אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית היא תחרות בינלאומית שנתית בפיזיקה לתלמידי תיכון. התחרות נערכה לראשונה בוורשה, בירת פולין ב-1967.

כל מדינה המשתתפת בתחרות שולחת משלחת בת חמישה תלמידים ושני מלווים, ורשאית לשלוח משגיחים יחד עם המשלחת. המשלחת נבחרת על ידי תחרויות מקדימות ברמה ארצית. התלמידים נבחנים כיחידים, באמצעות מבחנים תאורטיים ומעבדתיים. בתום התחרות מוענקות מדליות זהב, כסף וארד לתלמידים המצטיינים. ציונים לשבח מחולקים למספר תלמידים נוספים.

אורך הבחינה התאורטית הוא חמש שעות, והיא מורכבת משלוש שאלות. על פי רוב לכל שאלה יש מספר סעיפי משנה. אורך הבחינה המעשית אף הוא כחמש שעות. לעתים הבחינה המעשית מחולקת לשני חלקים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר חודשים לפני אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית הראשונה ב-1967, מארגני התחרות שבפולין שלחו הזמנות לכל מדינות מרכז אירופה. בולגריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה ורומניה נענו להזמנה (5 מדינות, כולל פולין המארגנת). כל מדינה שלחה נבחרת בת 3 תלמידי תיכון, ומלווה אחד. אופי התחרות נקבע על פי כללי שלב הגמר של אולימפיאדת הפיזיקה הפולנית: היום הראשון מוקדש לשאלות תאורטיות וביום השני לביצוע ניסוי. הבדל אחד בין התחרות הבינלאומית לזו הפולנית הוא בכך שהתלמידים היו צריכים להמתין עד לבדיקת תשובותיהם. בזמן הבדיקה התלמידים נסעו לסיור בקרקוב וגדנסק. בתחרות הראשונה התלמידים נדרשו לענות על ארבע שאלות תאורטיות, ואחת ניסויית.

האולימפיאדה השנייה אורגנה על ידי פרופסור קונפלבי בבודפשט, בירת הונגריה בשנת 1968. בשנה זו השתתפו 8 מדינות בתחרות. למדינות שהשתתפו שנה קודם הצטרפו גרמניה המזרחית, ברית המועצות ויוגוסלביה. גם הפעם כל מדינה שלחה שלושה תלמידי תיכון ומלווה אחד. זמן מה לפני התחרות השנייה, יוסדו החוקים והכללים של החוקים באופן מפורש. המסמכים אושרו על ידי מלווי המשלחות מספר חודשים אחרי התחרות בפגישה שערכו בצ'כוסלובקיה.

האולימפיאדה אורגנה בפעם השלישית על ידי פרופסור קוסטיאל בברנו שבצ'כוסלובקיה ב-1969. כל מדינה שלחה חמישה תלמידי תיכון ושני מלווים. התחרות בברנו נעשתה בהתאם לכללים שגובשו מספר חודשים קודם לכן.

בפעם הרביעית, האולימפיאדה התקיימה במוסקבה, בירת ברית המועצות ב-1970. כל מדינה מהמדינות המשתתפות יוצגה על ידי שישה תלמידים ושני מלווים. בשנה זו הוכנסו שינויים קלים לתקנון התחרות.

מאז הפעם החמישית שהתחרות התקיימה בסופיה, בירת בולגריה ב-1971, ועד היום, כל קבוצה מנתה חמישה תלמידים ושני מלווים. התחרות לא התקיימה ב-1978 וב-1980, בגלל כניסתן של מדינות מערביות לתחרות. המדינה הקפיטליסטית הראשונה שהשתתפה בתחרות הייתה מערב גרמניה. הוצעה האפשרות שלסירוגין התחרות תאורגן על ידי מדינות הגוש המזרחי והמערבי. אולם מספר מדינות מערביות דחו את ההצעה. מדינות הגוש המזרחי סירבו לארגן את התחרות ב-1978 וב-1980. ב-1982 התחרות חזרה להתקיים במתכונת שנתית, משום שהצטרפו מספיק מדינות מערביות לחלוק את עול הארגון. כיום, רשימת המדינות המארחות נקבעת מבעוד מועד. לאחר הצטרפות מדינה חדשה לתחרות, עליה להודיע תוך שלוש שנים על מוכנותה לארח את האולימפיאדה. לאחר הודעה זו, המדינה נכנסת לרשימת המתנה, שאורכה מספר עשרות שנים. מדינה אשר לא תעשה כך, תושעה מהתחרות באופן זמני. צרפת הושעתה באופן זה בשנת 2000.

מבנה התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות מתבצעת בשני ימים. יום אחד מוקדש לשאלות תאורטיות (שלוש שאלות המכסות לפחות ארבעה נושאים אשר נלמדים בבית ספר תיכון). מספר הנקודות המרבי בחלק זה הוא 30. יום נוסף מוקדש לשאלות ניסוייות (שאלה אחת או שתיים). מספר הנקודות המרבי בחלק זה הוא 20. בין שני ימים אלו יש לפחות יום אחד של מנוחה. שני המבחנים אורכים כחמש שעות כל אחד. המשתתפים הם תלמידי תיכונים, אך לא תלמידי מכללות או אוניברסיטאות. לרוב כל קבוצה מורכבת מחמישה תלמידים, ושני מלווים.

כמות הנקודות המינימלית הנדרשת על מנת לזכות במדליות אולימפיות או ציון לשבח נקבעת על ידי המארגנים בהתאם לחוקים הקבועים. לפני כמה שנים חל שינוי בתקנון, וכעת חלוקת המדליות היא: מדליית זהב מוענקת ל-8% המשתתפים הראשונים, על פי דירוג הנקודות. מדליית כסף או זהב מוענקת ל-25% הראשונים. מדליה אולימפית מוענקת ל-50% הראשונים. ציון לשבח או מדליה אולימפית מוענקים ל-67% הראשונים. יתר המתחרים מקבלים תעודות השתתפות. המתחרה בעל הציון הגבוה ביותר זוכה בפרס מיוחד, בנוסף למדליית הזהב.

התחרות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך המיון של נבחרת ישראל לאולימפיאדה הבינלאומית (ולאסייתית) נמשך כשנה. משתתפים בו תלמידי כיתות י' ויא'. השלב הראשון מורכב ממבחן בן כ-20 שאלות סגורות. בשלב זה משתתפים מדי שנה כ-3000 תלמידי פיזיקה מרחבי הארץ. כ-300 מהתלמידים שהשתתפו בשלב הראשון ממשיכים אל השלב השני. השלב השני מורכב ממבחן עם שאלות סגורות, ומשתי שאלות פתוחות. השלב השלישי מתקיים בחופשת הקיץ בטכניון. במחנה ההכנה, התלמידים לומדים בצורה אינטנסיבית שלל נושאים בפיזיקה, כהכנה לאולימפיאדות. במהלך המחנה מתקיימים מדי יום מבחן ומעבדה. מתוך ה-30 עוברים כ-15 לשלב הרביעי. ה-15 הנותרים עוברים שלב של למידה עצמית, תוך הגשת תרגילים ועבודות במתכונת שבועית לצוות האולימפיאדה. בחופשת פסח מתקיים מחנה נוסף, שבו נבחרים 8 תלמידים שייצגו את ישראל באולימפיאדת הפיזיקה האסייתית, שמתקיימת באביב. לאחר שהנבחרת שבה מהאולימפיאדה האסייתית, נבחרים חמישה תלמידים שיסעו לאולימפיאדה הבינלאומית, שמתקיימת בקיץ. כך, לאחר למעלה משנה של מיונים, נבחרים הנציגים של ישראל לאולימפיאדה הבינלאומית.

השתתפות ישראל באולימפיאדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל השתתפה לראשונה באולימפיאדה הבינלאומית ה-25 שהתקיימה בסין בשנת 1994.

ישראל עתידה לארח את האולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה בשנת 2019.

עד כה זכתה ישראל ב-6 מדליות זהב באולימפיאדה הבינלאומית, שהושגו על ידי:

  • אריאל אמיר (1999)
  • איתמר חסון (2009)
  • גל דור (2011)
  • אסף רוזן (2011)
  • דן קרלינר (2013)
  • גיא סגל (2014)

בנוסף, באולימפיאדת הפיזיקה האסייתית זכו יעקב ניימן (2003) וגל דור (2011) במדליות זהב.

רשימת המדינות המארחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שנה מדינה עיר מארחת
1 1967 פוליןפולין  פולין ורשה
2 1968 הונגריההונגריה  הונגריה בודפשט
3 1969 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה ברנו
4 1970 ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות מוסקבה
5 1971 בולגריהבולגריה  בולגריה סופיה
6 1972 רומניהרומניה  רומניה בוקרשט
7 1974 פוליןפולין  פולין ורשה
8 1975 גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית  גרמניה המזרחית Güstrow}
9 1976 הונגריההונגריה  הונגריה בודפשט
10 1977 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה הראדץ קראלובה
11 1979 ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות מוסקבה
12 1981 בולגריהבולגריה  בולגריה ורנה
13 1982 גרמניה המערביתגרמניה המערבית  גרמניה המערבית Malente
14 1983 רומניהרומניה  רומניה בוקרשט
15 1984 שוודיהשוודיה  שוודיה Sigtuna
16 1985 יוגוסלביהיוגוסלביה  יוגוסלביה Portorož
17 1986 בריטניהבריטניה  בריטניה לונדון
18 1987 גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית  גרמניה המזרחית יינה
19 1988 אוסטריהאוסטריה  אוסטריה באד אישל
20 1989 פוליןפולין  פולין ורשה
21 1990 הולנדהולנד  הולנד חרונינגן
22 1991 קובהקובה  קובה הוואנה
23 1992 פינלנדפינלנד  פינלנד הלסינקי
24 1993 ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית ויליאמסבורג
25 1994 סיןסין  סין בייג'ינג
26 1995 אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה קנברה
27 1996 נורווגיהנורווגיה  נורווגיה אוסלו
28 1997 קנדהקנדה  קנדה Greater Sudbury
29 1998 איסלנדאיסלנד  איסלנד רייקיאוויק
30 1999 איטליהאיטליה  איטליה פדובה
31 2000 בריטניהבריטניה  בריטניה לסטר
32 2001 טורקיהטורקיה  טורקיה אנטליה
33 2002 אינדונזיהאינדונזיה  אינדונזיה באלי
34 2003 טייוואןטייוואן  טייוואן טאיפיי
35 2004 דרום קוריאהדרום קוריאה  דרום קוריאה Pohang
36 2005 ספרדספרד  ספרד סלמנקה
37 2006 סינגפורסינגפור  סינגפור סינגפור
38 2007 איראןאיראן  איראן אספהאן
39 2008 וייטנאםוייטנאם  וייטנאם האנוי
40 2009 מקסיקומקסיקו  מקסיקו מרידה
41 2010 קרואטיהקרואטיה  קרואטיה זאגרב
42 2011 תאילנדתאילנד  תאילנד בנגקוק
43 2012 אסטוניהאסטוניה  אסטוניה טרטו וטאלין
44 2013 דנמרקדנמרק  דנמרק קופנהגן
45 2014 קזחסטןקזחסטן  קזחסטן אסטנה
46 2015 הודוהודו  הודו מומבאי
47 2016 שווייץשווייץ  שווייץ וליכטנשטייןליכטנשטיין  ליכטנשטיין ציריך
48 2017 אינדונזיהאינדונזיה  אינדונזיה לא נבחרה
49 2018 פורטוגלפורטוגל  פורטוגל לא נבחרה
50 2019 ישראלישראל  ישראל לא נבחרה
51 2020 ליטאליטא  ליטא לא נבחרה
52 2021 אינדונזיהאינדונזיה  אינדונזיה לא נבחרה
53 2022 יפןיפן  יפן לא נבחרה
54 2023 איראןאיראן  איראן לא נבחרה
55 2024 צרפתצרפת  צרפת לא נבחרה
56 2025 קולומביהקולומביה  קולומביה לא נבחרה
57 2026 לא נבחרה לא נבחרה
58 2027 דרום קוריאהדרום קוריאה  דרום קוריאה לא נבחרה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]