איתי זלאיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איתי זלאיט
חרושת התלמים בסטודיו.JPG
לידה 21 באפריל 1979 (בן 39)
בני ברק
תחום יצירה ציור, פיסול
https://www.itayzalait.com/

איתי זלאיט (נולד ב-21 באפריל 1979) הוא אומן רב-תחומי העוסק בציור ובפיסול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלאיט נולד בבני ברק לעובדיה ורינה זלאיט. כבר בגיל תשע הציג מיצירותיו באגף הנוער של מוזיאון ישראל במסגרת תחרות של עיתון משקפיים בשיתוף מוזיאון ישראל.

בשנת 2008 סיים לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ובשנת 2011 סיים לימודי תואר ראשון במדרשה לאמנות בבית ברל.

זלאיט עוסק בציור ובפיסול במגוון רחב של טכניקות וחומרים. חומרי הגלם שלו רבים ומגוונים: צעצועים, מוצרי נוי וחומרים מן הטבע, חלקם הוא אוסף ברחוב, בפחי האשפה וחלקם הוא מייצר בעצמו.

זלאיט חוקר בחייו האישיים ובקריירה המקצועית שלו את מושג החופש הן במובן האישי-פסיכולוגי, חופש מהתניות והרגלים תרבותיים פסיכולוגיים, והן באספקט הקולקטיבי-תרבותי. בעבודותיו הוא עוסק בשאלות של חופש אישי וחברתי, בקפיטליזם, צרכנות ובפופוליזם, באמצעות יציקות וחלקי צעצועים שבורים הוא יוצר פסלים ומיצבים המציפים ומעלים שאלות רבות לדיון[1]. זלאיט מושפע מהמורשת הסוריאליסטית ופועל ברוח תנועת הדאדא האוונגרדית. בעבודותיו מבקש לאתגר את גבולות השיח המקומי ולערער על הנורמות המקובלות תוך רצון לעורר חשיבה מחודשת וביקורתית על שאלות חברתיות ותרבותיות העומדות על סדר היום[2].

פסל של ביבי מוצב בכיכר רבין

בשנת 2015 הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו, שנקראה "חרושת התלמים", אשר עסקה בנושאים של חופש, חופש בחירה הן ברמה האישית-פסיכולוגית והן ברמה התרבותית – תרבות צריכה, אפקט העדר, והפיכתו של האדם למכונה. בתערוכה הזאת הציג 15 אובייקטים, מעין הכלאות או חפצים שקיבלו ביטוי חדש, ברובם צעצועים שמצא ברחוב שאותם חיבר באופן אקראי[3][4][5].

ב-6 בדצמבר 2016 הציב את המיצג ״קינג ביבי״ בכיכר רבין – פסל מוזהב בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנישא לגובה 4.5 מטרים; מיצג שעורר תהודה מקומית ועולמית חסרת תקדים. לדבריו, השינויים הטקטוניים שמתרחשים במדינה ובעולם עוררו אותו להפנות את האמנות שלו לשאלות חברתיות אקטואליות. המניעים להצבת הפסל לא באו מתוך עמדה פוליטית, אלא מתוך רצון לבחון את גבולות החופש האמנותי, ולעורר שיח על חופש הביטוי, פלורליזם וסובלנות. בעבודה הזאת ביקש לשקף את המציאות החברתית בישראל ולהציב מראה לתהליכים שקורים במדינת ישראל[6][7][8].

בעקבות פעולה זו התעורר שיח מימין ומשמאל סביב נושאי חופש הביטוי, גבולות האמנות ואמנות פוליטית במרחב הציבורי[9][10]. הפסל הוצג במוזיאון ת״א יחד עם מבחר עבודות נוספות של זלאיט. עבודתו נכנסה לתוכניות הלימוד בבתי ספר לאומנות, בלימודי אזרחות בתיכונים ובמערכת בתי המשפט. בריאיון שהעניק לניו יורק טיימס אמר שרק הזמן יאמר אם פעולה זו היא פרובוקציה או נבואה[11]. ההתעניינות בפסל חצתה את גבולות המדינה והובילה להתעניינות נרחבת בעולם כולל היסטוריון מאוסטרליה ואספנים מארצות הברית שגילו עניין רב בפסל[12][13]. כמו כן, הצבת הפסל זכתה להד תקשורתי בעיתונות העולמית, בניו יורק-טיימס[11], ב-[14] CNN, ב-[15]BBC, בגרדיאן[16], בעיתונות גרמנית[17], ב-אל-ערביה[18], ב-אל-ג'זירה[19] וברשתות טלוויזיה בטורקיה ובאירן[20]. ב-2018 אחד ההעתקים של הפסל נמכר לאספן אמריקאי בעל האוסף הגדול בעולם לדיקטטורים, הוא הכין העתק של הפסל בברונזה (300 ק״ג) ומתעתד להציב אותו לצד פסליהם המקוריים של דיקטטורים מרחבי העולם אשר נאספו ב-30 השנים האחרונות.

ב-5 במרץ 2018 הציב זלאיט את המיצג "דגל 2018" בכיכר רבין שבו מוצב דגל ישראל במצב נטוי, בין נפילה לזקיפות. באמצעות המיצג ביקש זלאיט להראות את עומק הקרע שהחברה הישראלית נמצאת בו, ולהגדיר את מצבה הנוכחי של מדינת ישראל 2018 כמצב ביניים – בין קריסה לזקיפות; בין אזרחי המדינה החווים את התנהלות המדינה כהתגלמות הטוב, לבין אלה שמרגישים שהדמוקרטיה הישראלית על סף קריסה וקירות המדינה מתערערים לנגד עיניהם[21][22][23].

ב- 8 בנובמבר 2018 הציב את המיצג "בלב האומה", פסל בדמות שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ומולו מוצבת מראה גדולה ולבנה. זלאיט אמר בראיון לערוץ 12 "השרה רגב היא דמות בלבה של האומה, כל אחד יכול לפרש את היצירה כפי שהוא חושב. זו עבודה שהתחלתי לעבוד עליה לפני חודשים ואפשר לקחת אותה לכל כיוון".

זלאיט הציג את עבודותיו במוזיאונים ובירידים רבים בארץ ובעולם, ובהם מוזיאון תל אביב, מוזיאון ינקו דאדא, ה"בית האדום", מכון אלפרד לאומנות, בגלריה חנינא ועוד. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים בארץ ובעולם.

זלאיט נשוי לריקי, אב לשניים. הוא מתגורר ברמת גן.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018 – בלב האומה, כיכר הבימה, ת״א
  • 2018 – דגל 2018, כיכר רבין ת״א – פעולה במרחב הציבורי
  • 2016 – King bibi, כיכר רבין, ת״א – פעולה במרחב הציבורי
  • 2015 – "חרושת התלמים", גלריה p8, ת"א
  • 2012 – גלריית הסטודנטים, המדרשה, בית ברל

תערוכות קבוצתיות וירידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018 –דנה אינטרנשיונל, בית מאירוב, חולון
  • 2018–בראש טוב, גלריית החווה, חולון
  • 2018 – פרשנס, כיכר אתרים, ת״א
  • 2017 – טאבו תדר, מוזיאון ת״א
  • 2017 – מעון ראש הממשלה, הבית האדום, ת״א
  • 2017 – Bull’s eye, מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד
  • 2017 – כסף, בית המידות, ת״א
  • 2016 – הצוללת הירוקה, מוזיאון אשדוד
  • 2016 – צבע טרי 8, ת"א
  • 2016 – Art יערות, מלון יערות הכרמל
  • 2016 – Arti יריד מבית תירוש, הרצליה
  • 2015 – מכון אלפרד, תערוכה שנתית, ת"א
  • 2015 – המכירה השנתית בחנינא, ת"א
  • 2014 – תערוכת פתיחת מכון אלפרד
  • 2014 – יריד צבע טרי 7, ת"א
  • 2014 – בית משותף, גלריה p8, ת"א
  • 2014 – בית יגאל אלון, קיבוץ גינוסר
  • 2014 – תערוכה זוגית עם פיליפ רנצר, גלריה p8, ת"א
  • 2014 – הוועד למלחמה באיידס – תערוכת התרמה, ת"א
  • 2014 – תופעת צבע שקנאי, אוצר ומשתתף, גלריה p8, ת"א
  • 2014 – אלפרד XL, פתיחת מכון אלפרד, ת"א
  • 2013 – יריד צבע טרי 6, ת"א
  • 2013 – Site Specific, גלריה צ'יטה, ת"א
  • 2012 – Art market Budapest, Hungary
  • 2012 – "אמנות סודית", בנק לאומי, בית מאני, ת"א
  • 2012 – "בלי כסף", גלריה גרוס, ת"א
  • 2011 – "טרנספורמציה",  מתחם התחנה, ת"א
  • 2011 – "רק גברים", גלריה גרוס, ת"א
  • 2011 – "שמחה",  רוטשילד (בית סותב'יס לשעבר) ת"א
  • 2009 – "מוות", גלריית הסטודנטים, המדרשה, בית ברל

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 3 תערוכות חדשות, ICOM - איגוד המוזאונים ואיקו"ם ישראל, ‏9 במרץ 2017
  2. ^ [www.jancodada.co.il/?page_id=2126 Bull's Eye], מוזיאון ינקו-דאדא עין הוד
  3. ^ איתי אילנאי, האיש שמאחורי הפסל, ידיעות אחרונות, ‏7 לדצמבר 2016
  4. ^ רז רותם, בכיכר העיר, דבר ראשון, ‏7 לדצמבר 2016
  5. ^ "חרושת התלמים", תערוכה של איתי זלאיט, d+a
  6. ^ רואי פרסול, איתי זלאיט: "לא יכולתי להתעלם מהשינויים שמאיימים על חופש הביטוי", מעריב, ‏8 לדצמבר 2016
  7. ^ דורון בראונשטיין, איתי זלאיט: אודות ניצוץ של אש באמנות, חופש ובחירה, אמנות אל מול פוליטיקה או: "אני לא יצור פוליטי. אני אמן.", חי תרבות
  8. ^ דנה ירקצי, במרכז כיכר רבין: פסל מוזהב של נתניהו הוצב בחשאי, וואלה חדשות, ‏6 בדצמבר 2016
  9. ^ נעמה ריבה וליאור סורוקה, פסל מוזהב של נתניהו הוצב הלילה בחשאי בכיכר רבין והופל על ידי אזרחים, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2016
  10. ^ לא תאמינו מי הפיל את הפסל המוזהב של נתניהו בכיכר רבין, הכל שקרים
  11. ^ 11.0 11.1 Camila Schick and Isabel Kershner, King Bibi Divides Tel Aviv Residents, New York Times
  12. ^ רואי פרסול, פרובוקציה או נבואה? יוצר פסל הזהב של נתניהו מרגיש שחזה את הנולד, מעריב, ‏8 לפברואר 2017
  13. ^ עידן סימון, פסל נתניהו מכיכר רבין ישודרג?, Mako, ‏4 לפברואר 2017
  14. ^ Andrew Carey, 'Provocative' statue of Netanyahu appears overnight, then knocked over, CNN, ‏7 בדצמבר 2016
  15. ^ Netanyahu statue: Golden likeness of PM appears in Tel Aviv, BBC, ‏6 בדצמבר 2016
  16. ^ Peter Beaumont, King Bibi for a day: golden Netanyahu statue is toppled, The Gurdian, ‏6 בדצמבר 2016
  17. ^ Ophef over "Gouden" Netanyahu in Tel Aviv, DE REDATILE.BE, ‏6 לדצמבר 2016
  18. ^ تمثال "الملك بيبي" الذهبي يثير دهشة إسرائيل, אל-ערביה, ‏6 בדצמבר 2016 (בערבית)
  19. ^ 'Diktatör Netanyahu heykeli' yıkıldı, ALJAZEERA TURK, ‏7 לדצמבר 2016
  20. ^ مجسمه طلایی نتانیاهو سوژه شوخی کاربران فضای مجازی شد + عکس, ‏16 בדצמבר 2016 (בפרסית)
  21. ^ דנה ירקצי, "הבית מתערער": מיצג דגל ישראל "מט לנפול" הוצב בכיכר רבין בת"א, וואלה חדשות, ‏5 במרץ 2018
  22. ^ מיצג פוליטי בכיכר רבין - ריאיון עם איתי זלאיט, חדשות ynet ב-MSN, ‏5 במרץ 2018
  23. ^ אור גלזר ואביבית מיסניקוב, מיצג בתל אביב: דגל ישראל מט לנפול, mako, ‏5 במרץ 2018