שלמה ארגוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה ארגוב
Shlomo Argov.jpg
שלמה ארגוב
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 14 בדצמבר 1929
ירושלים, המנדט הבריטי
פטירה 23 בפברואר 2003 (בגיל 73)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ג'ורג'טאון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
שגריר ישראל בבריטניה ה־7
19791982
(כ־3 שנים)
תחת שר החוץ דיין, בגין ושמיר
שגריר ישראל במקסיקו
19711974
(כ־3 שנים)
תחת שר החוץ אבא אבן
שגריר ישראל בהולנד
19771979
(כשנתיים)
תחת שר החוץ משה דיין
תפקידים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שלמה ארגוב בצעירותו

שלמה ארגוב (14 בדצמבר 1929 - 23 בפברואר 2003) היה דיפלומט, פקיד בכיר במשרד החוץ של ישראל ושגריר ישראל בבריטניה ובארצות נוספות.

בעקבות התנקשות בחייו בידי אנשי אבו נידאל, נפצע קשה מאוד ונותר משותק לשארית חייו.[1]

למחרת ההתנקשות, ב-3 ביוני 1982, התכנסה ממשלת ישראל והחליטה על הפצצת ביירות. ביום שאחרי הגיבו באש"ף בהפגזת יישובי הגליל. צה"ל נכנס ללבנון יומיים לאחר מכן במבצע 'שלום הגליל' שהפך עם התמשכותו למלחמת לבנון הראשונה.[2] מהתבוננות באירועים ניתן להסיק שההתנקשות הייתה עילה בלבד לפתיחה ב'מלחמת הברירה' שתוכננה קודם בעקבות ההתקפות על ישראל וישראלים בידי ארגוני חבלה שמפקדותיהם בלבנון, ושליטת אש"ף באזור דרום לבנון.[1][3]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוב נולד ב-14 בדצמבר 1929 בירושלים, ליחיאל מרגובסקי ויהודית בת-ציון, דור שביעי למשפחת סלומון. אביו, שירת כקצין בדרגת מיג'ור בצבא הבריטי. למד בבית-ספר העממי "תחכמוני". בתיכון למד בגימנסיה העברית "רחביה", אותה סיים בשנת 1947. עם סיום לימודיו יצא עם חבריו למחנה הכנה ולאחר מכן, בראשית אוקטובר 1947, להכשרה מגויסת של הפלמ"ח בקיבוץ דפנה, ששובצה בפלוגה ט', של הגדוד השלישי. בסוף 1947 יצא לקורס מ"כים בקיבוץ דליה. עם סיום הקורס בפברואר 1948 שובץ כמ"כ בגדוד השלישי. בליל ה-26 במאי 1948, במסגרת מבצע יפתח, בקרב על צפת, הוביל כיתת לוחמים להתקפה על גשר הבניאס. הכוח נתקל באש חזקה ממוצב סורי וארגוב נפצע ואושפז, אך המשיך בשרותו. אחיו הצעיר, יוסי, נהרג באחת ההפגזות על ירושלים. לאחר שחרורו מצה"ל ובזכות שליטתו הרהוטה באנגלית, נבחר לשמש במשלחת מטעם המגבית היהודית המאוחדת שיצאה באפריל 1949 לארצות הברית לשם פעולות הסברה וגיוס אמצעים במסגרת המאמץ המלחמתי. ב-1950 הוא עבר לוושינגטון על מנת ללמוד לתואר ראשון ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון וקיבל את התואר ב-1952. ב-1955 סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון.

הוא החל את הקריירה הדיפלומטית שלו ב-1959, ושרת במגוון מישרות הן בישראל והן בחו"ל, בגאנה, בניגריה, בניו יורק ובוושינגטון (בכפיפות לשגריר דאז יצחק רבין).

משרותיו הדיפלומטית הבכירות

ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 ביוני 1982 השתתף ארגוב בארוחת ערב במלון דורצ'סטר בלונדון. בסיום הארוחה יצא ארגוב על מנת לשוב לרכבו שעמד ברחוב פארק ליין, בסמוך למלון. עוד לפני שהספיק ארגוב להגיע אל הרכב, התקרבו אליו שלושה מחבלים שחיכו לו במקום ואחד מהם ירה בראשו מטווח קצר. מאבטחו הבריטי קולין סימפסון רדף אחרי המתנקש – חוסיין ג'סן סעיד (סטודנט ירדני) – ירה בצווארו, ופצעו קשה, סעיד טופל ושרד. המתנקש ושותפיו: מרוואן אל-באנה (בן דודו של אבו נידאל) ונוואף אל-רוסאן (אזרח עיראקי בן 36), היו חברים בארגון הטרור של אבו נידאל. שני השותפים נמלטו ממקום הפיגוע אך נתפסו זמן קצר לאחר מכן בידי המשטרה הבריטית בדירה בלונדון. בגרדיאן נטען שראש החוליה, נוואף אל-רוסאן, היה קולונל במודדיעין העירקי, ושההתנקשות נועדה לגרום לפעולה של צה"ל בלבנון שתאפשר סיום של מלחמת איראן-עיראק בשם האחדות נגד ישראל[4].

כל השלושה נשפטו ונגזרו עליהם, במרץ 1983, עונשי מאסר שבין 30 ל-35 שנים. מאוחר יותר, הועברו שניים מהם למאסר בבתי חולים לחולי נפש בבריטניה.

חייו לאחר ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבו הקשה של ארגוב החמיר והוא נעשה משותק מצווארו ומטה.[5] מצבו היה קשה במיוחד בהתחשב בפעילותו לפני הפציעה והיותו דיפלומט פעיל ואדם בעל יכולות פיזיות ואינטלקטואליות מופלגות. מאז ניסיון ההתנקשות ועד מותו היה ארגוב מאושפז במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים בירושלים. אשתו חוה סעדה אותו כל השנים, עד מותה במאי 2002. לבני הזוג ארגוב שלושה ילדים.

ארגוב הלך לעולמו 21 שנים לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו, ב-23 בפברואר 2003, בן 73 היה במותו. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.[6][7]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הבינתחומי הרצליה קיימת "תוכנית ארגוב", המכשירה מדי שנה כ-20 סטודנטים מצטיינים, בשנת לימודיהם האחרונה, לפעילות ציבורית, דיפלומטית וייצוגית לישראל ולעם היהודי בעולם. התוכנית נפתחה ביוזמתו ובתמיכתו הכלכלית של בנו, גדעון ארגוב, ובשיתוף פרופסור אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי.

על שמו רחוב בשכונת תלפיות מזרח בירושלים.

במלאת 25 שנה להתנקשות וכארבע שנים אחר מותו, נערך באנגליה טקס אזכרה לזכרו, בהשתתפות בנו, המתגורר בבוסטון, שבארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שלושים שנה למלחמת לבנון: בנו של השגריר ארגוב נזכר, טל שלו, שבת 8 ביוני 2012, מדור צבא וביטחון, וואלה חדשות
  2. ^ על ההתנקשות בשלמה ארגוב באתר המכון לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח)
  3. ^ "אנחנו על השחור" סיפור חטיבה 500 במבצע שלום הגליל, 8 בינואר 2017 אתר יד לשריון
  4. ^ מערכת דבר, מפקד המתנקשים נארגוב היה קולונל במודיעין העיראקי, דבר, 8 במרץ 1983
  5. ^ י. פינקלסמון, שומר ראשון של ארגוב לא הבחין בזהות המתנקש, מעריב, 28 בינואר 1983
  6. ^ המצבה ומקום הקבר של שלמה ארגוב, באתר "פרויקט גלעד"
  7. ^ השגריר לשעבר ארגוב מת 21 שנה לאחר ניסיון ההתנקשות, ורד לוביץ', דיאנה בחור, 23 בפברואר 2003, ידיעות אחרונות