יצחק אלחנן ספקטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יצחק אלחנן ספקטור
Yitzchak Elchanan Spektor.jpg

הרב יצחק אלחנן ספקטור
תאריך לידה ה'תקע"ז
תאריך פטירה כ"א באדר ה'תרנ"ו
תאריך לידה לועזי 1817
תאריך פטירה לועזי 1896 (בגיל 79 בערך)
מקום פעילות רוסיה, ארץ ישראל
השתייכות יהדות חרדית
נושאים שבהם עסק רב ראשי קובנה וממנהיגי יהדות רוסיה
תפקידים נוספים רב, מנהיג, פוסק
רבותיו הרבנים:* אביו ישראל איסר ספקטור* אליהו שיק* בנימין דיסקין
חיבוריו החיבורים: *שו"ת באר יצחק* שו"ת נחל יצחק* שו"ת עין יצחק* עץ פרי* מעין יצחק

הרב יצחק אלחנן ספֶּקטוֹרכתיב היידי, שנהג בזמנו: ספעקטאָר, בניו נקראו בשם רבינוביץ' - ראַבינאָוויץ), (ה'תקע"ז, 1817, ראש - כ"א באדר ה'תרנ"ו - 1896, קובנה), היה רבה הראשי של קובנה. היה מגדולי הפוסקים בדורו וכונה "רשכבה"ג" (ראשי תיבות: רבן של כל בני הגולה). נחשב לאוטוריטה בתחום התרת עגונות.

מצבת קברו של ר' יצחק אלחנן ספקטור ובנו

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ראש שבמחוז גרודנו ברוסיה (כיום בלרוס), לרב ישראל איסר, רב ומו"ץ בעיר, שהיה גם מורו הראשון. בגיל בר מצווה נשא לאישה את שרה רייזל מהעיר וולקוביסק, שם גם למד אצל רב העיר, רבי בנימין דיסקין, ואצל רבי אליהו שיק, והתיידד עם בנו, רבי יהושע לייב דיסקין. הוסמך לרבנות מרבי בנימין דיסקין ומרבי יצחק אייזיק חבר מטיקטין. בשנת 1837, בטרם מלאו לו עשרים, התמנה כרב בזעבלין. בשנת 1839 התמנה לרבנות ברזה (כיום Biaroza), ב-1846 בנישוויז וב-1851 בנובוגרודק. כבר בתקופה זו הורצו אליו שאלות בהלכה מכל רחבי רוסיה ומחוצה לה, והם היו הבסיס לספרו "שו"ת באר יצחק".

בשנת 1864 התמנה לכהונת הרב של קובנה ושימש בתפקיד זה במשך 36 שנה, עד מותו. נפטר בקובנה בכ"א באדר ה'תרנ"ו - 1896 ונקבר בבית החיים בקובנה. בנו, רבי צבי הירש רבינוביץ (הקבור בסמוך אליו), היה מגדולי המתנגדים לתנועת המוסר, והתמנה לאב"ד קובנה אחריו.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ספקטור היה פעיל מרכזי בהנהגה התורנית, הציבורית והמדינית של העולם היהודי בדורו. עודד את הקמת כולל קובנה על ידי ראש הקהל ר' אברהם יצחק נבייזר-נביאסקי בראשות הרב ישראל מסלנט. נאבק נגד מספר חוקים של הממשלה הרוסית כלפי יהודים, בהם בחינה בשפה הרוסית למורים יהודיים ואיסור שחיטה כשרה.

נוסף על פעילותו לביצור החיים הדתיים, ועבודתו הספרותית העשירה, עסק רבות בעניינים ציבוריים ומדיניים. בעיתות רעב ארגן ועד לגיוס תרומות נרחב לאנשי קובנה, כמו גם בשריפות שפקדו את קובנה ווילקומיר. לרגל פעולותיו בא במגע עם רבנים עסקנים ואילי הון ברוסיה ובמערב אירופה. בין הרבנים, עמד בקשר עם הרש"ר הירש, רבי עזריאל הילדסהיימר בברלין, רבי צדוק כהן בפריס ועוד. עם מוקיריו נמנו עתירי הון כרוטשילד, הירש וגינזבורג.

הרב ספקטור פעל רבות למען יהודי רוסיה, שהיו נתונים אז לפרעות מחד, ולגזירות מהממשלה מאידך. היה הרב היחיד שהוזמן לוועידת המנהיגים היהודים ב-18811882 בסנקט פטרבורג שניסתה לטכס עצה להקלת הרדיפות. בתחילה חשב ספקטור כי מצב יהדות רוסיה ישתפר על ידי לחץ מצד דעת הקהל בעולם הנאור, ועל כן כתב קונטרסים שהופצו בעילום שם, בהם כתב בפרוטרוט על מצבם העגום של יהודי רוסיה ושלחם למזכיר הקהילה היהודית בלונדון. הקונטרסים תורגמו לשפות רבות והופצו באנגליה, צרפת, איטליה וארצות הברית, ובעקבותיהם כונסו הפגנות ואסיפות מחאה נגד רדיפת יהודי רוסיה בהשתתפות מדינאים ואנשי רוח בארצות רבות.

תמיכתו בתנועת "חובבי ציון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברבות הימים, נוכח הרב ספקטור לדעת כי הלחץ מדיני, אשר באמצעותו ניסה לפעול לרווחת יהודי רוסיה, אינו מועיל, מצב יהודי רוסיה אינו משתפר, וכי התנאים מחייבים פתרון מהפכני יותר, כהגירה. הרב ספקטור החל פועל לעידוד הגירה מרוסיה לארץ ישראל, ותמך בתנועת "חובבי ציון" ובתרומות ליישוב ארץ ישראל. קיבל בהתלהבות את ועידת קטוביץ של חובבי ציון בשנת תרמ"ה, ותיאר אותה כ"כינוס לצדיקים שכמותם נאה להם ולעולם"‏[1]. באסיפת נכבדים בביתו הוחלט על שליחת שני שליחים מקובנה לוועידה, שקיבלו את ייפוי כוחו. בתקופה שלאחר הועידה, שבה היו ניגודים וחילוקי דעות בין האגודות הציוניות השונות, יצא בקריאה לראשי העסקנים להשכין שלום ביניהם ולא להפקיר את המתיישבים, ואמר:

"ובזכות ההשתדלות הקדושה להגדיל ולהאדיר את הישוב החדש ע"י עבודת האדמה ומלאכה בידי הצעירים החפצים להינות מיגיע כפם, תחזינה עינינו בהרמת קרן עמנו ממושך וממורט, ובשיבתנו אל אדמת קודשנו אשר לוקחנו ממנה זה כאלפים שנה, יהיה ראשיתנו מצער ואחריתנו ישגא מאוד."

– כתבים לתולדות חיבת ציון, אלתר דרויאנוב, כרך א', עמ' 778

באסיפה השנייה של "חובבי ציון" בועידת דרוסקניק, נבחר הרב ספקטור פה אחד ל"גבאי נכבד", אך הוא לא קיבל את המינוי בטענת חולשה וזקנה.

עם זאת, עד שנת תר"ן נמנע הרב ספקטור מהזדהות רשמית עם חובבי ציון, בשל היותה תנועה בלתי חוקית. לאחר שאושרה התנועה רשמית מטעם הממשלה, החל לחתום על כרוזים רשמיים של התנועה, ואף פרסם בגלוי את דעתו בעניין יישוב ארץ ישראל:

"כבר ידועה דעתי והסכמתי כי גדולה מאוד מצוות ישוב ארץ ישראל כמו שאמר הרמב"ן... וברוך ה' שהחיינו לזה כי נתעוררה התנועה בכל עמנו להשתדל בענין קדוש של ישוב א"י ארץ אבות אבותינו הקדושה ולבנין חורבותיה, ורוב טובות לה' על מה שזכינו בדורנו לראות זה בעינינו. ואין קץ וקצב לשכר העוסקים והמסייעים בעניין הגדול והקדוש הזה... וה' יהיה בעזרנו, אשר כל הבאים שם ישתדלו לשמור מצוות התלויות בארץ הקודש כדת וכדין..."

– "שיבת ציון לרא"י סלוצקי, עמ' 16

הרב ספקטור תמך בפסק הרבנים ישראל יהושע מקוטנא, שמואל מוהליבר ושמואל זנויל קלפפיש, שהתירו היתר מכירה לגוי בשנת השמיטה במושבות החדשות בארץ ישראל, אך התנו זאת "באופן שיסכים עמנו הרב הגאון יצחק אלחנן".

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדולתו הייתה בעיקר כמשיב וכפוסק הלכה. כתביו מאופיינים בבקיאותו המרשימה, סברתו הישרה, יכולת הניתוח שלו וכשרונו הסדרני. תשובותיו סדורות לכללים ופרטים, סימנים וענפים. במרוצת השנים הפך לגדול המשיבים והפוסקים בכל תפוצות ישראל. נודע במיוחד בעסק התרת העגונות, הידוע כמסובך וקשה, ואת העיסוק בו ראה כמצווה גדולה. דרכו הייתה להקל, והוא דגל בכלל "כוח דהיתרא עדיף". כתב בעיקר ספרי שו"ת:

  • שו"ת באר יצחק (קניגסברג, 1858)
  • שו"ת נחל יצחק
  • שו"ת עין יצחק
  • עץ פרי - מאמר לחיזוק לומדי תורה (נדפס מחדש מנוקד ומפוסק, ירושלים תשנ"ה, על ידי הרב עמנואל ב"ר יעקב חיים סופר)
  • מעין יצחק (נדפס מחדש מנוקד ומפוסק, ירושלים תשנ"ה, על ידי הרב עמנואל ב"ר יעקב חיים סופר)

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של הרב ספקטור נקראו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "כתבים לתולדות חיבת ציון, אלתר דרויאנוב, כרך א', עמ' 262


תקופת חייו של יצחק אלחנן ספקטור על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן