תרזה רייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן רשמי, 1942

תרזה רייטאנגלית: Teresa Wright; ‏ 27 באוקטובר 1918 - 6 במרץ 2005) הייתה שחקנית קולנוע אמריקאית שהופיע ב-28 סרטים בשנות הארבעים והחמישים. בשנת 1942 זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה כקרול בלדון בסרט "גברת מיניבר", באותה שנה הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר לתפקידה בסרט "גאוותם של היאנקים" בו שיחקה לצד גרגורי פק. כמו כן שיחקה בסרטו של אלפרד היצ'קוק "צל של ספק" (1943) ובסרטו של ויליאם ויילר "שנות חיינו היפות ביותר" (1946). מסוף שנות החמישים ואילך הופיעה בסרטי וסדרות טלוויזיה עליהם זכתה בשלוש מועמדויות לפרס אמי. כמו כן הופיעה בתיאטרון על במות ברודוויי.

תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בהארלם, ניו יורק וגדלה בניו ג'רזי. הוריה נפרדו בילדותה.

סמואל גולדווין גילה אותה בשעה ששיחקה בברודוויי במחזה "Life With Father" ושיבץ אותה בתפקיד אלכסנדרה, בתה של בטי דייוויס בסרט "השועלים הקטנים" ("The Little Foxes", ‏1941) על תפקיד בכורה זה זכתה במועמדות לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. היא הייתה מועמדת לפרסי אוסקר לתפקידיה בשני סרטיה הבאים, לתפקיד הראשי ב"גאוותם של היאנקים" ולתפקיד המשנה ב"גברת מיניבר", בו זכתה. היא השחקנית היחידה שזכתה במועמדויות לאוסקר על שלושת הסרטים הראשונים בהם שיחקה[1].

בשנת 1946 הופיעה בשני תפקידים שזכו להערכה, שרלוט ניוטון ב"צל של חשד" של היצ'קוק ופגי סטיבנסון ב"שנות חיינו היפות ביותר" של ויליאם ויילר. ב-1947 כיכבה במערבון העגמומי "רדוף" עם רוברט מיצ'ם לפי תסריט של בעלה הראשון, ניבן בוש. בשנת 1950 שיחקה בסרטו של פרד זינמן "הגברים", לצד מרלון ברנדו בתפקיד הבכורה שלו. עד סוף שנות החמישים הופיעה בעוד עשרה סרטים, אך בהצלחה פחותה.

ב-1957 הופיעה בסרט הטלוויזיה "The Miracle Worker" ("עושה הנפלאות") במסגרת סדרת "Playhouse 90" של CBS, עליו זכתה במועמדות לפרס אמי. ב-1960 זכתה במועמדות נוספת לפרס על הופעתה בסרט "סיפורה של מרגרט בורק-וייט" ("The Margaret Bourke-White Story"). בפברואר 1960 קיבלה שני כוכבים בשדרת הכוכבים של הוליווד, אחד עבור כוכבות בקולנוע והשני עבור כוכבות בטלוויזיה. בין הופעותיה בטלוויזיה הופיעה בפרקים מתוך "אלפרד היצ'קוק מגיש" ו"בוננזה".

בתיאטרון הופיעה בהצגות "מרי מרי" ב-1962, "מעולם לא שרתי לאבי" (1968), "מותו של סוכן" (1975) ו-"Morning's at Seven"‏ (1980). הופעתה האחרונה על במת התיאטרון הייתה בינואר 1992 במחזה "על זמן שאול".

רייט נפטרה מהתקף לב בבית החולים של אוניברסיטת ייל בניו הייבן בגיל 86.

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייט הייתה נשואה לשני בעלים:

  • 1942 - 1952, התסריטאי ניבן בוש (Niven Busch;‏ 1903-1991)
  • 1959 - 1978, המחזאי רוברט וודרוף אנדרסון (Robert Woodruff Anderson; ‏ 1917-2009)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]