אבו נידאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבו נידאל
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

סַבְּרִי חַ'לִיל אלְ-בַּנַּאערבית: صبري خليل البنا; 16 במאי 193716 באוגוסט 2002) המוכר בכוניה אַבּוּ נִדַאל (أبو نضال), היה מנהיג פלסטיני שנודע בישראל בשל הקמת ארגון אבו נידאל, שביצע פיגועי טרור לאחר פרישתו מפת"ח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו נידאל נולד ביפו למשפחת פלאחים. לאחר קום מדינת ישראל גורשה משפחתו לשכם, שם גדל ועבד כמורה. אחרי מלחמת ששת הימים עבר לערב הסעודית, שם היה מורה. הצטרף לפת"ח באמצע שנות השישים, וב-1969 היה ראש נציגות פת"ח בסודאן ולאחר מכן בעיראק. בתקופת שהותו בעיראק יצר קשרים חמים עם המודיעין העיראקי.

אבו נידאל היה מידידיו הקרובים של יאסר ערפאת,[1] אולם מאוחר יותר ראה בו בוגד ברעיון הפלסטיני בשל נכונותו לפעול גם באופן מדיני. ב-1973 נידון למוות על ידי בית דין של הפת"ח. הוא נמלט בעזרת העיראקים והקים ארגון טרור, שנקרא "פת"ח – המועצה המהפכנית" ונודע גם בשם "יוני השחור", לציון יוני 1967. אבו נידאל נכשל מספר פעמים בניסיונות לרצוח את ערפאת, אותו נהג לכנות "בן היהודייה".[1]

ארגונו ביצע פיגועים באירופה, אסיה והמזרח התיכון, תוך שהוא נהנה מחסות ומקלט בעיראק, לוב וסוריה. אבו נידאל ביצע למעלה מ-100 פיגועים ביותר מ־20 מדינות, בהם:

מספר ימים לאחר ההתנקשות בארגוב, הפיץ אבו נידאל חוברת הסבר על ההתנקשות, שהסבירה כי היא לא היתה מעשה טרור אלא "תעמולה מזוינת". ארגוב נבחר כמטרה משום שהיה קשור, לדברי אבו נידאל, בניסיונות להפגיש באנגליה נציגים של אש"ף עם "נציגי היהדות הבינלאומית".[1]

הארגון הרג מספר אנשי אש"ף בולטים, שהיו מתונים מידי לטעמו, בהם אבו איאד ועיסאם סרטאווי, ונציגים דיפלומטיים של אש"ף ברחבי העולם.

כמו כן, הארגון הרג מספר[דרוש מקור] שגרירים ירדניים ותקף את שגרירויות ירדן במדינות שונות.

הוא שימש גם כלי בידי שירותי מודיעין של מדינות שנתנו לו את חסותן. כך הוא פעל בשנות ה-70 מטעם עיראק נגד מטרות סוריות, ואחר כך עבר לקבל חסות סורית ופעל נגד עיראק. ב-16 באוגוסט 2002 נמצא אבו נידאל ירוי בבגדאד. לא ידוע אם התאבד, נרצח בידי שלוחיו של סדאם חוסיין או חוסל על ידי מנגנוני מודיעין בריטיים או אמריקאיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אהוד יערי, זאב שיף, מלחמת שולל, עמ' 13.
  2. ^ מערכת וואלה! חדשות‏, נלחמים בטרור בטולוז: קווים לדמות הביון הצרפתי, באתר וואלה! NEWS‏, 21 במרץ 2012