DXM

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
די.אקס.אם
DXM
מוקד פעילות ישראלישראלתל אביב, ישראל
תקופת הפעילות 19841993 (כ־9 שנים)
סוגה אינדסטריאל, רוק ופופ
חברת תקליטים האוזן השלישית נענע דיסק
חברים

יריב אלטר - שירה וגיטרה
רונן הופמן - שירה קלידים ומקצבים
אייל דורון - בס וגיטרות
קרני פוסטל - שירה וצ'לו

אורי קפלן - סקסופון
חברים לשעבר
דורון סולומונס - לא ידוע
שמוליק ברקוביץ' - לא ידוע

די. אקס.אםאנגלית: DXM - ראשי תיבות של Deus Ex Machina, בלטינית - אל מתוך מכונה) הייתה להקת אינדסטריאל, רוק ואינדי ישראלית שהתפרסמה בזכות סגנונה האפל והייחודי בנוף המוזיקה הישראלית. מלהקות השוליים החשובות שפעלו בשנות השמונים ומחלוצות המוזיקה האלקטרונית בישראל.

קאלויס דאנטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1984 הוקמה בחולון להקת האינדסטריאל קאלויס דאנטור (בלועזית: Calvise Dantor), שכללה את רונן הופמן בשירה וקלידים, רונן ששון בשירה והשף אבי קונפורטי בתופים, זמן קצר לפני שהחל את הקריירה באוכל ובישול. הלהקה ניגנה מוזיקה תעשייתית קשה וחסרת מלודיות והופיעה מעט במועדון הפינגווין.

הלהקה הוציאה קלטת אחת בשם Calvise Dantor (שם הלהקה בלועזית), ממנה הפכו ללהיטים לזמן קצר השירים "Metal Skin (עור מתכת)", "זיגמונד פרויד" ו"קודיסאל" (שנכתב על תרופת הקודיסאל, המיועדת לטיפול בצדעת).

הקמת די. אקס.אם - תקופת המוזיקה התעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הוצאת הקלטת התפרקה קאלויס דאנטור, ורונן הופמן יחד עם יריב אלטר ייסדו את להקת די. אקס. אם (באנגלית נכתב שמה כ"DXM"), שגם היא מחולון. השם הוא ראשי תיבות של Deus Ex Machina: מונח בלטינית שמקורו בתיאטרון היווני ותרגומו הוא "הרוח מתוך המכונה". אליהם חברו דורון סולומונס ושמוליק ברקוביץ' (לא פורט במה ניגנו השניים; ארבעת החברים היו אז בני 16). הלהקה, שהמשיכה (בינתיים) את דרכה המוזיקלית של קאלויס דאנטור, העלתה בקולנוע דן את המופע החד פעמי Coma (תרדמת), שכונה על ידיה "מופע תעשייתי". המופע עורר סערה בעיקר במקומונים בתל אביב. בהופעה הופיעו חברי הלהקה בבגדים שחורים (שנצבעו בסיר מטבח), לבוש שאפיין אותה תמיד.

במרץ 1985 הוציאה הלהקה קלטת בכורה בשם R.I.P (ינוח בשלום על משכבו). הקלטת יצאה עם עטיפה, בעיצובו של אלטר, שהזכירה עור נחש ונראתה כאילו הוכתמה בדם. הקופסה כללה בתוכה עצם תרנגולת על חוט ברזל, והיא כללה 18 שירים בסגנון "Industrial Dead Music" ("מוזיקה תעשייתית מתה"), להגדרת הלהקה. השירים, פרי עטם של אלטר והופמן, היו ארוכים וקשים לעיכול, בעלי סאונד "מלוכלך" ואופי אפל, שאופיינו בשירה צעקנית וכללו "נגינה" במתכות, מקדחות, פעמון כנסייה, כלב טיבטי, מנוע, טלפון, קלידים, מייבש שיער, קולות ילדים, שיעול, אורגן קסיו ועוד. הלהקה הוסיפה לעטיפה את ההערה "די. אקס.אם לא מתכוונים לפגוע ברגשות של מישהו, ולא לבטא איזושהי דעה, פוליטית או חברתית", והפנתה את המאזינים לכתובת פיקטיבית בעזה. השירים עסקו בין השאר בנדודי שינה, פחד, שואה, כאב, מוות ואלימות, ומתוכם בלטו במיוחד השירים: "Iron Suffering (סבל ברזל)", ששילב מוזיקה אלקטרונית עם זעקות שבר ורעשי מקדחה, "Venice (ונציה)", "Genesis (בראשית)", "DXM Game Start (די. אקס.אם - התחלת המשחק)", "March From The Window Sill (מארש מאדן החלון)", "Colossal Cries Of Unrevealed Soul (זעקות ענק של נשמה נסתרת)" ,"Pray For Moscow (תפילה למוסקבה)" ו"Orphan Poem (פואמת היתום)"

ביולי באותה שנה יצאה קלטת וידאו שתיעדה את "המופע התעשייתי" שלה בקולנוע דן. הקלטת, Coma Live (תרדמת - הופעה חיה), צולמה בשחור לבן ויצאה באופן עצמאי על ידי הלהקה.

המעבר למוזיקת רוק אפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1985 הוציאה הלהקה את הקלטת השנייה We Knew (ידענו), שארכה כ-18 דקות. היא כללה שני שירים, "We Knew" ו"The Hidden One (האחד הנסתר)". למרות שגם קלטת זו הייתה בסגנון מוזיקה תעשייתית, הלהקה נטשה סגנון זה לטובת מוזיקת רוק, אך לא על חשבון האופי האפל. בהקלטה התארח הגיטריסט אייל הולנדר.

ב-1986 הצטרף ללהקה איל דורון[1] שהכיר את אלטר והופמן מחולון וממועדון הפינגווין בתל אביב ולמד עם אלטר באותה כיתה. באותה שנה תוך כדי עבודה על קטע שלא יצא מעולם בשם: Barby Baby Born, נוצר קשר עם קרני פוסטל שהתארחה בצ'לו ושירה ומשם המשיכה כחברה קבועה ברביעייה. התוצאה הולידה את הקלטת Faceless (חסר פנים), שיצאה בדצמבר. בקלטת התארח שוב דורון סולומונס -חבר ההרכב המקורי. הקלטת חולקה לצד "סינתטי" שכלל 8 שירים, וצד "אורגני" שכלל 9 שירים, וכללה כ־60 דקות של מוזיקת רוק אוונגרד, אמנם לא מכוסחת, אך דיכאונית וקודרת, עטופה באמביינט אלקטרוני שקט בסגנון כנסייתי ברוחו ואף חורפי. בין השירים הבולטים באלבום היו "Peppy Shoes (נעליים נמרצות)", "Winter (חורף)", "Snowman (איש השלג)", "Garden (גן)" שלחנו נכתב במקור לשירו של שאול טשרניחובסקי "ליל אלילים", "No Voice Singer (הזמר האילם)" ו"Mydanek (מיידאנק)". בקלטת נכלל גם שיר עם אירי ואופטימי בשם "I Saw A Ship (ראיתי ספינה)", שהופיע בספר "אמא אווזה". בעטיפת הקלטת הופיע ציטוט מתוך השיר "Snowman":

And When The Snowman Raises His Body Is Warmed By The Light

בתרגום לעברית:

וכשאיש השלג עולה, גופתו מתחממת בידי האור

ב-1987 הקליטה הלהקה את הקלטת DXM Blues (די. אקס.אם בלוז), שגם היא ארכה בערך 60 דקות שכללה סשנים וקטעים נסיוניים, אך חברי הלהקה החליטו לגנוז אותה. בסוף אותה שנה יצאה לאור גם קלטת וידאו נוספת בשם A Temporary Video (וידאו זמני). בקלטת שולבו קליפים ווידאו ארט בצבע ובשחור לבן. חלק מקליפים היו מאופיינים בתוכן קשה (כמו בובה "מדממת" כדימוי לקורבנות מלחמה, בשיר "Dead Soliders"), ומתוכם זכה הקליפ לשיר "Nobody" (שהוקלט במקור בקלטת DXM Blues) במקום הראשון בתחרות הקליפים בפסטיבל הסרטים בחיפה.

שינוי בסגנון המוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1988 הוציאה הלהקה את הקלטת הרביעית שלה, Sad (עצוב), שארכה כ-46 דקות. הקלטת חולקה לצד "חיובי" וצד "שלילי" והוכיחה שיפור ברמת הכתיבה, הביצוע וההקלטה של הלהקה, וכללה פירוט משתתפים מדויק יותר: אלטר בשירה, בס, גיטרות, קלידים ואפקטים (ביניהם אפקט שכונה "אפקט אסתמה"), הופמן בשירה, קלידים וסמפלרים, קצב ומידי, דורון בבס וגיטרות ופוסטל בשירה, צ'לו וקולות רקע.

למרות שמה, ולמרות שהמשיכה את הסגנון המוזיקלי של הלהקה, הקלטת הייתה פחות קודרת ואפלה מקודמה. היא כללה שירים כמו "Behind The Mask (מאחורי המסכה)", "Snakes (נחשים)", "Up The Sky (למעלה השמים)", "T.V Sad (טלוויזיה עצובה)" שבו שולבה הקלטה של "התקווה" שהייתה נשמעת בתום יום השידורים בערוץ הראשון, "Midnight Movie (סרט חצות)", "Bless The Wound (ברך על הפצע)" ו"Another Black Frame (עוד מסגרת שחורה)" ושיר עליז מהווי הפאבים בבריטניה, "A Drunken Sailor (מה נעשה למלח שיכור?)". בזכות שינוי זה החלה הלהקה לזכות לתשומת לב תקשורתית רחבה יותר. היא החלה להופיע עבור הקהל הרחב באולמות כמו צוותא והשקיעה בצד החזותי שלה. הקלטת יצאה גם במהדורה מיוחדת, על גבי קופסה בעיצוב ידני של אלטר במספר עותקים מוגבל (33 עותקים). בצד האחורי של הקופסה הופיע ציטוט מתוך השיר "Behind The Mask":

Became COLD behind the FACE
Became COLD behind the MASK
Became COLD inside A MAN
While FIRE burnt in FRONT

בתרגום לעברית:

נהיה קר מאחורי הפנים
נהיה קר מאחורי המסכה
נהיה קר בתוך אדם
כשאש בוערת מקדימה

באוקטובר 1988 הופיעה הלהקה בצוותא, בליווי טל עמירן בתופים, אורי קפלן (לעתיד חבר להקת בלקן ביט בוקס) בסקסופון טנור וארז גביש בגיטרה נוספת. ל-100 הראשונים שהגיעו להופעה חולקה בחינם קלטת נוספת בת 4 קטעים (שארכו בסך הכל כ-13 דקות), The Down (המורד). מתוכה בלטו השירים "The Down" ו"In My Bed (במיטה שלי)", שכלל קולות של אישה בזמן הלידה ונכלל בקלטת סמפלר של האוזן השלישית שיצאה ב-1989.

בהמשך יצאה לאור קלטת תיעוד של ההופעה בצוותא בשם Naive (תמימות). עם זאת, עיריית תל אביב הטילה על הלהקה קנס לאחר שפרסמה קודם לכן את ההופעה בדרך לא חוקית, ולכן הודיעה הלהקה על עטיפת הקלטת שההכנסות ממכירותיה יוקדשו לתשלום הקנס. המופע תועד גם על גבי קלטת וידאו שיצאה בדצמבר.

המעבר לשירים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1989 הוציאה DXM שירים ראשונים בעברית. לרגל הופעתה בבית לסין בערב הפתיחה של שבוע השירה הראשון, היא הלחינה והקליטה את שיריו של המשורר אלי הירש: "אמא שלי" שהפך ללהיט ו"מזמור מספר שלוש". שני השירים יצאו באפריל על גבי הקלטת די. אקס.אם - אלי הירש וקלטת הווידאו די. אקס.אם - אלי הירש בהופעה שתיעדה את הופעתה של הלהקה בבית לסין. כמו כן, הלהקה הופיעה בתוכנית "עד פופ" עם השיר "אמא שלי", כאשר חברי הלהקה הבנים מופיעים בעירום חלקי (ללא חולצה). השיר נכלל גם באוסף הראשון של נענע דיסק אוספ נענע מספר אחת.

בדצמבר הוחתמה הלהקה לחברת התקליטים "האוזן השלישית", וזו שיווקה את המארז The DXM Project - Audio Releases Box (פרויקט די. אקס.אם - קופסת הוצאות האודיו), שכלל את כל הקלטות שהוציאה הלהקה פרט לקלטת הראשונה, בכמות עותקים גדולה יותר מהשיווק העצמאי המקורי. הסיבה לכך שהקלטת הראשונה לא נכללה במארז אינה ידועה.

בינואר 1990 יצאה הלהקה למופע בשם Art Rock (רוק אמנותי), שהתקיים במועדון זמן אמיתי בתל אביב ובמועדון העיר התחתית בחיפה ושילב קטעי וידאו ארט שהוכנו על ידי הלהקה. וקטעים מסרטו של וים ונדרס "מלאכים בשמי ברלין". את חמשת חברי ההרכב (רונן הופמן, יריב אלטר, איל דורון, קרני פוסטל, אורי קפלן) ליוו טל עמירן בתופים וכלי הקשה, ויואב קיפניס בגיטרה. המופע תועד על גבי קלטת וידאו. בהמשך הקליטה הלהקה קלטת נוספת, אך החליטה לגנוז אותה.

1993-2001[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993 הוציאה הלהקה את אלבומה Grin (גרין). האלבום, שהוא ההקלטה הראשונה של הלהקה על גבי תקליטור, יצא בשיתוף פעולה בין חברות התקליטים "האוזן השלישית" ו"נענע דיסק" וזכה להצלחה יחסית. Grin הוא אלבום רוק-פופ אלקטרוני עם נגיעות ג'אז. מתוכו יצאו הלהיטים בעברית "איפה כאן עכשיו" (שנכלל ב-2001 באוסף 13 שנים לנענע דיסק) ו"תופסת" (שנכלל ב-1996 באלבום אהבה בכפיות - אוספ שירים ללא תוספת סוכר) והלהיטים באנגלית "ג'וקר (Joke Her‏) (שנכלל ב-2006 באוסף Where Is The Sunshine שהוציאה 106FM), "הנרי (Henry)" ו"Sweet Corner (פינה מתוקה)" (ששולב בפסקול "ציפורים בניוטרל" באותה שנה). כמו כן נכללו באלבום רצועות אינסטרומנטליות רבות, כגון "גרין", "סוהו (Soho)" ו"California Cashier (נערה מקליפורניה)" וקטע קישור בסגנון ג'אז, "לא ככה".

ההתייחסות לאלבום הייתה חיובית. הוא נארז בעטיפת קרטון חדשנית שהייתה ל-Digipak הראשונה בישראל, שעוצבה על ידי יריב אלטר, עליה הוא מצולם כשהוא מחופש לשד, יחד עם חוברת צילומים, מילים וקרדיטים מסודרים. שמו של אלטר הופיע בקרדיטים כיריב אלטרפין ("אלטרפין" הייתה חברת העיצוב שלו). באלבום התארחו אנשים רבים, כגון רותי רוזנפלד (בתה של נורית הירש) בשירה ויורם הבר (לעתיד סולן להקת קיפוד) בגיטרה. מאז אלטר שעבר ב-1990 להולנד המשיך בדרכו כמעצב, יוצר ואומן חזותי ודיגיטלי. הופמן החל לעבוד בחנות התקליטים של האוזן השלישית וב-1996 החל לעבוד על פרויקט אלקטרו-אקוסטי חדש בשם "pRecycle" יחד עם רותי רוזנפלד. בנוסף, הלחין פסי-קול לסרטים והצגות תיאטרון. דורון לקח פסק זמן מיצירה מוזיקלית לטובת תחומים אחרים ופוסטל המשיכה להשתתף בפרויקטים מוזיקליים רבים, ביניהם אלבומה של תערובת אסקוט וצמד ביקיני.

ב-2001 יצא האלבום במהדורה מחודשת, שכללה שלוש רצועות אינסטרומנטליות נוספות שנכתבו עבור מיצג שהתקיים בלונדון ("בשעת הישיבה", "הייתי מהרהר..." ו"אודות משיח", שחיבור של שלושת השמות נותן את המשפט "בשעת הישיבה הייתי מהרהר... אודות משיח") ושיר שהקליטה הלהקה ב-1995 בגיחה חד פעמית, "Tomorrow (מחר)". כמו כן עלה הרעיון להוציא מחדש את הקלטות שהוציאה הלהקה על גבי דיסק, אך הוא לא יצא לפועל בשל התנגדותם של אלטר והופמן.

ב-27 באוגוסט 2007 התאבד אלטר.

משנת 2021 עובדים חברי הלהקה על פרויקט חדש המבוסס על שירים שהוקלטו בין השנים 1985–1991. חברי הלהקה מבטיחים אלבום חוצה זמן שינער כל חובב מוזיקה אלטרנטיבית מתוך המטריקס המוכר.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Calvise Dantor - האלבום של קאלויס דאנטור (1984)
  • R.I.P (ינוח בשלום על משכבו) (מרץ 1985)
  • We Knew (ידענו) (אוקטובר 1985)
  • Faceless (חסר פנים) (דצמבר 1986)
  • DXM Blues (די. אקס.אם בלוז) (1987, לא יצאה מעולם)
  • Sad (עצוב) (ינואר 1988) (יצא גם במהדורה מיוחדת)
  • The Down (המורד) (אוקטובר 1988)
  • Naive (תמימות) (פברואר 1989)
  • די. אקס.אם - אלי הירש (1989)
  • The DXM Project - Audio Releases Box (פרויקט די. אקס.אם - קופסת יצירות האודיו) (1989)
  • ??? (1990, לא יצאה מעולם)
  • Grin (גרין) (1993)

קלטות וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Coma Live (תרדמת - הופעה חיה) (יולי 1985)
  • A Temporary Video (וידאו זמני) (דצמבר 1987)
  • Naive (תמימות) (דצמבר 1989)
  • די. אקס.אם - אלי הירש בהופעה (אפריל 1989)
  • Art Rock (רוק אמנותי) (ינואר 1990)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמו המלא: אייל מצרי דורון; אין הכוונה לשולץ האיום