אולימפיאדת הכימיה הבין-לאומית

אולימפיאדת הכימיה הבין-לאומית (באנגלית: The International Chemistry Olympiad, בראשי תיבות: IChO) היא תחרות אקדמית שנתית לתלמידי תיכון. זוהי אחת מתוך 4 אולימפיאדות מדעיות בינלאומיות שמיון אליהן נערך על ידי מערכת החינוך - אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית, אולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית והאולימפיאדה הבינלאומית במדעי המחשב - ואחת מתוך 14 אולימפיאדות מדעיות בינלאומיות סך הכל.

כיום משתתפות באולימפיאדה 75 מדינות מרחבי העולם. הוועידה הראשונה התקיימה בפראג שבצ'כוסלובקיה ב-1968. האירוע התקיים מדי שנה מאז, חוץ משנת 1971. מרכז המידע הבינלאומי של אולימפיאדת הכימיה הבינלאומית מבוסס בברטיסלבה, סלובקיה.

משלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחות שהשתתפו באירועים הראשונים היו ברובן מדינות הגוש המזרחי לשעבר, ועד 1980, אולימפיאדת הכימיה הבינלאומית השנתית ה-12, שהאירוע התקיים מחוץ לגוש באוסטריה. עד 4 תלמידים לכל נבחרת ארצית מתחרים סביב יולי הן במדור תאורטי והן כמגוון ניסיוני, כאשר כמחצית מהמשתתפים מקבלים מדליות.

כל משלחת מורכבת מארבעה תלמידים ושני מדריכים (אחד מהם מוגדר כראש המשלחת או "מורה ראשי"). משלחת עשויה לכלול גם קומץ אורחים ומשקיפים מדעיים. על התלמידים להיות מתחת לגיל 20 ואין להירשם כתלמידים קבועים במוסדות חינוך על-תיכוניים.

מדינות המעוניינות להשתתף באיגוד חייבים לשלוח משקיפים לשתי אולימפיאדות רצופות, לפני שהתלמידים יוכלו להשתתף באירוע. בסך הכל השתתפו 68 מדינות ב-IChO ה-38 ב-2006: 67 כמשתתפות ו-1 כמשקיפות. בשנת 2017 יותר מ-80 מדינות השתתפו באולימפיאדה.

אירועים אלה הם גם הזדמנויות מצוינות לתלמידים לפגוש אנשים מכל רחבי העולם אשר חולקים אינטרסים דומים, לבקר במקומות שונים, כדי ליצור קשר עם תרבויות שונות. ככל שמטרות התחרות יוצרות, תחרויות ה- ICHO מסייעות להגברת יחסי הידידות בקרב צעירים ממדינות שונות; הם מעודדים שיתוף פעולה והבנה בינלאומית.

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל התחילה להשתתף באולימפיאדה בשנת 2005. המיונים לנבחרות בהשגחת נבחרות ישראל במדעים, ומאז החלה להשתתף, זכו חברי המשלחות הישראליות בכל שנה במדליות ותעודות הצטיינות.^[1]

מהלך התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הלימודים כוללת נושאים מתחומי כימיה שונים, כולל כימיה אורגנית, כימיה אי-אורגנית, כימיה פיזיקלית, כימיה אנליטית, ביוכימיה, ספקטרוסקופיה ועוד. אף על פי שחלק מהנושאים הללו נכללים ברוב תוכניות הכימיה של בתי הספר התיכוניים, ברוב המקרים, הם מוערכים ברמה הרבה יותר עמוקה ורבים עשויים לדרוש רמה של ידע והבנה הדומה לרמה של השכלה על-תיכונית. בנוסף, המדינה המארחת של כל IChO בעיות סדרה של בעיות הכנה היטב לקראת התחרות מדי שנה. בעיות הכנה אלה מכסות נושאים ספציפיים בעומק רב יותר מאשר בחינוך על-תיכוני טיפוסי. ההכנה לאולימפיאדת הכימיה הבינלאומית דורשת רמה גבוהה של הבנה ועניין בכימיה ויכולת יוצאת דופן להתייחס לנושאים כימיים אחד עם השני, כמו גם עם העולם המעשי.

שלבי המבחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר מושבעים מדעי, אשר מותקן על ידי המדינה המארחת, מציע את המשימות. חבר המושבעים הבינלאומי, המורכב משני המדריכים מכל אחת מהמדינות המשתתפות, דן במשימות התחרות ומתרגם אותן לשפת העדפת התלמידים. מכיוון שהמדריכים בוחנים את הבחינות לפני שהן ניתנות למשתתפים, כל תקשורת בין החניכים לתלמידים אסורה בהחלט לפני השלמת שתי הבחינות, והתלמידים נדרשים למסור טלפונים ניידים ומחשבים ניידים למארגן.

התחרות מורכבת משני מבחנים, בדיקה תאורטית ובחינה מעשית. משך שני המבחנים עד 5 שעות, והם מוחזקים בימים נפרדים, כאשר הבדיקה המעשית מתקיימת בדרך כלל לפני הבחינה התאורטית. בבדיקה התאורטית יש ערך של 60 נקודות ובחינה המעשית יש ערך של 40 נקודות. התלמידים מקבלים את הבדיקות מתורגמות לשפות העדפה. חובתם של החונכים לתרגם את הבחינות מאנגלית לפני שהן ניתנות למשתתפים.

כל בדיקה נבחנת באופן עצמאי מהשני, וסכום תוצאות הבדיקות קובע את התוצאה הכוללת של המשתתף. לאחר שהבחינות נערכות ומוערכות על ידי ועדה שמונתה על ידי המדינה המארחת ולפני הצגת פרסים, מדריכים דנים בהערכת הבחינות עם שופטי הוועדה כדי להבטיח את ההוגנות בהערכתם.

דירוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליית זהב מה- ICHO ה -40 כל המשתתפים מדורגים על סמך ציונים בודדים שלהם ולא מקבלים ציונים רשמיים צוות. מדליות זהב מוענקות לכ -10% מהסטודנטים, מדליות כסף מוענקות לכ -20% מהסטודנטים הבאים, ומדליות ברונזה מוענקות ל -30% מהסטודנטים הבאים. המספר המדויק של מדליות הוחלט על הסקירה העיוורת של התוצאות. אותות נכבדים מוענקות ל -10% הבאים של המשתתפים שלא זכו במדליה. פרס מיוחד אחד ניתן לסטודנט שמשיג את הציון הגבוה ביותר הכולל. שני פרסים מיוחדים נפרדים ניתנים לתלמידים אשר מקבלים את הציון הטוב ביותר בבדיקות התאורטיות והמעשיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של אולימפיאדת הכימיה הבינלאומית פותח בצ'כוסלובקיה לשעבר ב -1968. הוא נועד במטרה להגדיל את מספר המגעים הבינלאומיים ואת חילופי המידע בין האומות. הזמנות הועברו על ידי הוועדה הלאומית הצ'כוסלובקית לכל מדינות ברית ורשה, למעט רומניה (בשל נושאים פוליטיים בין רומניה לברית המועצות). אולם במאי 1968, היחסים בין צ'כוסלובקיה לברית המועצות נעשו עדינים כל כך שרק פולין והונגריה השתתפו בתחרות הבינלאומית הראשונה.

אולימפיאדת הכימיה הבינלאומית הראשונה התקיימה בפראג בין 18 ל -21 ביוני 1968. כל אחת משלוש המדינות המשתתפות שלחה צוות של שישה סטודנטים, וארבע משימות תאורטיות היו אמורות להיפתר. כבר הוצעו הנחיות לתחרויות הבאות. אולימפיאדת הכימיה השנייה התקיימה ב -1969 בפולין, ובולגריה השתתפה גם היא, ברית המועצות וגרמניה המזרחית שלחו משקיפים. כל צוות היה מורכב מחמישה תלמידים, והוסיפה תחרות ניסויית. הוחלט להזמין עוד מדינות סוציאליסטיות לתחרויות הבאות ולהגביל את מספר התלמידים לארבעה. האולימפיאדה השלישית ב -1970 אורגנה בהונגריה עם גרמניה המזרחית, רומניה וברית המועצות כמדינות חדשות. בתחרות זו חולקו לראשונה יותר משלושה פרסים.

לא התקיימה אולימפיאדה בשנת 1971, כמו בסוף התחרות בשנת 1970, מארגן לארח את האירוע הבא לא יכול להיות מוסכם על. זה היה נפתר במשך שלוש השנים הבאות על ידי הסכמה דיפלומטית על ברית המועצות לארח 1972, בולגריה בשנת 1973, ורומניה בשנת 1974, החל את המסורת כדי להחליט על השנים המארחות מראש. 1972 הייתה הפעם הראשונה שבה משימות הכנה עבור אולימפיאדת הכימיה הבינלאומית נוצרה. כמו כן, במושב המושבעים, הוצע כי הזמנות יש לשלוח וייטנאם, מונגוליה, וקובה. לצערנו, הזמנות אלה לא נשלחו, והותירה שבעה להתחרות ב -1973.

ב -1974, רומניה הזמינה את שוודיה ויוגוסלביה לאולימפיאדה בבוקרשט, גרמניה ואוסטריה שלחו משקיפים. הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הייתה המדינה הראשונה של נאט"ו עם משקיף בהווה, וזה היה יכול להתרחש רק משום שממשלת ברנדט קיבלה חוזים במזרח. כך, ב -1975, גם גרמניה המערבית, אוסטריה ובלגיה השתתפו באולימפיאדת הכימיה הבינלאומית.

האולימפיאדה הראשונה במדינה לא-סוציאליסטית התקיימה ב -1980 בלינץ שבאוסטריה, אם כי ברית המועצות לא השתתפה. מאז גדל מספר המדינות המשתתפות בהתמדה. בשנת 1980, רק 13 מדינות השתתפו אך מספר זה גדל ל־21 על ידי אולימפיאדת 1984 בפרנקפורט / מיין. עם נפילת מסך הברזל ופירוק ברית המועצות למדינות עצמאיות בתחילת שנות התשעים, גדל מספר המשתתפים שוב. בנוסף, התעניינותן הגוברת של מדינות אסיה ואמריקה הלטינית התבררה עם מספר המשתתפים. בסך הכל השתתפו בשנת 1998 47 משלחות. כיום, 75 מדינות משתתפות באולימפיאדת הכימיה הבינלאומית.

רשימת המדינות המארחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת המדינות והערים המארחות את התחרויות:^[2]

מספר	שנה	עיר	מדינה מארחת	תאריך
1	1968	פראג	צ'כוסלובקיה	יוני 18–21
2	1969	קטוביץ	פולין	יוני 16–20
3	1970	בודפשט	הונגריה	יולי 1–5
—	1971	לא התקיימה
4	1972	מוסקבה	ברית המועצות	יולי 1–10
5	1973	סופיה	בולגריה	יולי 1–10
6	1974	בוקרשט	רומניה	יולי 1–10
7	1975	בודפשט	הונגריה	יולי 1–10
8	1976	האלה	גרמניה המזרחית	יולי 10–19
9	1977	ברטיסלאבה	צ'כוסלובקיה	יולי 4–14
10	1978	ורשה	פולין	יולי 3–13
11	1979	לנינגרד	ברית המועצות	יולי 2–11
12	1980	לינץ	אוסטריה	יולי 13–23
13	1981	בורגס	בולגריה	יולי 13–23
14	1982	סטוקהולם	שוודיה	יולי 3–12
15	1983	טימישוארה	רומניה	יולי 2–11
16	1984	פרנקפורט	גרמניה המערבית	יולי 1–10
17	1985	ברטיסלאבה	צ'כוסלובקיה	יולי 1–8
18	1986	ליידן	הולנד	יולי 6–15
19	1987	בודפשט	הונגריה	יולי 6–15
20	1988	אספו	פינלנד	יולי 2–9
21	1989	האלה	גרמניה המזרחית	יולי 2–10
22	1990	פריז	צרפת	יולי 8–17
23	1991	קטוביץ	פולין	יולי 7–15
24	1992	וושינגטון די. סי.	ארצות הברית	יולי 11–22
25	1993	רומא	איטליה	יולי 11–22
26	1994^[3]	אוסלו	נורווגיה	יולי 3–11
27	1995	בייג'ינג	סין	יולי 13–20
28	1996	מוסקבה	רוסיה	יולי 14–23
29	1997	מונטריאול	קנדה	יולי 13–22
30	1998	קנברה	אוסטרליה	יולי 5–14
31	1999	בנגקוק	תאילנד	יולי 4–11
32	2000	קופנהגן	דנמרק	יולי 2–11
33	2001	ניו דלהי	הודו	יולי 6–15
34	2002	ליידן	הולנד	יולי 5–14
35	2003	אתונה	יוון	יולי 5–14
36	2004	ברלין	גרמניה	יולי 18–27
37	2005	טייפה	טאיוואן	יולי 16–25
38	2006^[4]	סיאול	קוריאה הדרומית	יולי 1–11
39	2007^[5]	מוסקבה	רוסיה	יולי 15–24
40	2008^[6]	בודפשט	הונגריה	יולי 12–21
41	2009	לונדון	בריטניה	יולי 18–27
42	2010^[7]	טוקיו	יפן	יולי 19–28
43	2011	אנקרה	טורקיה	יולי 9–18
44	2012	וושינגטון די. סי.	ארצות הברית	יולי 21–30
45	2013^[8]	מוסקבה	רוסיה	יולי 15–24
46	2014^[9]	האנוי	וייטנאם	יולי 20–29
47	2015^[10]	באקו	אזרבייג'ן	יולי 20–29
48	2016^[11]	טביליסי	גיאורגיה	23 יולי – 1 אוגוסט
49	2017^[12]	בנגקוק	תאילנד	יולי 6–15
50	2018^[13]	פראג	צ'כיה	יולי 19–29
51	2019	פריז	צרפת	יולי 21–30
52	2020	איסטנבול	טורקיה	יולי 23–30
53	2021	אוסקה	יפן	24 יולי – 2 אוגוסט
54	2022	טיינג'ין	סין	יולי 10–18
55	2023	ציריך	שווייץ	יולי 16–25
56	2024	ריאד	ערב הסעודית	יולי 21–31
57	2025		איחוד האמירויות הערביות	יולי
58	2026		אוזבקיסטן

לוח מדליות שיאי כל הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת שיאי מס' המדליות ל-10 הדירוגים הראשונים, נכון לשנת 2021:^[14]

דירוג	מדינה	זהב	כסף	ארד	סה"כ
1	הרפובליקה העממית של סין (CHN) ‏	103	29	4	136
2	דרום קוריאה דרום קוריאה (KOR) ‏	69	31	17	117
3	רוסיה רוסיה (RUS) ‏	66	34	11	111
4	טאיוואן טאיוואן (TWN) ‏	57	51	11	119
5	ארצות הברית ארצות הברית (USA) ‏	49	66	33	148
6	פולין פולין (POL) ‏	44	75	62	181
7	איראן איראן (IRN) ‏	39	52	24	115
8	סינגפור סינגפור (SGP) ‏	38	54	36	128
9	הונגריה הונגריה (HUN) ‏	37	84	53	174
10	רומניה רומניה (ROM) ‏	32	72	57	161
סה"כ (10 מדינות)		534	548	308	1390