תרבות ישראלית אלטרנטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח הערך אינו ויקיפדי. נוסף על כך, הוא אינו עוסק בניסוח מעמיק של תרבות אלטרנטיבית, ומתמקד במוזיקה וקומיקס (שהם כמובן אינם המאפיינים היחידים של תרבות).
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח הערך אינו ויקיפדי. נוסף על כך, הוא אינו עוסק בניסוח מעמיק של תרבות אלטרנטיבית, ומתמקד במוזיקה וקומיקס (שהם כמובן אינם המאפיינים היחידים של תרבות).
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תרבות ישראלית אלטרנטיבית (כינוי מוכר: תרבות שוליים) היא אוסף זרמים בתרבות הישראלית שאינם פועלים בזרם המרכזי או פועלים בשוליים. המושג אלטרנטיבי הוא מושג חמקמק ולפעמים האלטרנטיבי עשוי לעבור לזרם המרכזי או להפך.

בישראל חיות ביחד מגוון רב של קבוצות בעל זהות תרבותית שונה כאשר חלק מהן מנהלות תרבות משלהן, במנותק מהזרם המרכזי ומהתקשורת: התרבות החרדית, כוללת קומיקס, מוזיקה חסידית, ספרי ילדים לחרדים, סרטים, כולל סרטי אימה ועוד. הציבור הדתי-לאומי מנהל תרבות שזכתה להתעלמות בתקשורת[דרוש מקור], אך לאחרונה[דרוש מקור] רבים מיוצריה מקבלים לגיטימיות בכלים מרכזיים. המיעוט הרוסי מקיים מערכת ספרותית ענפה של כתבי עת (למשל, זרקאלו) הזוכה להצלחה גם בחו"ל, ולפופולריות בקרב העולים מרוסיה, וכמו כן עולם של יצירה מוזיקלית ותיאטרלית. בגלל מחסום השפה, בין השאר, תרבות זו איננה מוכרת לרוב הישראלים. בתרבות הערבית ישנה פריחה בכל תחומי התרבות שמסיבות שונות אינה מגיעה אל כלי התקשורת. סצנת המטאל הישראלית גם היא מקיימת חיים מרתקים בשוליים ולעיתים משיגה הצלחות בינלאומיות.

בישראל, ייתכן שבגלל קוטנה של המדינה, התנודות מהשוליים למרכז הן מהירות מאוד. להקת מוסקבה, לשם דוגמה, הייתה נחשבת ליקירת השוליים הישראלית וכיום הפכה ללהקה שהיא אולי היציבה והמרכזית ביותר בישראל, אתניקס. גם רמי פורטיס שנחשב כסמל למרד ולאלטרנטיבה פתח את שידורי ערוץ המוזיקה. על תופעות אלה מדברים במסגרת תופעה עולמית של תנועה מהשוליים למרכז, המאפיינת קבוצות אלטרנטיביות כעבור זמן מסוים.

תקשורת אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימים מספר גופי תקשורת עצמאיים, המתנגדים לתקשורת ההמונים הרגילה מסיבות שונות. רוב התקשורת האלטרנטיבית בישראל מתבססת באמצעות אתרי אינטרנט, תחנות רדיו פיראטיות, פנזינים, תערוכות רחוב ורשימות תפוצה באימייל.

גופי תקשורת אלטרנטיביים בולטים בישראל:

  • רדיו תל אביב אלטרנטיב - תחנת רדיו אינטרנטית לקידום הרוק האלטרנטיבי ויוצריו.
  • אינדימדיה ישראל - אתר אינטרנט בו ניתן לפרסם חדשות בנושאים שונים, בעל אוריינטציה שמאלנית רדיקלית.
  • אקטיבסטילס - קולקטיב צלמים אשר מצלמים בהפגנות ובפעולות ישירות. מתפרסמים בעיקר באמצעות אתר האינטרנט, ותערוכות רחוב בערים בישראל ובשטחים.
  • אקט טי.וי. - טלוויזיה עצמאית באינטרנט.
  • הטלוויזיה החברתית באינטרנט
  • פשקווילים - עיתוני קיר, מקובל בעיקר בקרב הקהילה החרדית.
  • מסיבות ביטחוניות - אתר אינטרנט ועיתון תרבות בירושלים (נוסד ב-2002)

מוזיקה אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ראו גם: רוק אלטרנטיבי)

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטויים למוזיקת שוליים בישראל אפשר למצוא כבר בחצי הראשון של שנות השבעים עם להקת זינגלה, שהתמחתה במוזיקת רוק מתקדם ובטקסטים יוצאי דופן.

המושג "מוזיקה אלטרנטיבית" נטבע בעולם בשנות השמונים. הוא תיאר להקות המושפעות מפאנק ומגל חדש, עם תכנים טקסטואליים יוצאי דופן, ומוזיקה לא קליטה בהכרח. סצנת שוליים משמעותית התפתחה בחבורה שסבבה את רמי פורטיס עוד מאמצע שנות השבעים והגיע לשיא בשנות השמונים. היא כללה גם את סמי בירנבך, שולץ האיום (דורון אייל) ועוד. החבורה הביאה אתה ניחוחות של המהפכה המוזיקלית שהתרחשה באירופה. ב-1978 הופיע בתוכנית הטלוויזיה "עלי כותרת" בהנחיית ירון לונדון כמייצג זרם הפאנקיסטים.

בשנות השמונים, תקופת הגל החדש, פרחה בישראל מוזיקת שוליים שכונתה גם מוזיקת מחתרת דרך מגוון להקות כמו הקליק, אור כשדים ומגוון ההרכבים אליהם היה קשור פורטיס. מרכז הסצנה היה במועדון הפינגווין ומועדונים נוספים כמו קולנוע דן. השנים היו שנות מלחמת לבנון הראשונה ומוזיקה זו ביטאה את השבר בין הצעירים ובין ישראל ששוב יוצאת לקרב. "היינו אנטי סחבקים. אנשים שהנושא שלהם זה מה אתה עושה. איכות, תרבות וניכור מהסביבה. אליטיסטיות תרבותית לא מתביישת", הסביר דני דותן, סולן הקליק, לארי ליבסקר כתב גלובס שנים מאוחר יותר.

חנות התקליטים התל אביבית האוזן השלישית היוותה את אחד המרכזים של התרבות הזו, גם דרך הלייבל (חברת התקליטים) העצמאי שלה. האוזן השלישית הוציאה אלבומים לפלסטיק ונוס, לנושאי המגבעת, ללהקת מע"צ (שהייתה קרויה על שם כנופיה שהטילה חיתתה על ישראל הממסדית) ועוד. להקת ישראל, שקיימת מאז 1988, היא המשכה של להקת השוליים מע"צ. ישראל הוציאה אלבומים באופן אלטרנטיבי עם תכנים בוטים ומסרבת לקיים קשר עם הרדיו הישראלי.

להקה אלטרנטיבית אחרת היא דורלקס סדלקס של אורי דרומר, שהתייחסה לתכנים שהם טאבו בפופ הישראלי כמו שואה, ו-DXM, שהייתה הבולטת שבין הלהקות שהשתייכו לגל "מחתרת הקסטות" ומחלוצות המוזיקה האלקטרונית בישראל.

בחיפה פעלה בין 1989-1987 להקת הפאנק-נויז שרמוטה מעופפת בהרים, שחבריה השתמשו בכלי נגינה יוצאי דופן כגון מכסה אסלה עם מיתרים, שנקראו בשמות כמו "ספידיקו" ו"פרנויאידיקה". את הכלים בנה מנהיג הלהקה בוריס סויסא (כיום נקרא בוריס סבירסקי). אלבומה היחיד "אוסף להיטים קלאסיים", יצא על גבי קלטת אודיו בלבד ב-1991 ויצא מחדש על גבי דיסק ב-2011, בהפצה מוגבלת מאוד. לאחר מכן היא שינתה את שמה ל"היורקים" והתפרקה. שלושה מחברי הלהקה המשיכו בקריירה מוזיקלית: שולץ הביוני הוציא קלטת ("שולץ הביוני וקלילי העולם"), מט רומי המשיך את דרכו בלהקת "אוסקר היה" שהייתה גלגול מוקדם של פלסטיק ונוס ויפעת גלעדי הצטרפה ללהקת "פינג פונג" ב-1999. הלהקה שומרת על דממה אינטרנטית ובשל כך לא ידועים עליה פרטים רבים.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות התשעים ישראל הייתה עמוסה במה שנקרא אז להקות שוליים או להקות רוקסן (על שם המועדון, רוקסן). בהן זקני צפת, פלסטיק ונוס, גוונים כהים, נושאי המגבעת ועוד. הלהקות פעלו וברובן הוציאו תקליטים, שבדרך כלל מכרו עד כאלף עותקים.

רוב הלהקות לא שרדו עד היום. אפשר לומר[דרוש מקור] שעומק האלטרנטיביות של הלהקות הייתה כעומק הדיסטורשן. ככל שהגיטרות היו רועשות יותר, הלהקות היו ראויות יותר לתואר. שדרן הרדיו יואב קוטנר, נחשב למי שסייע ועודד סוג זה של מוזיקה, שפניה היו אל בריטניה וארצות הברית, אולי כחלק מהאווירה הבינלאומית והשאיפה לנורמליות ולמערביות שהובילה להסכמי אוסלו. עוד סייעה לכך תוכניות הטלוויזיה "יציאת חרום" ו"הקופסה" בערוץ 3 שבכבלים בהנחית שרון קנטור, שנתנו במה ללהקות חדשות ולקליפים עצמאיים.

הרוקסן נסגר ב-11 בנובמבר 1994. לקראת המאה החדשה, להקות רוקסן התפרקו כמעט כולן, וסולניהן יצאו לדרך של קריירת סולו, בדרך כלל עם חומרים נעימים יותר לאוזן ורועשים פחות. זו הייתה כנראה אחת הסיבות לכך שמוזיקת הרוק והגיטרות חדלו להיות אמת המידה היחידה לאלטרנטיביות.

סצנה נוספת שפרצה בתחילת שנות התשעים היית סצנת המטאל המקומית, בעיקר בזכות להקות כמו סטלה מאריס, אורפנד לנד וסיילם.

כיום, שוק המוזיקה מבוזר הרבה יותר. קיימים אמני היפ-הופ אלטרנטיביים, ובהם הראפר הערבי תאמר נפאר. קיימים אמני מוזיקת אלקטרו אלטרנטיביים, שרבים מהם נמצאים בירושלים ופועלים דרך הלייבל אק-דאק, וקודם לכן פאקט. ועדיין קיימות להקות רוק אלטרנטיביות רבות. חלקן אלטרנטיביות לא מבחירה, כלומר בשל חוסר הצלחה.

בישראל, קיימת סצנה מפותחת של להקות פאנק. בשנות התשעים התפצלה הסצנה מתעשיית המוזיקה הישראלית וניתקה את קשריה עם הזרם המרכזי: חברות תקליטים, טלוויזיה, רדיו. מוזיקאי הפאנק, שבדרך כלל פונים לקהל של בני עשרה, לא מנסים להגיע לחברות התקליטים הישראליות, לא שולחים תקליטי שדרים לרדיו ולא מופצים בחנויות תקליטים רגילות. הלהקה המצליחה ביותר בפאנק הישראלי היא יוסלס איי.די שמוכרת עשרות אלפי דיסקים בכל העולם. עוד להקה ידועה היא סרטן השד הוותיקים. להקת יוסלס איי.די כמעט והתערתה במרכז כשחבריה נבחרו להנחות את תוכנית הנוער "אקזיט", אך לבסוף, בשל ראיון פרובוקטיבי בעיתון "ידיעות אחרונות", השתתפותם בוטלה.

לייבלים אלטרנטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קוליפון - חברת תקליטים שהקליטה והפיצה מוזיקה ערבית, תימנית, מרוקאית, יוונית וישראלית, החל משנות החמישים המוקדמות ועד שנות השמונים. הופיעה גם בשמות "זאקיפון" "רון - לי" ועוד.
  • רדיו תל אביב אלטרנטיב - תחנת רדיו אינטרנטית שהוקמה במטרה לקדם אמנים לא חתומים בסגנון רוק אלטרנטיבי.
  • אדון לייבל - לייבל אינטרנטי שרוב חבריו היו מאזור רמת-גן. עיקר מהות הלייבל סבבה סביב להקת השוליים מופע האימים של לוין קיפניס וסביב הופעות רחוב יוצאות דופן.
  • אירסיי - לייבל של חנות האוזן השלישית. מוציא בין השאר את האלבומים באנגלית של רוקפור ואת האלבומים של שלום גד.
  • אק-דאק - לייבל ירושלמי, מפיץ בעיקר אלקטרו.
  • בירדסונג - לייבל לו-פיי ואלקטרוניקה ביתית. זהו נט לייבל, כלומר לייבל שמציע דיסקים להורדה באינטרנט.
  • בושת רקורדס - לייבל שמקורו בתל אביב המתמחה בתקליטי פאנק והארדקור.
  • היס רקורדס (Hiss Records) - לייבל עצמאי קטן בניהול בנימין אסתרליס (מורפלקסיס), וגיא חג'ג'
  • נענע דיסק - נענע, חברת התקליטים של ניצן זעירא, נעה בטווח שבין חברת תקליטים מן המניין ולייבל אלטרנטיבי.
  • פאקט - לייבל ירושלמי לשעבר שהוציא אלבומים רבים. מנהלו, יורם אליקים הקים אחר כך את אודיו קולאז' במסגרת חברת התקליטים אן אם סי.
  • בייסמנט - לייבל רשת שמתמקד בעיקר בסינגר/סונגרייטרז, ממשיך דרכו של פאקט רקורדס.
  • פאסט מיוזיק - לייבל של מוזיקת רוק אלטרנטיבי ופוסט-רוק, קשור למועדון הפטיפון.
  • פוך - הלייבל של מוטי שהרבני מי שניהל את להקת נושאי המגבעת ודורלקס סדלקס.
  • פית\קית - לייבל עצמאי שיתופי. דוגל ביצירה בשפה העברית, ובשפה זו שרים מרבית אמניו. כולל את האמנים: דני הדר, אלי לס, יוני כדן, אלעד זאב.
  • קקטוס – לייבל רוק אלטרנטיבי שצמח סביב אולפן ההקלטות של דויד פרץ בבאר שבע.
  • g6pd records± - לייבל מוזיקה אלקטרונית. מפיץ טכנו, אלקטרו, אסיד ודרמ'נ'בס.
  • Sshaking RecordsS - לייבל רוקנרול, פאנק, אמריקנה כולל את האומנים: היהודונים, מאנקי סאן אוף אה דאנקי, NX2, דלתא סנסט, צ'יינה מונדוגז.

דרך אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה אלטרנטיבית מתקיימת מתוך הגדרה של שלילה: זו מוזיקה שלא חודרת לרדיו המרכזי, שלא נכנסת לכלי המדיה של הזרם המרכזי, שלא מופצת בדרך הרגילה וכו'.

על פי קריטריונים אלה, המוזיקה המזרחית בתקופת הקסטות יכולה הייתה להיחשב מוזיקה אלטרנטיבית. כמו כן, המוזיקה הדתית החדשה כיום, עם זמרים כמו עדי רן יכולה להתאים להגדרה.

ספרות וקומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומיקס אלטרנטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קומיקס בישראל

סצנת הקומיקס האלטרנטיבית פורחת בשנים האחרונות בארץ, ובעיקר בתל אביב. בין האמנים המשתייכים לתרבות זו: גלנדון ואיזבלה, טינקרבל, ניר מטרסו, הוברט, כלום בפיתה, מושיק גולסט, אמיתי סנדי, חבורת הכוס (אמיר דורי ונדב יהל), רחלי רוטנר, גיל לביא, גילה קפלן, משתתפי דימונה, יובל כספי, רפאל פוגל פוגל ופאולינה פוגל, אורי פינק, זאב אנגלמאיר, יוני לוויטל, דדי דובי ובועז קדמן. אחד הבולטים בתרבות זו הוא דודו גבע שגם נחשב כמפתח תרבות הקומיקס הישראלית בכלל וגם כשותף לתרבות הקומיקס האלטרנטיבית בפרט (למשל כיוצר החוברת "ספרות זולה").

לרוב מתקבצים אנשי הקומיקס האלטרנטיבי בקבוצות ייחודיות ומוציאים חוברות עצמאיות משותפות. חבורות בולטות:

  • סטיות של פינגווינים - פנזין קומיקס למבוגרים ומוזיקת רוק אשר יצא לאור בין השנים 1991–1998 ונחשב, עם 21 גיליונות, למוצלח והמשפיע ביותר על סצנת הקומיקס המחתרתי בישראל.
  • חבורת A4 הוקמה על ידי דודו גבע, יובל כספי, ניר מטרסו, רפאל פוגל ואחרים בשנת 2001.
  • דימונה - חבורת דימונה הוקמה על ידי אמיתי סנדי בשנת 2002. קבוצה של 5 אמנים המפרסמים את סיפורי הקומיקס שלהם בצורת אוסף בשפה האנגלית: יפעת כהן, גיא מורד, מירב שאול, מיכל ברוך ואמיתי סנדי עצמו.
  • Plan B הוקמה על ידי בועז קדמן וגיל לביא בשנת 2001 תחת הוצאת אפרוגותיקה.
  • כלום בפיתה - הוקמה על ידי "נירית הספורטאית", "פפי קוטלברגר" ו"עליזה פומפרניקל" בשנת 2001.
  • פרויקט ספרות זולה - ספרות זולה היא בעצם שמה של חוברת שיצאה תחת "הוצאת הברווז" בשנת 2005, שבוע לפני מותו של דודו גבע. את החוברת ואת ההוצאה הקים גבע בשיתוף עם עופרה רודנר וימי ויסלר. כוונת ההוצאה היא ליצור חוברות שונות ובהם מדיומים שונים של כתיבה ושל אמנות פלסטית (תוך דגש על קומיקס) עם רוח שטות אך גם עם דברי הגות עמוקים בעלות נמוכה ובמחירים מוזלים במיוחד.

הוצאות ספרים אלטרנטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הוצאת צירופי מקרים היא הוצאת ספרים אשר התמחתה בפנזיני פאנק ופנזינים פוליטיים שונים, משלהי שנות התשעים. בין עשרות הוצאותיה מבחר מאמרים אנרכיסטיים, הפנזין הידוע מלחמת המלים, "AM", "כתמי דיו", פנזינים אישיים ועוד רבים אחרים.
  • פלונית
  • נמרוד
  • סיטרא אחרא - בית ההוצאה לאור 'סיטרא אחרא' (ארמית "הצד האחר") נוסד בישראל ב-2003. ההוצאה הוקמה "כדי לחשוף את האוצר הבלום של אינסוף נקודות מבט עשירות שהזרם המרכזי הדיח אל מחוץ לכר המרעה הקיבוצי של הלגיטימציה. מחברות/ים עם היד (הרועדת קלות) על דופק הקיום האורבני; שירה חושפנית ומורכבת יתומה מהורים בקק"ל; תפיסת מיניות עשירה ובלתי מתחסדת; פנטזיה ביקורתית; ריאליזם של שירותים סתומים, או כל ביטוי יצירתי חודרני ומהנה אחר"
  • הוצאת ביש מזל - הוצאת ספרים בהנהלת סלון מזל

ספרים אלטרנטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום שלום ואין שלום - עקיבא אור. אור, חבר במרד הימאים ובמצפן פורש בספר זה תאוריה על הנטיות האימפריאליסטיות של ישראל, כשהוא מבסס זאת על קטעי עיתונות. ספריו האחרים "חלופה למדינה פסיכוטית" ו"ממחאה למהפכה". הספר הוצא והופץ באופן עצמאי פחות או יותר.

אתרי קומיקס אלטרנטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אתר עורלה - אתר המאגד קומיקס ישראלי אלטרנטיבי ויצירות אנימציה ממגוון יוצרים ישראלים בתחום. נוסד על ידי אמיר דורי (חבורת הכוס, חבורת A4) בשנת 2001 ומוקדש לזכרו של דודו גבע.

אופנה אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימים מעצבים צעירים רבים, שאינם פועלים בזרם המרכזי של האופנה הישראלית.

  • 220V - סטודיו אופנה של פאולינה פוגל ומירב וייס המתמחה בהדפסים ידניים עם השפעות אורבניות של העיר תל אביב. חברי הסטודיו מוציאים גם עבודות קומיקס אלטרנטיביות ומאמינים בעבודה עצמית בלבד לכל אורך שלבי ייצור הבגד (DIY).
  • יו.אפ.או - מפגש מיוחד בין מוזיקה לאופנה שיוצר בית לאופנה אלטרנטיבית ולרוק בישראל

קולנוע אלטרנטיבי ואוונגרדי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות אלטרנטיביות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילויות אלטרנטיביות נעשות על ידי יחידים או על ידי קבוצות אלטרנטיביות המייצרות סצנה תרבותית.

מסיבות אלטרנטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות עם אוריינטציה אלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]