אירית דולב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אירית דולב
אין תמונה חופשית
לידה בני ברק, ישראל
עיסוק עריכת תוכן, בימוי, כתיבה
פרסים והוקרה פרס DIGIT לעיתונות דיגיטלית, גוגל

אירית דולב היא במאית ויוצרת דוקומנטרית, עורכת תוכן בתוכניות טלוויזיה ורדיו ועיתונאית ישראלית.

עבודותיה עוסקות בעיקר בתחומי החברה והתרבות. הקימה את אתר העיתונות העצמאי "המקום הכי חם בגיהנום" והייתה העורכת הראשית שלו במשך חמש שנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דולב נולדה וגדלה בשכונת פרדס כץ בבני ברק.[1] למדה בתיכון בית הספר ויצ"ו צרפת בתל אביב.

קריירה טלוויזיונית וקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלה את דרכה העיתונאית בשנת 1993 כמפיקה בצוות ההקמה של חברת החדשות של ערוץ 2.[1] בהמשך דרכה הייתה תחקירנית בפרויקטים עצמאיים שונים. בשנת 1996 לאחר הקמתו של ערוץ 8 היא מונתה לרכזת המערכת והמפיקה של תוכנית התרבות "ביתרבות" בהנחיית יאיר גרבוז, ובהמשך הייתה התחקירנית ורכזת המערכת של "8 היסטוריה" בהנחיית עופר שלח ששודרה בערוץ 8 ושל "8 תחקירים" בהנחיית העיתונאית בילי מוסקונה לרמן.

בשנת 1998 הייתה עורכת המשנה של תוכנית התרבות והאמנות "כרטיס ל-2" ששודרה בערוץ 2 בהנחייתו של אלדד זיו.

בשנת 2002 יצרה את תוכנית התרבות "נספח תרבות" עבור ערוץ 2 שאת הנחייתה הוביל העיתונאי דב אלפון.[2] במקביל שימשה כעורכת הראשית וכבמאית הסדרה לצד הבמאים גביראל ביבליוביץ ועידן לוי התוכנית שאבה השראה מן התאוריה הקובעת כי בין כל אדם בעולם לכל אדם אחר מפרידות לכל היותר שש דרגות של הפרדה כדי לעבור בין מרואיינים עד לקישור בין שני אמנים שונים מאוד זה מזה. התוכנית זכתה לבקורות[3]על הפורמט, התכנים והשפה החזותית הייחודיים שלה וזכתה שלוש פעמים, במועמדות לפרס אופיר בקטגוריה "תוכנית התרבות הטובה ביותר בטלוויזיה". התוכנית הופקה עד שנת 2007 במשך 3 עונות.

בשנת 2003, במקביל לעשיה הטלוויזיונית הוזמנה דולב להיות העורכת הראשית של התוכנית "מה בוער" בהנחיית רזי ברקאי בגלי צה"ל, ובמקביל כתבה גם למגזין של גלובס ולמוסף הארץ. מרבית כתבותיה עסקו בתופעות חברתיות ותרבותיות יוצאות דופן.[4][5]

בשנת 2005 ערכה וביימה את "הנבחרת" סדרה דוקומנטרית שהביאה סדרת פרופילים של נשים מצליחות בישראל ושודרה ב yes דוקו.

בשנת 2009 ראתה אור הסדרה הדוקומנטרית "החשפן, התנין ואשת השר" שיצרה יחד עם בן זוגה הבמאי אלון מרום. הסדרה עסקה בתופעת האגדות האורבניות וכללה 4 פרקים מקיפים ששודרו בערוץ 8.

בין השנים 2010–2012 שימשה דולב כעורכת התוכן של פרויקטים שונים עבור ערוץ 10, בין היתר ערכה וביימה פרויקט דוקומנטרי שעסק בהבדלים בין המינים בהנחיית ענת גורן וערכה פרויקט שעסק בסכסוכים המרכזיים בחברה הישראלית בהנחיית אורלי וילנאי וגיא מרוז.

בשנת 2018 הנחתה דולב ברדיו הקצה את "המקום הכי חם בקצה" תוכנית שהופקה בשיתוף פעולה בין המגזין לבין תחנת הרדיו האינטרנטית "הקצה" שהקים שדרן הרדיו קוואמי (אייל פרידמן).[6]

בשנת 2018 ראה אור הסרט '17 שניות' שהפיקה דולב, בבימויו של אלון מרום וששודר בתאגיד 'כאן'. יחד עם מרום יצרה גם את הסדרה התיעודית "האזרח ק'" שהושקה באותה שנה ב-yes דוקו. הסדרה פותחת תיק משפטי של רצח כפול משנת 1997 שבה הורשע נהג המונית הירושלמי משה קסטל. הסדרה שמשתייכת לז'אנר הקולנועי true crime (דוקו-פשע) מערערת על הרשעתו של משה קסטל ומתבססת על תחקיר שארך שש שנים.[7]

בשנת 2019 ביימה דולב פרקים עבור תאגיד השידור 'כאן' בסדרה הדוקומנטרית "יוצאים מהכלל" בהנחיית העיתונאי רוני קובן ועקבה אחרי קבוצות ייחודיות בחברה הישראלית.

המקום הכי חם בגיהנום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 הקימה את אתר העיתונות העצמאי "המקום הכי חם בגיהנום" יחד עם העיתונאית עינת פישביין ושימשה כעורכת הראשית שלו. האתר שעוסק בנושאים חברתיים עורר מרגע הקמתו עניין רב וזכה לפולואפים רבים במגוון כלי התקשורת. לצד החשיפות העיתונאיות, האתר זכה גם לתשומת לב ציבורית גם בשל הקמפיינים הנועזים שהוביל, קמפיין התמיכה באתר באמצעות מכירת חולצות של המגזין והקמפיין שבו קראו לתמוך בהן בקבלת תעודת עיתונאי לאחר שלשכת העיתונות הממשלתית סירבה להעניק להן אותה.[8]

האתר בעריכתה של דולב הוביל לחשיפות ולתחקירים גדולים, בין היתר הובאו באתר לראשונה סיפור מותו האזרח ממוצא אתיופי יוסף סלמסה,[9] וב-2016 נחשפה פרשת אלון קסטיאל[10](שחשפה באתר העיתונאית שרון שפורר שהצטרפה לצוות האתר) שהורשע בעקבות החשיפה ומשנת 2018 מרצה את עונשו בכלא.

באוקטובר 2018, במלאת חמש שנים להקמתו של האתר "המקום הכי חם בגיהנום" הודיעה דולב על פרישתה מהעריכה בפועל של המגזין.

לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך שנות עבודתה לימדה דולב במסגרות אקדמיות שונות והעבירה קורסים בתחומי הקולנוע הדוקומנטרי והעיתונות בבתי הספר "קמרה אובסקורה" ו"מנשר" לצד מכללות התקשורת "המכללה למנהל" ו"המכללה האקדמית תל אביב-יפו". נכון ל 2019 מלמדת דולב באונ' הבינתחומי ע"ש רייכמן" ומובילה באופן פרטי בחברות, ארגונים ועסקים סדנאות בנושא הסטורטלינג והשימוש בו ככלי למינוף.

תחרויות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אילנית שמיע, סיפור שמתחיל בארנבת - פרויקט נשים בעבודה ראיון עם אירית דולב, בלוג
  2. ^ צופית גרנט ואתגר קרת בעונה החדשה של ’נספח תרבות’, Bizportal (בעברית)
  3. ^ אלפר, רוגל (10 במאי 2002). "עלה תאנה מקסים ואקלקטי". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-10 ביולי 2019. 
  4. ^ צנח תלתל לו, גלובס, ‏2003-06-17 (בעברית)
  5. ^ "איך ובעיקר למה הפך אדולף היטלר לקולו של הישראלי הקטן בסרטוני יו-טיוב?". הארץ (בעברית). 8 באפריל 2010. בדיקה אחרונה ב-10 ביולי 2019. 
  6. ^ KZradio רדיו הקצה - המקום הכי חם בקצה - 8.8.18 - המקום הכי בגיהנום 5: הפרטת מעונות חסות הנוער, צלמי העיתונות נגד, KZradio רדיו הקצה (בhe-IL)
  7. ^ "האזרח ק'": רצח כפול ושני עשורים של סימני שאלה, ynet, ‏2018-03-19 (בעברית)
  8. ^ עורכות "המקום הכי חם בגיהנום": "סירוב לע"מ להעניק לנו תעודת עיתונאי — עיוות", www.haaretz.co.il
  9. ^ מה הרג את יוסף סלמסה?, המקום הכי חם בגיהנום, ‏2014-10-23 (בhe-IL)
  10. ^ אלון קסטיאל הורחק ממועדונים בגלל תלונות על הטרדה: "הוא שם לי יד על הציצי, פשוט חפן אותו מול כולם", המקום הכי חם בגיהנום, ‏2016-11-17 (בhe-IL)