A-4 סקייהוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "A-4" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו A4 (פירושונים).
A-4 סקייהוק
A-4SU Korat 2002.jpg
סקייהוק A-4 של חיל האוויר הסינגפורי
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן דאגלס איירקראפט קומפני
טיסת בכורה 22 ביוני 1954
תקופת שירות אוקטובר 1956 – 2003 (ארצות הברית)
צוות 1 או 2 (תלוי בדגם)
יחידות שיוצרו 2960
משתמש ראשי Flag of the United States.svg חיל הים האמריקאי
משתמשים משניים Flag of Brazil.svg  ברזיל
Flag of Argentina.svg  ארגנטינה
Flag of Israel.svg  ישראל
Flag of Singapore.svg  סינגפור
מחיר 860,000 דולר אמריקאי
ממדים
אורך 12.22 מטר
גובה 5 מטר
מוטת כנפיים 8.5 מטר
שטח כנפיים 20.6 מ"ר
משקל ריק 3,580 ק"ג
משקל מטען מרבי 3,700 ק"ג
משקל טעון 8,318 ק"ג
משקל המראה מרבי 11,136 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 1,077 קמ"ש
קצב נסיקה 8,440 רגל / דקה
טווח טיסה מרבי 3,220 ק"מ
סייג רום 14,000 מטר
עומס כנף 344 ק"ג/מ"ר
דחף 9,300 ליברות כוח
חימוש
תותחים 2 X קולט MK-12 בקוטר 20 מילימטר
טילים טילי אוויר-אוויר

טילי אוויר-קרקע

פצצות 3.7 טון
רקטות לאו סימן 32 בקוטר 127 מילימטר
הנעה
מנוע אחד מסוג פראט אנד וויטני J52-P8A טורבו סילון, בדחף של 9,300 ליברות
תרשים
A-4M Skyhawk 0014.jpg
מטוס סקייהוק של חיל האוויר הישראלי

A-4 סקייהוק (Skyhawk; מאנגלית: "נץ השמים"), הוא מטוס קרב קל המשמש בעיקר לסיוע כוחות קרקע מתוצרת חברת דאגלס איירקראפט קומפני ובהמשך מקדונל-דאגלס (Mcdonnell-Douglas, כיום בואינג) האמריקנית. פותח בעקבות לקחים ממלחמת קוריאה, ותוכנן לשירות על גבי נושאות המטוסים של הצי האמריקני. טס לראשונה בשנת 1954. עד שנת 1975, שנת הפסקת הייצור, יוצרו כ-3,200 מטוסים, מתוכם 555 מטוסים בדגם הדו-מושבי.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקייהוק עוצב בידי המהנדס הראשי של חברת דאגלס תעופה, אד היינמן, בהתאם לדרישות חיל הים האמריקאי למטוס תקיפה סילוני שיחליף את הDUGLAS AD SKYRAIDER (מאוחר יותר, A-1 SKYRIDER) היינמן הגיש הצעה לעיצוב מטוס שיקטין את הממדים, המשקל, והמורכבות

התוצאה הייתה מטוס שמשקלו מחצית מהמשקל שהופיע בדרישות המקוריות של חיל הים האמריקאי. למטוס כנף קומפקטית שלא דורשת קיפול לצורך שינוע במעליות של נושאת המטוסים, וגודלו אף אִפְשר הפעלה מנושאות מטוסים ותיקות, שניבנו עבור מטוסי מדחף ושירתו במלחמת העולם השנייה. עקב גודלו ניתנו לו כינוי חיבה שונים, דוגמת "קטנוע" ("Scooter" - המילה האנגלית משמשת הן לקטנוע והן לקורקינט).

המטוס היה מהמטוסים הפופולריים ביותר בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה[דרושה הבהרה].

עיצוב המטוס כולל כנף תחתית בתצורת דלתא, כן נסע גבוה בעל שלושה גלגלים, מנוע סילון יחיד מדגם פראט אנד ויטני J52, עם שני כונסי אוויר בצידי הגוף, ומערכת זנב בתצורת צלב.

החימוש כולל שני תותחים מדגם קולט MK-12, עם 200 פגזים לכל אחד, המותקנים בשורשי הכנפיים, וחימוש נישא, הכולל מגוון רחב של טילים, פצצות ורקטות. כושר הנשיאה הכולל הוא 4.5 טון, עם חמש נקודות תלייה: שתי נקודות תלייה מתחת כל כנף, ונקודה אחת מתחת לגוף.

טבילות אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי סקייהוק של הצי האמריקני (הוצבו על נושאות מטוסים) השתתפו בשלבים הראשונים של מלחמת וייטנאם, עד שהוחלפו במטוסי ה-A-7 קורסייר 2 המתקדמים יותר. הפוליטיקאים האמריקנים הידועים ג'ון מקיין (השתחרר בדרגת אל"ם, סנאטור מטעם אריזונה, התמודד על המועמדות לנשיאות בשנת 2000 ועל הנשיאות בשנת 2008) וג'יימס סטוקדייל (השתחרר בדרגת סגן אדמירל, התמודד על סגנות הנשיאות בשנת 1992) היו טייסי סקייהוק במלחמה, נאלצו לנטוש את מטוסיהם מעל וייטנאם ונפלו בשבי. במהלך המלחמה הפיל טייס אמריקני בשם טד שוורץ מטוס מיג 17 בירי רקטות נגד טנקים.
במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) נלחמו מטוסי סקייהוק בשירות חיל האוויר הישראלי, ו-53 מהם הופלו (חסרונם הבולט ביותר היה מהירותם הנמוכה).
הצי הארגנטינאי הפעיל מטוסי סקייהוק במלחמת פוקלנד (1982) וחיל האוויר הכוויתי הפעיל מטוסי סקייהוק במלחמת המפרץ הראשונה (1991).

הסקייהוק בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי הסקייהוק הראשונים של חיל האוויר הישראלי נרכשו ב-1967, הגיעו לישראל בסוף אותה שנה וניתן להם השם "עיט". הסקייהוק היה מטוס הקרב הראשון שארצות הברית הסכימה למכור לישראל.

צמד תותחי ה-20 מ"מ של הסקייהוק הוחלף בחיל האוויר בתותחי "דאפה" 30 מ"מ שהיו סטנדרטיים במטוסים הצרפתיים והוכחו כמוצלחים.

הטייס עזרא דותן (לימים אל"ם) זכה בהפלת הבכורה של המטוס בחיל: ב-12 במאי 1970 הוא הפיל שני מטוסי מיג 17 סוריים מעל לבנון, אחד מהם באמצעות ירי ברקטות נגד טנקים.

עבור ישראל פותח דגם מיוחד של המטוס (H), ומטוסים אלו שימשו כמטוסי התקיפה העיקריים של החיל במלחמת ההתשה. בשנת 1973 נכנסו לשירות מטוסים מדגם משופר (N). המטוסים ביצעו משימות תקיפה במלחמת יום הכיפורים (1973), מלחמת לבנון (1982), מבצע דין וחשבון, מבצע ענבי זעם ובמלחמת לבנון השנייה (2006). הסקייהוק עבר שיפורים שונים במהלך שירותו וביניהם הארכת צינור הפליטה להפחתת הנזק מפגיעת טילי כתף מונחי חום, ושיפור אוויוני במערכות החימוש שמאפשר ירי טילי אוויר-אוויר שואפי חום (זהו פיתוח ישראלי ייחודי, ורק מטוסי הסקייהוק הישראלים היו בעלי יכולת שיגור טילי אוויר-אוויר).

כיום נותרו 44 מטוסי עיט מדגם "T" (דו מושבי) ו- "N" (חד מושבי) להדרכה ולאימון במגמת קרב בקורס טיס (השייכים לטייסת 102 שהיא טייסת ה"עיט" האחרונה).

ביוני 2005 אוזרחה האחזקה בטייסת 102 וכיום מרבית פעולות האחזקה בה מבוצעת על ידי קבלנים אזרחיים. חברת האחזקה "ראדא" התקינה במטוס מערכות חדשות, שנועדו לצמצם את הפער בינו לבין מטוסי הקרב החדשים של החיל‏[1]. בשנת 2008 גילתה ביקורת פתע של חיל האוויר שורת ליקויים בתחזוקת המטוסים, ומפקד החיל, עידו נחושתן, הורה על השבתת מערך הסקייהוק עד לתיקון הליקויים[2].

במהלך מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן שימשו מטוסי סקייהוק להטלת כרוזי תעמולה מעל רצועת עזה, כדי להעביר מסרים לתושבי רצועת עזה[3].

המטוס, אשר בו התחנכו דורות של טייסי קרב ונווטי קרב בחיל-האוויר, צפוי לצאת משירות במהלך שנת 2014‏[4], יחליף אותו מטוס M-346 מאסטר מתוצרת איטליה‏[5].

נתונים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות:1 או 2 (תלוי בדגם)
  • מוטת כנפיים: 8.5 מטר
  • גובה:15 רגל (5 מטר)
  • שטח כנף: 24.15 מ"ר
  • משקל ריק: 10,450 ליברות (4,750 ק"ג)
  • משקל טעון: 18,300 ליברות (8,318 ק"ג)
  • משקל ההמראה מקסימלי: 24,500 ליברות (11,136 ק"ג)

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית: 1,077 קמ"ש
  • טווח: 2,146 מייל, (3220 ק"מ)
  • גובה מקסימלי: 42,250 רגל (12,880 מטר)
  • קצב טיפוס: 8,440 רגל / דקה
  • עומס כנף: 344 ק"ג / מ"ר
  • דחף / משקל: 0.51
  • עומסי ג'י מרבים: בין 3- ל 8+ ג'י

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 4.5 טון חימוש הכולל את החימוש הבא

תותחים

‏2 X קולט MK-12 בקוטר 20 מילימטר

רקטות

‏4 X תרמילים מסוג לאו סימן 32 בקוטר 127 מילימטר

טילים

טילי אוויר אוויר
טילי אוויר קרקע
  • 2 X‏ AGM-12 בולפאפ
  • 2 X‏ AGM-62 וולאיי

פצצות

  • 6 X מצרר מסוג סימן 20 רוקאיי
  • 6 X מצרר מסוג סימן 7 רוקאיי
  • פצצות שימוש כללי מסדרת סימן 80
  • B-57 פצצה גרעינית
  • B-61 פצצה גרעינית
אחרים

עד 3 מכלי דלק בנפח של 370 גלונים

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעילות לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]