איה שבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איה שבא
איה שבא ואמה זהרירה חריפאי (יושבת) בטקס זיכרון לגרי בילו בבית צבי. ברקע: עידית טפרסון. (דצמבר 2012)
איה שבא ואמה זהרירה חריפאי (יושבת) בטקס זיכרון לגרי בילו בבית צבי. ברקע: עידית טפרסון. (דצמבר 2012)
לידה 17 באוקטובר 1966 (בת 55)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית צבי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איה גרניט שבא (נולדה ב-17 באוקטובר 1966) היא שחקנית, מדבבת, תסריטאית ובמאית תיאטרון ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איה שבא נולדה וגדלה בתל אביב, היא בתם של השחקנית וכלת פרס ישראל זהרירה חריפאי והעיתונאי והסופר שלמה שבא[1], ונכדתו של הסופר חיים ליב חריפאי. היא בוגרת בית הספר לתסריטאות של עידית שחורי, ובוגרת בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי. היא זוכת מלגת קרן שרת 1989 ללימודי משחק, וכן זוכת קרן "רשת" על שם גילי פתיר לשנת 2000.

בשנת 1997 שיחקה בקומדיית המצבים "איצ'ה". בשנת 2001 עשתה את תפקידה בסרט הטלוויזיה "שחקנית ספסל".

בשנת 2002 שימשה כתסריטאית בסרט הטלוויזיה "לבנה יקירתי"[2], שזכה במקום הראשון בתור סרט הדרמה הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בירושלים של אותה שנה. כמו כן, היא זכתה במקום הראשון על תסריט הסרט[3].

קריירת דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים דיבבה שבא במספר סרטים וסדרות אנימציה. בשנת 1995 דיבבה בסרט האנימציה "לשחרר את וילי". באותה שנה דיבבה בסרט האנימציה "אנדריי כלב הים". בשנת 1999 דיבבה את דמותה של "דיאנה ברי" (המתבגרת) בסדרת האנימציה "האסופית" ששודרה בטלוויזיה החינוכית הישראלית.

בשנת 2000 דיבבה את "גאבומון", בסדרת האנימציה "דיג'ימון". בין השנים 2000–2001 תרמה את קולה לסדרת האנימציה "טוויפסי". במהלך השנים 20072008 תרמה את קולה לסדרת האנימציה "אדגר ואלן", ששודרה בערוץ הילדים.

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבא שיחקה במחזה "שידוכים", שהוצג בתיאטרון הקאמרי בשנת 1998. בשנת 2002 שיחקה במחזמר "עוץ לי גוץ לי" בתיאטרון הקאמרי, בתפקיד החדרונית[4]. בשנת 2011 שיחקה במחזה "קומדיה של טעויות", שהוצג בתיאטרון הקאמרי[5].

כמו כן, שיחקה במחזות: "בית העלים הקטנים", "ענבי זעם", "פליישר", "הסוחר מוונציה", "בויטרה", "ביקור הגברת הזקנה", "הפלגות", "מסע הניסים והנפלאות", "ליזיסטרטה", "סאלח שבתי" "משפחה חמה" "גם הוא באצילים" ו"קזבלן", שהוצגו בתיאטרון הקאמרי.

היא שיחקה בתיאטרון הילדים והנוער במחזות: "נפלאות הקרקס", "הנסיכה העברית" ו"דלתות". בתיאטרון ארצי לנוער היא שיחקה במחזות "שיטת חנל`ה" ו"קורץ". בתיאטרון הקיבוץ עשתה את תפקידה במחזה "פרה פרה". היא שיחקה במחזה "אימפרוביזציות", אשר הוצג בתאטרונוער.

ב-2014 שיחקה במחזה "תעלת בלאומילך" בתפקיד אותו גילמה אמה בסרט, 45 שנה קודם לכן[6]. ב-2015 שיחקה בתפקיד המשרתת ניקול במחזה "גם הוא באצילים"[7].

בשנת 2015 השתתפה בהצגה "ארוחת טעימות" בתיאטרון הקאמרי בתפקיד נורית[8]. בשנת 2016 שיחקה בהצגה "אנה", אף היא בתיאטרון הקאמרי[9]. בשנת 2016 החלה לשחק ב"עמודי החברה". בשנת 2017 שיחקה ב"סוס אחד נכנס לבר", עיבוד למחזה לספרו של דויד גרוסמן[10]. בשנת 2019 שיחקה בתיאטרון הקאמרי בקומדיה "אניהו" על פי "השמנמן" מאת אתגר קרת. בשנת 2020 החלה לשחק במחזה "תחושת בטן" בתיאטרון הקאמרי בתפקיד ציפי.

על תפקידה "בסוס אחד נכנס לבר" זכתה בפרס התיאטרון הישראלי 2017 לשחקנית המשנה של השנה.

בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 ביימה את המחזה "רחוב העלובים", שהוצג בפסטיבל פותחים מסך 6 תיאטרון בית ליסין. בשנת 2006 ביימה את המחזה "השושנה המקועקעת". כמו כן, היא ביימה את המחזה "תמונות ציד מבוואריה התחתית". בשנת 2008 היא ביימה את המחזה "קיץ אחרון". באותה שנה ביימה את המחזה "מכתבים לצופיה".

היא ביימה את המחזות: "הוא הלך בשדות", "פונטילא ומטי משרתו", "משהו יפה", "על עכברים ואנשים"[11], "בלרינה", "הלוויה חורפית"[12], "הא-הא", "אונדין", "כזאת הייתה אמא", "ערב שירי קוואפיס" "הייתי בבית וחיכיתי שהגשם ירד"[13], ו"השפעת קרני הגמא על ציפורני החתול". כמו כן ביימה עבור תיאטרון בית ליסין במסגרת פסטיבל פותחים מסך את המחזות "זואי" ו"מאה אמהות".

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיה שבא בן מהשחקן והמדבב ליאור זוהר. מתגוררת בתל אביב עם בת זוגה מיה ושלושת ילדיהן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גילי איזיקוביץ, מת הסופר והעיתונאי שלמה שבא, בן 86, באתר הארץ, 6 במאי 2015
  2. ^ רוגל אלפר, שמאלץ בשם הפמיניזם, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2002
    ניר קיפניס, ‏הדואר בא היום, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2002
  3. ^ אביבה קרול, ‏פרסים לפרויקט "מראות אישה" של טלעד, באתר גלובס, 31 ביולי 2002
  4. ^ ציפי שוחט, להפוך קש לזהב, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2002
    יהודה ביטון, תענוג מוסיקלי, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2002
  5. ^ מיכאל הנדלזלץ, "קומדיה של טעויות" בקאמרי: חסרת עידון וטעם טוב, באתר הארץ, 21 בפברואר 2012
  6. ^ מיכאל הנדלזלץ, למה ההצגה "תעלת בלאומילך" מאכזבת כל כך, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2014
  7. ^ טל לוין, עכבר העיר, גם הוא באצילים: מולייר, גרסת הבורקס, באתר הארץ, 11 ביוני 2015
  8. ^ עכבר העיר, ארוחת טעימות, באתר הארץ
  9. ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "אנה": מציאות בימתית מרגשת, באתר הארץ, 4 במאי 2016
  10. ^ דניאל שירין, עכבר העיר, גרוסמן וקרת בקאמרי: הצגות חדשות על פי הספרות העברית, באתר הארץ, 7 ביוני 2017
  11. ^ עכבר העיר, על עכברים ואנשים, באתר הארץ
  12. ^ עכבר העיר, הלוויה חורפית, באתר הארץ
  13. ^ עכבר העיר, הייתי בבית וחיכיתי שהגשם ירד, באתר הארץ