גולדי הון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גולדי הון
Goldie Hawn cropped.jpg
גולדי הון, 1989
תאריך לידה: 21 בנובמבר 1945 (בת 68)
מקום לידה: וושינגטון הבירה
שנות הפעילות: 1967 - היום
פרסים: פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
פרס גלובוס הזהב
פרופיל ב-IMDb

גולדי ג'ין הוןאנגלית: Goldie Jean Hawn, נולדה ב-21 בנובמבר 1945), שחקנית קולנוע אמריקאית יהודיה, זוכת פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר ופרס גלובוס הזהב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הון נולדה בוושינגטון הבירה לאדוארד רותלדג' הון (חבר בלהקה מוזיקלית) וללורה סטייהוף (עקרת בית), ולה אחות ואח, שנפטר כשלורה הייתה בהריון עם גולדי. היא גדלה בטקומה פארק שבמרילנד. אביה, שהיה צאצא של אדוארד רותלדג', מושל מדינת דרום קרוליינה ומחותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית היה נוצרי פרוטסטנטי, אמה הייתה יהודיה בת לזוג מהגרים מהונגריה והיא גדלה על מסורת הדת היהודית. בתה של הון היא השחקנית המפורסמת קייט הדסון.

נעוריה ותחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הון החלה בגיל שלוש ללמוד בלט, ורקדה בלהקת בלט בהפקה במונטה קרלו של "מפצח האגוזים" מאת צ'ייקובסקי ב-1955. לאחר מכן השתתפה בהפקות במה בוירג'יניה ובין השאר שיחקה את יוליה ב"רומיאו ויוליה". היא המשיכה עם הריקוד ונהייתה לרקדנית גו-גו בניו יורק.

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השישים החלה הון בסדרות סיטקום כ"בוקר טוב עולם" ו-"Rowan & Martin's Laugh-In", שבזכותה התגלתה והוצעו לה תפקידים קולנועיים. על תפקידה הראשון בקולנוע היא קיבלה את פרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, בקומדיה "פרח הקקטוס" (1969), בו כיכבה לצד וולטר מתאו ואינגריד ברגמן. אחר כך החלו התפקידים לזרום: היא כיכבה בשני סרטים לצד וורן בייטי בשנות השבעים: "דולרים" ו"שמפו", עליו קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב, כמו גם על הסרטים "פרפרים הם חופשיים", "הדוכסית והנוכל" ועל "תרגיל לבלשית מתחילה", כולם בשנות השבעים וכולם כשחקנית קומית/מוזיקלית‏[1].

גולדי הון וקורט ראסל על השטיח האדום, 1989.

בשנות השמונים כיכבה בקומדיה המצליחה טוראית בנג'מין, אותה גם הפיקה, ועליה קיבלה מועמדות נוספת לגלובוס הזהב (ולפרס האוסקר), כמו גם על "חברים טובים", בו הופיעה לצד ברט ריינולדס. ב-1982 היא כיכבה בדרמה של ג'ונתן דמי "נשים בעורף", שם הכירה את השחקן קורט ראסל, שהיה לבן זוגה (ללא נישואים) במשך 30 שנים ולהם ילד משותף.

בשנות התשעים ניסתה לשנות לכיוון לעבר המלודרמה כשכיכבה במותחן "נבגדת", בו גילמה אישה נשואה המגלה סודות אפלים שמסתיר בעלה. הסרט היה לכישלון קופתי וגם הביקורות לא אהבו, והון חזרה למקום בו היא הכי מצליחה - הקומדיות. בהמשך העשור היא כיכבה בסרטים מצליחים יותר ומצליחים פחות כ"אישה בהפתעה", לצד סטיב מרטין, המוות נאה לה", לצד מריל סטריפ, "מועדון האקסיות", שהיה לשובר קופות, ו"כולם אומרים אני אוהב אותך", קומדיה מוזיקלית של וודי אלן שהייתה לכישלון קופתי. כמו כן, הון התנסתה בבימוי, בסרט טלוויזיה בעל אלמנטים תיאטרלים בשם "תקווה".

בשנות האלפיים כיכבה רק בשני סרטים: הראשון, "משחקי חברה", שהיה כישלון קופתי ובו אף זכתה למועמדות בפרס ראזי כשחקנית המשנה הגרועה ביותר, והשני "לא דופקות חשבון" לצד סוזן סרנדון וג'פרי ראש, שהיה להצלחה קופתית מסחררת, הביקורות שיבחו את הופעתה והיא קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב, לאחר 20 שנים שבהם לא זכתה בפרס (מאז "פרח הקקטוס").

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הון הייתה נשואה פעמיים: לגאס טריקוניס בשנים 1969 - 1974 ולביל הדסון בשנים 1975 - 1980, ממנו יש לה בן ובת, אוליבר וקייט הדסון, שחקנית קולנוע ידועה. משנת 1983 הון נמצאת במערכת יחסים מחוץ לנישואין עם השחקן קורט ראסל, ולהם בן משותף, וויאט ראסל.

כיום היא נחשבת לאחת ממפיקות הקולנוע העסוקות בתעשייה, נכון לשנות השישים והשבעים היא נחשבת לאחת השחקניות המפורסמות בקולנוע האמריקאי ואחת מהנחשקות שבהן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרסיה של הון באתר IMDb

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]