פלורנטין
ערך זה עוסק בשכונה בתל אביב. אם התכוונתם לסדרת טלוויזיה, ראו פלורנטין (סדרת טלוויזיה).
רחוב פלורנטין
פלורנטין היא שכונה בדרום תל אביב, הסמוכה לגבול עם יפו, אשר נקראת על שמו של דוד פלורנטין.[1] השכונה ממוקמת בין הרחובות העלייה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו מצפון ודרך שלמה (סלמה) מדרום.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
השכונה הוקמה בשנת 1927 מדרום למסילת הרכבת לירושלים שהובילה אליה מתחנת הרכבת יפו, על-פני פרדס רחב ידיים. פלורנטין נוסדה על ידי דוד אברבנאל והקבלן שלמה (סלומון) פלורנטין, שעלה לישראל מסלוניקי שביוון, במטרה להנציח את זכרו של דוד פלורנטין, אביו של שלמה ואחד ממנהיגי התנועה הציונית ביוון.[1] השכונה תוכננה כשכונה בורגנית המשלבת עסקי מלאכה, תעשייה זעירה ומסחר, לצד בניינים בני 3 עד 4 קומות שרחובות צרים ביניהם.
בראשיתה אוכלסה פלורנטין בעולים יהודים מיוון, פולין, צפון אפריקה, בולגריה, טורקיה ובוכרה. לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים החלה נטישת השכונה על ידי מתגורריה, שאת מקומם תפסו עסקי מסחר ותעשייה זעירה. הידרדרות זו נמשכה עד שנת 1991, בה הכריזה עיריית תל אביב על פרויקט התחדשות אזורי. פרויקט התחדשות פלורנטין נפסק בהדרגה לקראת סוף שנות התשעים, אך יוזמות פרטיות נמשכות בה וכוללות שיפוץ מבנים ישנים, בניית בתי דירות עם אוריינטציה לצעירים, ופתיחתם של בתי קפה, מקומות בילוי, גלריות, סדנאות אמנים צעירים וחנויות מעצבים, לצד התעשיות הווותיקות, כמו ביגוד וריהוט. עלויות המגורים והשכירות, הנמוכות יחסית לשכונות תל אביביות מבוססות יותר, מושכות לפלורנטין צעירים רבים ו"בליינים" החיים בצד האוכלוסייה הוותיקה. עם זאת, סמיכותה של השכונה לאזור התחנה המרכזית הישנה וריכוזי העובדים הזרים בסביבותיה לא היטיבו עם תדמיתה.
מגמת ההתחדשות עוררה את שוק הנדל"ן בשכונה, וגרמה למספר בעלי בתים להגיש תביעות נגד תושבי שכונה ותיקים החיים בהסכם דמי מפתח, בשאיפה לקבל לראשונה אחרי עשרות שנים תמורה ריאלית לנכסים שברשותם. כתוצאה ממשפטים אלו חלו תמורות דמוגרפיות באוכלוסיית האזור, משפחות מסוימות נאלצו לעזוב וגדל ריכוז הצעירים בשכונה.
באוקטובר 2006, לאחר שעלתה רמת הפשיעה בשכונת פלורנטין, החליטה העירייה לתגבר את המשטרה בשוטרי מג"ב. תושבי השכונה, ביחד עם פעילים מארגונים חברתיים, יצאו להפגנות כנגד תוכנית זו. ההחלטה לא בוטלה, אך מאז פעילות המחאה שוטרי מג"ב לא פועלים בשכונה.[2][3]
[עריכה] אתרים בשכונה
- בשכונה שוכן "בית יאיר" – מוזיאון לתולדות הלח"י, שממוקם בבניין שבו נרצח מייסד הארגון, אברהם שטרן (יאיר), על ידי אנשי הבולשת הבריטית שעצרו אותו.
- בקצה המערבי של השכונה נמצאת "גינת דרויאנוב" ובה מגרש כדורסל, משחקי ילדים ודשא. לצידה גם בניין המשמש אמנים במסגרת "סדנאות האמנים", ושני חדרים שמשמשים את "מהפך", תנועת סטודנטים שעוסקת בחינוך.
- שוק לווינסקי, הנמצא בחלק המזרחי של השכונה.
- בית הכנסת "אהבת חסד" (רחוב אברבנאל 54), בעל סגנון הבניה האופייני לשכונה בראשיתה.
- שוק העלייה, הנמצא ברחוב העלייה פינת רחוב וולפסון, הוא מבנה באוהאוס שהוקם בשנת 1938 וכיום הוא נטוש ומיועד להריסה.
[עריכה] אזכורים בתרבות העברית
- מילות השיר "פלורנטין", באתר שירונט – שירו של אהוד בנאי שיצא באלבומו, "השלישי", ב-1992.
- בין השנים 1997–2001 שודרה בערוץ 2, בשידורי הזכיינית טלעד, הסדרה "פלורנטין", שזכתה להצלחה רבה והציגה באופן חלקי את הווי השכונה. הסדרה סייעה במידה רבה להעלאת המודעות לקיומה של השכונה וביסוסה בתודעה התל אביבית כשכונה צעירה, חייה ותוססת, דבר שהעלה את הרמה הסוציואקונומית באזור.
[עריכה] גלריית תמונות
-
בית קפה בשדרות וושינגטון
-
גרפיטי על קיר בניין בשכונה, המתריע מפני השינוי הבא על המקום, נובמבר 2008
-
בית הכנסת "אהבת חסד", ברחוב אברבנאל
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אורי יואלי, "שורשי הדימוי של פלורנטין", בבלוג "קול הרעם", 25 ביולי 2008.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יפה רזיאל, אל תנסו לשנות את פלורנטין, באתר ynet, 29 בינואר 2008.
- ^ מירי חסון, שכונת פלורנטין: לא רוצים את שוטרי מג"ב ברחוב, באתר ynet, 9 באוקטובר 2006.
- ^ דנה רוטשילד, סמטאות הזעם, באתר וואלה!, 10 באוקטובר 2006.
