איתי זלאיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איתי זלאיט
Itay Zalait.jpg
לידה 21 באפריל 1979 (בן 42)
בני ברק
מקום לימודים האוניברסיטה הפתוחה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול
יצירות ידועות גיבור ישראל (פסל) עריכת הנתון בוויקינתונים
https://www.itayzalait.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איתי זלאיט (נולד ב-21 באפריל 1979) הוא אומן רב-תחומי ומרצה, העוסק בעיקר בציור ובפיסול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסל "גיבור ישראל" שהציב בכיכר פריז, במחאה נגד המשך שלטונו של בנימין נתניהו

זלאיט נולד בבני ברק לעובדיה ורינה זלאיט. למד בבית הספר היסודי "הגבעה" בבני ברק. בגיל תשע הציג מיצירותיו באגף הנוער של מוזיאון ישראל במסגרת תחרות של עיתון משקפיים בשיתוף מוזיאון ישראל.

את שירותו הצבאי החל במסלול ההכשרה כלוחם בסיירת מטכ"ל. לאחר שנה במסלול עבר לבית הספר ללוחמה בטרור, שם שימש כמדריך ולוחם. זלאיט נבחר להעביר את קורס מדריכי הלוט"ר בבית הספר, וסיים את שלוש שנות שירותו בתפקיד זה.

בשנת 2008 סיים לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ובשנת 2011 סיים לימודי תואר ראשון במדרשה לאמנות בבית ברל.

זלאיט עוסק בציור ובפיסול במגוון רחב של טכניקות וחומרים. חומרי הגלם שלו רבים ומגוונים: צעצועים, מוצרי נוי וחומרים מן הטבע, חלקם הוא אוסף ברחוב, בפחי האשפה וחלקם הוא מייצר בעצמו.

זלאיט חוקר בחייו האישיים ובקריירה המקצועית שלו את מושג החופש הן במובן האישי-פסיכולוגי, חופש מהתניות והרגלים תרבותיים פסיכולוגיים, והן באספקט הקולקטיבי-תרבותי. בעבודותיו הוא עוסק בשאלות של חופש אישי וחברתי, בקפיטליזם, צרכנות ובפופוליזם, באמצעות יציקות וחלקי צעצועים שבורים הוא יוצר פסלים ומיצבים המציפים ומעלים שאלות רבות לדיון[1]. זלאיט מושפע מהמורשת הסוריאליסטית ופועל ברוח תנועת הדאדא האוונגרדית. בעבודותיו מבקש לאתגר את גבולות השיח המקומי ולערער על הנורמות המקובלות תוך רצון לעורר חשיבה מחודשת וביקורתית על שאלות חברתיות ותרבותיות העומדות על סדר היום[2].

מיצג "קינג ביבי", פסל בדמותו של נתניהו בכיכר רבין. 6 בדצמבר 2016
צילום רב משתתפים בכיכר רבין ליד הפסל גיבור ישראל. כשהמצולמים עמדו בתנוחה של הפסל עם דגל. בחזית התמונה מימין איתי זלאיט לידו משמאל נמרוד גרוס,[3]

בשנת 2015 הציג את "חרושת התלמים" תערוכת היחיד, אשר עסקה בנושאים של חופש וחופש בחירה, הן ברמה האישית-פסיכולוגית והן ברמה התרבותית – תרבות צריכה, אפקט העדר, והפיכתו של האדם למכונה. בתערוכה הזאת הציג 15 אובייקטים, מעין הכלאות או חפצים שקיבלו ביטוי חדש, ברובם צעצועים שמצא ברחוב שאותם חיבר באופן אקראי[4][5][6].

ב-6 בדצמבר 2016 הציב את המיצג "קינג ביבי" בכיכר רבין – פסל מוזהב בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנישא לגובה 4.5 מטרים. לדבריו, "השינויים הטקטוניים שמתרחשים במדינה ובעולם" עוררו אותו להפנות את האמנות שלו לשאלות חברתיות אקטואליות. לטענתו, המניעים להצבת הפסל לא באו מתוך עמדה פוליטית, אלא מתוך רצון לבחון את גבולות החופש האמנותי, ולעורר שיח על חופש הביטוי, פלורליזם וסובלנות. בעבודה הזאת ביקש לשקף את המציאות החברתית בישראל ולהציב מראה לתהליכים שקורים במדינת ישראל[7][8][9].

בעקבות פעולה זו התעורר שיח מימין ומשמאל סביב נושאי חופש הביטוי, גבולות האמנות ואמנות פוליטית במרחב הציבורי[10][11]. בריאיון שהעניק לעיתון הניו יורק טיימס אמר ש"רק הזמן יאמר אם פעולה זו היא פרובוקציה או נבואה"[12]. ההתעניינות בפסל קיבלה כיסוי גם מחוץ למדינת ישראל[13][14]. והצבתו קיבלה הד תקשורתי בעיתונות העולמית, בניו יורק-טיימס[12], ב-CNN[15], ב-BBC[16], בגרדיאן[17], בעיתונות גרמנית[18], באל-ערביה[19], באל-ג'זירה[20] וברשתות טלוויזיה בטורקיה ובאיראן[21]. ב-2018 נמכר אחד ההעתקים של הפסל לאספן אמריקאי בעל האוסף הגדול בעולם לפסלי דיקטטורים. הוא הכין העתק של הפסל בברונזה (300 ק"ג) ומתעתד להציב אותו לצד פסליהם המקוריים של דיקטטורים מרחבי העולם אשר נאספו ב-30 השנים האחרונות[דרוש מקור].

ב-5 במרץ 2018 הציב זלאיט את המיצג "דגל 2018" בכיכר רבין שבו מוצב דגל ישראל במצב נטוי, בין נפילה לזקיפות. באמצעות המיצג ביקש זלאיט להראות את עומק הקרע שהחברה הישראלית נמצאת בו, ולהגדיר את מצבה הנוכחי של מדינת ישראל 2018 כמצב ביניים – בין קריסה לזקיפות; בין אזרחי המדינה החווים את התנהלות המדינה כהתגלמות הטוב, לבין אלה שמרגישים שהדמוקרטיה הישראלית על סף קריסה וקירות המדינה מתערערים לנגד עיניהם[22][23][24].

ב־8 בנובמבר 2018 הציב את המיצג "בלב האומה", פסל בדמות שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ומולו מוצבת מראה גדולה ולבנה. זלאיט אמר בריאיון לערוץ 12 כי "השרה רגב היא דמות בלבה של האומה, כל אחד יכול לפרש את היצירה כפי שהוא חושב. זו עבודה שהתחלתי לעבוד עליה לפני חודשים ואפשר לקחת אותה לכל כיוון".

ב-29 ביולי 2020 הציב את מיצג "הסעודה האחרונה", מיצג מחאה הכולל פסל של ראש הממשלה נתניהו לצד שולחן ועליו מונחים שמפניות, בקבוקי יין, מאכלים ועוגה בצורת דגל ישראל שבה הוא אוחז. לדברי המארגנים, מטרת המיצג היא לעורר את האזרחים "המתנדנדים" להצטרף למחאה נגד השחיתות, הקריסה של הציבור והניתוק של הממשלה מהאזרחים ו"לא לתת לארץ זבת החלב והדבש שלנו להפוך לארץ אוכלת יושביה".

מדובר במיצב בגודל של 9.60 מטרים על 2.40 מטרים. עוד השתתפו בהכנתו: מורן אהרון ואלישבע אנגלברג - ארט וקריאייטיב, נוהר בינור - עוגה, פנינה אברמוביץ' - פיסול ואיפור, וליאורה צביקלר - עיצוב תפאורה[25].

בדצמבר 2020 הציב את הפסל "גיבור ישראל" בכיכר פריז, בירושלים, במקום בו נערכות באופן קבוע הפגנות כנגד המשך שלטונו של בנימין נתניהו. הפסל במשקל 6 טון העשוי מברונזה, מדמה תמונה שפורסמה של מפגין בשם נמרוד גרוס, שצולם מניף את דגל ישראל ומתגונן בפני מכת"זית של משטרת ישראל. כעבור שעות ספורות פונה הפסל על ידי העירייה[26].

זלאיט הציג את עבודותיו במוזיאונים ובירידים רבים בישראל ומחוצה לה, ובהם מוזיאון ינקו דאדא, Art Market Budapesht, ה"בית האדום", מכון אלפרד לאומנות, בגלריה חנינא ועוד. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים בישראל ובעולם.

זלאיט נשוי לריקי, אב לשניים. הוא מתגורר ברמת גן.

תערוכות ומיצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גיבור ישראל (פסל)

תערוכות יחיד ומיצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות וירידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2009 – "מוות", גלריית הסטודנטים, המדרשה, בית ברל
  • 2011 – "טרנספורמציה",  מתחם התחנה, ת"א
  • 2011 – "רק גברים", גלריה גרוס, ת"א
  • 2011 – "שמחה",  רוטשילד (בית סותב'יס לשעבר) ת"א
  • 2012 – Art market Budapest, Hungary
  • 2012 – "אמנות סודית", בנק לאומי, בית מאני, ת"א
  • 2012 – "בלי כסף", גלריה גרוס, ת"א
  • 2013 – יריד צבע טרי 6, ת"א
  • 2013 – Site Specific, גלריה צ'יטה, ת"א
  • 2014 – תערוכת פתיחת מכון אלפרד
  • 2014 – יריד צבע טרי 7, ת"א
  • 2014 – בית משותף, גלריה p8, ת"א
  • 2014 – בית יגאל אלון, קיבוץ גינוסר
  • 2014 – תערוכה זוגית עם פיליפ רנצר, גלריה p8, ת"א
  • 2014 – הוועד למלחמה באיידס – תערוכת התרמה, ת"א
  • 2014 – תופעת צבע שקנאי, אוצר ומשתתף, גלריה p8, ת"א
  • 2014 – אלפרד XL, פתיחת מכון אלפרד, ת"א
  • 2015 – מכון אלפרד, תערוכה שנתית, ת"א
  • 2015 – המכירה השנתית בחנינא, ת"א
  • 2016 – הצוללת הירוקה, מוזיאון אשדוד
  • 2016 – צבע טרי 8, ת"א
  • 2016 – Art יערות, מלון יערות הכרמל
  • 2016 – Arti יריד מבית תירוש, הרצליה
  • 2017 – טאבו תדר, מוזיאון ת"א
  • 2017 – מעון ראש הממשלה, הבית האדום, ת"א
  • 2017 – Bull’s eye, מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד
  • 2017 – כסף, בית המידות, ת"א
  • 2018 – דנה אינטרנשיונל, בית מאירוב, חולון
  • 2018 – בראש טוב, גלריית החווה, חולון
  • 2018 – פרשנס, כיכר אתרים, ת"א

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איתי זלאיט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 3 תערוכות חדשות, ICOM - איגוד המוזאונים ואיקו"ם ישראל, ‏9 במרץ 2017
  2. ^ איתי זלאיט, "Bull's Eye". מוזיאון ינקו דאדא, כפר האמנים עין הוד
  3. ^ איתי זלאיט, התרגשות!! ״גיבור ישראל״ עוזב את כיכר רבין ת״א! לא לפני שנעשה תמונה המונית של כולנו ״עושים גיבור ישראל״ יחד עם נמרוד גרוס היקר!! הצילום יופיע על שער עיתון מרכזי בעולם, פייסבוק, ‏29 בדצמבר 2020
  4. ^ איתי אילנאי, האיש שמאחורי הפסל, ידיעות אחרונות, ‏7 לדצמבר 2016
  5. ^ רז רותם, בכיכר העיר, דבר ראשון, ‏7 לדצמבר 2016
  6. ^ "חרושת התלמים", תערוכה של איתי זלאיט, d+a
  7. ^ רואי פרסול, איתי זלאיט: "לא יכולתי להתעלם מהשינויים שמאיימים על חופש הביטוי", מעריב, ‏8 לדצמבר 2016
  8. ^ דורון בראונשטיין, איתי זלאיט: אודות ניצוץ של אש באמנות, חופש ובחירה, אמנות אל מול פוליטיקה או: "אני לא יצור פוליטי. אני אמן.", חי תרבות
  9. ^ דנה ירקצי, במרכז כיכר רבין: פסל מוזהב של נתניהו הוצב בחשאי, וואלה חדשות, ‏6 בדצמבר 2016
  10. ^ נעמה ריבה וליאור סורוקה, פסל מוזהב של נתניהו הוצב הלילה בחשאי בכיכר רבין והופל על ידי אזרחים, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2016
  11. ^ לא תאמינו מי הפיל את הפסל המוזהב של נתניהו בכיכר רבין, הכל שקרים
  12. ^ 1 2 Camila Schick and Isabel Kershner, King Bibi Divides Tel Aviv Residents, New York Times
  13. ^ רואי פרסול, פרובוקציה או נבואה? יוצר פסל הזהב של נתניהו מרגיש שחזה את הנולד, מעריב, ‏8 לפברואר 2017
  14. ^ עידן סימון, פסל נתניהו מכיכר רבין ישודרג?, Mako, ‏4 לפברואר 2017
  15. ^ Andrew Carey, 'Provocative' statue of Netanyahu appears overnight, then knocked over, CNN, ‏7 בדצמבר 2016
  16. ^ Netanyahu statue: Golden likeness of PM appears in Tel Aviv, BBC, ‏6 בדצמבר 2016
  17. ^ Peter Beaumont, King Bibi for a day: golden Netanyahu statue is toppled, The Gurdian, ‏6 בדצמבר 2016
  18. ^ Ophef over "Gouden" Netanyahu in Tel Aviv, DE REDATILE.BE, ‏6 לדצמבר 2016
  19. ^ تمثال "الملك بيبي" الذهبي يثير دهشة إسرائيل, אל-ערביה, ‏6 בדצמבר 2016 (בערבית)
  20. ^ 'Diktatör Netanyahu heykeli' yıkıldı, ALJAZEERA TURK, ‏7 לדצמבר 2016
  21. ^ مجسمه طلایی نتانیاهو سوژه شوخی کاربران فضای مجازی شد + عکس, ‏16 בדצמבר 2016 (בפרסית)
  22. ^ דנה ירקצי, "הבית מתערער": מיצג דגל ישראל "מט לנפול" הוצב בכיכר רבין בת"א, וואלה חדשות, ‏5 במרץ 2018
  23. ^ מיצג פוליטי בכיכר רבין - ריאיון עם איתי זלאיט, חדשות ynet ב-MSN, ‏5 במרץ 2018
  24. ^ אור גלזר ואביבית מיסניקוב, מיצג בתל אביב: דגל ישראל מט לנפול, mako, ‏5 במרץ 2018
  25. ^ נופר וחש, הסעודה האחרונה של הדמוקרטיה, פסלו של איתי זלאיט. אנשים חושבים שפה זה לא יקרה, טיים אאוט,29.7.2020
  26. ^ פסל בדמות מפגין הוצב בירושלים - והוסר באישון לילה, ynet, ‏2020-12-04