איליאדה

אכילס זובח לזאוס, ציור מס' 47 מתוך כתב-יד 'Ambrosian' של האיליאדה

האיליאדה (ביוונית: Ἰλιάς, אִילִיאס) היא הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס (השנייה היא האודיסיאה). רוב החוקרים מתארכים את חיבור היצירות, אשר השפיעו רבות על תרבות המערב, לסוף המאה ה-9 או המאה ה-8 לפנה"ס.

השם איליאדה גזור מן השם אִילִיוֹן (ובלטינית איליום) - שמה של העיר טרויה, שהמצור היווני עליה הוא הנושא העיקרי של האפוס.

האיליאדה, שעלילתה מתרחשת בשנה העשירית (והאחרונה) של מלחמת טרויה, מספרת כיצד אָכִילֵס, גדול הגיבורים היוונים, נוטש את המערכה לאחר שהמלך אגממנון, המפקד העליון של הצבא היווני, גוזל ממנו שבויה יפת-תואר אשר הוענקה בשעתו לאכילס כשפחה.

מות פַּטרוֹקלוֹס, ידידו הקרוב של אכילס, מידי הגיבור הטרויאני הֵקְטוֹר, גורם לאכילס לשוב למערכה ולבקש נקמה, והוא הורג את הקטור. פְּרִיאמוֹס, מלך טרויה ואבי הקטור, מגיע אל אכילס במחנה היווני (בתחפושת של קבצן) כדי לפדות את גווית בנו, לאחר שאכילס התעלל בה נוראות, ואכילס נמלא רחמים; לווית הקטור חותמת את השירה.

האיליאדה נכתבה ביוונית הומרית, וחולקה בתקופה ההלניסטית לעשרים וארבעה פרקים, בני מאתיים עד תשע מאות טורי שיר כל אחד.

האיליאדה היא יצוג נוקב של טראגדית חורבן חברוּת ומשפחה בעת מלחמה. המלה הפותחת את היצירה ביוונית עתיקה היא "Μηνιν", שפירושה "זעם; חרון אף", וזאת משום שהנושא העיקרי של השירה הוא חרון אפו של אכילס. האיליאדה לא מתארת את תחילת מלחמת טרויה, ואף לא את סופה.

המשורר שאול טשרניחובסקי תרגם את האיליאדה לעברית בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים. הוא הקפיד לשמור על המשקל האפי (הקסאמטר דקטילי), ותרגומו נחשב מופתי ומהטובים שנעשו ללשון כלשהי. עם זאת, הוא תובע מהקורא היכרות מעולה עם השפה העברית לרבדיה השונים, ויש שימצאו אותו קשה לקריאה. שורות הפתיחה בתרגום טשרניחובסקי הן:

שִׁירִי, בַּת-הָאֱלֹהִים, חֲרוֹן אַף אֲכִילֵס בֶּן-פֵּלֵס,
אַף הָאֲבַדּוֹן, שֶׁהֵמִיט מַתְּלָאוֹת בְּלִי-קֵץ עַל-אֲכַיִּים,
רַבּוֹת נְפָשׁוֹת עֲצוּמוֹת הִשְׁלִיךְ אֶל-יַרְכְּתֵי הַדֵס,
נַפְשׁוֹת גִּבּוֹרִים, וְאוֹתָם נָתַן טֶרֶף לִכְלָבִים
אַף לְצִפּוֹר כָּל-כָּנָף – עֲצָתוֹ שֶׁל-זֵאוּס הִיא קָמָה –
לְמִן-הַיּוֹם בּוֹ רִאשׁוֹנָה הִתְפָּרְדוּ בַּמְּרִיבָה בֶּן-אַטְרֵס
שַׁלִּיט עוֹצֵר בָּעָם – וַאֲכִילֵס הַגִּבּוֹר הַנֶּהְדָּר.

הנה השוואת שורות הפתיחה עם תרגום בן זמננו של אריה סתיו שתרגם מאנגלית ולא מיוונית קלאסית:

עַל זַעַם אָכִילֶס בְּנוֹ שֶׁל פֶּלֶאוּס שִׁירִי, בַּת הָאֵלִים,
וְעַל הָחֻרְבָּן שֶׁהוֹרִיד חֲרוֹנוֹ עַל רָאשֵׁי הָאָכָאִים,
עֵת אֶל הָדֶס הִשְׁלִיךְ לוֹחֲמִים עַזֵּי לֵב לְאֵין סְפֹר,
נָתַן אֶת בְּשָׂרָם מַאֲכָל לִכְלָבִים וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם.
כָּךְ חֶפְצוֹ שֶׁל זֶאוּס נִשְׁלַם. הֵחֵל הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר
רִיב הִתְלַקֵּחַ אַכְזָר בֵּין אָגָמֶמְנוֹן בֶּן אַטְרֶוְס,
הַמוֹלֵךְ עַל אָדָם, וְאָכִילֶס בֶּן דְּמוּת הָאֵלִים.

שני התרגומים גם יחד משבשים משהו מכוונת המשורר הקדמון, שפתח את האיליאדה במילה מנין - זעם, חרון אף.
הנה אותן שורות פתיחה בתרגום הפרוזה החדש של אברהם ארואטי, השומר על נאמנות רבה ללשונו המקורית של האפּוֹס:

זעם אַכִילֵּס בן־פֵּלֶאוּס, שירי אלה, הזעם הנורא אשר המיט
אין ספור מכאובים על האַכַיִים, והשליך נפשות גיבורים רבות
ואיתנות אל הָאדֵס; עשה את גופותיהם טרף לכלבים ולכל בעלי
הכנף, ותוכניתו של זֶאוּס נתממשה — למן היום בו לראשונה
נחלקו במריבה בן־אַטְרֶאוּס, מלך בני האדם, ואַכִילֵּס הנהדר.

תולדות היצירה והפולמוס בשאלת המחבר

המועד המדויק שבו חוברה האיליאדה אינו ידוע. בעקבות הרודוטוס, שמציין שהומרוס והסיודוס חיו "רק ארבע מאות שנה לפנַי", כלומר במהלך המאה התשיעית לפנה"ס, מרבית החוקרים מאחרים את חיבור היצירה מעט, וגורסים שהאיליאדה חוברה במהלך המאה השמינית לפנה"ס. האירועים המתוארים ביצירה מתאימים מבחינת פרטים חומריים למציאות בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת, דהיינו שקיעת האימפריה המיקנית, לקראת סוף המאה השלוש-עשרה לפני הספירה. היצירה, אפוא, מאוחרת בכארבע מאות לתקופה שבה היא עוסקת, ובמהלך המאות הללו שקעה התרבות ביוון ובמערב אסיה עד מאוד, לרבות אובדן ידיעת הכתב, ולכן מעט מאוד ידוע עליה. אף על פי כן, דומה שהאיליאדה מכילה שקיעים אותנטיים של התרבות המיקנית, שעברו בעל-פה מדור לדור עד ששובצו באיליאדה. דוגמה בולטת היא הקטע הארוך המכונה "קטלוג האניות", בשיר השני של האיליאדה, שהינו עשיר בשמות מקומות ועמים, אשר משקפים את המציאות בשלהי התקופה המיקנית, לפני הפלישה הדורית, ולא את המציאות של המאה השמינית לפנה"ס.

כתב היד השלם המוקדם ביותר של האיליאדה הוא Venetus A, אשר מצוי בספריית מארקוס הקדוש בונציה, והוא מתוארך למאה העשירית לספירה.

השאלה ההומרית

...

ביבליוגרפיה

• גרסאות של היצירה
  • הומרוס, איליאדה, שאול טשרניחובסקי (מתרגם), הוצאת עם עובד, תשנ"א. התרגום המלא המקובל בעברית.
  • תרגום האיליאדה לאנגלית חרוזה, משנת 1713. המתרגם: המשורר האנגלי אלכסנדר פופ. נמצא בפרויקט גוטנברג.
  • הומרוס, איליאדה (שני כרכים), אריה סתיו (מתרגם), הוצאת אריה ניר, תשס"ט (בלוויית מבוא מקיף והערות רבות).
  • הומרוס, איליאדה, אברהם ארואטי (מתרגם), הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס: ירושלים, תשע"ב. תרגום ראשון של האיליאדה לפרוזה עברית אמנותית ופיוטית. התרגום מלווה במבוא ובהערות.
• על היצירה
  • נתן שפיגל, הומרוס, הוצאת י"ל מאגנס, ירושלים, תשמ"ט. הספר מביא תקציר של עלילת האיליאדה, דן בדמויות המרכזיות בה, ומרחיב על השפעתה על תרבות המערב.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איליאדה

• הספר הראשון של האיליאדה בתרגום דוד פרישמן, בפרויקט בן-יהודה
• האיליאדה, ספר 18, שורות 468-613, בתרגום שאול טשרניחובסקי
• אהרון שבתאי, תיאור האיליאדה, אתר מט"ח
• אברהם רגלסון, הומרוס: תרגום טשרניחובסקי, בפרויקט בן-יהודה
• שמעון בוזגלו על תרגומו של אריה סתיו
• דרור אידר על תרגומו של אריה סתיו עיתון ישראל היום (12.11.2010) ואתר מחלקה ראשונה (מאמר מורחב).

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.