פרדס כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°5′37.25″N 34°50′13.24″E / 32.0936806°N 34.8370111°E / 32.0936806; 34.8370111

מבט לעבר שוק פרדס כץ
מבט לעבר פרדס כץ מגבעת סוקולוב

פרדס כץ (או נאות הפרדס) היא שכונה בצפון בני ברק.

שטחה של השכונה כ-300 דונם, ומתגוררים בה כ-30,000 תושבים, כמחציתם חרדים.[1] זוהי השכונה היחידה בבני ברק שרבים מתושביה חילונים. השכונה גובלת בשכונת תל גיבורים במערב, בפתח-תקווה במזרח, בשאר העיר בני ברק מדרום ובאזור התעשייה של בני ברק מצפון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה קרויה על שם מייסדה, חיים משה כ"ץ, יליד פולין שעשה את הונו בארצות הברית. הוא עלה לארץ ישראל ב-1926, ורכש פרדס בשטח 173 דונם על אם הדרך מתל אביב לפתח תקוה, צפונית לבני ברק.[2] בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 1929 נעקרו חלקים מן הפרדס, והחל מאוקטובר 1933 הוצעו בו מגרשים לבניה פרטית.[3] בשלב השני של הקמת השכונה, בנובמבר 1934, ניתן לה השם תל אפרים, על שם בנו של כ"ץ, אפרים (פרדי) כ"ץ.[4] ביתו של כ"ץ עצמו, בשטח הפרדס, הושכר ביולי 1936 למחלקת הבריאות של ממשלת המנדט, והוקם בו בית חולים ממשלתי למחלות מידבקות.[5] עד 1947 נבנו בשכונה כ-70 בתים. בשנותיה הראשונות נחשבה פרדס כ"ץ לשכונת יוקרה, בשל ריבוי השטחים הפתוחים בה והפרדסים בסביבותיה.

פרדס כץ השתייכה מוניציפלית לבני ברק. בשנת 1945 פעלה רמת גן לספח את השכונה אליה[6], אך היוזמה נדחתה[7] ופרדס כץ נותרה חלק מבני ברק.[8]

אחרי הקמת המדינה השכונה התרחבה, ושטחי פרדס נוספים הפכו לשיכונים. בשנת 1949 הוקמה בשכונה מעברה[9], והיא הפכה לשכונה שרוב תושביה עולים חדשים ואנשים קשי-יום.[10]

המעברה הייתה מחולקת לשניים: חלקה הראשון היה קרוב יותר לשכונה שהיום שמה קריית הרצוג, גבולה המזרחי גבל במחנה צבאי בריטי ובגבולה המערבי הייתה שכונה שכונתה "הג'ונגל" משום שהיו בה בתים שלהם משק קטן ובו חיות משק שונות. בצפונה של השכונה התנשאה גבעה מלאכותית שהיוותה מחסן נשק של הבסיס הצבאי הבריטי הסמוך. בהמשך השתרעו שטחי הקרן הקיימת לישראל, שלהם מונה אחראי, אגרונום בשם צבי רובינפיין (לימים חתנו - אליקים פדרמן, שהתגורר בסמוך לו, היה חבר במועצת העיר). בשכונה זו גרו כ-300 משפחות שרובן התגוררו בצריפונים.

בתחילת דרכה של השכונה התגוררו בה עולי טורקיה, תימן, פולין ועיראק. בהמשך עזבו רבים את המעברה והגיעו אליה רבים מעולי צפון אפריקה. בשטח המעברה עמדו צריפים ציבוריים ששימשו בתחילה כבית הספר השכונתי, קופת חולים וטיפת חלב, בהמשך הועבר בית הספר, שנקרא בתחילת דרכו "הסתדרות", מערבה, לחלקה השני של השכונה, ושמו שונה ל"קוממיות".

בשנות ה-60, בעקבות שנות בצורת בנגב, הורשו מספר משפחות בדואיות להגיע ולהתיישב זמנית בשטח הבסיס הצבאי שנהרס והפך לשדה מרעה לצאנם של הבדואים. עשרות מבקרים נהרו מכל מקום כדי לפגוש בבדואים, והגבעה שבשטח הבסיס כונתה בשם "הר הבדואים". כיום נמצא עליה פארק גדול ומתקני משחקים לרווחת ילדי האזור. בחלקה השני של המעברה, דרומית-מערבית לה, התגוררו יותר מ-800 משפחות. הצפיפות הייתה גדולה ורוב המעברה אוכלסה ביוצאי עיראק וצפון אפריקה. בשטחה היה גם השוק המקומי שסיפק את כל הדרוש לתושבי המקום.

רב השכונה במשך כחמישים שנה היה הרב משה בלוי, מחבר הספרים "משנת משה" ו"נפש ברכה". כיום רב השכונה הוא הרב אהרן שפירא.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 נסגר בית הספר "יסודות" בשכונה לאחר כ-50 שנות קיום ובשנת 2016 נסגר גם בית ספר היסודי "עוזיאל" שפעל בשכונת קריית הרצוג, וכיום נותרו שני בתי ספר יסודיים ("מקור-חיים" ו"קוממיות"), ישיבה תיכונית. ובית ספר תיכון אחד ("רמז").

קולות נשמעו מצד תושבי השכונה הטוענים שהשכונה מופלית לרעה על ידי העירייה במתן שירותים ובהשקעה בתשתיות, ובשל כך קוראים להיפרדות מן העיר בני ברק והצטרפות לרמת גן. תושבים אף פנו למזכ"ל האו"ם כדי שיכיר בתושבי השכונה כפליטים[11]. בעבר נקשר שמה של שכונת פרדס כץ עם משפחות פשע שהתגוררו בתחומה. בהמשך שינתה השכונה את פניה. רבים מחברי כנופיות הפשע,נטשו את דרכם, חלק לא מבוטל עזבו את העיר, וחלק חזרו בתשובה, הגירה פנים/חוץ עירונית שהביאה התחדשות אנושית. האוכלוסייה החילונית, שבעבר הייתה הרוב המכריע בשכונה, מזדקנת ומידלדלת. ניכרת תנועה ערה ומשמעותית של חרדים הרוכשים דירות בפרדס כץ בשל מחיריהן הנמוכים ביחס למחירי הדירות בבני ברק עצמה[1].

בשנת 2012, לאחר הדיון של ועדת השמות העירונית נקבע כי ישונה שמה של השכונה. שינוי השם נגרם עקב השם הרע שנוצר לשכונה זה כמה עשורים ולכן, לאחר הרבה התנגדויות במרוצת השנים הוחלט כי כדאי לשנות את שמה. נכון לעכשיו, היא תיקרא נאות הפרדס.[12]. לעומת זאת, בעיריית בני ברק טענו כי מעולם לא התקבלה החלטה כזו בוועדת השמות.[13]

קהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה פועל מתנ"ס[1], שהוקם ב-1980 ומהווה תרומה עיקרית לחיי הקהילה בשכונה, בשכונה ישיבה לחוזרים בתשובה, "אור דוד", בראשות הרב דניאל זר. לישיבה זו חלק נכבד במהפך הרוחני שעבר על השכונה בשלושת העשורים האחרונים. בגבול פרדס כץ הוקמה גינה ענקית מפוארת לילדים, לצידו של המתנס העירוני.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'ודוקא אריק זאבי גדל בפרדס כץ והתחיל את דרכו הספורטיבית במתנ"ס השכונתי. לשכונה קבוצת כדורגל "מכבי פרדס כץ", המשחקת בליגה ג'[14].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 נעמה לנסקי, ‏הבת החורגת של בני ברק, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2013
  2. ^ דוד תדהר (עורך), הערך "חיים משה כ"ץ" באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 983
  3. ^ סוכנות להתיישבות הדרום והצפון, דואר היום, 16 באוקטובר 1933 (מודעה)
  4. ^ הזדמנות בלתי שכיחה! מגרשים בתל-אפרים - פרדס כץ חלק ב', דואר היום, 5 בנובמבר 1934 (מודעה)
  5. ^ בית חולים ממשלתי למחלות מדבקות מיוחד לתל-אביב ולמושבות, דבר, 28 ביולי 1936
  6. ^ רמת גן מתנכלת לשטחה של בני ברק, הצופה, 24 במאי 1945
  7. ^ נדחתה בקשת מועצת רמת-גן לסיפוח שטח פרדס-כ"ץ ומפעלי זקס וארגמן לאזורה, דבר, 20 בפברואר 1946
    לאה פיינברג, בכפר - פרדס כץ עוד לא צורף לבני ברק, דבר, 21 בפברואר 1946
  8. ^ תושבי פרדס כץ מתמרמרים, חרות, 3 בנובמבר 1950
  9. ^ נחנך מחנה-מעבר לעולים בפרדס כ"ץ, דבר, 18 בספטמבר 1949.
  10. ^ יש להוציא את הטף מהמעברה בפרדס-כ"ץ, דבר, 3 בדצמבר 1950
    דוד גלעדייושבי המעברה עלו על ת"א, מעריב, 31 באוגוסט 1951
  11. ^ חילונים בבני-ברק לאו"ם: הכירו בנו כפליטים
  12. ^ שינוי תדמית: פרדס כץ אאוט, נאות פרדס אין
  13. ^ חדר החדשות - פרדס כץ- נאות הפרדס
  14. ^ עמוד הקבוצה באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל