלומר, ההמון. על האדם לכבד את דעותיו של ההמון מכיוון שהוא יכול לגרום לצרות (רוע) רבות.
  2. סוקרטס לא צריך לדאוג לכסף של קריטון, או לשמו של קריטון, שכן בריחה היא המעשה המכובד יותר.
  3. לסוקרטס יש תומכים בערים אחרות, כולל בתסליה שהינה מקום טוב לבריחה. קריטון מעלה את הטיעון למרות שסוקרטס אמר, במשפט, שהוא יעדיף למות מאשר לִגלות (ראה אפולוגיה).
  4. סוקרטס ינהג באי-צדק בכך שינטוש את חובותיו כהורה.
  5. סוקרטס ינהג בפחדנות אם לא יתנגד לאי-צדק (ובכך קריטון רומז שהחלטת בית המשפט להמית את סוקרטס, אינה צודקת). הוא יחבור לאויביו (שכן אלה חפצים במותו). הוא יבחר את "הדרך הקלה ביותר" (בכך שלא יתאמץ למנוע את מותו), במקום לבחור בדרך האמיצה, המכובדת ובעלת הסגולה הטובה. קריטון בטוח שהדרך הזו היא הימלטות ממוות ודאי ובלתי-צודק.

תגובתו של סוקרטס לטענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. דעותיו של ההמון אינן רלוונטיות להחלטה; בורותם של רוב האנשים אינה מאפשרת להם לקבל את ההחלטה האמיתית והנכונה, לכן דעותיהם הן חסרות-ערך לאדם הרודף אחר האמת ושואף לעשות טוב.
  2. הדאגה העיקרית, השאלה היחידה, היא האם הימלטות תהיה מעשה צודק.
  3. על האדם לעולם-לא לנהוג באי-צדק; לנהוג ברוע כתגובה לרוע של בני-אדם אחרים, מוביל לאי-צדק.
  4. בני-אדם, במיוחד בני-אדם זקנים כסוקרטס, אינם צריכים לפחד מהמוות.

טענותיהם של החוקים נגד הבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. על סוקרטס לכבד את החוקים אף יותר מהוריו, מכיוון שהם הולידו, גידלו וחינכו אותו ממש כמוהם. לכן, בדיוק כפי שעל אדם לכבד את החלטת הוריו, על סוקרטס לכבד אף יותר את החלטתם של החוקים. (יש מעט בלבול לגבי השאלה האם הכבוד הוא לחוקים או למולדת).
  2. סוקרטס נתן הסכמה שבשתיקה לציית לחוקים, בכך שנשאר באתונה בתור אזרח לאחר שהגיע לבגרות. הוא צפה וידע כיצד החוקים פועלים, לא התנגד להם ואף הוליד, גידל וחינך את ילדיו באתונה, בכפיפות לחוקים. זהו מעין הסכם בין סוקרטס לבין החוקים ואין להפר הסכמים. (ביטוי מוקדם לאמנה החברתית).
  3. אם לאדם תינתן בחירה האם לציית או לא לציית לחוקים, במצבים שונים, בהתאם לנוחיותו, אזי הוא הורס את כוחם של החוקים. להרוס את החוקים (כמיטב יכולתך) זה מעשה לא-צודק, שכן בני אדם צריכים בני-אדם אחרים בשביל לחיות, וקבוצות צריכות חוקים בשביל להתנהל.
  4. סוקרטס ייראה ככוח-משחית בכל מקום אליו ילך.
  5. סוקרטס יהיה במצב מסוכן בחיים שלאחר המוות (שכן חוקי-האדס הם האחים של חוקי-אתונה, ולא יסתכלו על סוקרטס בעין טובה, שהרי ניסה להרוס כמיטב יכולתו את אחיהם החוקים).
  6. החוקים מעולם לא הרעו לסוקרטס, ואין זה צודק שיגרום להם עוול.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "חייו ומותו של סוקרטס", תרגם שמעון בוזגלו, תרגום הדיאלוגים אותיפרון, אפולוגיה, קריטון (ספרי עליית הגג/ידיעות אחרונות, 2001, מהדורה שנייה 2005).
  • כתבי אפלטון, תרגם י"ג ליבס, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשט"ו, כרך א, עמודים 239-254.
  • אפלטון, משפטו ומותו של סוקרטס, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשל"ב, עמודים 57-72.
  • ד"ר אלעזר וינריב, בעיות בפילוסופיה של המוסר, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1980, יחידה 1, עמודים 15-23.
  • R.E. Allen, Socrates and Legal Obligation (Minneapolis 1980), with translations of Apology and Crito.
  • D. Bostock, The Interpretation of Plato's Crito, Phronesis, 35 (1990).
  • R. Kraut, Socrates and the State (Princeton, 1984).
  • G. Vlastos, Socrates on Political Obedience and Disobedience, Yale Review, 42 (1974), 517-34.
  • F.C. Wade, In defence of Socrates, Review of Metaphysics 25 (1971), 311-25.
  • A.D. Woozley, Socrates on Disobeying the Law, in: G. Vlastos, The Philosophy of Socrates: A collection of Criticsl Essays (New York, 1971).
  • A.D. Woozley, Law and Obedience: The Arguments of Plato's Crito (Chapel Hill, NC, 1979).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קריטון, 45d,e
  2. ^ שם, 47c,d
  3. ^ שם, 48c
  4. ^ שם, 49d
  5. ^ שם, 50a,b
  6. ^ 50e-51c