מסיכת השפיות

מסכת השפיות: ניסיון להבהיר כמה סוגיות אודות האישיות הפסיכופתית הוא ספר שנכתב על ידי הפסיכיאטר הרווי מילטון קלקלי בשנת 1941. הספר נחשב לפורץ דרך בתיאור מקרים פסיכיאטריים, ולאחת העבודות החשובות ביותר על פסיכופתיה במאה העשרים. בהמשגה של קלקלי, "מסיכת השפיות" מתייחסת ל"מסכה" שמסתירה את ההפרעה הנפשית של האדם מהסביבה.

קלקלי מתאר אדם עם פסיכופתיה כאדם שמסוגל לחקות נורמליות ולהסתיר התנהגויות לא-מסתגלות וכאוס פנימי. אך למרות ההצגה החיצונית המשכנעת, האינטליגנטית, ואפילו המקסימה לכאורה, קלקלי טוען כי אדם עם פסיכופתיה חסר את היכולת לחוות רגשות אמיתיים וכי הוא עיוור צבעים להיבט הזה של הקיום האנושי. בספרו קלקלי מסיק כי 'מסכת השפיות' מסתירה פְּגָם נוירו-פסיכיאטרי משמעותי, אך אחד שהוא אינו מצליח לזהות במדויק עם הכלים שעמדו לרשותו. מההשערות של קלקלי התפתח עניין במרכזי בפסיכוביולוגיה של פסיכופתיה, ובמהלך השנים הצטברו ראיות רבות לחריגות במבנה ותפקוד המוח בקרב עבריינים עם פסיכופתיה. הספר הודפס בחמש מהדורות, וקלקלי תיקן והרחיב את העבודה שלו עם כל מהדורה שפורסמה. המהדורה החמישית פורסמה זמן קצר לאחר מותו של קלקלי בשנת 1984. המהדורה הוצאה לאור מחדש על ידי יורשיו של קלקלי בשנת 1988 למטרות חינוך ללא כוונות רווח.

תיאור

מסיכת השפיות, המהודרה החמישית, מציגה תיאוריות קליניות אודות האישיות הפסיכופתית, וכן תיאורי מקרה של 15 מטופלים (במהדורה הראשונה היו רק 9, וכולם ממין זכר). קלקלי עשה שימוש במאפייני הנובלה ותיאורים דרמטיים שונים כדי לתאר את המטופלים. לשיטתו של קלקלי, "מסיכת השפיות" היא זו שמבדילה את הפסיכופת מאנשים רגילים. הוא כתב: "אנו מתמודדים פה לא עם אדם שלם אלא עם מכונת רפלקסים משוכללת המסוגלת לחקות את ההתנהגות האנושית בשלמות. מכונה נפשית משומנת זו מפיקה... סימולציות של רגש אנושי נורמלי... כה מושלם הוא התוצר... שאף אחד אינו יכול לקבוע במונחים מדעיים ואובייקטיביים, מדוע אין זה אמיתי. ועם זאת אתה יודע, או מרגיש שאתה יודע, שהמציאות, במובן של חוויית חיים בריאה ומלאה, אינה קיימת שם... מטופל זה משתנה לכדי רובוט... שמסוגל לעשות כל מה שהאישיות הבריאה מסוגלת לעשות, חוץ מאשר להשתתף בחיים ברמה האישית."

התווית "פסיכופת", כפי שקלקלי השתמש בה, אומצה גם על ידי התרבות פופולרית, והיא מיושמת לעיתים קרובות על רוצחים סדרתיים ועל עבריינים אלימים אחרים, ללא קשר לשאלה אם האבחנה באמת מתאימה להם. אמנם המונח נפוץ בתרבות הפופולרית, אך לשימוש התרבותי אין רלוונטיות טכנית כל שהיא לקרימינולוגיה, פסיכולוגיה או לפסיכיאטריה.

שכיחות

קלקלי טוען בסעיף קטן שכותרתו "הם לא באים לבד כמו מרגלים, אלא גדודים-גדודים" (ביטוי המופיע בהמלט), שלמרות שקשה להשיג נתונים סטטיסטיים מהימנים, ישנן סיבות שונות לחשוד כי פסיכופתים נכנסים לאשפוזים פסיכיאטריים ולבתי הסוהר בשיעור "גבוה במיוחד". הוא אכן מציג נתונים סטטיסטיים מתוך סקר לפי הוא ותשעה פסיכיאטרים אחרים אבחנו אחד מתוך שמונה מטופלים כבעלי אישיות פסיכופתית.

סיפורת והיסטוריה עתיקה

"הוא התקשה להיאבק ביריבו וכדי להציל את עצמו מנפילה ארצה, נשך את הזרוע של יריבו ואחז את עצמו באמצעות הנשיכה. יריבו שיחרר את אחיזתו וקרא: "אתה נושך, אלקיביאדס, כמו אישה!" – "לא" השיב לו אלקיביאדס, "כמו אריה".

— אנשי שם יוונים ורומאים, פּלוּטַרכוֹס

בסוף הספר, קלקלי סוקר דמויות רבות ביצירות בדיוניות שהוא חושב שמתאימות לפרופיל הקליני שלו. הוא מסיים בהתייחסות לדמויות בהיסטוריה, הוא מוציא את אדולף היטלר ואחרים מהגדרתו אך מבליט את אלקיביאדס, מצביא ומדינאי ביוון העתיקה. מהכתיבה עולה כי קלקלי מוקסם מדמותו של אלקיביאדס מאז שלמד בתיכון.

סיפורים רבים מחייו של אלקבידיאס מתארים אדם תוקפני, הפכפך, כריזמטי, וחסר אחריות. אולם, קלקלי אינו מבחין בין דמותו ההיסטורית של אלקיביאדס לבין הדמות שמתוארת על ידי פילוסופים, מטיפי מוסר ומוזיקאים.

מאפיינים

קלקלי הציע – על בסיס עבודתו עם פסיכופתים בקליניקה שלו ובמוסדים סגורים 16 (מופחת מ-21 במהדורה הראשונה) מאפיינים לפסיכופתיה:

1. אינטליגנציה טובה וקסם אישי שטחי
2. היעדר הזיות וחשיבה אי-רציונלית
3. היעדר חרדה וביטויים נוירוטיים
4. חוסר אמינות
5. חוסר כנות ויושר
6. היעדר חרטה ותחושת אשמה
7. מרכיבי הניעה לקויים להתנהגות אנטיסוציאלית
8. שיקול דעת לקוי ויכולת דלה ללמוד מניסיון
9. אגוצנטריות פתולוגית וחוסר יכולת לאהוב
10. תגובות רגשיות דלות
11. היעדר תובנה ספציפי
12. היעדר היענות לקשרים בין-אישיים; כפיות טובה כלפי התחשבות מיוחדת שנותנים להם, אדיבות ואמון
13. התנהגות יוצאת מן הכלל ומעוררת סלידה לאחר שתייה, ולפעמים גם ללא שתייה - מתבטאת בהתנהגות וולגריות, גסות רוח, שינוי מהיר במצבי רוח, ומעשי קונדס
14. איומי סרק של התאבדות ללא מימוש בפועל
15. חיי מין מזדמנים ואקראיים
16. כישלון לעצב ולממש תוכנית חיים (אלא אם כן היא למטרות הרסניות או התחזות)

רשימת הפסיכופתיה המעודכנת שנכתבה על ידי הפסיכולוג רוברט ד' הייר מבוססת בחלקה על הפרופיל הקליני של קלקלי והייר נתן לקלקלי קרדיט מלא בעבודתו. בתחילה, השתמש הייר בפרופיל הקליני ודירג את הפריטים שלו על סולם של 3 נקודות. הייר (1980) דיווח כי לפרופיל מהימנות פנימית טובה, אולם חלק מהפריטים (למשל: אינטליגנציה טובה, היעדר הזיות וחשיבה אי-רציונלית, איומי סרק של התאבדות) לא היו קשורים, או קשורים רק באופן חלש לפריטים האחרים. בעקבות כך בנה רוברט הייר מודל סטטיסטי של פסיכופתיה מתוך הפרופיל של קלקלי, ויצר אופרציונליזציה המאפשרת לבחון כל פריט ולכמת אותו ובכך יצר הערכת פסיכופתיה מהימנה.

היעדר תובנה

"מדוע לכלא, המקום הזה מלא בעבריינים, אנשים קשוחים בפשע", הוא אמר בחוסר מודעות מרהיב שהוא עצמו ביצע יותר עבירות מרוב האסירים שמוחזקים שם כעת... "מי יודע עלול לקרות לי שם? זה בהחלט לא המקום הנכון בשבילי". חוסר התובנה המוחלט של גרגורי (או שצריך לומר: הסירוב שלו להכיר?) מדוע זה עשוי להיחשב צודק ומתאים עבורו להיכנס לבית הסוהר בעקבות פשעים דומים שבוצעו על ידי אחרים הכלואים שם, ממחיש היטב נקודה מרכזית שאני חושב מבדילה לעתים קרובות את הפסיכופת מעבריינים אחרים. פושעים אחרים לא רוצים כמובן להיכנס לכלא, ולעתים קרובות מוחים נגד הרעיון. אולם, אין להם את האמונה המוזרה שהם צריכים להיות איך שהוא פטורים מהעונשים בעקבות מעשיהם, או שאינם עבריינים כלל.

— מסכת השפיות, "גרגורי"

קלקלי טוען כי הפסיכופת חסר את היכולת להודות ולהבין את ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל, וההשפעה שיש להפרעה זו על אחרים. הוא משווה את חוסר התובנה של הפסיכופת לזה של אדם הסובל מפסיכוזה חמורה אך שלא כמו החולה הפסיכוטי, הוא מציין שבאופן שטחי בלבד, אדם עם פסיכופתיה מסוגל להכיר בעובדה שהוא נמצא בבית החולים בגלל התנהגות לא מקובלת ומוזרה. הוא מציע כי העוני הרגשי המאפיין את הפסיכופת מקשה עליו לדעת כיצד אחרים מרגישים לגבי התנהגותו ושבעקבות כך הוא לא יכול לחוות שום דבר בר השוואה.

על פי קלקלי, עובדות שיובילו את רוב האנשים לתובנה, יובילו אדם עם פסיכופתיה להשליך ולהאשים אחרים בסביבתו באמצעות תירוצים ורציונליזציות משוכללות ועדינות. הפסיכופת מניח כי העונשים המשפטיים על פשע שביצע אינם חלים עליו, או שהוא הקורבן האמיתי. לעיתים קרובות הוא מגיב לרעיונות שעליו להיענש בעקבות התנהגותו כמשהו בלתי צפוי ובלתי הולם לחלוטין.

תגובות רגשיות דלות

כשהייתי ילד הבחור הזה אסף אותי במשאית. נסענו לאזור מבודד והוא הכריח אותי לבצע בו מין אוראלי", אמר בריאן... "לא, לא ממש הטריד אותי. כלומר, זה לא היה ביג דיל. זה לא לקח הרבה זמן וקיבלתי 20 דולר", הוא אמר בעודו מושך בכתפיו. לא נראה שהאירוע השפיע עליו מבחינה רגשית, לפחות לא בצורה שהוא ידע לבטא. הוא למעשה דיבר על זה בחיבה מסוימת, כמעט מחייך.

— "הלוחש לפסיכופתים" מאת ד"ר קנט קיהל, עמ' 241

בספרו קלקלי טוען כי אדם עם פסיכופתיה "אינו מכיר את העובדות או הנתונים העיקריים של מה שניתן לכנות 'ערכים אישיים' והוא כלל אינו מסוגל להפנים נושאים כאלה. זה בלתי אפשרי עבורו להתעניין אפילו קלות בטרגדיה, או בשמחה כפי שהיא מוצגת בספרות או באמנות. הוא אדיש לכל העניינים האלה. ליופי, לכיעור, ולמעט במובן שטחי מאוד, לטוב, לרוע, לאהבה, לאימה ולהומור אין משמעות ממשית עבורו, הם אינם משפיעים עליו כלל. למרות האינטליגנציה החדה שלו, זה כאילו הוא עיוור צבעים להיבט הזה של הקיום האנושי. זה בלתי אפשרי להסביר לו את זה כי אין שום דבר במסלול המודעות שלו שיכול לגשר על הפער".

בספרו קלקלי מציין את התיאטרליות שמאפיינת את הפסיכופת. הוא מציין כי הפסיכופת תמיד יפגין עוני רגשי. למרות שזה עשוי להיראות כאילו הוא צועק מרוב זעם, מתלהב, ובוכה בדמעות מרירות על האסונות שגרם, הסתכלות קפדנית תחשוף שמדובר במשחק. קלקלי מציין כי היכולות הרגשיות של הפסיכופת כוללות רגזנות, הבזקים מהירים של מעין חיבה, מצבי רוח רדודים של רחמים עצמיים, יהירות ילדותית, וביטויים אבסורדיים של זעם נמצאים כולם בטווח הרגשות של הפסיכופת. עם זאת, הוא גם מציין כי כעס בוגר, תרעומת עקבית, עצב עמוק בגלל מצבו החמור, גאווה מתמשכת, שמחה עמוקה וייאוש אמיתי אינם נמצאים באותו טווח.

עבריינות

בגיל 14 או 15, לאחר שלמד לנהוג, תום החל לגנוב מכוניות בקביעות מסוימת. לפעמים הוא השאיר את הרכב הגנוב במרחק של כמה רחובות או קילומטרים ספורים מהבעלים, ולפעמים באמצע הכביש לאחר שנגמר הבנזין. לאחר שניסה למכור מכונית גנובה, אביו התייעץ עם יועצים, והגיע למסקנה שאולי יש לו כמיהה ספציפית למכוניות, וקנה עבורו אחת כאקט טיפולי. באחת הפעמים בעת שנהג בה, החליט תום להחנות את האוטו ולגנוב דגם ישן יותר, אותו השאיר מעט נִזוֹק בפאתי כפר במרחק קילומטרים ספורים. לאחר מכן בא במגע עם הרשויות הפדרליות; לנוכח נעוריו והרושם הנפלא שהשאיר על השופט, הוא נשפט למאסר על תנאי. זמן קצר לאחר מכן גנב רכב נוסף ועזב אותו במצב דומה. בסך הכל, תום נעצר ונכלא ב-150 מקרים שונים; משפחתו נאלצה לשלם על הנזקים והקנסות פעם אחר פעם.

— מסכת השפיות, "תום"

קלקלי מבחין בספרו בין עבריין עם פסיכופתיה לעבריין ללא פסיכופתיה. הוא קובע כי הפסיכופת רק לעיתים רחוקות מנצל יתרון כל שהוא על מנת לזכות ברווח, אלא הוא בעל מטרה לא ברורה או לא עקבית, ובדרך כלל מעמיד את עצמו ללא צורך בעמדה מבישה ומסכן את חירותו באופן שנראה חסר היגיון; בספרו קלקלי מדמה את חוסר המנוחה של פסיכופתים לזה של נערים מתבגרים הנאלצים לצפות במלך ליר מתחילתו ועד סופו או להאזין לסימפוניה התשיעית של בטהובן. קל לדמיין אותם חסרי מנוחה, מצחקקים ומפטפטים על דברים של מה-בכך, מריעים בפראות ושורקים בבוז, ובאופן כללי מתנהלים באופן לא-הולם כדי להפר את השעמום. אפילו דחפים חלשים, קטנוניים, או סיפוקים שחלפו מספיקים כדי להניע אותם עד כדי התנהגות לא נבונה, לא נעימה, ואפילו תמהונית.

לטענתו של קלקלי, עבריינים עם פסיכופתיה בדרך כלל לא מבצעים את הפשעים החמורים או האלימים ביותר, אך בדרך כלל בסופו של דבר פוגעים בעצמם. עם זאת, למרות שהוא מציג תמונה כללית של התנהגות אנטי-חברתית חסרת עקביות או מטרה, הוא גם קובע, לפחות במהדורות מאוחרות יותר, שחלקם אכן עשויים לבצע את הפשעים החמורים ביותר או הסדיסטיים ביותר. הוא מציע שזאת היא פתולוגיה נפרדת במקצת אך אינו מסביר מדוע או כיצד.

יש הטוענים כי הקריטריונים בהם השתמש קלקלי לא מייצגים התנהגויות אנטי-חברתיות והתנהגויות עברייניות. יש המציינים כי תכונות הליבה לא תוארו על ידי קלקלי כעוינות או תוקפניות במיוחד, בניגוד להגדרתו של רוברט ד' הייר. לפי דעות אחרות התנהגות אנטי-חברתית מתמשכת היא כן חלק מעבודתו של קלקלי, וכי כל המטופלים שלו היו בעלי היסטוריה ארוכה של הפרות חוזרות ונשנות של החוק, כולל היעדרות מעבודה, גנבה, ונדליזם, הונאה, הצתה, נהיגה בשכרות, תקיפה, נהיגה פזיזה, עבירות סמים, זנות ובריחה ממעצר. לטענת חלק מהחוקרים בכך סטה רוברט הייר מהפרופיל של קלקלי (construct drift). אולם, בין רשימת הפסיכופתיה לפרופיל הקליני שכתב קלקלי קיימים מתאמים מובהקים ביותר, דבר המעיד על כך כי עבודתו של קלקלי ועבודתו של הייר מודדות את אותו מבנה אישיותי.

טיפול

לפני שבעלת הבית הצליחה להתגבר על הפחד מעימות איתה, רוברטה נעלמה תוך שהיא משאירה אחריה חוב של חודש. במקביל, היא הצליחה לגנוב סכום כסף נכבד מקרן החברה שהעובדים בנו לנוחותם. על אף שהמשיכה בדרכיה לאחר ששוחררה מטיפול, מכתבים החלו להופיע בתיבת הדואר שלי, עם הודעות שגילו כי רוברטה נתנה את שמי כממליץ. קריאת המכתבים הייתה מלווה באירוניה עצובה שכן הם היו מלאים בתיאורים ושאלות על "אופי טוב", "סטנדרטים מוסריים גבוהים", "אמינות", "האם היית מעסיק את הפונה בעצמך בתפקיד עם אחריות משמעותית?" למרות הכל, רוברטה הייתה בטוחה כי המלצות כאלה יינתנו ללא הסתייגות ובביטחון רב. כמו עם מטופלים רבים אחרים, גם במקרה זה הייתי צריך להתמודד עם השאלות הקשות של המשפחה: מה עלינו לעשות כעת? מה היית עושה אם היית במקומנו? אלו הן שאלות שלא מצאתי להן תשובה מספקת.

— מסכת השפיות, "רוברטה"

קלקלי כותב במהדורה החמישית של הספר, יותר מ-40 שנה לאחר שפורסמה המהדורה הראשונה, כי פעם אחר פעם הוא נדהם מחוסר התגובה של פסיכופתים לכל צורת טיפול שהוא הכיר, ומחוסר המורא שלהם מפני החוק. בעודו מציין את חירות האדם, הוא מציע להשאיר פסיכופתים בתוך יחידות פסיכיאטריות סגורות ומופרדות. הוא גם מציין כי לא נראה כי טיפול נפשי או שיטות פיזיות כגון טיפול בהלם או לובוטומיה הם פתרון ממשי לבעיה. קלקלי גם מביע אי שביעות רצון משליחת פסיכופתים לבתי הסוהר, שלדעתו לא בהכרח יצליחו לתקן את התנהגותם עקב החריגות באישיותם או "אי שפיות" מוסתרת.

ביקורת

במהלך השנים ספגה עבודתו של קלקלי ביקורת רבה, פריטים כמו "אינטליגנציה טובה", "היעדר הזיות וחשיבה אי-רציונלית", "איומי סרק של התאבדות ללא מימוש בפועל" נמצאו כלא קשורים לפסיכופתיה ואף נמצא קשר הפוך בין חלק מהפריטים לפסיכופתיה. קלקלי כתב את עבודתו כפרופיל קליני ולא הכין כלי אבחון שדרכו ניתן לדרג את רשימת המאפיינים בפרופיל שלו לצורך אבחון, אלא תמצית למה שהוא חשב שהם מאפיינים של פסיכופתים מהתרשמותו הסובייקטיבית ולא כתוצאה ממחקרים שערך. בנוסף, קלקלי השאיר שאלות רבות ללא מענה: לדוגמה, לכמה סימפטומים אדם צריך להתאים בשביל אבחנה? או כיצד ניתן לנקד את הפריטים לצורך אבחון?

בנוסף, רעיון ה"מסכה" מתייחס ליכולת הניטור העצמי ובמחקרים רבים נמצא כי פסיכופתים מאופיינים בניטור עצמי נמוך, משום שהתנהגותם משקפת נטייה חסרת פחד, חסרת אחריות הנובעת מחוסר בניטור עצמי ועומק רגשי.

ראו גם

• רוברט דאגלס הייר
• רשימת הפסיכופתיה המעודכנת
• התנהגות אנטי-חברתית