תורמוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgתורמוס
תורמוס ההרים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קיטניתאים
משפחה: קטניות
תת־משפחה: פרפרניים
סוג: תורמוס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lupinus
מרבדים כחולים של תורמוס ההרים בעמק האלה

תורמוס (שם מדעי: Lupinus, מנוקד: תֻּרְמוּס) הוא סוג בתת-משפחת הפרפרניים.

עלי התורמוס מאוצבעים, לעלה יש פטוטרת ארוכה. הפרחים גדלים כתפרחת. צבע הפרחים סגול, לבן, צהוב, או כחול והם נמצאים על עמוד התפרחת. לפרחים אין צוף וחרקים נמשכים אליהם עקב צבעם. ההאבקה נעשית על ידי חרקים, אולם לרוב ההאבקה היא עצמית. לפרח עשרה אבקנים.

זרעי הצמח, מכילים חומרים רעילים ממשפחת האלקלואידים שנותנים לצמח טעם מר. פרי הצמח הוא תרמיל. כאשר תרמיל זה יבש הוא מתבקע, קשוותיו מסתלסלות בצורה המזכירה קפיץ כך שהזרעים "קופצים" מתוכו. ישנם כ-300 מינים של תורמוס בכל העולם, מתוכם בארץ ישראל גדלים בר 7 מינים.

התורמוס כמאכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורמוס המתורבת שימש בעבר מאכל עניים. במסכת שבת, במשניות העוסקות בעניין פינוי דברים שהם בגדר מוקצה, נאמר: "והתורמוס מותר לפנותו מפני שהוא מאכל לעניים". עד היום ניתן לראות בצידי כביש הבקעה ובשווקים בערים הערביות רוכלים המציעים למכירה את גרעיני התורמוס. בספרו של ניסים קריספיל "ילקוט הצמחים" מובא שבזמן מלחמת העולם הראשונה התורמוס נעשה מאכל פופולרי, בשל המחסור הכללי ששרר אז בארץ, בעקבות ריכוזי הצבא הטורקי שחמסו מכל הבא ליד וכן בשל פשיטת להקות ארבה על שדות הארץ.

זרעי התורמוס מכילים חומרים מרים ורעילים, וכדי לבטל את השפעתם יש לבשלם במים. במסכת ברכות אנו מוצאים שיש לשלוק את גרעני התורמוס שבע פעמים על מנת לבטל לגמרי את השפעת המרירות. זרעיו של הצמח עגולים וגדולים, ולכן שימשו בעבר מאכלי אבלים, על פי המנהג לאכול מאכלים עגולים, כטבע העולם. התורמוס גם מוכר כצמח מרפא, וסגולותיו הרפואיות מתוארות על ידי הרמב"ם ובכתבי אסף הרופא.

מיני ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תורמוס בוויקישיתוף