אהרן לנגרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אהרן לנגרמן (20 ביוני 192527 בנובמבר 1997) היה איש חינוך ישראלי ומנכ"ל משרד הסעד (היום "משרד הרווחה והביטחון החברתי").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בוויסבדן, גרמניה, למשה יהודה ליב לנגרמן וגיטל לבית זיסקינד. צאצא מצד אמו לרבי מנחם מנדל מרימנוב ולרבי אלימלך מליז'נסק. בזמן מלחמת העולם הראשונה ברח אביו מגליציה לברלין כדי להימנע מגיוס לצבא האוסטרו-הונגרי, והאם עברה עם ילדיה לווינה, ומשם עברה המשפחה לגרמניה. במאי 1934 עלה ארצה עם אחיו שלמה ואמו, שבארץ כבר חיכו להם אחותו בלומה ואחיו משולם. התיישבו ברעננה. סיים את לימודי בית הספר היסודי הכללי בעיר בשנת 1939. בכתה ח' נאלץ לעזוב את בית הספר כדי לעזור בפרנסת המשפחה. עבד במשך כמה חודשים באריזת תפוזים.

בשנים 1939–1941 התגורר במושב העובדים כפר פינס ושם הצטרף לחברת נוער של עליית הנוער. היה בין חברי הגרעין הקיבוצי של חברת הנוער, ויחד עמם הצטרף לקבוצת "רמת השומרון" בפרדס חנה, שעלתה לאחר מכן להתיישבות בנגב, לקיבוץ בארות יצחק.

בשנים 1942–1945 היה חבר קיבוץ בארות יצחק. בשנת 1945 נשלח על ידי הקיבוץ ללמוד בסמינר להכשרת מדריכים של הסוכנות היהודית בירושלים. בשנים 1946–1949, לאחר תום לימודיו בסמינר, התבקש להיות מדריך של קבוצת ילדים מ"ילדי טהרן", כולם ניצולי שואה, שלמדו בסקטור הדתי בבית הספר החקלאי ב"מקוה ישראל". באותה תקופה השתתף גם בהגנה על האזור, ובעיקר על הדרך לירושלים בתקופת מלחמת השחרור.

בשנים 1950–1952 היה שליח הקיבוץ בתנועת הנוער "בני עקיבא", שם שימש מרכז פעילות התנועה בקרב העולים החדשים ולאחר מכן ריכז את מחלקת ההדרכה. כתב חומרי הדרכה לגילים השונים וריכז סמינריונים למדריכים. באותן שנים השלים את בחינות הבגרות, מתוך כוונה להמשיך את לימודיו באוניברסיטה. בשנים 1953–1954 עבד במרכז לתרבות של תנועת "הפועל המזרחי" וריכז את פעולות ההשתלמות והתרבות בקרב ההתיישבות העובדת.

בשנים 1955–1961 למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים למקרא וספרות עברית, לתואר ראשון בספרות עברית במגמה מורחבת לתואר שני. בתקופה זו שימש מפקח על מועדוני ילדים ונוער של ארגון "תקוותנו" והמשיך בכתיבת חומרי הוראה והדרכה עבור משרד החינוך.

בשנים 1957–1961 שימש מורה בסמינר למורות "אפרתה", בעיקר במתודיקה של המקצועות, וכן לימד ספרות ומקרא בסמינרים למורים של הסוכנות היהודית.

בשנת 1961 התקבל לעבודה במשרד הסעד כמפקח על השתלמות עובדי החינוך. בתחילה ריכז גם שני קורסים מטעם יוניצ"ף למנהלים ורכזים חינוכיים בפנימיות לנוער בסיכון ולעבריינים צעירים. בשנת 1963 ייסד את "המדרשה להכשרת עובדים חינוכיים סוציאליים" עבור שירותי המשרד,[1] במסגרתה פותחו תוכניות הכשרה למדריכים ומטפלים במוסדות לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים,[2] וכן למעונות רשות חסות הנוער ולמדריכים שפעלו עם נוער בסיכון. בנוסף עסקה המדרשה בפעולות השתלמות לכלל עובדי הרווחה.

בשנת 1967 נתמנה לסגן מנהל כללי ומנהל האגף לילד ונוער, מבחן ומוסדות.[3][4][5] בשנים 1971–1974 התבקש על ידי הנהלת המשרד לארגן אגף חדש במשרד: האגף למחקר, תכנון והכשרת עובדים. בשנת 1974 מונה על ידי שר הסעד מיכאל חזני כממלא מקום למנכ"ל המשרד. בשנת 1976 מונה על ידי השר זבולון המר כמנכ"ל משרד הסעד.[6][7] שימש בתפקידו עד שנת 1978.[8]

בשנת 1979 החל לשמש מנהל המרכז לשירותי התנדבות. באותה עת עסק, יחד עם אחרים, בהקמת המועצה הלאומית לשלום הילד.[9][10] היה פעיל מרכזי במועצה כמעט עד יומו האחרון. מאז פרישתו ממשרד הסעד עסק בייעוץ לגופים שונים בנושאים של יחסי אנוש.

לנגרמן שימש בהתנדבות בהנהלות של גופים ציבוריים שונים: בשנים 1983–1986 היה יו"ר הדירקטוריון של החברה למתנ"סים, ועד 1993 חבר הדירקטוריון של החברה. בשנים 1982–1992 היה נציג ציבור במועצה להשכלה גבוהה. משנת 1980 וכמעט עד יומו האחרון היה חבר המועצה לביקורת סרטים ומחזות.

לנגרמן היה ראש הוועדה לבדיקת מצב הילדים בפנימיות שבאחריות משרד העבודה והרווחה בשנת 1988. היה ראש ועדת המומחים לקביעת סטנדרטים לפנימיות ב-1995, והיה ראש הוועדה לתשלומי הורים במערכת החינוך.

בשנת 1998 נוסד יום עיון שנתי לזכרו של אהרן לנגרמן במועצה הלאומית לשלום הילד.[11]

בשנת 1958 נשא אהרן לנגרמן לאישה את שושנה לבית פינצ'ובר. לזוג נולדו ארבעה ילדים. התגוררו בירושלים.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]