תלמיד חבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמיד חבר הוא כינוי תלמודי המציין מעמד ביניים בין היותו של פלוני תלמיד של אלמוני לבין היותו שווה לו. תלמיד חבר לרוב אינו נופל בהרבה ברמתו מ"רבו", אך עדיין רואה אותו מעליו ולומד ממנו. המונח רווח בעיקר בתקופת התלמוד, אך המשיך כצורת תואר אף בימי הביניים ובתקופות מאוחרות יותר.

היווצרות המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח 'תלמיד חבר' לא זכה עדיין לבחינה מקיפה על היווצרותו והתפתחותו, אף שחוקרים מסוימים העלו מספר השערות בנושא. יש שהצביעו על "חלון הזמן" ייחודי שאיפשר את היווצרותו של המושג. כך בתקופה של כינון הסנהדרין, נצרך להיות דירוג ברור וקבוע של החכמים; דירוג זה הבהיר מי החכם החשוב יותר, והעניק את הסמכויות. במשך הזמן הייתה אפשרות לתלמיד להתקדם ברמתו (דבר שהתבטא גם בפועל, בהתקדמות בספסלי הסנהדרין), לבסוף להפוך לחכם, ואף להתקדם ברמה זו. כמו כן התקיימו דרגות אחרות כדוגמת "חבר", מושג שרווח בעיקר לצורכי טומאה וטהרה.

ראשיתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "תלמיד חבר" מופיע לראשונה בתקופת התלמוד- לדוגמה, במסכת עירובין סג, א: "ואנא נמי, תלמיד חבר דמר אנא" (=ואני גם, תלמיד חבר של אדוני אני). בתקופה זו ההבדל בין תלמיד חבר לתלמיד עדיין אינו מוגדר היטב.

חלון הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה זו כבר בטלה הסנהדרין כמוסד מרכזי, אולם עדיין התקיים דירוג בין החכמים (אשר התבטא בעיקר בראשות הישיבה, אך גם בתחומים אחרים). כך דירוג החכמים בתקופה זו כמעט ולא היה רלוונטי, משום שההיררכיה השיפוטית והעצמאות המדינית המסוימת, בטלו. אמנם נשארו עדיין התפיסות הישנות ואמצעי הדירוג השונים; דבר שהוביל להשארת אמצעי דירוג שונים. רק בחלון זמן זה יכול היה להיווצר המושג תלמיד חבר. ביטוי זה למעשה בוחר שלא לדרג את האדם בצורה מוחלטת, כאשר מחד הוא קובע אותו כתלמיד, אך מאידך הוא טוען שהאדם שווה ברמתו למושא ההשוואה. התלמיד-חבר נותר "מעט מאחורי" הדמות הדומננטית. בתקופת הסנהדרין, לא היה ניתן להשתמש במושג זה, משום חוסר הרלוונטיות שלו; אדם היה צריך להיות מוגדר בצורה ברורה האם הוא רב (ואז הוא סמוך), או האם הוא תלמיד.

המושג חבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "חבר", מתקופת בית המקדש שימש בעיקר להגדרת שמירת דיני טומאה וטהרה של האדם, ללא קשר לרמתו התורנית. אולם בחורבן בית המקדש השני בטלו למעשה דיני טומאה וטהרה, וכך בטל אף המושג "חבר" במשמעותו המקורית. כתוצאה מכך שהקישור המיידי של המושג לדיני הטהרה בטל, ניתן היה לשייכו לתחום ההקבלה והחברוּת. תחום זה ביחס ללימוד תורה קושר בהשאלה, לאדם אשר מעמדו שווה, והוא כ-"חבר", לדמות אחרת.

פרשנויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומו של המושג תלמיד חבר, והעיסוק האינטנסיבי של הפרשנים השונים במעמדו של החכם; הובילו לעיסוק ולפרושים שונים להגדרתו של תלמיד חבר. היו פרשנים ששאפו לברור מקורו ומשמעותו של המושג, לעומת אחרים שהעניקו לו הקבלה לזמניהם. לעומתם היו שאף העלו השערות בדבר תפקידיו השונים של התלמיד-חבר במערך הלימודי שהתקיים בתקופת התלמוד.

לימוד מועט[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י (עירובין סג ע"א ד"ה תלמיד חבר) מגדיר תלמיד חבר-

"חכם כמותו, אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר". הגדרה זו בעצם מזהה את התלמיד חבר, כרב ודמות עצמאית, אלא שלימוד מועט מדמות אחרת, הובילה לכך שהוא מעין תלמיד שלו. בהתאמה לגישה זו יש גם לראות את דברי הרמב"ם (משנה-תורה, הלכות תלמוד תורה ה,ט)
"אם לא למד ממנו רוב חכמתו הרי זה תלמיד חבר ואינו חייב בכבודו בכל אלו הדברים.. אפילו לא למד ממנו אלא דבר אחד בין קטן בין גדול עומד מלפניו וקורע עליו".

דברים אלו מחדדים את התפיסה ההיסטורית, שלמעשה המושג תלמיד חבר לא שימש כסמל הררכי, שהרי גם התלמיד חבר וגם מקבילו ("החבר"), שווים ברמת הידיעה התורנית. אלא שהכינוי ניתן לצורך זיהויים אחרים, כדוגמת חובות הלכתיות.

שלבי התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשב"ם מתייחס להקשר הספציפי, וכותב ביחס לאדם שהוגדר כתלמיד-חבר:

"דמתחלה היה תלמידו.. דלבסוף היה חבירו".
(בבא בתרא קנח ע"ב ד"ה תלמיד חבר)

כלומר לשיטתו מדובר באדם שהיה תלמיד, ובהמשך התפתח ולמד עוד הרבה תורה, והרב היה רק חבירו. בדברים אלו יש זיהוי של מדרג התקדמותי של הלומד תורה ביחס למלמדו. נראה, שגם לפי הגדרה זו אין קשר בין הכינוי תלמיד חבר להיררכיה תורנית כלשהי, אלא יש בה זיהוי היסטורי, שאדם זה בעבר למד אצל רב מסוים.

תפקידים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה מאוחרת, היו[1] שקבעו שהתלמיד חבר הוא היה התורגמן של דברי הרב, והוא זה החוזר לפני התלמידים שאינם מבינים על דברי הרב; דבר זה התבסס על כך שקיימים ארבע רמות בשלבי הלימוד: התלמיד, תלמיד חבר, רב, ראש. דברים אלו שינו את המושג 'תלמיד חבר' משייכות של אדם מסוים לאדם אחר, אלא סיווגו אותו כרמה זמנית בתוך זמן לימודו של האדם.

התפתחות השימוש הלשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל מושג אף ביחס לביטוי תלמיד חבר ניתן להצביע על התפתחויות לשוניות שונות. התפתחויות אלו מתבטאות הם בראשיתו של המושג, ובעיקר בהתפתחויות מאוחרות יותר.

"חבר ותלמיד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי[2] בגאונים ובראשונים[3], מופיע המושג "תלמיד חבר", כפי שהוא קיים כיום "תלמיד חבר". אולם בתלמוד הירושלמי הקדום יותר, מופיע מושג זה בצורתו "חבר ותלמיד".[4] ניתן לשים לב שבירושלמי, האדם הנו ראשית 'חבר', ונוסף לכך הוא גם תלמיד (צרוף מושגים); לעומת זאת בבבלי ובראשונים מדובר על מושג משותף 'תלמיד חבר', שקודם כל הוא תלמיד. הגדרה זו שבירושלמי מחדד את היווצרותו של המושג בתקופת האמוראים, כשהוא לובש את צורתו העכשוית רק בתקופת התלמוד הבבלי.

מושג ארץ-ישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים מסוימים הצביעו על כך שדווקא בארץ ישראל, נוצר המושג "חבר" כבעל ממשות. למעשה חלק מאותם חוקרים שיער שביטוי זה הגיע מכך שאותו "חבר", שהיה שומר על דיני טומאה וטהרה, לעתים גם היה בין תופסי בית המדרש; לכן הוא כונה תלמיד וחבר.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הגאונים שימש הכינוי לכבוד, ולא כתואר מוגדר. היו שציינו שבלשון ימי הביניים ובהתפתחויות הלשוניות המאוחרות יותר, שימש מושג זה, לא כזיהוי או כדירוג אלא כשם תואר. כך אישים מסוימים, כונו כ-"תלמיד חבר", ביחס לאישים ידועים ומקובלים יותר, ובכך נוצרה עלייה במעמדו של הדמות הראשונה. תופעה זו נפוצה בעיקר למעמד פוסקי ההלכה, אך התבטאה גם במישור הקבלי, הפילוסופי והחסידי. בהמשך ניתן למצוא, שהדבר הופך מכינוי המתייחס למעמדו של אדם ספציפי ביחס לאדם אחר, לסיווג השלבים השונים בהתפתחותו של הלומד תורה.[3]

ההקשרים ההלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי תלמיד-חבר שימש ועודנו משמש, אף בהקשרים הלכתיים שונים. נקודות שונות, הקשורות בפסיקה הלכתית ועצמאית, ואף ביחס בין ה-"תלמיד חבר" לרבו ביחס כבוד ויראה. בתלמוד מובא המושג בהקשר של חובתו של אדם לפנות בכבוד אל רבו (למשל, לכנותו בגוף שלישי), או להורות הלכה במקומו. בהקשר היסטורי רחב יותר, מציין המושג את רמת העצמאות שהייתה לתלמיד החבר ביחס לרבו, כאשר הוא אכן קיבל ממנו, אך לא נמנע גם לחלוק עליו.

הכרעות הלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשונים מסוימים[5] התבססו על דרוג זה כדי לקבוע שפוסקים הלכה כרב, ולא כתלמיד חבר; אף שהם מצרפים לטעם זה סיבה נוספת, וכתבו דבר זה כאפשרות.

חובותיו כלפי רבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תלמיד חבר, לא חלים כל החובות של תלמיד כלפי רבו, כגון שלא נאסר עליו להתפלל אחורי רבו (ברכות כז ע"ב), ולא נצרך לפנות בכינויי כבוד לרבו (בבא בתרא קנח ע"ב), ומותר לו להורות במקום רבו[6]. בנוסף תלמיד חבר, ורבו נספרים כשתי דעות שונות, בשונה מתלמיד ורבו שנספרים כאחד (ירושלמי, סנהדרין פ"א ה"א).

פסיקה במקום רבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקשר של פסיקה הלכתית של התלמיד חבר במקום הגאוגרפי של רבו, קיימות שלוש דעות שונות:

  • מדברי הרמב"ם (תלמוד תורה, ה,ט) נראה שאין שום הלכה הייחודית לתלמיד חבר כלפי רבו, ולכן גם יהיה מותר להורות אף במקום רבו.
  • מדברי רבינו ירוחם[7] נראה שתלמיד-חבר אסור לפסוק רק בפני רבו, אבל שלא בפני רבו, אפילו בתוך שלוש פרסאות מותר לפסוק.
  • ראשונים שונים[8] קובעים שלתלמיד חבר אסור להורות בתוך שלוש פרסאות של רבו, ומחוץ לכך מותר.

מידות התלמיד חבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' יוסף אלאשקר[9] בחיבורו מרכבת המשנה למסכת אבות (ו,ה) מביא את מ"ח הדברים של קנין תורה, כשהוא מחלק למי מיועד כל חלק מתוכם. חלוקתו מבוססת על כך שרמות לומדי התורה מתחלקים לארבע: הנמוכה ביותר זה התלמיד, אחריה התלמיד החבר, אחריה 'הרב המורה' ואחרונה הנשיא או הראש. התלמיד חבר, שלדעתו הוא התורגמן של הרב, והוא זה החוזר על דברי הרב לפני אלו שלא מבינים; לכן 'התלמיד החבר' צריך 'להתנהג עם התלמידים' ב-י"ב מידות, והם: (1) שידקדק עם החברים אשר הם תלמידים אצל הרב (ונחשבים כחברים שלו); (2) פלפול התלמידים, יחד עם 'הקטנים אשר לא הגיעו להיות חברים שלו'. (3) כשבא להורות 'צריך שיתישב בדברי רבו', כדי שלא יטעה, ואף צריך לתת טעם לדבריו 'כדי שיתיישב בלב השומעים'. (4) שיהיה בקי במקרא ובמשנה, משום שהוא התורגמן. (5) 'במיעוט שיחה', שלא יישן בעת שהרב מדבר, משום שהוא צריך לחזור על דברי הרב לאלו שאינם מבינים. (6) במיעוט שיחת חולין. (7) במיעוט סחורה. (8) צריך לא להתעסק בעייני תענוג. (9) אפילו שהוא רגיל להיות עם התלמידים, לא ירבה איתם בשחוק, 'אמנם מנהיגם בשמחה ובסבר פנים יפות'. (10) להמעיט בחיי אישות. (11) שלא יהיה קפדן. (12) צריך שיהיה שמח בהבנת התלמידים, 'ולא יתקנא במעלתם'.

תלמידים-חברים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות היהודית השונה מופיעים דוגמאות רבות לתלמיד חבר. תקופת התנאים:

תקופת האמוראים:

תקופת הראשונים:

תקופת האחרונים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' יוסף אלאשקר, מרכבת המשנה אבות פרק ו משנה ה.
  2. ^ בבא בתרא קנח ע"ב; ערובין סג ע"א.
  3. ^ 3.0 3.1 הלכות גדולות סימן א פרק רביעי; תשובות הגאונים - הרכבי סימן רנז.
  4. ^ שקלים פ"ג ה"א; ראש השנה פ"א ה"א; בבא בתרא סוף פ"ט.
  5. ^ רא"ש, ברכות פרק ה סימן כ.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ס"ג, עמוד א'.
  7. ^ תולדות אדם וחוה, נתיב ב חלק ה.
  8. ^ תוספות לעירובין סב ע"ב ד"ה רב חסדא; ריטב"א עירובין סג ע"א ד"ה והנכון בעיני, וציין שזו גם דעת ר"י הזקן.
  9. ^ שנת ר"ל עד שנת ש' (1470-1540 לספה"נ), בעל הספר 'צפנת פענח'.