אום נידאל
 | |
| אום נידאל נושאת רקטה | |
| לידה |
24 בדצמבר 1949 שג'אעייה, מדינה פלסטינית  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 2013 (בגיל 63) בית חולים שיפא |
| שם מלא | מרים מוחמד יוסיף פרחאת |
| מדינה |
מדינה פלסטינית |
| מקום קבורה | רצועת עזה |
| מפלגה |
 חמאס |
| דת | אסלאם סוני |
  | |
מריָם מֻחַמַּד יוֹסִיף פַרַחַאת (בערבית: مريم محمد يوسف فرحات; 24 בדצמבר 1949 – 17 במרץ 2013) הידועה בכוניה אוּם נִידָאל הייתה מטיפה אסלאמית ופוליטיקאית פלסטינית. נודעה בתמיכתה במעורבות בניה בפיגועים נגד ישראל, ומשום כך נקראה כונתה "אֵם הַשָּׂהִידִים". אום נידאל היא הייתה מקורבת להנהגת חמאס ואף נבחרה מטעם הארגון למועצה המחוקקת הפלסטינית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אום נידאל הייתה מקורבת למנהיגי חמאס. היא היגרה עם משפחתה ללוב וחזרה לרצועת עזה ב-1987, אז פרצה האינתיפאדה הראשונה. המשפחה השתקעה בשכונת שג'אעייה במזרח העיר עזה.
חברות בחמאס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-90 הסתירה אום נידאל מפקדים בזרוע הצבאית של חמאס, לדוגמה עמד עקל, אשר אף חוסל בביתה.
היו לה עשרה ילדים, מתוכם שישה בנים. בשנת 2002 התפרסמה עם צילומה נושאת אקדח, ומתדרכת את בנה בן ה-17, מוחמד פרחאת, לפני הפיגוע שהוציא במכינה בעצמונה. מוחמד נכנס לעצמונה ופתח באש מרובה סער וזרק רימוני יד. הוא הרג חמישה תלמידים ופצע 23 נוספים, עד שנורה למוות. לאחר מותו אמרה אום נידאל: "הלוואי שיהיו לי 100 בנים כמו מוחמד". בעקבות הפיגוע בעצמונה שביצע בנה, ובתמיכתה המלאה, הרס צה"ל את ביתם[1].
בנה הבכור, נידאל, היה מפקד בחמאס[2] מראשי פרויקט רקטת הקסאם[3]. הוא כונה "מהנדס הרקטות" בגלל הטענה שהיה הראשון לייצר רקטות תלולות מסלול ברצועת עזה. הוא נהרג בפברואר 2003 בעת שהתכונן לבצע פיגוע באמצעות טיסן נפץ[4][5][3]. בנה השלישי, רואד, מת בשנת 2005 בסיכול ממוקד[3], כאשר מכוניתו נפגעה מתקיפה אווירית בעת שנשאה רקטת קסאם. בן נוסף, ויסאם, ישב בכלא הישראלי לאחר ניסיון לרצוח יהודים. הוא היה המוח מאחורי פעולות טרור שונות כמו הפיגוע במכינה בעצמונה, אסון הנגמ"ש בשג'אעייה, התקפת אוטובוס התלמידים בשער הנגב והטבח בנחל עוז, עד שחוסל על ידי צה"ל בדצמבר 2023[6]. בן נוסף שלה, מוא'מן, היה מלווה של אחמד יאסין, האב הרוחני של תנועת חמאס[7].
בשנת 2006 פרחאת התמודדה בבחירות ברשות הפלסטינית כמועמדת מטעם חמאס[8] ונבחרה למועצה המחוקקת הפלסטינית. ב-11 באוקטובר 2006 שוב הרס צה"ל את ביתה [9].
בשנת 2009 השתתפה בשיגור רקטות לעבר כפר עזה בזמן מבצע עופרת יצוקה[10].
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 במרץ 2013 פרחאת מתה בבית החולים שיפא מקריסת מערכות. הזרוע הצבאית של חמאס ארגנה עבורה הלוויה צבאית[11] בהשתתפות 4,000 פלסטינים. בהלוויה השתתפו כל ראשי הנהגת חמאס ברצועה[11], ובראשם ראש הממשלה אסמאעיל הנייה, שאף נשא את גופתה[12]. היא זכתה להספדים גם מקרב בכירי הפת"ח[13][13]. יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הורה לפתוח סוכת אבלים במשכן המוקאטעה ברמאללה ולהעניק לה אות הוקרה על הקרבתה.
עמדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרוצת השנים נתנה אום נידאל ראיונות רבים לתקשורת, בהם עשתה נפשות לתמיכה בפיגועי ההתאבדות, והטיפה לאמהות פלסטיניות לשלוח את בניהן לג'יהאד נגד ישראל[14]. לאחר מות בנה, אשר ביצע את הפיגוע במכינה בעצמונה, יצאה בצהלות שמחה והכריזה שהיא מאושרת שנהרג ב"מות קדושים"[15]. בטרם יצא לפיגוע היא אף ליוותה אותו והתראיינה עמו למספר כלי תקשורת[16]. בראיון לערוץ "Dream 2" אמרה כי אין הבדל בין פעולות טרור נגד אזרחים או נגד חיילים. כמו כן אמרה כי כל שלום שאינו כולל את "שחרור פלסטין" כולה, מהים ועד לנהר, תחת מדינה אסלאמית, הוא כניעה ובושה. היא רואה מותם של מוסלמים עבור מטרה זו "הדבר הנעלה ביותר" ועיקרון חשוב באסלאם[17].
בעקבות עמדותיה אלה כונתה "אל-ח'נסאא הפלסטינית", על שם המשוררת אל-ח'נסאא לאחר שפגשה בנביא מוחמד, המירה את דתה לאסלאם עם ארבעת בניה. היא ליוותה אותם לקרב אל-קאדסיה בו נהרגו. על פי המסורת המוסלמית, אל-ח'נסאא לא התאבלה על בניה אלא הצהירה: "השבח לאל שכיבדני במות הקדושים שלהם".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עמוס הראל, הפלשתינאים: שישה מההרוגים בעזה - אזרחים, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2002
- ^ פליקס פריש, השב"כ חשף את פרוייקט הרקטות של החמאס, באתר ynet, 2 בינואר 2002
- ^ 1 2 3 ברק רביד, אמיר בוחבוט ואי-פי, צה"ל תקף בעזה, 4 פעילי חמאס נהרגו, באתר nrg, 24 בספטמבר 2005
- ^ ארנון רגולר, עדויות מעזה: ההתנקשות בפעילי החמאס - כשהכינו מזל"ט לפיגועים, באתר הארץ, 16 בפברואר 2003
- ^ דלית הלוי, חמאס מפתח מזל"ט חמוש, באתר ערוץ 7, 26 באפריל 2008
- ^ לילך שובל, החשבון נסגר: כך חוסל בכיר בחמאס שאחראי על אסון הנגמ"ש בצוק איתן, באתר ישראל היום, 2 בדצמבר 2023
- ^ الجزيرة نت, نضال فرحات "الحصان الجموح" صانع أول صاروخ قسامي, الجزيرة نت, 15 בפברואר 2024 (בערבית)
- ^ יהונתן דחוח הלוי, אם השהידים רצה לפרלמנט הפלשתיני, באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 בדצמבר 2005
- ^ חגי הוברמן, הופצץ בית אמו של המחבל מעצמונה, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2006
- ^ סא"ל יהונתן דחוח-הלוי, מאמר בקנדה משבח את אימהות הג'האדיסטים - המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 15 באוגוסט 2018
- ^ 1 2 אליאור לוי, 'אם השאהידים' מתה בעזה וזכתה להלוויה צבאית, באתר ynet, 17 במרץ 2013
- ^ רש"פ וחמאס: שבחים לאום נידאל פרחאת, "אם השהידים", ממרי, 24/3/2013
- ^ 1 2 אל-חיאת אל-ג'דידה, בכיר פת"ח משבח את אום נידאל, ש"בניה הגיבורים" היו מחבלים, באתר מבט לתקשורת פלסטינית, 18 במרץ 2013
- ^ אמהות פלסטיניות שלחו את בניהן לפיגועי התאבדות, ממרי, 1 בנובמבר 2005
- ^ ראיון עם אמו של מחבל מתאבד, באתר ממרי, 9 ביוני 2002. תרגום ראיון בא-שרק אל-אווסט (לונדון), מ-5 ביוני 2002.
- ^ שמעון רוזנברג בהדרכת פרופסור אריאל מררי, "קיר השהידים" הפלסטיני: ההקרבה העצמית כמרכיב בעיצוב אתוס לאומי וכמכשיר אסטרטגי באינתיפאדת אלאקצא (עמ' 99), הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת תל אביב, אוקטובר 2006
- ^ אום נידאל: אני גאה בשני בני שהפכו לשהידים, באתר ממרי, 5/3/2004