תאודור קורנציס
ערך מחפש מקורות
| ||
ערך מחפש מקורות | |
צילום משנת 2017 בטקס הענקת פרס מסיכת הזהב | |
לידה |
24 בפברואר 1972 (בן 52) אתונה, ממלכת יוון |
---|---|
שם לידה | Θεόδωρος Ιωάννης Κουρεντζής |
מוקד פעילות | פרם, סנקט פטרבורג |
מקום לימודים | הקונסרבטוריון הלאומי של אתונה, הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג |
סוגה | מוזיקה קלאסית |
שפה מועדפת | רוסית, יוונית |
כלי נגינה | כינור, פסנתר |
בת זוג | יוליה מחאלינה (בעבר) |
פרסים והוקרה |
|
www | |
פרופיל ב-IMDb | |
תאודור קורנציס (ביוונית: Θεόδωρος Κουρεντζής – תאודורוס קורנדזיס, ברוסית: Теодо́р Куре́нтзис, באנגלית: Teodor Currentzis, נולד ב-24 בפברואר 1972 באתונה) הוא מנצח ושחקן יווני-רוסי יליד יוון, מייסד ומנהל התזמורת והמקהלה musicAeterna.
בשנת 2014 התאזרח ברוסיה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאודורוס יואניס קורנציס נולד באתונה, ביוון, בשנת 1972 למשפחה של מוזיקאים. אמו פסנתרנית, כיהנה כסגן מנהלת הקונסרבטוריון של אתונה. בגיל ארבע התחיל ללמוד נגינה בפסנתר ובגיל שבע - כינור. בגיל 12 התקבל לקונסרבטוריון הלאומי של אתונה (האודיאון של אתונה) בכיתה לכינור וכלי מיתר ובהמשך בכיתה לתאוריית המוזיקה. בשנת 1987 בגיל 15 התחיל ללמוד הלחנה אצל יורגוס חדזיניקוס ובשנת 1989 אצל ב. שרק (Shreck). כמו כן היה תלמידו של דיון אריוואס בתחום הזמרה. המשיך את לימודיו האקדמיה למוזיקה של אתונה אצל הזמר קוסטס פסקליס, ואחר כך השתלם בכיתת אמן של הפסנתרן גאבור גאבוש. אחיו של תאודור, ונגלינו קורנציס, הוא מלחין. בשנת 1990 הקים תזמורת קאמרית באתונה. בשנים 1994–1999 למד ניצוח אצל איליה מוסין בקונסרבטוריון הממלכתי של סנקט פוטרבורג. ב-1999 היה עוזר מנצח לצדו של יורי טמירקאנוב, המנצח הראשי של הפילהרמונית של סנקט פטרבורג. משנת 2003 היה מנצח התזמורת הפילהרמונית הלאומית של רוסיה. בשנת 2002 יחד עם הפילולוגית הרוסית פטימה יאלוייבה תחת חסות משרד התרבות היווני (בימי השר אוונגלוס וניזלוס) הקים קורנציס את המרכז לתרבות יוונית באוניברסיטת סנקט פטרבורג.
המשך פעילותו המוזיקלית ברוסיה ובעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 2004–2010 שימש קורנציס מנצח ראשי של תיאטרון האופרה והבלט של נובוסיבירסק ברוסיה. הקים שם את תזמורת musicAeterna ומאוחר יותר, את המקהלה בעלת אותו השם. בשנים 2011–2019 כיהן כמנהל מוזיקלי של התיאטרון לאופרה ולבלט בעיר פרם, גם כן ברוסיה והעביר לשם את פעילות תזמורתו musicAeterna שהייתה בתקופה זו תזמורת הבית של האופרה בפרם. בתקופת הנהגתו הפכה פרם ל"בירת האופרה ברוסיה". ב-2019 העביר את מושב התזמורת שלו לסנקט פטרבורג והפך אותה לתזמורת עצמאית. קורנציס שיתף פעולה עם הווירטואוזים של מוסקבה, התזמורת הסימפונית הגדולה ע"ש צ'ייקובסקי, התזמורת הלאומית הרוסית מיסודו של מיכאיל פלטניוב, תזמורת "רוסיה החדשה". השתתף בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית של סנקט פטרסורג, התזמורת הסימפונית האקדמית הממלכתית של סנקט פטרבורג והתזמורת של תיאטרון מרינסקי. בשנת 2011 התמנה קורנציס למנצח אורח ראשי בתזמורת הרדיו של דרום-מערב גרמניה בבאדן-באדן ופרייבורג.[1] בשנת 2017 התמנה למנצח ראשי ראשון של תזמורת זו. ב-2018 ביצע עם תזמורתו musicAeterna את כל הסימפוניות של בטהובן. ב-2019 ניצח על האופרה אידומניאו בבימויו של פיטר סלארס בשיתוף פעולה עם התזמורת פרייבורג בארוק ויחד עם מקהלתו music Aeterna. קורנציס ותזמורתו musicAeterna הופיעו ב-2018 בפרומס בלונדון ובפברואר 2019 ערכו את סיורם הראשון ביפן - בטוקיו ובאוסקה. בנובמבר 2019 הופיעו בבכורה עם הפילהרמונית של ברלין ברקוויאם של ורדי.
בשנת 2009 שיחק קורנציס בסרט הרוסי "דאו" של הבמאי איליה חרז'נובסקי, המבוסס על חייו של הפיזיקאי לב לנדאו.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורנציס היה לתקופה נשוי לרקדנית הבלט יוליה מחאלינה.
פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמונה פעמים – הפרס הלאומי לתיאטרון "מסיכת הזהב" ברוסיה
- 2007 – פרסים מיוחדים חבר השופטים – בתחום התיאטרון המוזיקלי – עבור המופע "סינדרלה" מאת סרגיי פרוקופייב
- 2008 – פרס מיוחד של חבר השופטים בתחום התיאטרון המוזיקלי עבור הישגים מרשימים באותנטיות המוזיקלית – עבור המופע "נישואי פיגארו" מאת מוצרט
- 2011 – פרס המנצח הטוב ביותר עבור הצגת האופרה "ווצק" מאת אלבן ברג בתיאטרון בולשוי במוסקבה[2]
- 2012 – פרס המנצח הטוב ביותר בתחום האופרה – עבור הצגת האופרה "כך עושות כולן" מאת מוצרט
- 2012 – פרס המנצח הטוב ביותר בתחום הבלט – עבור מופע הבלט "הליצן" (Chout) מאת סרגיי פרוקופייב
- 2017 – פרס המנצח הטוב ביותר עבור מופע האופרה "לה טרוויאטה" מאת ג'וזפה ורדי
- 2018 – פרס המנצח הטוב ביותר בתחום הבלט עבור המופע "סינדרלה" מאת פרוקופייב
- 2018 – פרס מיוחד לתיאטרון מוזיקלי עבור המופע עם האופרה "קנטוס" מאת אלכסיי סיומאק על טקסטים מאת עזרא פאונד
- 2008 – עיטור הידידות של רוסיה
- 2018 – עיטור המסדר פניקס של יוון, בדרגת מפקד.
הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2004/05 – האופרה אאידה מאת ג'וזפה ורדי' בבימוי דמיטרי צ'רניאקוב
- 2005/06 – האופרה דידו ואניאס מאת הנרי פרסל עם הקלטה
- 2006/07 – האופרה "נישואי פיגארו" מאת מוצרט בבימוי טטיאנה גירבאג'ה
- 2006/07 – האופרה "ליידי מקבת ממצנסק" מאת דמיטרי שוסטקוביץ' בבימוי הנריק ברנובסקי
- 2007 – הבלט "סינדרלה" מאת סרגיי פרוקופייב
- 2008/09 – האופרה "מקבת" מאת ורדי בבימוי דמיטרי צ'רניאקוב בתיאטרון לאופרה ולבלט בנובוסיבירסק ובאופרה בסטיליה בפריז
- 2009/10 – האופרה "ווצק" מאת אלבן ברג בבימוי דמיטרי צ'רניאקוב בתיאטרון בולשוי
- 2009/10 – האופרה דון ג'ובאני מאת מוצרט בבימוי דמיטרי צ'רניאקוב בתיאטרון בולשוי ובפסטיבל אקס-אן-פרובאנס
- 2010 – האופרה "הנוסעת" מאת מייצ'יסלב ויינברג ובבימוי דייוויד פורטני בפסטיבל ברגנץ
- 2010 – הרקוויאם מאת אלכסיי סיומאק בתיאטרון האמנותי של מוסקבה
- 2011 – האופרה "כך עושות כולן" מאת מוצרט בתיאטרון לאופרה ולבלט בפרם
- 2012 – האופרה "יולנטה" מאת פיוטר צ'ייקובסקי והאופרה פרספונה מאת איגור סטרווינסקי התיאטרון המלכותי במדריד
- 2012 – האופרה "מקבת" מאת ורדי באופרה המלכותית הבווארית במינכן
- 2012 – הבלט "הליצן" מאת פרוקופייב
- 2013 – האופרה "המלכה האינדיאנית" מאת הנרי פרסל בתיאטרון לאופרה ולבלט בפרם, הפקה משותפת עם התיאטרון המלכותי של מדריד ועם האופרה הלאומית האנגלית בלונדון
- 2014 – האופרה "נוספרטו" מאת דמיטרי קורליאנדסקי בתיאטרון לאופרה ולבלט בפרם
- 2014 – [3]
- 2014 – האופרה "דון ג'ובאני" מאת מוצרט בתיאטרון לאופרה ולבלט בפרם
- 2015 – האופרה "אורנגו" מאת דמיטרי שוסטקוביץ' בפסטיבל דיאגילב
- 2016 – האופרה "לה טרוויאטה" מאת ורדי בבימוי רוברט וילסון בתיאטרון לאופרה ולבלט בפרם
- 2017 – חסדו של טיטוס מאת מוצרט בפסטיבל זלצבורג
- 2018 – האופרה "ז'אן ד'ארק על המוקד" מאת ארתור הונגר בפסטיבל דיאגילב
- 2018 – הבלט "סינדרלה" מאת פרוקופייב בתיאטרון לאופרה ולבלט בפרם
- 2018 – האופרה "קנטוס" מאת אלכסיי סיומאק בתיאטרון לאופרה ולבלט בפרם
יצירות שביצע בבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2014 – האופרה "נוספרטו" מאת דמיטרי קורליאנדסקי
- 2015 – קונצ'רטו לכינור מאת סרגיי נבסקי
- 2016 – האופרה המקהלתית "טריסטיה" מאת פיליפ ארסאן
- 2016 – האופרה "קנטוס" מאת אלכסיי סיומאק
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2008 – "דידו ואניאס" מאת פרסל – Outhere/Alpha
- 2011 – רקוויאם מאת מוצרט – Outhere/Alpha
- 2011 – הסימפוניה 14 מאת שוסטקוביץ' – Outhere/Alpha
- 2012 – הסונטה מס. 2 לכינור ולפסנתר וקונצ'רטי לפסנתר מאת שוסטקוביץ' – Harmonia mundi
- 2014 – "נישואי פיגארו" מאת מוצרט – Sony Classical
- 2014 – The Sound of Light – מוזיקה מאת ז'אן-פיליפ ראמו – Sony Classical
- 2014 – "כך עושות כולן" מאת מוצרט – Sony Classical
- 2015 – פולחן האביב מאת סטרבינסקי – Sony Classical
- 2016 – les Noces מאת סטרבינסקי, קונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי – Sony Classical[4]
- 2016 – דון ג'ובני מאת מוצרט – Sony Classical
- 2016 – ויאצ'סלב ארטיומוב – הסימפוניה "Divine Art – "Gentle Emanation
- 2017 – הסימפוניה השישית של צ'ייקובסקי – Sony Classical
- 2018 – הסימפוניה השישית מאת מהלר – Sony Classical
- 2020 – הסימפוניה החמישית של בטהובן – Sony Classical
פעילותו בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 2009 – שיחק את תפקידו של לב לנדאו בדרמה הקולנועית "דאו" בבימוי איליה חרז'נובסקי
- 2013 – השתתף בסרט התעודה "Conduction" (ניצוח) של הבמאי אלכסיי לוגינוב
- 2020 – יחד עם סרגיי נורמאמד הפיק את הסרט "תוכנית ב" – על גורלם של מוזיקאי תזמורת MusicAeterna בתקופת מגפת הקורונה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר האינטרנט הרשמי של תאודור קורנציס (באנגלית)
- תאודור קורנציס, ברשת החברתית פייסבוק
- תאודור קורנציס, סרטונים בערוץ היוטיוב
- תאודור קורנציס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- תאודור קורנציס, באתר אייטונס (באנגלית)
- תאודור קורנציס, באתר ספוטיפיי
- תאודור קורנציס, באתר Last.fm (באנגלית)
- תאודור קורנציס, באתר AllMusic (באנגלית)
- תאודור קורנציס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- תאודור קורנציס, באתר Discogs (באנגלית)
- ביוגרפיה, באתר Sevdev
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כתבה ב"באדישה צייטונג" Alexander Dick 2011
- ^ "Foreigners Scoop Awards at Golden Mask Awards" The Moscow Times, 18 April 2011
- ^ Susan Moore (2014-06-20). "Nosferatu, Perm Opera Ballet Theatre, Russia – review". Financial Times. נבדק ב-2017-04-06.
- ^ אמיר מנדל – "חדוות הדיסק" – כתבה במוסף "גלריה שישי" של העיתון "הארץ", 30 בדצמבר 2016, עמ' 43