ונסה רדגרייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ונסה רדגרייב
Vanessa Redgrave (2011).jpg

רדגרייב בשנת 2011
תאריך לידה: 30 בינואר 1937 (בת 77)
מקום לידה: לונדון, אנגליה
פרסים: פרס אוסקר
2 פרסי אמי
2 פרסי גלובוס הזהב
פרס טוני
פרס גילדת שחקני המסך

ונסה רדגרייבאנגלית: Vanessa Redgrave; נולדה ב-30 בינואר 1937) היא שחקנית בריטית הידועה בזכות הופעותיה בקולנוע, בטלוויזיה ועל במת התיאטרון, והיא הופיעה בלמעלה משישים סרטים[1]. רדגרייב באה ממשפחה של שחקנים, שהידועים שבהם הם אביה, סר מייקל רדגרייב, אחותה לין רדגרייב ובנותיה נטשה ריצ'רדסון וג'ואלי ריצ'רדסון. הבת נטשה, רעייתו של השחקן ליאם ניסן, נפטרה ב-18 במרץ 2009, יומיים לאחר שנפגעה קשה בתאונת סקי.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדגרייב הופיעה לראשונה על במת התיאטרון בשנת 1958 ומאז הופיעה פעמים רבות בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. בתחום התיאטרון זכתה בפרס טוני בשנת 2003 על הופעתה בתפקיד הראשי במחזהו של יוג'ין או'ניל "מסע ארוך אל תוך הלילה". בקולנוע הופיעה בסרטיהם של במאים ידועים כשחקנית מובילה. על הופעתה בסרט ג'וליה (1977) זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

מעורבותה בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדגרייב ידועה גם בשל פעילותה הפוליטית, לרוב בשורות השמאל הרדיקלי. היא הביעה עמדות בגנות מלחמת וייטנאם, בזכות הפירוק מנשק גרעיני, בזכות מאבקם של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל, בזכות איחוד אירלנד, וכנגד גזענות. זמן מה הייתה חברה ב"מפלגת הפועלים המהפכנית" השמאלנית קיצונית בבריטניה, ואף רצה מטעמה בבחירות לפרלמנט. מאז עברה כמה גלגולים פוליטיים בשמאל הבריטי, וכיום היא חברה במפלגה בשם "שלום וקידמה", שעיקר מצעה התנגדות למלחמה בעיראק ותמיכה בזכויות האדם.

משנות ה-70 הביעה תמיכה בארגון אש"ף, ואף שימשה כקריינית, בשנת 1977 לסרט תעודה בשם "הפלסטיני" העוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני. באותה השנה, כאשר קיבלה את פרס אוסקר על משחקה בסרט "ג'וליה", אמרה בנאום קבלת הפרס כי היא מקבלת את הפרס על אף מאמצי ההפחדה של "בריונים ציונים". ב-1981 ביטל מנהל הטלוויזיה הישראלית יצחק שמעוני את הקרנת סרטה עטור הפרסים "תזמורת על תנאי", בשל תמיכתה באש"ף‏[2]. ביקורתה כלפי הציונות וישראל נמשכה, בפסטיבל הסרטים בסיציליה ב-1982 הציגה את סרטה "פלסטין הכבושה", בו מוצגת ישראל כממשיכת דרכה של גרמניה הנאצית, במהלך הפסטיבל הכתה את יוצרי הסרט הישראלי "חמסין"‏[3] ואת העיתונאית שרית לוי ישי[4]. בשנת 2004 ביקרה ברשות הפלסטינית ונפגשה עם יושב ראש הרשות, יאסר ערפאת, ברמאללה.

בשנת 1995 שימשה כשגרירה של רצון טוב של ארגון יוניצ"ף של האו"ם.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 במאי 1963 נולדה לה ולבמאי טוני ריצ'רדסון בתם נטשה ריצ'רדסון. בשנת 1967 התגרשו השנים. יחסיה הרומנטיים עם השחקן האיטלקי פרנקו נרו החלו ב-1967 כשהם נפגשו בצילומי הסרט קמלוט. ב-1969 הם הביאו ביחד ילד קרלו גבריאל ספא ראנרו (שידוע בשמו קרלו נרו), תסריטאי ובמאי. אחרי שהם נפרדו למספר שנים, במהלכן היו להם מערכות יחסים עם אנשים אחרים, הם נרשמו ונישאו ב-31 בדצמבר 2006. קרלו נרו ביים את ונסה רדגרייב בעיבוד הקולנועי של מחזהו של וואלאס שון, The Fever.

פרנקו נרו היה שושבינה של בתו החורגת נטשה ריצ'רדסון, בתה של ונסה רדגרייב, כשהיא נישאה לשחקן ליאם ניסן. נטשה ריצ'רדסון נפטרה ב-18 במרץ 2009, עקב פגיעת ראש קשה בשעור סקי בקוויבק, קנדה.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרב יודילוביץ', ונסה רדגרייב למען שלום במזרח התיכון, באתר ynet‏, 17 בדצמבר 2001
  2. ^ כתבה, מעריב, 5 באוקטובר 1981
  3. ^ עירית שמגר, ונסה רדגרייב השתוללה - הכתה במאי ומפיק מישראל, מעריב, 3 באוקטובר 1982
  4. ^ ישי חטפה מכות מרדגרייב, מעריב, 8 באוקטובר 1982
ונסה רדגרייב - פרסים