ההר

ההר
	כרזת הסרט
בימוי	יעל קיים
הופק בידי	יולי אוגוסט הפקות (ישראל)
תסריט	יעל קיים
עריכה	אור בן דוד
שחקנים ראשיים	שני קליין; אבשלום פולק
מוזיקה	אופיר לייבוביץ'
צילום	איתי מרום
מדינה	ישראל
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	2015
משך הקרנה	83 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	דרמה
	דף הסרט ב־IMDb

ההר הוא סרט הקולנוע הראשון באורך מלא שכתבה וביימה יעל קיים, קופרודוקציה ישראלית-דנית, באורך 83 דקות משנת 2015.

הקרנת הבכורה של "ההר" התקיימה במסגרת תחרות "אופקים חדשים", הבחירה הרשמית של פסטיבל ונציה. הוא הוקרן במסגרת "תגלית" בפסטיבל טורונטו, בפסטיבל "במאים חדשים, סרטים חדשים" של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) וזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סן פרנסיסקו (אנ') ובפרס הראשון בפסטיבל פְרִיבּוּר (אנ') שבשווייץ, בפְרִיבּוּר זכתה קיים גם בפרס דון קישוט לבמאיות פורצות דרך. קיים הייתה מועמדת עבור "ההר" לפרס הבמאית המצטיינת מטעם האיחוד האירופי.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבורת הסרט (שני קליין) היא אישה דתייה המתגוררת עם בעלה (אבשלום פולק) וארבעת ילדיהם בבית הממוקם במתחם בית הקברות היהודי בהר הזיתים. ימיה של הגיבורה עוברים עליה במלאכות הבית ובטיפול הילדים וכשבעלה חוזר הביתה בשעות ערב מאוחרות הוא מקדיש לה תשומת לב מועטה והיא חשה בדידות ותיסכול. באחד הלילות כשהיא יוצאת בתסכולה בסערה מן הבית, נקלעת גיבורת הסרט לחבורה של זונות, וסרסורים בפאתי בית הקברות. אותו מקרה מעורר בה עניין ודחייה ומוביל אותה לרצף של פעולות מחוץ לבית ובתוכו שבסופם מעשה בלתי נסלח.

ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים קיבלה את ההשראה לסרט "ההר" מהר הזיתים: "במשך שנים רבות רציתי לעשות סרט על הר הזיתים, המקום מפגין עוצמה רבה וממש דיבר אליי. המקום מכיל כל כך הרבה סיפורים, תקוות, חלומות ונראטיבים. זהו בית הקברות היהודי העתיק בעולם שעדיין פעיל." ^[1] ^[2]

באחד מביקוריה כשעמדה ליד קברה של המשוררת זלדה שמשקיף על הר הבית "עלה בי הדימוי הזה של אשה במטבח, עם הר כלים בכיור, משקיפה מהחלון על הר הבית, שמבחינתה הוא הבטחה לגאולה. אבל היא כמובן לא יודעת מתי הגאולה תגיע, ובינתיים היא בכלים. הדימוי הזה מאוד ריגש אותי ושלח אותי להתחיל לעבוד על התסריט."^[3]

קיים נסעה שוב ושוב להר הזיתים לבדה, בתחילה הגיעה בביגוד חילוני ואחר-כך בביגוד דתי (אותו לבשה גם בביתה), היא שוטטה בהר הזיתים והכירה אנשים שביקרו בו; קראה מקורות תנ"כיים, תלמודיים ונוצריים הקשורים להר הזיתים והלכה קיים לשיעורי תלמוד, היא התעניינה במושגי הגאולה.

הסרט הוא הקופרודוקציה הקולנועית הישראלית הראשונה בין ישראל לדנמרק, הופק בידי חברת יולי אוגוסט הפקות הישראלית וחברת ההפקה הדנית וינדלוב-לאסאן (Windelov/ Lassen). אחת ממפיקות הסרט הדניות, ויבקה וינדלוב (Vibeke Windeløv) (אנ'), הפיקה את סרטיו של לארס פון טרייר "רוקדת בחשיכה" (אנ') ו"דוגוויל".

הפוסט פרודקשן נעשה כולו בקופנהגן, דנמרק.

הצילומים התקיימו במשך 22 יום במרץ בשעות הלילה בהר הזיתים (בשנת 2014). פנים הבית צולם בירושלים. הסרט הוקרן בקולנוע לב תל אביב ובסינמטקים ברחבי הארץ.

העיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים הושפעה מציוריה של ארטמיסיה ג'נטילסקי שציירה נשים חזקות כמו יהודית שכורתת את ראשו של הולופרנס, יעל שהורגת את סיסרא. הדבר מתבטא בצעד הדרסטי שעושה הגיבורה בסיום הסרט. תצלומי פנים הבית הושפעו בצבעים ובקומפוזיציה מציוריה של ארטמיסיה. בהשפעת עתיקותו של הר הזיתים, בעזרת הצלם איתי מרום, המעצבת האמנותית נטע דרור ומעצבת התלבושות הילה גליק ניסתה קיים להקנות לפנים הבית חזות של מערה עתיקה ובו בזמן להוסיף לו נופך עכשווי.^[4]

גיבורת הסרט

הסרט "ההר" אינו ריאליסטי, אלא סימבולי, הוא אלגוריה, סוג של אגדה ואינו מנסה לתאר קהילה בת ימינו. הדמות הראשית מייצגת את האישה הדתייה שמשתדלת לעשות טוב בעולם לפי כל המידות הטובות. אולם היא אינה מצליחה להרגיש מסופקת ומאושרת מכך.^[2]

יעל קיים בריאיון בהארץ:

"יש כל כך הרבה דברים שאת אמורה להיות כאשה, עד שהרבה פעמים אנחנו כבר לא יודעות איך אנחנו אמורות להתנהג, ועניין אותי לבדוק את המקום הזה. עניין אותי ללכת עם הרעיון הזה של אשת חיל, של אשה שמנסה בכל כוחה להיות אשת חיל ולא מצליחה, שעושה כל מה שמצפים ממנה ועדיין היא לא אהובה, לא נחשקת על ידי בעלה. ודחייה כזאת, פיזית, היא עונש מאוד חזק. בקולנוע ובטלוויזיה הנשים תמיד נחשקות והגברים תמיד רוצים אותנו, אבל במציאות, כשזה לא כך, תחושת הכישלון היא אדירה. אני מניחה שגם גברים מרגישים כך לפעמים, אבל כאשה, בגלל שכל הזמן מפמפמים לך שאת צריכה להיות יפה ונחשקת – כשזה לא כך, הפגיעה מאוד גדולה".^[3]

קיים הושפעה בעשיית הסרט מסיפור מהתלמוד על רבי חייא ואשתו, על גבר שפורש מינית מאשתו וזה מסב לה צער רב. עניין אותה גם שבתלמוד אשתו של רבי חייא היא הדמות הראשית אבל אין לה שם והיא רצתה לקחת את זה לסרט שלה. ב"ההר" לדמות הראשית בסרט אין שם. הילדים קוראים לה אמא, עבד הפועל הפלסטיני קורא לה גברת ובעלה אינו קורא לה בשמה. הזונה היא היחידה ששואלת אותה לשמה, היא משתהה לרגע ואז עונה ששמה הוא צביה, אולם לא ניתן לדעת אם דיברה אמת. ^[5]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים עבדה ביחד עם המלהקת מיכל קורן. השחקנית והשחקן (שני קליין) והשחקן (אבשלום פולק) הראשיים הם חילוניים, אבל שתי הבנות הבכורות של בני הזוג (נגה יעקובוביץ’ וכרמל לוינסון) הן ממשפחות דתיות. היא חיפשה ילדות דתיות, מכיוון שחשבה שיהיה מסובך מדי לילדים ללמוד את הטקסים והתפילות היהודיות. היא מצאה אותן בסיוע קבוצת פייסבוק בשם "גם אני פמיניסטית *דתיה* - וגם לי אין חוש הומור". ^[2]

הפסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הסרט מורכב מפסקול שבו הרבה קולות של רוח, קיים רצתה ליצור את התחושה שהרוח קוראת לדמות הראשית. הפסקול עוצב בידי איציק כהן מישראל ופיטר אלברטסן מדנמרק. אופיר לייבוביץ' הלחין מוזיקה לחלק קצר של השבת.

פרסים ופסטיבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015 – פסטיבל הסרטים בוונציה, Orrizonti
2015 – הבחירה הרשמית בפסטיבל טורונטו, discovery
2015 – הבחירה הרשמית בפסטיבל הסרטים של מכון הסרטים האמריקאי (AFI)
2015 – הבחירה הרשמית בפסטיבל הסרטים של סלוניקי
2016 - הבחירה הרשמית בפסטיבל הסרטים של איסטנבול
2016 – פרס דון קישוט, פסטיבל הסרטים של פְרִיבּוּר
2016 – זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של פְרִיבּוּר
2016 - פסטיבל "במאים חדשים, סרטים חדשים" של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA)
2016 – הבחירה הרשמית בפסטיבל הסרטים של פאלם ספרינגס
2016 – הבחירה הרשמית בפסטיבל הסרטים של גטבורג
פרסי הפקה והפצה מטעם מעבדת הפיתוח "FRAMEWORK" בפסטיבל טורינו.
התסריט נתמך בידי המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים. הסרט קיבל את מענק הפיתוח של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות, בשיתוף קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי, הקרן לעידוד הסרט הישראלי מיסודה של התאחדות הקולנוע בישראל וקרן הקולנוע הדני.