עתלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עתלית
Atlit COA.png
גן זיכרון בעתלית לזכר הנופלים מבני היישוב
גן זיכרון בעתלית לזכר הנופלים מבני היישוב
מחוז חיפה
מועצה אזורית חוף הכרמל
גובה ממוצע ‎12‏ מטר
תאריך ייסוד 1903
סוג יישוב יישוב עירוני בעל 5 - 10 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 6,030 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎3.4%‏ בשנה עד דצמבר 2012
מיקום עתלית
עתלית
עתלית

עַתְלִית היא יישוב במעמד מוניציפלי של ועד מקומי במועצה אזורית חוף הכרמל במחוז חיפה בישראל. בעבר, משנת 1950 ועד איחוד הרשויות של שנת 2003, הייתה עתלית מועצה מקומית ששטח השיפוט שלה היה 14,000 דונם.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של המושבה היה "עתלית" כשמו של הכפר הערבי עתל ששכן שם באותה התקופה, אך איכרי המושבה רצו שם עברי. מסופר כי במסע המושבות של משלחת רבני א"י ובהם הרב קוק והרב זוננפלד (רבו של היישוב הישן), שעברה במושבות היהודיות באזור כדי לעורר בענייני היהדות, החינוך וקיום המצוות במושבות, הרבנים דנו עם האיכרים בנוגע לנושא הפרשת תרומות ומעשרות. ההתלהבות שנוצרה גרמה למתיישבים לבקש מהרבנים לתת שם עברי למושבה. בעקבות כך הרבנים הציעו את השם "תרומיה", הלקוח מספר יחזקאל (יחזקאל, מ״ח, י״ב): "והייתה להם תרומיה מתרומת הארץ". השם נתקבל, אך במהרה נשכח והמתיישבים חזרו להשתמש בשם "עתלית" שכן הוא נחשב לשם עברי קדום.

החוקרים כיום אינם יודעים בוודאות מהו מקור השם "עתלית". לפי סברה אחת נקרא שם המקום על־שם עתליה אשת יהורם מלך יהודה שירשה את כיסאו לאחר מותו. ליד המושבה נמצאו שרידים של חציבה בסלע של האותיות "עת" בכתב עברי קדום. יצחק בן צבי סבר כי האותיות הללו הן חלק מהשם "עתלית". צליין בן המאה ה-18 סבר כי מקור השם קשור לאתלטיות, והעריך כי היוונים נתנו לו שם זה, בשל כוחו ועוצמתו.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתלית המודרנית נוסדה בשנת 1903 כמושבה לאחר שהברון רוטשילד רכש את אדמות האזור בשנת 1899.

עתלית בתקופה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתלית, המבצר והנמל הצלבני
מפת האזור משנות ה-70 של המאה ה-19

במפרץ עתלית שרידים ליישובים קדומים, מתקופת הברונזה התיכונה ועד לתקופה ההלניסטית.

בתקופה הצלבנית הייתה בעתלית עיר חשובה ומשגשגת. במפרץ נמצאות כיום חורבות המבצר הצלבני שטו פלרן (Chateau Pelerin) של האבירים הטמפלרים. המלך לואי התשיעי מצרפת שהה בו וביצר את חומותיו. עתלית הצלבנית ננטשה באוגוסט 1291, לאחר נפילת הממלכה הצלבנית בידי הצבא הממלוכי. המבצר היה המעוז האחרון של הצלבנים בארץ ישראל.

המושבה עתלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריפי מחנה המעצר בעתלית. משמשים כיום כמוזיאון ההעפלה

לאחר רכישת אדמת עתלית בשנת 1899 היא עובדה על ידי ערבים, תושבי הכפר הערבי עתלית (במבצר הצלבני) וערביי עין חוד. לאחר כשנתיים התעורר החשש שהשטח יחשב כשטח "מחלול", ולכן עלה הצורך בלעלות עובדי אדמה עבריים לעתלית. בשנת 1901 (תרס"א) עלו על אדמת עתלית עשרה איכרים צעירים מזכרון יעקב ובת שלמה. עלייה-לקרקע זו לא הייתה לשם התיישבות קבע כי אם להראות נוכחות (לרובם של האיכרים היו משקים ומשפחות במושבותיהם המקוריות).

בין ערביי עתלית לשכניהם מטירה (היום טירת כרמל) לא שררו יחסי שלום. והנה לכשהגיעה אישיות חשובה מטורקיה, נרכשו אדמות עתלית וניתנה הבטחה לערבייה שהם יוכלו להישאר להתגורר בה ואף תינתן להם הגנה כנגד ערביי טירה. כעבור חצי שנה נמכרה האדמה בשנית לברון. המתיישבים הצעירים שאפו להקים חיי חקלאות בארץ האבות. הם הקימו שורה אחת של בתים, צמודים זה לזה, למען ביטחון התושבים. בקצה השורה נבנה בחדר צנוע בית ספר, ובחדר אחר בית כנסת.

בשנת 1903 נתן הברון רוטשילד הוראה ליישב את עתלית בכל תנאי. לשם כך נשלחו אליה עשרה פועלים לתקופת ניסיון של שלוש שנים, כשהם מצוידים בזרעים, כלי עבודה ובהמות עבודה. בסיום תקופה זו היו האיכרים אמורים להיות לעצמאיים.

בתחילה היה זה מאמץ קשה לכל; האזור היה מכוסה בביצות, אשר שימשו מדגרות ליתושים. מחלת המלריה הצהובה, אותה נשאו היתושים, תקפה את המתיישבים הראשונים, ומסביב למושבה הייתה התיישבות של ערבים.

בשנת 1910 הקים אהרון אהרונסון בעתלית תחנת נסיונות חקלאיים. החווה שימשה גם כמוקד למחתרת ניל"י. במקום הייתה אף ספריה, אך היא ומרבית החווה נהרסו בפשיטה שערכו הטורקים לאחר שהבינו כי שימשה את חברי ניל"י. דקלי וושינגטוניה הגבוהים המיתמרים בכניסה ליישוב כיום הם שרידים לחווה זו.

כפר דייגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918 קמה ביישוב ועדת המים ומטרתה פיתוח הימאות העברית בדיג וספנות. הוועדה הביאה לארץ ישראל קבוצות דייגים יהודים ממזרח אירופה והקווקז, ופעלה ליישבם בנקודות מתאימות לאורך החוף. בכך סייעה לקהילות שבהן היו יורדי ים, כמו אנשי ארגון החלוץ בקווקז, או דייגים סובותניקים וגרים מאסטרחן מחד ומאידך, יצרה גרעין מקצועי ללימוד העברי ארצישראלי את מקצוע הדיג הימי.

הועדה קיבלה מג'יימס דה רוטשילד זיכיון על 200 דונם כולל המבנים (מבנה המזגגה בנחשולים), והקימה 'כפר דייגים' ראשון בחוף טנטורה. ייסדה במקום את 'קבוצת הדיג הראשונה' מבין הסובותניקים מחוף הים הכספי ברוסיה. חלקם של יוצאי הגדודים העבריים, נשמע לקריאת הוועדה ופנה ל"כיבוש הים". עבור חלקם קמה "מטרה חדשה" ועתלית הוותה יעד מועדף ומקצוע חדש לעסוק בו. בשנת 1919 החלו נסיונות התיישבות על שטחי הברון רוטשילד, ובמבצר העתיק לשפת המים, הוקם כפר הדיג השני, על פי תוכנית ועדת המים.

הועדה תכננה ליישב את קו החוף, בעדיפות לקרבת מעגן קדום. בכוונה לפתח מעגנים לשמוש ספינות ואוניות דיג ולפיתוח צי עברי ונמלים בארץ ישראל. אחרי מספר נסיונות התיישבות, התברר כי בדיג אמנם הצליחו אך חלו בקדחת צהובה שגרמה למותם והכפר נותר עזוב. נסיון דומה היה בקיסריה, שם הוקם כפר דיג בשנת 1920 אך ללא הצלחה, בעיקר עקב בעיות תקציב.

מפעל המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים של המאה העשרים הוקם במושבה מפעל מלח של "חברת המלח בארץ-ישראל". מפעל זה פועל עד היום.

מחנה עתלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחנה המעצר בעתלית

בשנות הארבעים המוקדמות הסבו הבריטים את המחנה הצבאי שלהם בעתלית שיועד לשמש לשבויי מלחמה איטלקים למחנה מעצר למעפילים יהודים. עד שנות ה-70 שימש כמחנה מעצר לשבויים מצרים (בעיקר ממבצע קדש וממלחמת ששת הימים). כיום יש במקום אתר לציון תולדות ההעפלה והעלייה.

במפרץ עתלית, דרומית לחוף עתלית, שוכן בסיס הקבע של שייטת 13 של חיל הים. כמו כן נמצא, קילומטרים מעטים ממזרח ליישוב, בית הכלא הצבאי כלא 6.

עתלית כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרבת היישוב שוכנים הקיבוצים נווה ים ועין כרמל. בכניסה ליישוב נמצאת שמורת טבע חורבת קרתא. בצמוד לבתי היישוב ליד כביש החוף נמצאת אנדרטת בני חוף הכרמל.

בתחום המנהלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 2003 הייתה עתלית מועצה מקומית. במהלך שנה זו, עקב קשיים רבים בניהול תקציבי המועצה, הועבר ניהול היישוב לידי המועצה אזורית חוף הכרמל. העברה זו יצרה נקודת מפנה בהתפתחותה של עתלית, והפוטנציאל הנדל"ני שלה החל להתממש לאחר שנים רבות של קיפאון. במושבה החלו להיבנות שכונות חדשות של בתים צמודי קרקע כמו "עתלית החדשה", "פנורמה", "עתלית המושבה" ו"חצרות האיכרים" אשר מושכות ליישוב אוכלוסייה צעירה ומשכילה, בעיקר עובדים במרכז תעשיות המדע (מת"מ) שבחיפה, אשר עתלית משמשת כפרבר שלה מבחינת תעסוקה.

חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעתלית פועל בית ספר יסודי ממלכתי "גלי עתלית" [2] המונה כ-350 תלמידים. במקביל לשילוב עתלית במועצה האזורית חוף הכרמל שופץ בית הספר והושקע תקציב מיוחד בחיזוק והעשרת התוכניות הפדגוגיות, פעילות אשר בזכותה הוענק פרס חינוך ארצי. פעילויות הנוער בשעות אחר הצהריים הן בעיקר חוגי המתנ"ס המקומי שהוא שלוחת מיר"ב (בית ספר בכרם מהר"ל שבשעות אחר הצהריים משמש כמרכז קהילתי אזורי), או במיר"ב עצמו. בעבר פעל ביישוב בית ספר ממלכתי דתי "בית יוסף", אך זה נסגר, ובמקומו נפתחה שלוחת מיר"ב נוספת בה מתקיימת פעילות חדר כושר, ספרייה שנפתחה מחדש בשנת 2006, וכמו כן קן של תנועת הנוער העובד והלומד ומד"צים המעניקים פעילויות העשרה לילדי עתלית החל מכיתה א'.

לצד הנוער העובד והלומד, פועלת בעתלית גם תנועת הנוער בני עקיבא.

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלון
  • ארגמן
  • סביוני עתלית
  • חופית
  • נווה הפרחים
  • שושנת הים
  • שיכון קנדה
  • גבעת הבריכות
  • שיכון עממי
  • הגורן
  • נווה משה
  • פנורמה
  • המחתרות
  • נחלים (עתלית החדשה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pococke, Description of the East, London, 1743, II. 57
  2. ^ אתר בית הספר