בסיס חיל האוויר לוד

בסיס חיל האוויר לוד – בח"א 27
RAF Lydda

סמל הבסיס
נתוני השדה
קוד IATA ‏TLV‏ קוד ICAO ‏LLBG‏
סוג השדה	צבאי ואזרחי
תקופת הפעילות	1965 – ינואר 2010 (כ־45 שנים)
מפעיל	חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה	לוד
קואורדינטות	32°00′37″N 34°53′54″E
גובה מעל פני הים	41 מטר (135 רגל)
מסלולי טיסה
כיוון מגנטי אורך סוג מסלול רגל מטר 03/21 5,840 1,780 בטון אספלט 08/26 11,998 3,657 בטון אספלט 12/30 10,210 3,112 בטון אספלט
(למפת גוש דן מוגדלת)   בח"א 27 (למפת גוש דן רגילה)   בח"א 27 (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בח"א 27 (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בח"א 27

בסיס חיל האוויר לוד (בח"א 27) היה בסיס טיסה ותובלת אוויר היסטורי של חיל האוויר הישראלי. הבסיס שכן בצמידות לנמל התעופה בן-גוריון ועשה שימוש באותם מסלולי הטיסה של השדה האזרחי. בשנת 2008 החלה סגירתו של הבסיס בשלבים, עד שבינואר 2010 נסגר סופית ורוב יחידותיו הועברו לבסיס נבטים. הבסיס חזר לפעילות בזמן "מבצע שאגת הארי".

היסטוריה

הקמת שדה התעופה בתקופת המנדט הבריטי

שדה התעופה המשמש את נמל התעופה האזרחי בן-גוריון ואשר שימש גם את הבסיס הצבאי בח"א 27, תוכנן והוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20. בשנת 1934 החלה בניית השדה ובשנת 1937 נחנכו מסלולי הטיסה הראשון מבטון, אורך כל אחד מהמסלולים עמד על 800 מטר ורוחבם הגיע ל-100 מטר. הבריטים העניקו לשדה את השם "שדה התעופה וילהלמה", על שם המושבה הטמפלרית הסמוכה וילהלמה (לימים מושב בני עטרות).

בתחילה שימש שדה התעופה כשדה אזרחי בלבד, אולם במהלך שנת 1942, נסלל בשדה מסלול נוסף על ידי כוחות אמריקאים והחל מחודש יולי 1942 ועד נובמבר שנת 1943, הוצבו והופעלו מהשדה מטוסי בואינג B-17 מבצר מעופף ו-B-24 ליברייטור של חיל האוויר חיל האוויר של כוחות צבא היבשה של ארצות הברית במזרח התיכון .

ב-1 במרץ 1943, בעקבות התפשטות הלחימה במערכה במזרח התיכון במסגרת מלחמת העולם השנייה, הוסב השדה לשדה תעופה צבאי של חיל האוויר המלכותי הבריטי, בשם RAF Lydda.

בשנת 1946 שב השדה לפעול במתכונת אזרחית.

פעילות צבאית בשדה בשנותיה הראשונות של המדינה

באפריל 1948 נפסקה פעילותו האזרחית של השדה במסגרת המנדט הבריטי והוא הועבר לידי הלגיון הערבי. ביולי 1948 במסגרת "מבצע דני") במהלך מלחמת העצמאות, נכבש שדה התעופה מידי הלגיון הערבי על ידי חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה. בנובמבר 1948 נפתח השדה כשדה התעופה הרשמי של מדינת ישראל, ושמו שונה ל"שדה התעופה לוד".

במהלך מלחמת סיני פעלה בבסיס טייסת 200 הצרפתית הזמנית. הטייסת הורכבה מ-18 מטוסי F-84 ת'אנדרג'ט צרפתיים. המטוסים וטייסיהם הצרפתיים הגיעו מבסיס אווירי סיינט דיזייה מלהקי היירוט הצרפתיים: EC. 1/2 Cigognes,‏ EC. 2/2 Côte-d'Or ו-EC. 3/2 Alsace. לצדה פעלו טייסת 199 וטייסת 201 הצרפתיות הזמניות, שכללו מטוסי דאסו מיסטר 4 והוצבו בבסיס רמת דוד.

בסיס חיל האוויר הישראלי

באוגוסט 1958 מונה המנהל האזרחי של שדה התעופה למפקדו בחירום. במחצית השנייה של 1959 הוקמה מסגרת ארגונית צבאית במילואים בשדה שנקראה בח"א 27. המסגרת החדשה הוכפפה ברגיעה לבסיס תל נוף ובחירום למפקדת חיל האוויר.

ב-15 במאי 1963 הוקם בשדה התעופה לוד, גף טיסה צבאי (כשלוחה של טייסת 103). הגף נשאר כפוף לבסיס תל-נוף וכלל חמישה מטוסי סטרטוקרוזר ("ענק") מדגם אזרחי שנרכשו מארצות הברית, וזוג מטוסי דקוטה. באותה שנה הוקמה יחידת הקישור לתעשייה אווירית 231. ב-1 ביולי 1964 הפך הגף לטייסת "הבין-לאומית", היא טייסת 120.

ב־15 במרץ 1965 הוקם בח"א 27 כבסיס סדיר, לקראת קליטת סוללות ההוק.

במאי 1967, שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, הובאה טייסת 107 לפריסה בבסיס, כדי שלמטוסי האוראגן קצרי הטווח יהיה קל יותר להגיע לחזית המצרית. ב-1 ביוני 1971 הוקמה טייסת 122, כטייסת דקוטות.

ב-14 באוקטובר 1973 הוקמה בבסיס טייסת 131, כטייסת "קרנפים", וכשנה לאחר מכן, ב-15 באוגוסט 1974 הועברה "טייסת 103" מבסיס תל-נוף לבסיס לוד, וזאת במסגרת ריכוז מטוסי התובלה בשדה, כבסיס מטוסי התובלה הבינונית והכבדה.

בשנת 1987 נפתחה בבסיס "טייסת נווטי תובלה ומכוננים" (נתו"ם) שהיא מגמה בקורס הטיס ושלוחה של בית הספר לטיסה.

הבסיס, טייסותיו ויחידותיו, היו מעורבים במבצעים והפעולות הבאים (רשימה חלקית מאוד):

• מבצע אנטבה (שנת 1976)
• מבצע משה (נובמבר 1984 עד ינואר 1985)
• מבצע שלמה (שנת 1991)
• "מבצע ניצני תקווה" בעת רצח העם ברואנדה (שנת 1994)
• משלחת רפואית של צה"ל למקדוניה, להגשת סיוע רפואי לפליטי המלחמה בקוסובו (שנת 1999)

סגירת הבסיס

ב-25 באוגוסט 2008, כחלק מהמגמה הכלל־צה"לית של העברת בסיסים מהמרכז לנגב, הועברו כמעט כל טייסות התובלה של חיל האוויר והיחידות אשר פעלו בבח"א 27, לבסיס נבטים שבנגב הצפוני.

הבסיס היה החלוץ בצה"ל בירידה לנגב, ועלוּת העברתו, ובכך העברת מרבית יחידותיו אל בסיס נבטים, הוערכה ב-1.62 מיליארד שקל נכון לאוגוסט 2008.

הבסיס נסגר בהדרגה. בשלב ראשון, עד 27 באוגוסט 2008 (תאריך שבו התקיים טקס הסגירה הרשמי), עברו רוב טייסות ויחידות הבסיס (למעט טייסת 122, יחשת"פ וי"ק 533) אל בסיס נבטים. טייסת 122 עברה לנבטים ב-8 בפברואר 2009, ועד תחילת ינואר 2010 הועברו היחידות הנותרות משטח הבסיס. יחשת"פ עברה לשני מיקומים חדשים, לבניין הכנרית במטה חיל האוויר שבמחנה הקריה ולבסיס פלמחים. י"ק 533 עברה לבית הספר לנ"מ.

בחודש מרץ 2010 הועבר שטחו של הבסיס (כ-1,500 דונם) לאחריותו של משרד הביטחון, לצורך שיקום המקרקעין והמים, ולאחר מכן לידי מינהל מקרקעי ישראל.

בדצמבר 2014 הודיע משרד הביטחון כי פינוי הבסיס הושלם. במסגרת הפינוי נהרסו חלק מהמבנים וכן פונו 50 אלף מ"ר של גגות אזבסט.

נכון לשנת 2023, בוצעו סקרי קרקע ובדיקות להימצאות גזים וכימיקלים בעומק האדמה, בכל שטח הבסיס שפונה. בבדיקות וסקרים אלה, נמצאו חריגות של עשרות אחוזים מעל התקנים, בקיומם של כימיקלים וגזים רעילים בקרקע. נכון לחודש אוקטובר 2023, טרם הסתיימה החקירה הכוללת בשטח.

לפי החלטות ממשלה והסכמים בין הגופים השונים, חולק שטח הבסיס בין התעשייה האווירית, שקיבלה את כל השטח הבנוי (כ-500 דונם), ורשות שדות התעופה, שקיבלה את כל שטח רחבות המטוסים ומסלולי ההסעה, מהכביש המנהלתי המקביל למסלול המזרחי, ומערבה (כ-1,000 דונם).

פעילות צבאית בשדה לאחר סגירתו

במהלך מבצע שאגת הארי, במסגרת ההיערכות של חיל האוויר האמריקאי למלחמה מול איראן הוא הציב בשטח ישראל עשרות מטוסי תדלוק, מאות חיילים אמריקאים עם מערך טכני ומערך קרקע אשר הוצבו בשטח נמל התעופה בן-גוריון. האמריקאים מינו מפקד לבסיס, ובמקביל צה"ל גייס מפקד נוסף בדרגת תת-אלוף אשר שירת בעברו כמפקד בסיס בחיל האוויר. הם אחראים על כל פעולות התיאום בין האמריקאים לצה"ל ולגופים של רשות שדות התעופה.

יחידות ששכנו בבסיס

חיל האוויר המלכותי

החל משנת 1938 ואילך, הוצבו בשדה והופעלו ממנו הטייסות הצבאיות שלהלן:

• טייסת RAF‏ 14 – מטוסי בריסטול־בלנהיים IV (שנת 1941).
• טייסת RAF‏ 33 – גף מטוסי גלוסטר גלדיאטור (שנת 1938).
• טייסת RAF‏ 55 – גף מטוסי מרטין בולטימור (שנת 1942).
• טייסת RAF‏ 134 – מטוסי סופרמארין ספיטפייר VB (שנת 1942).
• טייסת RAF‏ 162 – גף מטוסי בריסטול־בלנהיים V (שנת 1942).
• טייסת RAF‏ 203 – מטוסי בריסטול־בלנהיים IV (שנת 1941).
• טייסת RAF‏ 211 – מטוסי בריסטול־בלנהיים I (שנת 1941).
• טייסת RAF‏ 294 – גף מטוסי ויקרס ולינגטון (שנת 1944).
• טייסת RAF‏ 1413 – מטאורולוגית (משנת 1942 ועד 1943, ושוב ב-1945).
• טייסת RAAF‏ 3 – מטוסי קרטיס P-40 טומאהוק (שנת 1941).
• טייסת RAAF‏ 459 – מטוסי לוקהיד־הדסון III (עד 1943).

אחרים

• "להק הפצצה זמני מס' 1" (1st Provisional Bombardment Group) שאוּרגן לאחר מכן כ"להק מבצעים משלוחי מס' 376" – החל מחודש יולי 1942 ועד נובמבר שנת 1943, הוצבו והופעלו מהשדה מטוסי B-17 מבצר מעופף ו-B-24 ליברייטור של "חיל האוויר המזרח־תיכוני של צבא ארצות הברית" (US Army, Middle East Air Force) שהשתייך לחילות האוויר של צבא ארצות הברית.
• טייסת 200 הצרפתית הזמנית – הטייסת הורכבה מ-18 מטוסי F-84 ת'אנדרג'ט צרפתיים. המטוסים סומנו ברונדל של חיל האוויר הישראלי, אך נשאו על זנבם את סמלי הטייסות הצרפתיות (ראו תמונות: (1)(2)). המטוסים וטייסיהם הצרפתיים הגיעו מבסיס אווירי סיינט דיזייה מלהקי היירוט הצרפתיים: EC. 1/2 Cigognes,‏ EC. 2/2 Côte-d'Or ו-EC. 3/2 Alsace. טייסת 200 הוצבה בשדה לצורך מבצעי קדש ומוסקטר והתקיימה לזמן קצר (27 באוקטובר 1956 עד דצמבר 1956).

חיל האוויר הישראלי

• טייסת 103 – "טייסת הפילים"
• טייסת 120 – "הבינלאומית"
  • גף סיורי ים – המופעל במשותף על ידי חיל האוויר וחיל הים
• טייסת 122 – "טייסת הדקוטה"
• טייסת 131 – "טייסת הציפור הצהובה"
• יטנ"מ 136 (יחידת טילי נ"מ 136) – 2 סוללות טילי "הוק" – סטנ"מ א' (סוללת טילי נ"מ) וסטנ"מ ב', החל משנת 1965, גם בתקופת מלחמת יום כיפור.
• טייסת 145 – יחידת מילואים על בסיס מטוסי ארקיע.
• יחידת קישור לתעשייה אווירית 231 – הוקמה ב־1963.
• יחידת בינוי 305 – "יחידת בינוי מרחבית" של חיל האוויר שהייתה כפופה פיקודית למפקד בח"א 27, ומקצועית לרמ"ח בינוי בלהק ציוד. היחידה נתנה שירותי בינוי, אחזקת מבנים ומערכות לבח"א 27 ולבסיסים במרחב המרכז: שדה דב, פלמחים, סירקין, ביסל"ח 314, מחנה "מגדל צדק" (ליד ראש העין), ביסנ"מ 883 בהרצליה, מטה חיל האוויר ומגדלי ה"כנרית" בתל אביב. היחידה נסגרה ב-21 באוגוסט 2008.
• יחידת חי"ק 374 – יחידת לוחמה אלקטרונית ונל"א (נגד ל"א) – גף "אבן שיש" מוטס. פעלה באמצעות טייסות התובלה לאורך תקופה ארוכה, גם במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור, ובמלחמת שלום הגליל.
• י"ק 533 – יחידת הקשר של חיל האוויר
• יחידה 555 – יחידת ל"א מוטסת. עברה לבסיס באפריל 1970, מספר חודשים לאחר הקמתה. פעלה במסגרת טייסת 122, בגף "כוכב חמה" ומאוחר יתר גם במסגרת טייסות תובלה אחרות
• יחידת העמסה 757
• גדוד נ"מ 935 – הובא לפריסה בעת מלחמת יום כיפור. לגדוד צורפו שתי סוללות 40 מ"מ מילואים מגדוד 883 וארבע סוללות תותחים 20 מ"מ נגרר משלו.
• יחשת"פ 5620 – היחידה לשיתוף פעולה (בין חילות היבשה לבין חיל האוויר).
• יה"ק 5700 – מפקדת יחידות הנחתה קדמית
• אס"מ 5708 – יחידת איסוף מוטס. היחידה הוקמה ב־15 בפברואר 1977, ובסוף 1980 הועברו נציגי חיל האוויר מבסיסי יחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן לאס"מ. ביוני 1991 הוכפפה היחידה פיקודית לבח"א 27 (בה שכנה מהקמתה) ומקצועית לראש להק המודיעין. היחידה עסקה בתחום מודיעין אותות אלקטרוניים (SIGINT) על ידי הפעלה של מערכות "אלינט" (ELINT) שהותקנו במטוסי בואינג 707 וכונו בחיל האוויר "ברבור". מערכות אלה מאתרות ומזהות מכ"מים (לרבות סוללות טק"א ומערכות נ"מ אחרות), כמו כן, עסקה היחידה בהפעלת נח"אים (נציגי חיל האוויר) במטוסי בואינג 707 שכונו "טופז" שהיו מטוסי "סיגינט" (SIGINT) של אמ"ן – פלטפורמות המטוסים תוחזקו והוטסו על ידי חיל האוויר, אך המערכות שבתוכן הופעלו על ידי יחידה של אמ"ן ובסיסי יחידה 8200. שני סוגי המטוסים הופעלו מבח"א 27.

סמל הבסיס וסמלי הטייסות התומכות

• 
  סמל הבסיס
  כולל את האובייקטים שייחדו את הבסיס בעת הקמתו בשנת 1965: רונדל חיל האוויר, טיל הוק, כנפיים, קווי מסלולי טיסה וגלגל שיניים
• 
  טייסת מנהלה
• 
  טייסת תחזוקה אווירית
• 
  טייסת תעופה

מפקדי הבסיס

מפקדי בח"א 27 לדורותיהם, בבסיס נבטים – משכן מורשת והנצחה

להלן שמות מפקדי הבסיס:

שם	תקופת כהונה	הערות
סא"ל אשר זיכרמן (בר-ניר)	15 במרץ 1965 –
אל"ם משה פלד (פלדמן)	1967	מפקד הבסיס במלחמת ששת הימים
אל"ם אליהו שושני	1967–1968
סא"ל שמואל כסלו	1968–1971	מפקד הבסיס במלחמת ההתשה, לאחר מכן, ב-1971 מונה למנהל נמל התעופה
אל"ם מנחם זהבי	1971–1975	מפקד הבסיס במלחמת יום הכיפורים
אל"ם עזרא דותן	1975
אל"ם עמי איילון	1975–1978	מפקד הבסיס במבצע יונתן
אל"ם יהושע (שיקי) שני	1978–1982	מוביל מבנה ההרקולסים במבצע יונתן, לימים נספח צה"ל בארצות הברית בדרגת תת-אלוף
אל"ם אבינעם מימון	מאי 1982 – אוגוסט 1985
אל"ם בני ליבנה	אוגוסט 1985 – יולי 1987
אל"ם נתן דביר	יולי 1987 – מרץ 1989	טייס במבצע יונתן ובמבצע משה, העלאת יהודי אתיופיה מסודאן
אל"ם אסף אגמון	מרץ 1989 – יולי 1991	לימים נספח צה"ל ביפן ובקוריאה הדרומית בדרגת תת-אלוף
אל"ם מנשה טרם	יולי 1991 – מאי 1993
אל"ם יצחק ברנדט	מאי 1993 – אוגוסט 1995
אל"ם נחמיה שלם	אוגוסט 1995 – אוגוסט 1997
אל"ם אמיר השכל	אוגוסט 1997 – מאי 1999	לימים ראש להק כוח האדם בדרגת תת-אלוף
אל"ם נתן ברזילי	מאי 1999 – ספטמבר 2001
אל"ם דני גנות	ספטמבר 2001 – 2004	לימים מנהל נמל התעופה בן-גוריון
אל"ם אודי בר-עוז	2004–2006	לימים תת-אלוף
אל"ם דניאל שלייפר	2006–2008	מפקדו האחרון של הבסיס

לקריאה נוספת

• בח"א 27 – 1965–2007, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2008, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר (בערך: בח"א 27)

קישורים חיצוניים

• Airliners.net – תצלום אווירי. מבט מכיוון רחבת טייסת 120, אל "רחבת ורד" והעיר אור יהודה (23 באוקטובר 1995)
• אור הלר, "ההרקולסים עוברים דירה", באתר nana10, 25 באוגוסט 2008, מאורכב בארכיון האינטרנט
• בח"א 27 לא גר כאן יותר, באתר דובר צה"ל, 13 בינואר 2010, מאורכב בארכיון האינטרנט
• לא גר כאן יותר: הושלם פינוי בח"א 27, באתר משרד הביטחון, 28 בדצמבר 2014