גרי קופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרי קופר, 1952
גרי קופר עם אלינור רוזוולט בשנת 1950

גרי קופראנגלית: Gary Cooper;‏ 7 במאי 1901 - 13 במאי 1961) היה שחקן קולנוע אמריקני ממוצא בריטי אשר הקריירה שלו החלה בשנות ה-20 והמשיכה עד מותו. הוא היה ידוע בשל סגנון משחקו השקט והמאופק והדמויות האינדיבידואליסטיות והמרוסנות שגילם, אשר הסתירו לרוב סערת רגשות מאחורי התדמית המרוסנת. דמות זו התאימה במיוחד למערבונים, ואכן קופר שיחק במספר מערבונים הנחשבים לטובים בסוגם, לרבות המערבון הקלאסי "בצהרי היום" שביים פרד זינמן בשנת 1952. קופר זכה בשני פרסי אוסקר במהלך הקריירה שלו, והיה מועמד לפרס חמש פעמים. בשנת 1961 זכה לפרס אוסקר של כבוד על תרומתו לאומנות הקולנוע.

קופר נולד כ"פרנק ג'יימס קופר" בעיירה הלנה במונטנה אך את ילדותו בילה באנגליה ביחד עם אמו ואחיו. כאשר היה בן שלוש עשרה שנים נפצע בתאונת מכונית, והחלים בחוות הבקר של אביו במונטנה, שם רכש את כישורי הרכיבה ששימשו אותו כשחקן. בתקופה זו התיידד עם ילדה בשם מירנה לוי אשר לימים תהא אף היא לשחקנית קולנוע מפורסמת.

ב-1924 קופר עבר ללוס אנג'לס ובכוונתו היה להיות לצייר מקצועי, אך הוא נכשל בכך. לאחר שלושה חודשים החל להתפרנס כניצב בתעשיית הקולנוע, ובתוך שנה קיבל תפקיד בסרט קצר. לאחר פרסום הסרט נקרא לאולפני פאראמאונט והוצע לו חוזה ארוך טווח. הוא שינה את שמו ל"גרי קופר" בעצת סוכנו, שחש כי השם "גרי" הינו "חזק ומחוספס" ומזכיר את העיר גרי באינדיאנה. תפקידו החשוב הראשון היה בדרמה "כיבושה של ברברה וורת'" בשנת 1926, ודמות השחקן הגבוה והנאה כבשה את המסך, והצליחה (בניגוד לרבים מבני דורו) במעבר מן הסרט האילם אל מסך הקולנוע.

במהלך הקריירה שלו הופיע קופר בלמעלה ממאה סרטים, כעשרים מתוכם מערבונים. בסרטיו שיחק את הטיפוס האמריקני האידאלי - שתקן, מאופק, אך עומד על שלו, ואינו מהסס לנקוט באלימות כאשר הדבר מצדיק זאת. קופר שיחק בשני סרטים קלאסיים של הבמאי פרנק קאפרה "מר דידס הולך העירה" ו"פגוש את ג'ון דו" בהם ביסס את דמות הטיפוס "הכל אמריקאי" הנדהם מול השחיתות של המערכת הפוליטית ושל העיר הגדולה.

בשנת 1941 זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על הופעתו בדרמה המלחמתית "סרג'נט יורק", העוסקת באיכר פציפיסט ההופך לגיבור מלחמה בזמן מלחמת העולם הראשונה.

עם תחילת שנות החמישים דעכה מעט הקריירה של קופר, אך היא התחדשה וזכתה לתנופה כאשר בשנת 1952 זכה שוב בפרס האוסקר על הופעתו כשריף ויל קיין, הננטש על ידי אנשי עיירתו מהם הוא מבקש עזרה כנגד פושעים המבקשים את נפשו בסרט "בצהרי היום". תפקיד זה נחשב עד היום לטוב שבתפקידיו. קופר לא הגיע לטקס, וביקש מידידו ג'ון ויין כי יקבל את הפרס עבורו.

לאחר "בצהרי היום" המשיך קופר להופיע בסרטים במשך כעשור נוסף עד מותו. קופר, שנחשב לגבר נאה ומושך, גילה סימני זקנה בעשור האחרון לחייו. יש שהשכילו לנצל את סימני הגיל, אשר שירתו היטב במאי כפרד זינמן בסרט "בצהרי היום", אך הופעתו בסרטים כגון הקומדיה של בילי ויילדר "אהבה אחר הצהריים" בשנת 1957, אל מול אודרי הפבורן שהייתה בשנות העשרים לחייה, שידרה עייפות ותשישות. ויילדר סיפר בזכרונותיו כי נאלץ לצלם את הסרט כשדמותו של קופר מצולמת באופן מטושטש והוא שרוי באפלה, על מנת להסתיר את גילו.

חייו הפרטיים של קופר היו סוערים. לאחר מספר רומנים עם שחקניות ונשות חברה נחשבות נישא קופר לורוניקה בלף, אשת חברה קתולית מניו יורק אשר עבדה תקופה קצרה כשחקנית תחת השם "סנדרה שאו". נולדה להם ילדה אחת בשם מריה, ובהשפעתה המיר קופר את דתו לדת הקתולית. על אף שקופר נותר נשוי לבלף עד מותו, הדבר לא הפריע לו לקשור מערכות יחסים עם שחקניות מפורסמות שהופיעו בסרטיו כגרייס קלי ופטרישיה ניל.

בשנת 1961 מת קופר מסרטן הריאות. לפני מותו העניקה לו האקדמיה לאומנות הקולנוע פרס אוסקר של כבוד, אך הוא היה חולה מכדי להגיע לטקס, ואת הפרס קיבל עבורו ג'יימס סטיוארט אשר כקופר היה מן הכוכבים האהובים על הבמאי פרנק קאפרה וגילם בסרטיו תפקידים דומים לתפקידיו הקלאסיים של קופר, בדמות האמריקני התמים והשתקן.

קופר היה ידידו הטוב של ארנסט המינגוויי והופיע בעיבודים קולנועיים רבים ליצירותיו, לרבות "הקץ לנשק" (1932) ו"למי צלצלו הפעמונים" (1943).

קופר נחשב עד ימינו לאחד מגדולי שחקני הקולנוע שפעלו אי פעם. דמותו הונצחה בבול דואר של ארצות הברית בשנת 1990. הבול, חלק מסדרה העוסקת בסרטים שהופקו בשנת 1939, מראה את דמותו של קופר כפי שהופיע בסרט "בו ג'סט".

פילמוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]