אגרריות
אַגְרָרִיּוּת היא תורה פוליטית המקדשת אורח חיים חקלאי ורואה בו דרך לעיצוב ערכים חברתיים כגון חופש, שוויון וצניעות. הרעיון האגררי בז לחיים העירוניים ותופס אותם כמדכאים ומשפילים[1].
הגישה האגררית אינה לכידה בפרשניותיה ובמהלך ההיסטוריה קיבלה משמעויות שונות, אשר נעות בין עמדות ליברליות לסוציאליסטיות. בעוד הגישה הליברלית מדגישה את ערך העצמאות שבאורח החיים החקלאי, הגישה הסוציאליסטית מתמקדת בשוויון בענף החקלאות באמצעות חלוקה הוגנת של הקרקעות (בשונה מהסוציאליזם הסטנדרטי, המקדם חלוקה מאוזנת של כלל אמצעי הייצור).
רעיונות המזכירים את התורה האגררית ניתן למצוא כבר בפולקלור הסיני העתיק, אך מקורות הגישה המודרנית הם בקבוצת הדיגרס (Diggers) האנגלית במאה ה-17 וכן באסכולה הפיזיוקרטית הצרפתית מן המאה ה-18. התפיסה הייתה חלק מן התפיסה הכלכלית הרפובליקנית בראשיתה והשפיעה על עיצוב הכלכלה האמריקאית בתחילתה. בתחילת המאה ה-20 היה הרעיון האגררי פופולרי בארצות צפון ומרכז אירופה, אך לאחר מלחמת העולם השנייה נעלם כמעט לגמרי. עם התחזקות התנועות הסביבתניות באירופה זכתה התפיסה בהתעניינות מחודשת, אם כי בצורה מתונה בהרבה מן האידאולוגיה המקורית. אחת המפלגות החזקות בפינלנד, "מפלגת המרכז" (שכונתה בעבר "הליגה האגררית") מגדירה עצמה כמפלגה אגררית ליברלית. בנוסף קיימות מפלגות אגרריות בשאר ארצות סקנדינביה וכן בבלארוס, בקזחסטן, באלבניה ובאוקראינה.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם התורה האגררית בלעז הוא: "אגרריאניזם" (Agrarianism), כאשר פירוש המילה Agrarian הוא "חקלאי". גיזרון המושג הוא מן המילה הלטינית agricultūra, שפירושה "מן השדה". מכאן הגיעה גם המונח המשפטי הרומי agrarius, שהתייחס לחוקים הדנים בחלוקת קרקעות ציבוריות בין אזרחים עניים. מקור הממשי של המונח אגרריות אינו ברור, אך יש להניח שהשימוש בו החל בארצות הברית בשלהי המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19. בתקופה זו בארצות הברית הייתה מקובלת תפיסה לפיה יש להשתית את הכלכלה על חקלאות (המשנה הכלכלית הרפובליקנית בעת ההיא), ידוע כי בשנת 1803 כתב הפוליטיקאי והסופר ג'ון טיילור (John Taylor of Caroline) סדרת מאמרים בהם הציג את משנתו הפוליטית תוך כדי שימוש במושג "אגרריות רפובליקנית" (Republican Agrarianism)[2].
עיקרי התורה האגררית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לתפיסה היו תומכים הן בארצות הברית והן באירופה, אך בזו התפתחו כמה זרמים בעלי מטרות שונות. בשנת 1969 פרסם הסופר האמריקאי מ. תומאס אינג (M. Thomas Inge) ספר בשם "אגרריות בספרות האמריקאית" ובו הציג כמה רעיונות על משותפים למגוון הזרמים באידאולוגיה האגררית[3]:
- חקלאות היא העיסוק היחיד המאפשר לעובדיו עצמאות מוחלטת מפאת חוסר התלות באמצעים חיצוניים (החקלאי יכול להתקיים אך ורק מרכושו).
- אורח החיים במרחב העירוני מגביל את עצמאות הפרט, פוגם בכבודו ומטפח בו סוג של חולשה אישיותית.
- החברה החקלאית (אנ'), המקדשת את ערכי העבודה, העצמאות ושיתוף הפעולה היא מודל ממשי לחברת מופת. האיכר חש כי הוא משמעותי בסדרי העולם כתוצאה מפריון עמלו. העשייה החקלאית מעניקה לו זהות, תחושה של קשר היסטורי לקרקע, מייצבת סביבה את המשפחה ומביאה עמה הרגשה של תועלת כללית. בעצם פעולת טיפוח הקרקע יש "טוב רוחני" המחזק תכונות אישיות עילאיות כגון: עצמאות, כבוד וטוהר מידות.
- החקלאות מחזקת את הקשר שבין האדם לטבע. אגרריאנים אשר החזיקו בגישה דתית ראו בכך דרך לחיזוק הקשר בין החקלאים לאמונה. האיכר הולך בדרכי האל על ידי הפחת חיים בשממה וביצירת סדר בכאוס שבטבע.
היסטוריה של האגרריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האגריקאלצ'רליזם הסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חקלאות בסין
התיעוד המוקדם ביותר של פילוסופיה אגררית מגיע מסין מן המאה השישית לפני הספירה. זרם פילוסופי זה, הנקרא בסינית "נונגיאה" (農家/农家), ובמערב מכונה "אגריקאלצ'רליזם" (Agriculturalism) נשען על המיתוס של הקיסר הסיני שנונג, מאמצע האלף השלישי לפנה"ס. על פי הפולקלור הסיני הקיסר שנונג לימד את העם הסיני כיצד לעסוק בחקלאות, המציא כלי עבודה רבים (מעדר, גרזן ומחרשה) ועבד בעצמו בחקלאות לצד פשוטי העם. הוגי האסכולה האגריקלצ'רית האמינו כי פיתוח חקלאי הוא הבסיס ליציבות החברה ולכן עסקו בלימוד טכניקות חקלאיות. בנוסף האמינו שעל המלך לעבוד את האדמה עם האיכרים וכן ששכרו יבוא מעמלו שלו, ולא ממיסים או מהממשלה. בניגוד לקונפוציוס התנגדו בני האסכולה לעקרון חלוקת העבודה וטענו כי כלכלת העם צריכה להתקיים בשוויוניות וללא תלות הדדית, אשר יתאפשרו דרך אורח חיים חקלאי[4].
תנועת הדיגרס – תחילת האגרריות הסוציאליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן מלחמת האזרחים האנגלית פעלה תנועה פוליטית בשם "הלוולרס" אשר דגלה במתן זכות בחירה לתושבי אנגליה, שוויון בפני החוק וסובלנות דתית. בשנת 1649 עזב ג'רראד וינסטלי, מהפכן פוליטי פרוטסטנטי והוגה, יחד עם ארבעה עשר מהפכנים נוספים את תנועה. הרקע לקרע היה מחלוקות בנוגע בעלות ציבורית ותפקיד החקלאות בעיצוב החברה. הקבוצה פרסמה פמפלט, בו כינו עצמם ה"לוולרים האמתיים" (True Levellers). עיקרי התפיסה של הלבלרים האמתיים היו: אורח חיים חקלאי, שוויון, בעלות ציבורית על הקניין ודמוקרטיה ישירה. רעיונות אלו התנועה השפיעו במידה רבה על ההגות האגררית וכן על ההגות האנרכיסטית. הלוולרים האמתיים החלו בהקמת קומונות ברחבי אנגליה בשל אופייה החקלאי של ההתיישבות, החלו להתייחס אליהם בשם "דיגרס" (חופרים), שהפך לשמה הרשמי של התנועה[5].
האסכולה הפיזיוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האסכולה הכלכלית הפיזיוקרטית הייתה שמה של קבוצת כלכלנים צרפתים במאה ה-18 אשר האמינו כי עושרן של אומות נגזר מתפוקתן החקלאית. פירוש המילה פיזיוקרטי ביוונית הוא "ממשלת הטבע". רעיונות האסכולה נחשבים בעייני רבים כמשנה הכלכלית הסדורה הראשונה. ההגות הפיזיוקרטית הושפעה מאוד מן המציאות בתקופתה: הן מעובדה שעיקר כוח העבודה בעת ההיא היה חקלאי והן מעוצמתה של הכלכלה הסינית, שהייתה חזקה במיוחד. לאור אלו ייחסו הפיזיוקרטים חשיבות רבה לעבודת השדה, ראו בכלכלה הסינית מודל, ואף התעניינו באגריקלצ'רליזם העתיק[6].
הפיזיוקרטים האמינו ב"סדר טבעי" של חוקים אשר יאפשרו לפרטים בחברה לחיות בשיתוף פעולה ובחופש. את הרעיון שאבו מן תפיסת הסדר הטבעי הסינית לפיה תפקוד הממשלה הוא מיטבי כאשר התושבים חיים בהרמוניה. בנוסף ראו חשיבות עליונה בחירות הכלכלית וטבעו את המונח לסה פר, בו משתמשים עד היום לתיאור כלכלת שוק אידיאלית, ללא התערבות ממשלתית. הרעיון התבסס הן על ההנחה שאנשים יגדילו את פריון עמלם אם הרווח יגיע אליהם ולא לאחרים, והן על המחשבה שהתערבות חיצונית בשוק אינה טבעית ופוגמת ביכולת האזרחים לשכור בחופשיות. כמו כן האמינו בזכות לקניין פרטי ובחשיבות שבהשתת הכלכלה על השקעות והון.
תומאס ג'פרסון – אגרריות בכלכלה האמריקאית המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימס הרינגטון היה תאורטיקן פוליטי אנגלי במאה ה-17 אשר תמך ברפובליקניות. חיבורו הידוע היה "רפובליקת אוקיאניה" מ-1656 אשר עסק ברעיון החוקה, רפובליקאניזם אוטופי ואגרריות. הגותו, ועוד רעיונות של פילוסופים רפובליקנים נוספים השפיעו על בניית תשתית כלכלית אגרריות במושבות האנגליות בפנסילבניה, קרולינה וג'ורג'יה. מוכרת במיוחד "תוכנית אוגלטורפ", שקרויה על שם מייסד ג'ורג'יה, ג'יימס אדוארד אוגלטורפ. במסגרת התכנית קודמו רפורמות אגרריות לחלוקה שוויונית של הקרקע[7].
בסוף המאה ה-18 החל ויכוח פנים פרלמנטרי סביב המדיניות הריכוזית של המפלגה הפדרליסטית. הריב הוביל לפיצול וליצירת המפלגה הדמוקרטית רפבוליקנית. תומאס ג'פרסון, נשיאה השלישי של ארצות הברית, שעמד בראש המפלגה החל לקדם רעיונות כלכליים חדשים, אשר תאמו את משנתו הדמוקרטית. ג'פרסון טען כי הריכוזיות בכלכלה, התיעוש הרב ואופן חלוקת המיסים יוצרים חברת מעמדות בה יש תלות של השכבות החלשות בחזקות, דבר הפוגם בהליך הדמוקרטי התקין. אחד הביטויים לתיקון אותו ניסה להוביל היה תמיכה במדיניות כלכלית אגררית. במסגרת הרפורמה הממשלה יצרה תעדוף כלכלי לחקלאות על פני התעשייה. ג'פרסון האמין באגרריות גם מתוך תפיסות אידאולוגיות ודתיות. בהגותו הושפע הן מדברי ג'ון לוק לפיהם האיכרים אמורים להיות בעליה החוקיים של הקרקע והן מן האמונה הדתית שעובדי האדמה הם נבחרי האל.
אגרריות באירופה – העידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות המהפכה התעשייתית נגרם נזק רב לענף החקלאות המסורתי מפאת חוסר יעילותו. כתוצאה איכרים רבים נאלצו להפסיק את לעסוק בעבודות השדה או לחלופין לעבוד בחלקות גדולות וריכוזיות, השייכות לבעלי הון. הדבר הוביל לתסיסה של הרעיון האגררי באמצע המאה ה-19 והקמת מפלגות המקדשות את ערך החקלאות.
המפלגות האגרריות קדמו חלוקה מחודשת של הקרקע, כך שלחקלאים תהיה אדמה בבעלותם ולא יעלצו לעבוד עבור אחרים. בנוסף המפלגות עודדו הקמה של קואופרטיבים כפריים, דרכם היה פשוט יותר לאיכרים לשמר רווח מעשייתם. רבות מן הפלגות היו בעלות אופי לאומני, הדבר נבע הן מהקשר העמוק של החקלאים לקרקע, ערך שקודש בקרב לאומנים ובהן בשל העובדה שרבים מן האיכרים עבדו אדמות השייכות לבעלי הון זרים. על אף זאת חלק מן המפלגות היו בעלות גוון פוליטי שמאלי מובהק. דוגמה ידועה היא המפלגה הסוציאל-רבולוציונית (ס"ר) ברוסיה. הס"ר הייתה מפלגה אגררית במהותה וקדמה ותומכיה היו בעיקר חקלאים והשפיעה רבות על תנועות החקלאית במזרח אירופה. ידוע גם כן הפוליטיקאי הפולני בולסלו לימנובסקי (Bolesław Limanowski), אשר קידם חקיקה אגררית סוציאליסטית חדשנית.
לאחר מלחמת העולם השנייה דוכא הרעיון האגררי, בעיקר בשל החלשות התנועות הלאומניות. ברית המועצות חששה שמפלגות אגרריות יהוו תשתית לרעיונות לאומניים ועל כן דכאה תנועות ומפלגות אלו במזרח (שם היו עיקר התנועות האגרריות). אמנם, ברבות השנים זכתה האגרריות בהתעניינות מחודשת דווקא במערב. בארצות הברית קמו תנועות אגרריות בדרום המדינה כמו "האגרריים הדרומיים" (The southern agrarians) אשר עודדו אורח חיים כפרי. תפיסותיהם הכלכליות הציגו אלטרנטיבה לכלכלה הקיינסיאנית לכלכלת השוק התאגידית. התעוררות נוספת התעצמה בשל התנועה הירוקה. כאמור המפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט הפיני-"מפלגת המרכז" היא מפלגה אגררית. בעבר הייתה מפלגת השלטון בפינלנד ואף נשיאי פינלנד לאורי קריסטיאן רלנדר (1925–1931), קורסטי קליו (1937–1940) ואורהו קקונן (1956–1982). כמו כן, מפלגות אגרריות קיימות במדינות רבות באירופה ובאסיה ואף באוסטרליה, קוסטריקה וטנזניה. גם במדינת מינסוטה שבארצות הברית ישנה את מפלגת העבודה הדמקורטית של החקלאים (Minnesota Democratic–Farmer–Labor Party).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Definition of AGRARIANISM, www.merriam-webster.com (באנגלית)
- ^ agrarianism | Definition, Ideals, History, & Proponents, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ Agrarianism, xroads.virginia.edu
- ^ Wiebke Denecke, The Dynamics of Masters Literature, Harvard University Asia Center, 2011-01-05, ISBN 978-1-68417-058-6
- ^ The Britannica guide to political and social movements that changed the modern world, 1st ed, New York: Britannica Educational Pub. in association with Rosen Educational Services, 2010, ISBN 978-1-61530-062-4
- ^ Derk Bodde, Essays on Chinese Civilization, 1982-01-01 doi: 10.1515/9781400853328
- ^ Thomas P. Govan, Agrarian and Agrarianism: A Study in the Use and Abuse of Words, The Journal of Southern History 30, 1964, עמ' 35–47 doi: 10.2307/2205372
