מיכאל חזני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאל חזני
Michael Hazani.jpg
תאריך לידה 27 ביוני 1913
תאריך פטירה 2 ביולי 1975 (בגיל 62)
ממשלות 15, 16, 17
כנסות 2 - 8
סיעה הפועל המזרחי, חזית דתית לאומית, המפד"ל
תפקידים בולטים

יעקב מיכאל חזני (קנטרוביץ) (27 ביוני 1913 - 2 ביולי 1975) שר וחבר הכנסת, מראשי המפד"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזני נולד בבנדין, פולין. הוא למד בישיבת "תורת חיים" (ישיבת בריסק) בוורשה, והוסמך לרבנות. כמו כן, למד חזני לימודים כלליים, ונבחן בבחינות הבגרות במסגרת אקסטרנית. חזני עלה ארצה בשנת 1932.

עלה ארצה ב-1932 כאשר הגיע להשתתף במשחקי המכביה ושינה את שם משפחתו, כדי שיוכל להישאר בארץ[1]. לאחר עלייתו לארץ עבד כפועל חקלאי, והיה מראשוני כפר יעבץ. לאחר מכן התגורר חזני בכפר הרא"ה ובכפר אברהם והיה ממייסדי קיבוץ טירת צבי.

כמו כן היה חזני ממייסדי "השומר הדתי" ומפעילי "החלוץ המזרחי", ופעיל בארגון "ההגנה".

חזני אף עבד במרכז החקלאי של הפועל-המזרחי, ולימים כיהן כיושב-ראש המרכז. בתפקידו זה פעל רבות להתרחבות ההתיישבות הדתית, והיה אב ופטרון להתיישבות הדתית בארץ ישראל. חזני אף כיהן כחבר הנהלת מוסד הרב קוק בירושלים.

בחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזני נבחר לראשונה לכנסת כחבר הכנסת השנייה בשנת 1951, וכיהן בה ברציפות עד ליום פטירתו, באמצע ימיה של הכנסת השמינית, בשנת 1975. חזני כיהן כחבר כנסת מטעם סיעת הפועל המזרחי, והחל משנת 1955, עם איחוד המזרחי והפועל המזרחי – כחבר כנסת מטעם סיעת המפד"ל. חזני כיהן כחבר הוועד הפועל של ”הפועל המזרחי” וחבר הנהלת המפד”ל.

הוא כיהן בכנסת השנייה והשלישית כחבר בוועדת הפנים, והחל בכנסת השלישית ועד הכנסת השביעית כיהן ברציפות כחבר בוועדת הכספים, והיה מעמודי התווך של ועדת הכספים, (ולאחר מכן - של ועדת השרים לענייני כלכלה), וממעצבי המדיניות הכלכלית והפיננסית של מדינת ישראל[דרוש מקור]. בנוסף היה סגן יו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל.

לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכינון ממשלתה השנייה של גולדה מאיר, נבחר חזני ב-22 בדצמבר 1969 לכהן כסגן שר החינוך והתרבות. כסגן שר החינוך יישר הדורים עם השר הממונה[דרוש מקור].

כהונתו בתפקיד נמשכה מספר חודשים, ובסבב התפקידים הפנימי שהתקיים בסיעת המפד"ל לאחר פטירתו של יו"ר המפד"ל, השר חיים משה שפירא, נבחר חזני ב-1 בספטמבר 1970 לראשונה כחבר הממשלה, בתפקיד שר הסעד.

בכהונתו כשר הסעד נודעה ברבים דאגתו וחרדתו לחלשים ולחסרי האונים שבחברה הישראלית, נזקקי הסעד, ללא הבדל בין יהודים לשאינם יהודים[דרוש מקור]. כשר הסעד הנהיג גישה של סעד ממלכתי לנזקקים, בזכות ולא בחסד, והעלה, באמצעות מאבקים רבים על תקציבו, את משרד הסעד לדרגה של אחד מן המרכזיים שבמשרדי הממשלה[דרוש מקור].

בתפקידו זה, החל חזני גם לגייס מתנדבות לשירות לאומי, בשנת 1970. שנה לאחר מכן, העביר חזני בממשלה החלטה להכיר במפעל ההתנדבות של השירות הלאומי, ולעודדו. בעקבות החלטה זו הוקמה האגודה להתנדבות בעם[2]. חזני אף הציע למנוע מבנות שהצהירו ולא עשו שירות לאומי את הלימוד באוניברסיטאות[3].

חזני כיהן בתפקיד זה משך שלוש שנים וחצי, בשתי ממשלותיה של גולדה מאיר, עד לפרישתו מממשלת גולדה מאיר ב-4 באפריל 1974. במשך כשבעה חודשים שב חזני לכהן כחבר כנסת מן המנין, ועם הצטרפותה המאוחרת של המפד"ל לממשלתו של יצחק רבין, ב-29 באוקטובר 1974, שב חזני לכהן כשר הסעד, עד ליום פטירתו.

חזני הלך לעולמו בפתאומיות באמצע נאומו, בחנוכת מרכז הסהר האדום לנשים מוכות בעיר ג'נין[4], ביום כ"ג בתמוז ה'תשל"ה, 2 ביולי 1975, מספר ימים לאחר יום הולדתו ה-62. הובא למנוחות בהלוויה ממלכתית בבית הקברות בהר הזיתים.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדוכן הכנסת (בעריכת אריה האן, 1965)
  • הטיפול הפרלמנטרי בתקציב המדינה והפיקוח על ביצועו (1966)
  • מאמרים בעיתון "הצופה" בענייני דת ומדינה, חקלאות והתיישבות, חברה וכלכלה.

לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של השר מיכאל חזני נקרא היישוב נצר חזני בגוש קטיף, שהוקם כהיאחזות נח"ל בשנת 1973, ולקראת אזרוחה של ההיאחזות, והעלייה לקרקע, הוסב שמה בחודש שבט ה'תשל"ז (פברואר 1977), בהסכמת ראש הממשלה דאז, יצחק רבין לנצר חזני. בעקבות פינוי היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות בתאריך י"ג במנחם-אב ה'תשס"ה, 18 באוגוסט 2005, הוקם בשנת 2010 יישוב חדש באותו שם במועצה אזורית נחל שורק.

ביישוב אלון שבות שבגוש עציון נקרא על שמו רחוב ראשי, "מעלה מיכאל", כאות הוקרה על כך שהוא תמך ועזר הרבה בהקמת היישוב. רחוב על שמו בחדרה ובקרית מוצקין. כמו כן, נקרא על שמו של השר חזני בית הספר המרכזי לעובדים בשירותים החברתיים שעל יד משרד הרווחה, הממוקם בקרית הממשלה בירושלים. מדי שנה מעניק משרד הרווחה את פרס חזני לחדשנות בשירותי רווחה, ליחיד או צוות שהצטיינו בשיפור השירותים החברתיים[5].

כמו כן, יצאו לזכרו הקבצים הבאים:

  • שאול מייזליש, אבי ההתיישבות הדתית - סיפור חייו של השר מיכאל חזני (1978)
  • קובץ לזכרו של השר מיכאל חזני ז"ל, בתוך "שנה בשנה" תש"מ (1980), עמ' 450–464.
  • מאמרים בעיתון "הצופה" לזכרו בשנת העשור ובשנת הי"ג לפטירתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שבת בשבתו, פרשת פינחס, ה'תשס"ט.
  2. ^ זרח ורהפטיג, חוקה לישראל-בין דת ומדינה, עמ' 260 (הוצאת מסילות)
  3. ^ ניסים משעלבקרוב תידון הצעתי למנוע קבלת בנות שלא שרתו את המדינה, מעריב, 8 בפברואר 1971
  4. ^ מת שר הסעד מיכאל חזני, דבר, 3 ביולי 1975
  5. ^ פרס חזני לחדשנות בשירותי רווחה