לאו פון קפריבי
 | |||||
| לידה |
24 בפברואר 1831 שרלוטנבורג, ברלין, ממלכת פרוסיה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 בפברואר 1899 (בגיל 67) סקירן, הקיסרות הגרמנית  | ||||
| שם לידה |
Georg Leo von Caprivi de Caprera de Montecuccoli  | ||||
| מדינה | הקיסרות הגרמנית | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | עצמאי | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
הרוזן לאו פון קפריבי דה קפררה דה מונטקוצ'ולי (בגרמנית: Georg Leo Graf von Caprivi de Caprera de Montecuccoli; 24 בפברואר 1831 – 6 בפברואר 1899) היה איש צבא בדרגת תת אדמירל ומדינאי גרמני שהיה יורשו של אוטו פון ביסמרק בתפקיד קנצלר גרמניה, תפקיד בו שימש בין השנים 1890 ל-1894.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאו נולד בשרלוטנבורג (כיום מחוז בברלין), ליוליוס פון קפריבי (1797-1865), משפטן שאף שימש כשופט בבית המשפט העליון וחבר בבית הלורדים של פרוסיה. מקור משפחתו של אביו באיטליה ובסלובניה, שם משפחתם המקורי היה קופריבה אשר הגיע ממחוז קופריבניק בדרום סלובניה.
שירותו בצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
קפריבי נכנס לשירות הצבאי בשנת 1849, ונלחם במלחמת שלזוויג השנייה בשנת 1864. במלחמת אוסטריה–פרוסיה בשנת 1866 שירת בדרגת מיור בצוותו של פרידריך קרל, נסיך פרוסיה, ובמלחמת צרפת–פרוסיה בשנים 1870–1871 כראש מטה הקורפוס ה-10. לאחר המלחמה שירת קפריבי במשרד המלחמה הפרוסי, ובשנת 1882 מונה למפקד הדיוויזיה ה-30. בשנת 1883 מונה קפריבי לשר הצי, ולמרות התנגדויות מצד מפקדי הצי הצליח קפריבי לשפר מאוד את מבנה הצי. בשנת 1888 נקלע קפריבי לעימות עם וילהלם השני, קיסר גרמניה על מבנה הצי, ובעקבות כך התפטר מתפקידו. קפריבי מונה למפקד הקורפוס ה-10, ופיקד עליו עד לפברואר 1890.
תקופת כהונתו כקנצלר גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדיניות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממשל של קפריבי התאפיין במה שידוע להיסטוריונים כ"קורס החדש" במדיניות חוץ ופנים כאחד, עם מהלכים לקראת פיוס של הסוציאל-דמוקרטים בחזית המקומית, ובהתקדמות כלפי מדיניות החוץ הפרו הבריטית אשר באה לידי ביטוי בהסכם האנגלו הגרמני של יולי 1890 שבו הבריטים ויתרו על האי הלגולנד לגרמניה תמורת שליטה של האי זנזיבר. כמו כן, באותה תקופה נוספה לדרום-מערב אפריקה הגרמנית (נמיביה של ימינו), רצועת קפריבי, בליטה כלפי מזרח בין בוצואנה, אנגולה וזמביה של ימינו. באופן כללי, קפריבי לא האמין שגרמניה צריכה להתחרות עם מעצמות אחרות על מושבות מעבר לים אלא להתמקד במעמדה בתוך אירופה, שבה הבריטים רצו יחסים הדוקים יותר וממשלתו של קפריבי נכשלה בהשגת הסכם.
סיום ברית ביטוח המשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רק שבוע לאחר תחילת כהונתו, נאלץ קפריבי לבחור אם לחדש את ברית ביטוח המשנה, ברית חשאית שכרת ביסמרק עם רוסיה. קפריבי התנגד לרעיונות של מלחמה מונעת נגד רוסיה שפותחו על ידי הגנרל אלפרד פון ולדרזה. אף על פי כן, הוא נענה להחלטת פקידי משרד החוץ בראשות פרידריך פון הולשטיין לא לחדש את ברית ביטוח המשנה ולהתמקד בברית פשוטה יותר עם אוסטריה-הונגריה. מבלי שידע על קביעת משרד החוץ, וילהלם השני הבטיח באופן אישי לשגריר רוסיה הרוזן פאבל אנדרייביץ' שובאלוב שהאמנה תחודש. כשקפריבי דן בסוגיה עם הקיסר, וילהלם השני נכנע לקנצלר שלו, ולא היה מוכן לפטר קנצלר נוסף שבוע לאחר פיטורי ביסמרק. האמנה לא חודשה, ושובאלוב היה המום מההיפוך הפתאומי. בשנים שלאחר דחייה זו, רוסיה כונתה את הברית עם צרפת.
מדיניות סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדברי אנדרו קרלסון, קפריבי השיג הסכמים מסחריים עם אוסטריה, איטליה, שווייץ, ספרד, סרביה, רומניה, בלגיה ורוסיה. האמנות הפחיתו את המכסים החקלאיים, מה שהוריד את מחיר המזון בגרמניה. הם גם סייעו להרחבת יצוא הסחר הגרמני של מוצרים תעשייתיים. המתנגדים כעסו על ההקטנה של החקלאות הגרמנית לטובת פועלים עירוניים. בראשות East Elbian Junkers, קמה קואליציה שכללה איכרים, בעלי מלאכה ואינטלקטואלים שמרנים עוינים לחברה התעשייתית המתעוררת. הם דרשו מהקייזר לפטר את קפריבי. לפי ג'יימס סי האנט, הליגה האגררית הושקה בשנת 1893 כדי למחות על הפחתת המכסים על דגנים מיובאים. הליגה הייתה מאורגנת באופן ארצי כמו מפלגה פוליטית, עם סניפים מקומיים, משמעת ריכוזית ומצע ברור. היא נלחמה נגד סחר חופשי, תיעוש וליברליזם. האויב השנוא ביותר שלה היה הסוציאליזם, שהוא האשים את הקפיטליזם הפיננסי היהודי. הליגה עזרה לבסס אנטישמיות עממית מהסוג שפרח בשנות ה-30.
רפורמות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר רפורמות פרוגרסיביות בוצעו בתקופתו של קפריבי כקנצלר. העסקת ילדים מתחת לגיל 13 נאסרה ועבודה בגילאי 13 עד 18 הוגבלה ליום של 10 שעות לכל היותר. בשנת 1891 נאסרה העבודה ביום ראשון והועבר חוק הקובע שכר מינימום, ושעות העבודה לנשים הופחתו למקסימום 11 שעות ביום. בתי דין לתעשייה הוקמו בשנת 1890 לבוררות בסכסוכים תעשייתיים, וקפריבי הזמין נציגים של איגודי עובדים לשבת בבתי דין אלו. בנוסף, הורדו המכסים על יבוא עצים, בקר, שיפון וחיטה והצעת חוק מימון הגישה מס הכנסה פרוגרסיבי לפיו ככל שהרוויחו יותר, כך שילמו יותר מס. הישגים נוספים כללו את הצעות החוק של הצבא מ-1892 ו-1893, ואת ההסכם המסחרי עם רוסיה ב-1894.
התנגשות עם הקייזר[עריכת קוד מקור | עריכה]
קפריבי התנגש עם הקיסר וילהלם השני יותר ויותר במהלך כהונתו כקנצלר, והציע את התפטרותו כמעט תריסר פעמים בארבע שנים. הקייזר כינה אותו באופן פרטי "שמן זקן רגיש". הכעס של השמרנים התגבר, מלווה בהתקפות פומביות מתמידות של ביסמרק. קפריבי גם איבד את תמיכתם של הליברלים הלאומיים והפרוגרסיביים בתבוסה חקיקתית בשנת 1892 על הצעת חוק חינוכית המספקת בתי ספר קהילתיים, ניסיון כושל לשלב מחדש את מפלגת המרכז הקתולית לאחר הקולטורקאמפף. קפריבי, למרות שהוא עצמו היה פרוטסטנטי, נזקק ל-100 הקולות של מפלגת המרכז הקתולית, אבל זה הדאיג את הפוליטיקאים הפרוטסטנטים. קפריבי נאלץ להתפטר מתפקידו כשר-נשיא הפרוסי והוחלף על ידי הרוזן בותו צו אוילנברג, מה שהוביל לחלוקת סמכויות בלתי נסבלת בין הקנצלר לראש הממשלה הפרוסי. כאשר השניים התעמתו על רקע תיקונים לקוד הפלילי ב-1894, וילהלם השני דרש משניהם להתפטר. ירש אותם כלודוויג, נסיך הוהנלוהה-שילינגספירסט.
לאחר התפטרותו השמיד קפריבי את המסמכים שלו. בפנסיה, הוא סירב לדבר או לכתוב בפומבי על חוויותיו כקנצלר או לחלוק את דעותיו על אירועים אקטואליים. הוא נפטר ב-6 בפברואר 1899 בסקירן שבגרמניה (היום ידוע בתור סקוז'ין, פולין).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאומי לאו פון קריבי ברייכסטג הגרמני באתר גוגל ספרים חינם (בגרמנית)
- לאו פון קפריבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: אוטו פון ביסמרק |
קנצלר גרמניה 1890-1894 |
הבא: הנסיך כלודוויג צו הוהנלוהה-שילינגספירסט |