איראן במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איראן במשחקים האולימפיים
איראןאיראן
Jafar Salmasi 1.jpg

מרים המשקולות ג'פאר סלמאסי (מימין), על דוכן המדליות באולימפיאדת מלבורן (1956)
קוד הוועד האולימפי הלאומי IRI
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי הלאומי של הרפובליקה האסלאמית של איראן
קודי הוועד האולימפי הלאומי בעבר IRN‏ (1988-1956)
IRA (באולימפיאדת גרנובל (1968)
מדליות קיץ
דירוג: 44
זהב
18
כסף
21
ארד
29
סך הכול
68
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

1896190019041908191219201924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199620002004200820122016

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

איראן משתתפת במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת לונדון (1948). היא השתתפה בכל האולימפיאדות, למעט אולימפיאדת מוסקבה (1980), אליה לא הוזמנה בידי הוועד האולימפי הבינלאומי, ואולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), אותה החרימה מסיבות פוליטיות (וללא קשר לחרם הסובייטי על אותם משחקים). איראן לא אירחה מעולם את המשחקים האולימפיים. טהראן הגישה את מועמדותה לאירוח המשחקים ב-1984, אך חזרה בה עוד בטרם התכנס הוועד האולימפי.

בכל האולימפיאדות בהן השתתפה, זכו ספורטאיה במדליות, ומספרן עומד על 68: 18 מדליות זהב, 21 מדליות כסף ו-29 מדליות ארד. כל המדליות שהשיגו הספורטאים האיראנים הם בארבעה ענפים: הרמת משקולות, היאבקות, טאקוונדו ואתלטיקה קלה. בטאקוונדו מדורגת איראן במקום השישי בטבלת המדליות של כל הזמנים, ובהרמת משקולות במקום השביעי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר באולימפיאדת פריז (1900) השתתף ספורטאי פרסי אחד, הסייף פריידון מלקום, אך הדבר לא היה כחלק ממשלחת פרסית רשמית.

באולימפיאדת לונדון (1948) השתתפה משלחת בת 36 ספורטאים. מרים המשקולות ג'פאר סלמאסי, שזכה במדליית ארד, היה לספורטאי האיראני הראשון שזוכה במדליה אולימפית. באולימפיאדת הלסינקי (1952) זכתה המשלחת האיראנית ב-7 מדליות. המתאבקים זכו בחמש מהן (נאסר גיבנצ'י וגולאם רזא תח'תי במדליות כסף, ומחמוד גולגאסמי, ג'האנבאחט טופיג ועבדוללה מוג'טאבווי במדליות ארד), ומרימי המשקולות בשתיים (מחמוד נמג'ו במדליית כסף ועלי מירזאי במדליית ארד).

באולימפיאדת מלבורן (1956) שיפר גולאם רזא תח'תי את הישגו, והיה לספורטאי האיראני הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית. בעקבותיו, זכה מתאבק נוסף במדליית זהב אולימפית, אמאם-עלי חביבי, ושני מתאבקים נוספים, מוחמד עלי חוג'אסטפור ומהדי יגובי, זכו במדליות כסף. במדליה השלישית, מדליית ארד, זכה מרים המשקולות מחמוד נמג'ו.

באולימפיאדת רומא (1960) איבד רזא תח'תי את תוארו, וזכה במדליית כסף. שני מתאבקים נוספים, אברהים סייפפור ומוחמד פזיראי, זכו במדליית ארד, ובמדליית ארד נוספת זכה מרים המשקולות אסמעיל אלמחה. באולימפיאדת טוקיו (1964) ירדו הישגי המשלחת האיראנית לשתי מדליות ארד, בהן זכו המתאבקים עלי אכבר היידרי וומחמד עלי סנטקראן.

באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) השתפרו הישגי המשלחת האיראנית, שצברה חמש מדליות. המתאבק עבדוללה מווחד זכה במדליית זהב, ואבוטאלב טאלבי ושמסאדין סייד-עבאסי זכו במדליות ארד. מוחמד נסירי היה האיראני הראשון שזוכה במדליית זהב אולימפית בהרמת משקולות, ומרים משקולות נוסף, פרוויז ג'לאייר, זכה במדליית כסף. באולימפיאדת מינכן (1972) איבד נסירי את תוארו, וזכה במדליית כסף. המתאבק רחים עליאבאדי זכה אף הוא במדליית כסף, ואבראהים ג'וואדי זכה במדליית ארד. המשלחת האיראנית הגדולה ביותר הייתה באולימפיאדת מונטריאול (1976), והשתתפו בה 86 ספורטאים. דווקא באולימפיאדה זו היו הישגיה של המשלחת דלים יחסית: המתאבק מנסור מרזגאר זכה במדליית כסף ומרים המשקולות מוחמד נסירי זכה במדליה אולימפית שלישית ברציפות, מדליית ארד. נבחרת הכדורגל שהשתתפה במשחקים אלה, העפילה לשלב רבע הגמר, בו הודחה בידי נבחרת ברית המועצות.

לאחר שנעדרה משתי אולימיפאדות, שבה איראן והשתתפה באולימפיאדת סיאול (1988). ספורטאי איראני אחד זכה במשחקים אלה במדליית כסף, המתאבק אסכרי מוחמדיאן. גם באולימפיאדת ברצלונה (1992) זכה מוחמדיאן במדליית כסף, ושני מתאבקים נוספים, האחים ראסול ואמיר רזא חאדם, זכו כל אחד במדליית ארד. באולימפיאדת אטלנטה שיפר ראסול חאדם את הישגו, וזכה במדליית זהב, הראשונה בה זכה ספורטאי איראני מזה 28 שנים. אחיו, אמיר רזא, זכה במדליית ארד שנייה ברציפות, ומתאבק שלישי, עבאס ג'דידי, זכה במדליית כסף.

שתי האולימפיאדות הראשונות במאה ה-21 היו מוצלחות מאוד מבחינת המשלחת האיראנית. באולימפיאדת סידני (2000) זכתה המשלחת האיראנית בארבע מדליות, בהן מספר שיא של שלוש מדליות זהב: מרימי המשקולות חוסיין טוואקולי וחוסיין רזאזאדה והמתאבק עלירזא דאביר. לוחם הטאקוונדו חאדי סאי זכה במדליית ארד, והיה לאיראני הראשון שזוכה במדליה אולימפית בענף זה.

באולימפיאדת אתונה (2004) זכו האיראנים בשש מדליות, שתיים מכל סוג. מרים המשקולות חוסיין רזאזאדה שמר על תוארו וזכה במדליית זהב שנייה ברציפות. חאדי סאי שיפר את הישגו מסידני, וזכה במדליית זהב. לוחם טאקוונדו נוסף, יוסף כראמי, זכה במדליית ארד. המתאבקים עלירזא רזאי ומסעוד מוסטפא-ג'וקאר זכו במדליות כסף ועלירזא חיידרי זכה במדליית ארד.

המתאבק אומיד נורוזי (שני משמאל) אוחז במדליית הזהב בה זכה באולימפיאדת לונדון

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) חלה נסיגה בהישגי האיראנים, והם צברו שתי מדליות בלבד. חאדי סאי שמר על תוארו בטאקוונדו והמתאבק מוראד מוחמדי זכה במדליית ארד.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת לונדון (2012) הייתה האולימפיאדה המוצלחת בתולדות המשלחת האיראנית, עם 12 מדליות, מהן 4 מדליות זהב. מחצית מהמדליות הושגו בידי מתאבקים: חמיד סוריאן, אומיד נורוזי וגאשם רזאי זכו במדליות זהב, סאדג גודארזי זכה במדליית כסף, ואשן לשגארי וקומאיל גאשמי זכו במדליות ארד. מרימי המשקולות האיראנים זכו בארבע מדליות. בחדד סלימי זכה במדליית זהב, נוואב נאסירשלאל וסג'אד אנושירוואני זכו במדליות כסף, וקיאנוש רוסטמי זכה במדליית ארד. זורק הדיסקוס אחסן חדדי זכה במדליית כסף, שהייתה המדליה הראשונה בהיסטוריה בה זוכה אתלט איראני. במדליה האחרונה, מדליית כסף, זכה לוחם הטאקוונדו מוחמד בגרי מוטאמד.

ספורטאים איראנים נוספים שרשמו הישגים נאים בלונדון כוללים את המתאגרף אחסאן רוזבחאני (מקום חמישי), המתאבק רזה יזדני (מקום חמישי), מרים המשקולות סעיד מוחמדפור (מקום חמישי), הקלעית אלחה אחמדי (מקום שישי), לוחם הטאקוונדו יוסף כרמי (מקום שביעי) והמתאבקים מסעוד איסמאילפור ובאשיר בבג'אנזאדה (מקום שביעי).

אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרימי המשקולות קיאנוש רוסטאמי וסוחרב מוראדי, שזכו במדליות זהב בריו דה ז'ניירו

גם אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) הייתה מוצלחת עבור האירנים, עם 8 מדליות, מהן 3 מדליות זהב. שני מרימי משקולות איראנים זכו במדליות זהב. קיאנוש רוסטאמי שיפר את הישגו מלונדון, ואף קבע שיא עולם חדש בקטגוריית המשקל של עד 85 ק"ג - 396 ק"ג. מרים המשקולות השני שזכה במדליית זהב היה סוחרב מוראדי. בנוסף, סיים מוחמד רזה ברארי במקום השישי, ועלי האשמי סיים במקום השביעי. המתאבקים האיראנים צברו חמש מדליות: חסן יזדני זכה במדליית זהב, קומייל גאסמי שיפר את הישגו מלונדון וזכה במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו חסן רחימי, סעיד עבדוואלי וגאסם רזאי, שאיבד את תוארו מלונדון. שני מתאבקים נוספים סיימו במקום השביעי, עלירזא כרימי וחביבוללה אחלגי. במדליה השמינית, מדליית ארד, זכתה לוחמת הטאקוונדו קימיה עליזאדה, שהייתה לאישה האיראנית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית.

ספורטאים איראנים נוספים שבלטו בריו דה ז'ניירו כללו את הסייף מוז'טאבה עבדיני שסיים במקום הרביעי בחרב, הקלעיות אלהה אחמדי (מקום השישי בירי ברובה אוויר) ונג'מה חדמאטי (מקום השמיני בירי בשלושה מצבים) ונבחרת הגברים בכדורעף שהעפילה לשלב רבע הגמר, בו הפסידה לאיטליה. הקשתת זהרה נמאטי, המרותקת לכיסא גלגלים וזכתה באולימפיאדת הנכים לונדון (2012), השתתפה גם במשחקים אלה, ונשאה את הדגל האיראני בטקס הפתיחה של המשחקים. היא הודחה בסיבוב הראשון.

איראן באולימפיאדת החורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת האיראנית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר (2010)

אולימפיאדת החורף הראשונה בה השתתפה איראן הייתה אולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956). מאז השתתפה לסירוגין ב-9 אולימפיאדות חורף נוספות, בין 1964 ל-1976 ומאז 1998. האיראנים השתתפו בשני ענפים בלבד, סקי אלפיני וסקי למרחקים, ולא זכו להישגים כלשהם.

השפעת יחסי איראן וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז המהפכה האיראנית ב-1979 (ובפועל, מאז שבה איראן להשתתף במשחקים האולימפיים באולימפיאדת סיאול ב-1988), נמנעים ספורטאיה ממפגש עם ספורטאים ישראלים.

באולימפיאדת אתונה (2004) הוגרל הג'ודוקא אראש מיר-אסמאעילי להתמודד בסיבוב הראשון מול אודי וקס. מיר-אסמאעילי, שזכה לפני כן באליפות העולם והיה אחד המועמדים הבולטים לזכייה במדליה, נפסל לאחר שהתברר כי הוא מעל המשקל המותר. עקב כך עלו סברות כי מיר-אסמאעילי עלה במשקלו בכוונה תחילה, כדי להימנע ממפגש עם הישראלי. סברות אלה התחזקו לאחר שמיר-אסמאעילי עצמו טען כי למרות אימוניו הממושכים העדיף להימנע ממפגש עם הישראלי, לאות הזדהות עם סבלו של העם הפלסטיני. לאחר המשחקים העניקה לו ממשלת איראן סכום של 125 אלף דולרים, בדומה לספורטאים האחרים שזכו במדליית זהב.[1]

באולימפיאדת בייג'ינג (2008), נעדר השחיין מוחמד עלי-רזאי ממשחה המוקדמות ל-100 מטרים בסגנון חזה, בו השתתף גם תום בארי. גורמים במשלחת האיראנית טענו כי עלי-רזאי חלה[2]. יחד עם זאת, באותה אולימפיאדה, שיחקה נבחרת הכדורסל של איראן מול נבחרת רוסיה, אותה אימן הישראלי דייוויד בלאט.

לקראת אולימפיאדת לונדון (2012) הודיע ראש המשלחת האיראנית כי הספורטאים האיראנים יתחרו מול הישראלים אם יעמוד הדבר על הפרק[3], אך לאחר מכן הודיעו באיראן כי דבריו הוצאו מהקשרם והם לא יהיו מוכנים להתמודד נגד ישראל.[4]. בפועל, ההצהרה כלל לא נדרשה לעמוד למבחן המציאות, שכן ספורטאים ישראלים ואיראנים לא הוגרלו להתמודד זה מול זה במשחקים.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתאבק גולאם רזא תח'תי שזכה במדליית זהב באולימפיאדת מלבורן
מרים המשקולות מחמוד נמג'ו (מימין), על דוכן המדליות באולימפיאדת מלבורן
אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת לונדון (1948) 0 0 1 1
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 0 3 4 7
אולימפיאדת מלבורן (1956) 2 2 1 5
אולימפיאדת רומא (1960) 0 1 3 4
אולימפיאדת טוקיו (1964) 0 0 2 2
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 2 1 2 5
אולימפיאדת מינכן (1972) 0 2 1 3
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 0 1 1 2
אולימפיאדת סיאול (1988) 0 1 0 1
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 0 1 2 3
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 1 1 1 3
אולימפיאדת סידני (2000) 3 0 1 4
אולימפיאדת אתונה (2004) 2 2 2 6
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 1 0 1 2
אולימפיאדת לונדון (2012) 4 5 3 12
אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) 3 1 4 8
סה"כ 18 21 29 68

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
היאבקות היאבקות 9 14 20 43
הרמת משקולות הרמת משקולות 7 5 6 18
טאקוונדו טאקוונדו 2 1 3 6
אתלטיקה אתלטיקה 0 1 0 1

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]